חידושי מהרא"ך חלק א כא

למ"ד דשרי ובבכורות (דף כ"ג ע"א) נבילה בשחוטה כתבו התוס' הא דמשא לא שייך ביטול באכילה י"ל כל משהו היתר הוא וכתבו שם דאין התורה בטיל במשא רק מדרבנן עיי"ש ולפ"ז באיסור תחומין כיון שכתבו התוס' דאינו תלוי בטעם ול"ש חיך אוכל יטעם דאין האיסור האכילה רק להוליך את הדבר בחיתום שלו א"כ חד בתרי בטיל כמו מין במינו:

ומיושב קושית הש"מ קושיא א' הנ"ל ופריך בגמ' שפיר דלבטל מים ומלח לגבי העיסה והנה זה הוא רק אי נימא דמין במינו בטיל מטעם דנהפך האיסור להיתר ומש"ה בטיל מן התורה גם נבילה בשחוטה גם לענין משא ורק מדרבנן אסור ולפ"ז כיון דתחומין לא אסור מהתורה רק מדרבנן לא גזרו חז"ל בזה ושרי אף מדרבנן ולהכי מקשה בגמ' דלבטיל מים ומלח לגבי העיסה אבל אי לא נימא נהפך ורק הוא דבטיל מב"מ הוא משום דכל דפריש מרובא פריש א"כ ממילא נבילה בשחוטה טמא במשא מן התורה כיון דנושא ביחד ולא שייך לומר כל דפריש א"כ מש"ה באשה ששאלה מחברתה מים ומלח הוי כרגלי שניהם כיון דלא שייך לומר כל דפריש דהמים והמלח מתערב בקמח ולזה הוכיח ר' אבא מהא דנתערב קב חטין בעשרה קבין יאכל הלה וחדי א"כ מוכח דהא דבטל ברוב הוא מטעם כל דפריש ולא שייך לומר זאת רק באיסורא ואף שאכל השנים שרי לאכול השלישי דזה השלישי הוי מהרוב ואף דא"כ אכיל איסור מעיקרא מ"מ מה דהוי הוי אבל לענין ממון ע"כ צריך לשלם לבעלים דהא אכיל בודאי משל חבירו אבל אי אמרינן נהפך האיסור והיינו איסורא כמאן דליתא כמו שמבואר בבכורות היינו המועט כמאן דליתא א"כ לענין ממונו נמי בטיל ואין צריך לשלם לבעלים כשנתערב לו קב חטין בעשרה קבין וכיון דצריך לשלם א"כ מוכח דהא דמין במינו בטל הוא מטעם כל דפריש מרובא פריש אבל לא מטעם דנהפך כו' וא"כ ממילא לענין תחומין לא בטל המים והמלח לגבי העיסה כך סברי רבנן בכונת ר' אבא ולזה אוכיחו עליה כמו שיתבאר:

דהנה י"ל הטעם דיבש ביבש בטל לר' יהודה במין במינו ולא לח בלח דשני טעמים יש על ביטול ברוב טעם א' דנהפך האיסור להיות היתר דהמועט בטל לגבי הרוב וטעם השני הוא מטעם כל דפריש מרובא פריש ולזה לא שייך רק ביבש ביבש ולא לח בלח והנה ר"י דיליף מדם הפר ודם השעיר הדבר ידוע שדמו של דם פר מרובה מדם השעיר וקרי ליה דם השעיר כמו שפרש"י ז"ל א"כ מוכח דהמועט לא בטיל להרוב להיות נהפך:

ולזה דוקא לח בלח דלא שייך כל דפריש וכיון דמוכח מדם הפר ודם השעיר דלא נהפך המיעוט להיות כרוב ולהכי סובר ר"י דלא בטיל מב"מ בלח בלח אבל יבש ביבש דשייך לומר הטעם כל דפריש מרובא פריש סובר שפיר דבטיל דזה לא מוכח מדם הפר דלא נימא כל דפריש (והארכתי בזה במק"א) נמצינו למידין דלר"י אף ביבש מודה דבטיל מב"מ הוא רק מטעם כל דפריש מרובא פריש אבל רבנן דלא ילפי מדם הפר והשעיר משום דשם הוי עולין ואין מבטלין זא"ז וא"כ הא דלרבנן בטל הוא מטעם דנהפך דהא אפילו לח בלח סברי דבטל וע"כ מטעם נהפך האיסור להיות היתר והמיעוט כמאן דליתא וקאמר רב אושעיא שפיר עביד דאחיכו עליה מ"ש חטין בשעורין דלא קאמר להו דהוי ליה מבשא"מ בטיל היינו הוא דבטיל במין בשאינו מינו הוא מטעם דנהפך האיסור להיות היתר דהא דלא סובר ר"י נהפך הוא רק במין במינו משום דיליף מדם הפר כו' וכנ"ל אבל מין באינו מינו שפיר סובר גם ר' יהודה דנהפך כו' ולהכי אינו צריך לשלם כשנתערב לו חטין בשעורין:

ומיושב קושית מהרש"א דהא לענין ממונא לא בטיל דז"א דהא דלא בטיל לענין ממון רק צריך לשלם הוא אם לא נימא נהפך רק מטעם כל דפריש וזה הוא רק במין במינו וכנ"ל אבל במין באינו מינו דכ"ע סברי דמותר נמי מטעם נהפך האיסור להיות מותר והוי המיעוט כמאן דליתא א"כ גם לענין ממונא בטיל וכנ"ל ומיושב קושית התוס' דהא יבש ביבש בטל אף לר"י ובזה מתורץ דהא דבטל לר"י הוא משום כל דפריש ולא מטעם נהפך והרי לא בטיל לענין ממון וכנ"ל:

