חידושי מהרא"ך חלק א ל

והפנ"י והצל"ח הרעישו דהא מבואר ברפ"ה דטהרות דר"ע מטמא אדם בספק טומאה ברה"ר והר"ש כתבו דגם ר' יוסי אינו מטהר רק כשעשה טהרות אבל כשלא עשה טהרות סובר כר"ע ולא ידעתי מה דקשיא להו דתוס' סברי דר"י סובר כר"ע דמטמא אדם ברה"ר היינו כשהספק הוא על האדם אם טימא עצמו ברה"ר אבל הלך בשביל מפורש במשנה ב' דר"י מטהר שדרך בני אדם להוליך ואין דרכם ליגע פירש הרב שאי אפשר בני אדם למנוע עצמו שלא ילך ברה"ר ומטהר גם בלא עשה טהרות:

ועוד יש לומר דר"ע מטמא בשביל היינו דוקא אם ידעינן איזה שביל טמא והוא הלך ולא ידע אם הלך באותו שביל מטמא את האדם אבל אם הספק הוא בשבילין דהיינו שאנו יודעים שיש שביל טמא אבל אינן יודעין איזה שביל הטמא כמו בכאן דפירש רש"י ידעינן הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה גם ר"ע מטהר דאיך יחלוק על ר"י בן יועזר שנעץ קונדיסין ברה"ר ע"כ רה"ר כמבואר בע"ז (דף ל"ז ע"ב) וגם הא דאר"י כמו איכא נהרא במיא זיל טביל (עיין רמב"ם פט"ו מאבות הטומאה ה' ט') היינו כשהספק הוא על האדם אם טמא עצמו ברה"ר אבל לא כשהספק הוא בשבילין אי מטהרינן השבילין מטעם ספק טומאה ברה"ר ולא נזקקנו לטבילה ולהזאה ומקשים התוס' דא"כ בשבילין למה לן לעשות טהרות ותירצו דמזקיקים שניהם לטבול ולהזות כמ"ש תוס' כתובות (דף כ"ז) דדלמא יגעים שניהם בתרומה ויטמאו ויאסור לטמאות תרומה והאוכל חייב מיתה אם נגעו שניהם באחד כן צריך להיות דהיינו אם נגעו שניהם באחד בכהן ויאכל תרומה טהורה הוא חייב מיתה או שנוגע באחד שאינו כהן ויכנס למקדש ויהיה חייב כרת והוא שלו ואם ט"ס הוא ולא קשה מה שהקשה הצל"ח דהא אוכל תרומה טמאה אינו רק בעשה ולא במיתה כי תוס' כתבו דמהנך שלשה טעמים מזקיקים שניהם לטבול דדלמא נגעו שניהם בתרומה ויטמאו ואסור לטמאות תרומה טהורה או אם נגעו שניהם באחד ונכנס למקדש יהיה חייב בשביל הטעם מטמאינן בשני שבילין ולא מטעם דר"ע ולהזאות. ועיין במשנה למלך (פי"ט מאבות הטומאה ה' ז') שכתב דהא דאמר ר' ינאי איכא מיא בנהרא הוא אפשר רק לענין שאר טומאות ולא בטומאת מת שצריך הזאה כי אם הוא טהור ההזאה מטמא אותו ולזה קושיתם דשבילין מיירי בטומאת מת דצריך הזאה הטעם דלמא יגעו שניהם ויהיה חייב הנכנס למקדש אך גם זה מבואר בפירוש במשנה (פ' י"ב מה' פרה במשנה ד') חלון של רבים ע"ש בר"ש ותוי"ט ובמנחות (דף נ"ב) פירושו (מס' הזאת והתוי"ט במשנה ה' פ"ה דטהרות) כתב דלכך נקט ועשה טהרות משום ר' ינאי איצטריך למתני ועשה טהרות דכר"ע ס"ל לגבי אדם וע"ש תוס' כתובות (דף כ"ז) וצ"ע דתוס' לא כתבו רק כתבו דמזקיקים שניהם לטבול ולהזאה וחידושו זה אבל לא משום דר"ע כן נלענ"ד דברי ברור:

ועוד באתי להעלות על הגליון מה שהעירנו השי"ת עוד בסוגיא הזה:

והנה הרמב"ם (פט"ז מה' טומאת אוכלין ה' י"ח) כתב כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות טומאה וטהרה אינו אלא לענין מקדש וקדשיו ותרומת מעשר שני בלבד שהרי הזהירו את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר אבל החולין אין בהן איסור כלל אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאין א"כ מפני מה נאמר הראשון שבחולין טמא והשני פסול לא שיהיה אסור באכילה אלא למנות ממנו לתרומה ולקדשו שאם נגע שני בחולין בתרומה פסולה ועשאה שלישי וכן אם נגע באוכלין של קדש טמאין וא"כ חולין שנעשו על טהרת תרומה שנטמאו מותר לאוכלן ובמשניות דמס' טהרות דתנא הראשונים תלויות והשני נשרפה היינו תרומה אבל לא טהרות חולין ובשני שבילין במס' פסחים הלך באחד מהם ועשה טהרות ואחד הלך בשביל השני ועשה טהרות בבא לשאל בזה אחר זה שניהם טהורין ותוס' כתבו דלכך נקט טהרות ולא קתני אדם טהור משום דלגברי אע"ג דמוקמינן להו בחזקת טהורים מצריכין להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומה דאז התרומה נטמאה ואם נגעו שניהם כאחד ונכנס למקדש חייב כרת הנה במשנה גרסינן טהורין והוא על האנשים אם שאחד בודאי טמא מטהרין אותו בבא לשאל זה אתר זה ובכתובות (דף כ"ז ע"א) והלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות ר' יהודה אומר אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו שניהם טהורות והוא על הטהרות שעשו ותוס' כתבו לא שאכל אדם אחד דא"כ יאכל ודאי טומאה וצריך להבין אמאי לא אשמועינן על האנשים דהם טהורין דהוא רבותא יתירא אם שאחד יכול לבא לידי מיתה אם יאכל תרומה טהורה או לידי חיוב כרת כשיכנס למקדש או יאכל קודש אבל האוכל תרומה טמאה אינה רק בעשה אי אמרינן דאדם אחד יכול לאכול כמ"ש בש"מ דלשיטת רש"י אפשר לומר והיכא דנשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו דטהורות אפילו להאכילם לאדם אחד נמי נטהרו היה מקום לפרש דאשמועינן דטהרות המה טהורים גם לאדם אחר אבל לתוס' קצת קשה אמאי לא אשמועינן באדם ואפשר דאתי לאשמועינן דדוקא ברה"ר טהור אבל ברה"י טמא כר"י דסובר בנדה (דף ה') ספק טמא הבא בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח בקרקע כמי שיש בו דעת לישאל אך לפמ"ש תוס' נדה (דף א') דשני דלא ילפינן מסוטה רק דבר שיכול להיות אבל הכא אחד ודאי טהור וכיון דלא ילפינן מסוטה לא בא כאן לאשמועינן דבר שיש בו דעת לישאל וביבמות (דף קי"ח) מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה פי' רש"י צרתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה בחזקת שבעלה קיים דברי ר"ט ור"ע אומר אין זה הדרך מוציאתה מידי עבירה ואסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה דנהי דלענין להשיאה לא מהימני הצרתה אבל לחומרא לענין תרומה תירץ תוס' ד"ה בת כהן מסופק להדיא דוקא בתרומה דרבנן אי נמי בתרומה דאורייתא דאוקמי אחזקה דדייקי ומינסבא ועל צרתה אין להאמינה ואוקמי אחזקת א"א מידי דהוה אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעביד איסורא ממה נפשך ובכי האי גוונא לא ילפינן מסוטה כדמשמע בריש מס' נדה ומס' חולין. והקשה בשב שמעתתא (שמעתתא ז' פ"ב) דדבריהם סתומים בלי ביאור דהא גבי שני שבילין נמי איכא חד דעביד איסור דהא דאחד הלך בודאי בשביל טמא ואפ"ה שנים טהורין וכל חד וחד מותר לאכול בטהרות וגם מה ענין סוטה לכאן:

ואפשר לפרש דבריהם כפי מה שפסק בש"ע (סי' ק"י סעיף ז') הביא בשם תוס' זבחים כמו דאסור לאכול שתים שתים לאדם אחד כולו כי בודאי יאכל האיסור כמו כן ב' בני אדם אין לאכלם כולם בבת אחת והט"ז משיג עם כל זה כתב (בס"ק ט') אבל אין בידי להקל בזה מאחר שכבר פסקו לאיסור בעלי ש"ע א"כ יש לומר ששני שבילין אין דבר ברור שעשה השנים האיסור בבת אחת ויאכלו הטהרות בזמן שחבירו יאכל וגם אם יגע באדם אחד או בטהרות אחד ואמאי טמא ממקום אחר יהיה צריכין לטהרות משא"כ בהני נשים כשהיא נשאת היא יושבת עם בעלה וצרתה אוכלת בתרומה בימי טהרתה אי אפשר להיות שלא יזדמן הני נשים לעשות בבת אחת ותעשה אחת איסור בודאי וקושית הט"ז דאמאי תנא בש"ע יו"ד (סי' ק"מ) דינים אלו ושם אין שייך שלא יהני ב' בני אדם כאחד דהא א"א שיכולין להזהר בכל סעודה שלא ישתמש כל אחד בכוסו בשעת סעודתו ובשעת שחבירו סועד וכן בטבעת שהזכיר שם לא קשה לפי מה שמחלק הש"ך (בס"ק נ"ב) דבאיסורי הנאה סגי לרמב"ם בשני תערובות ובאיסור אכילה צריך שלשה תערובות א"כ גם חומרא זו של יעשו שנים בבת אחת הוא רק באיסור אכילה לשיטת התוס' ומ"ש דאין למדין מסוטה כונתם אם היינו למדין שני שבילין מסוטה דטומאה ברה"ר טהור לא היה בידינו לחלק במקום דאחד עושה איסור ודאי אבל כיון דמוקמינן אחזקה מטהרין שני שבילין יש לחלק בין אחד עושה איסור בודאי:

אך צריך להבין דהרי ספק תרומה ברה"ר טהור א"כ מותרים לאכול ואיך ניליף איסור כי איסור ברה"ר ספיקו מותר