ולזה הקשה לו רב אושעיא חטין בחטין נמי נהי דלר"י לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל היינו דרבנן דלא ילפי מדם הפר ומדם השעיר א"כ סברי דמין במינו בטיל מטעם דנהפך כו' וא"כ לרבנן מיבטל בטל אף לענין ממונא וכנ"ל א"ל רב ספרא משה שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא דאמר ר"ח קטוספאה הבורר צרורות מגורנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטין אלמא כי לא חסרהו ה"נ כולו חסרו היינו ר' ספרא פירוש כונת ר' אבא לא כמו שפירשו הרבנן כונתו דהביא ראיה דלא אמרינן נהפך מהא דלא בטיל לענין ממון ורק מטעם כל דפריש כו' ולהכי לא בטיל מים ומלח לגבי העיסה כיון דהוו לח בלח וכנ"ל רק כונת ר' אבא הוא כמ"ש התוס' דר"א מהדר לכו דאין שם בעלת המים והמלח בטל מכאן כמו שאין שם בעל הקב בעשרה קבין דנפישי:

והביא שפיר ראיה דהנה הטעם דצריך לשלם ולא בטיל לענין ממונא לא כמו שסברינן מעיקרא דאי נהפך כו' ולא בטיל נמי לענין ממונא דז"א רק מטעם דלא בטיל שם בעל הקב בעשרה קבין דנפישי ואזלינן בתר מעיקרא והא ראיה דהא הבורר צרור מגורנו של חבירו אף דהשתא אינו שוה כלום אפ"ה אזלינן בזה בתר מעיקרא בעת שהיו הצרורות בהחטין שהיו שוים כמו החטין והיה נקרא שם הבעלים עליה ומש"ה אפילו כשהשתא לא שויא כלום צריך לשלם דמי החטים אלמא דלא בטל שם הבעלים ואזלינן בזה בתר מעיקרא ומש"ה בנתערב לו קב חטין בעשרה קבין של חטין לא בטיל לענין ממון דאף דעתה הוא נהפך והמועט בטל, לגבי הרוב והוי כמאן דליתא אפ"ה אזלינן בתר מעיקרא קודם שנתערב שהיה שם הבעלים על הקב ולהכי לא בטיל לענין ממונא וכמו כן אינו בטל שם בעלת המים והמלח וכמ"ש התוס' בד"ה ולבטל כו' א"ל אביי ולא שנא ליה למר בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו תובעין היינו דממון שיש לי תובעין שייך לומר דלא בטל שם הבעלים ואזלינן בזה בתר מעיקרא אבל ממון שאין לו תובעין י"ל דבטל שם הבעלים וא"כ אזלינן בתר השתא וא"כ קשה ליבטל מים ומלת לגבי העיסה כיון דהוי ממון שאין לו תובעין היום אמר ליה ולטעמיך הא דאמר ר"ח נבלה בטלה בשחוטה כו' הכי נמי דכי אית לה בעלים לא בטלה והנה הא דנבלה בטלה בשחוטה ואינו מטמא אפילו טומאת משא מדאורייתא וכמ"ש תוס' ע"כ הוא מטעם דנהפך המועט להיות כרוב דאי מטעם כל דפריש היה להיות מטמא מהתורה במשא כיון דמשא הכל בב"א אע"כ דסובר דנהפך ופירש התוס' דהכי הוי הקישא אלמא מידי דשייך ביה ביטול יש לו תובעין אין מועיל כלל לומר הואיל ויש שם בעל עליו אינו מבטל שפיר אלמא לא תליא מילתא כלל בתובעין א"כ מתניתין נמי אע"ג דאין לו תובעין כיון דלא שייך כו' ביטול דממונא הוא ואיסור תחומין בא ע"י הבעלים ושם בעלים עליה קנה שביתה אצלו שייך ביה בטול עכ"ד התוס' ז"ל:

ומיושב קושית מהרש"א דלא מצי למפרך מר"י ורבנן דמין במינו בטיל ובמשא"מ בטיל לר"י דאם אית ליה בעלים לא בטיל גם שפיר י"ל דבטיל מטעם כל דפריש מרובא פריש א"כ לא שייך לומר דלא בטיל שם בעלים כיון דהיתר הוא מטעם דפריש מהרוב א"כ מטעם לא היה של בעלים:

ולזה הביא מהא דנבלה בטלה בשחוטה וע"כ הוא מטעם נהפך ולא מטעם כל דפריש כו' וכנ"ל וכיון דע"כ מטעם דנהפך שפיר מקשי דא"כ אי אית ליה בעלים לא בטלה אע"כ דאין חילוק בין יש לו בעלים או לא היכא דבטיל וכמו כן היכא דלא בטיל דהיינו באיסור תחומין דל"ש ביה ביטול כיון דאיסור תחומין בא ע"י הבעלים אין חילוק בין יש לו תובעין או לא וכמו שפירש התוס' וכי תימא ה"נ והא תניא אמר ר' יוחנן בן נורי חפצי הפקר קונין שביתה אע"פ שאין להם בעלים דומין כמו שיש להם בעלים א"ל מי קא מדמית איסורא לממונא איסורא בטיל וממונא לא בטיל השתא חדית אביי מלתא חדתא דהנה