חידושי מהרא"ך חלק א טז

ולאחרים אף דאחרים מברכין מברך הטוב ומטיב ומביא ראיה מברייתא השניה דתנא על שלו ושל חבירו ובשלו ושל חבירו כל אחד מברך מ"מ עקרו ברכת שהחיינו ותקנו ברכת הטוב ומטיב כשיש לו שותפות מברך הטוב ומטיב:

ובזה מתורץ קושית המ"א על הש"ך דאי היה משני כשיש לו אשה ובנים לא היה מוכת במקום דשנים מברכין עקרו ברכת שהחיינו ותיקנו ברכת הטוב ומטיב דהא כל חדושא דתרצן דגם אם חבירו מברך עקרו ברכת שהחיינו ותיקנו ברכת הטוב ומטיב ובאשה בנים הן אינן מברכין ובזה ניחא קושיתנו על שיטת הרי"ף דאמאי תנא בגשמים ברכת הטוב ומטיב ולא תנא ברכת שהחיינו כמו בכלים חדשים כיון דרובא דעלמא יש להם אשה ובנים ובגשמים מברך הטוב ומטיב משא"כ בכלים חדשים צריך תנאי שישתמשו בהן בני ביתם אבל אם אינן משתמשין מברך שהחיינו תנא ברכת שהחיינו ומיהו בקנה כלים חדשים שמשתמשין בהן הוא ובני ביתו מברך הטוב ומטיב מפשטא דסוגיא ומלשון הפוסקים נראה דליכא ברכת שהחיינו אך הטוב ומטיב והביא הטור (סי' רכ"ג) בשם סמ"ק מברך ג"כ הטוב ומטיב א"כ נראה דצריך לברך שתי ברכות ברכת שהחייני וברכת הטוב ומטיב קשה דא"כ בגשמים רק הטוב ומטיב והיה נראה לו דכונת הסמ"ק הוא בקנה כלים שמשתמשין הוא ובני ביתו סובר דהוא מברך שהחיינו על הקנין והטוב ומטיב על הנאת בני ביתו כיון שהם אינן מברכין וזה דוקא במקום שקונה קנין חדש אבל בגשמים שהיה משולל מקודם א"כ בגשמים אף שמשביח קרקע עדיין לא קנה קנין חדש סגי במאי דתיקנו חכמים ברכת הטוב ומטיב לו ולבני ביתו ודעת הט"ז בילדה לו בן זכר דמברך שהחיינו וברכת הטוב ומטיב:

ולענ"ד אפשר לומר בילדה בן זכר גם היא מברכת שהחיינו ומודה הסמ"ק דאינו מברך רק ברכת שהחיינו לבד והנה בקנה ספרים חדשים כתב המ"א דאין מברכין דמצות לאו ליהנות ניתנו ואין מברכין רק על המצוה שבא מזמן לזמן וכונתו דעל הקנין אין לברך כי מצות לאו ליהנות ניתנו ועל הא דעושה מצוה שקונה ספרים כמבואר ביו"ד (סי' ר"ע) כתב דאין מברכין רק על המצוה שבא מזמן לזמן ולפ"ז גם שכותב לו ס"ת אינו מברך והנה הטו"ז ביו"ד (סי' זה ס"ק מ"ב) כתב דהתורה משמחו שמחת הלב שהרי אסור ללמוד בימי אבלו א"כ לא דמי האי מצוה לשאר מצות דמצות לאו ליהנות ניתנו אלא בזה נמשך הנאה לאדם א"כ היה מהראוי לברך על קניית ספרים ללמוד בהן ואפשר כיון דקנין ספרים גם מי שאינו לומד בהן אינו מברך לא חלקו בין הלומד בהן או לא ואין מברכין על קנית ספרים וכשהציבור קונין ס"ת פסק בת' מהר"י בי רב הובא בבאר היטב (סי' רכ"ג ס"ק ר"ט) דמברכין שהחיינו וכן פסק באשל אברהם:

והנה כשבני העיר בונין בהכ"נ כתב בבאר היטב אשר יעמוד הש"ץ ומברך ברכת הטוב ומטיב ונראה דברכת שהחיינו אינו מברך ובשערי תשובה הובא כשבנו בהכ"נ בק"ק אמשטרדם דרש הרב לחנוכו והורה שהש"צ מברך שהחיינו ורב אחר חולק עליו והורה שלא יברך ואין בידי השו"ת הנ"ל אם כונת הרב החולק שלא יברך שהחיינו אבל מודה הוא שמברך הטוב ומטיב או שסובר שאינו מברך כלל. מי שקנה מקום בבהכ"נ אי צריך לברך שהחיינו כמו קונה כלים חדשים נראה דתליא בהא דאם קונה ציצית או תפלין דעת הרמב"ם דמברך שהחיינו כמו קונה כלים חדשים ודעת הרשב"א בסוכה שכתב דהא דמברכין על עשיית סוכה שהחיינו כשעושה בתוך שלשים יום דחייל עליו חיוב סוכה אבל לא קודם שלשים יום נראה דסובר דדוקא קנה בית חדש מברך שהחיינו אבל בסוכה כיון דעיקר הוא לשבות מצוה אינו מברך שהחיינו רק כשחל עליו המצוה והברכה מטעם המצוה כשעושה הכנה למצוה מברך כשחל עליו המצוה ותוס' בסוכה (דף מ"ו) כתבו דצריך טעם מאי שנא דיש מצות שתיקנו לברך שהחיינו ויש מצות שלא תיקנו בעשיית סוכה ולולב תיקנו כדאשכחן הכא ובעשיית ציצית ותפלין לא תיקנו כדמוכח בפ' התכלת (דף מ"ב) מבואר דתוס' לא סברו כסברת רשב"א דבסוכה מברך שהחיינו כשעושה בתוך ל' יום דחייל עליו חיוב סוכה דלשיטתו אינו דומה עשיית סוכה לכלים חדשים רק מטעם כיון שחל עליו הכנת המצוה ומכין עצמו מברך א"כ יש חילוק בין סוכה שבא מזמן לזמן בין ציצית ותפלין שהוא תדיר אלא ודאי דתוס' סברי כשיטת הרמב"ם דברכת שהחיינו בעשיית סוכה וקניית לולב הוא כמו שקונה כלים חדשים שפיר כתבו דצריך טעם אמאי בלולב ובסוכה מברכין ובקניית ציצית ותפלין אין מברכין והט"ז (בסי' כ"ב) כתב דמברכין שהחיינו על קניית תפלין ולכאורה נראה לפי מה שכתב המ"א דעל קניית ספרים אין מברכין מטעם דמצות לאו ליהנות ניתנו אמאי מברכין לדעת הט"ז בתפלין והמנהג שלא לברך גם בתפלין על קניתו ולפ"ז היה נראה דגם בקניית בהכ"נ שאין מברכין מטעם קונה כלים חדשים אך ברכת שהחיינו על הציבור כשבונין בהכ"נ חדש נראה דעיקר כדעת הרב שהורה באמשטרדם לברך שהחיינו ולא ברכת הטוב ומטיב כדעת הלקט דברכת הטוב ומטיב נראה דאינו בא רק כשיש לחבירו טובת הגוף ולא במאי שחבירו שמח כמבואר במ"א (סי' רכ"ה) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו אע"פ שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב ומטיב דאין זה טובה אלא שמחה:

ונראה דגם על טובת הנפש על קיום המצוה לא שייך לברך ברכת הטוב ומטיב אך ברכת שהחיינו שבא על שמחת הלב ובודאי יש אנשים ששמחין לראות בהכ"נ בבנינו יותר מאשר רואה פרי חדשה כי מן הדין מברכין על פרי החדשה על הראיה וכן כשרואה חבירו לאחר שלשים יום והב"ח באו"ח (סי' כ"ט) כתב דאיכא לחלק בין ברכת שהחיינו לשאר ברכות דברכת שהחיינו בא על שמחת לבו יכול לברך אע"פ שאינו ודאי דחייב לברך דאם הוא שמת ומברך לי"ת על שהחייהו וקיימהו עד הזמן הזה ואינו דומה לברכת אשר קדשנו במצותיו וצונו פשיטא כיון דאיכא ספק אינו יכול לברך ולומר וצונו דהוה ספק ברכה לבטלה ועיין בב"ח (סי' כ"ט) וכן (בסי' תל"ב) והא דלא תנא במתנית' סתם הרואה דבר שמשמחו מברך ברכת שהחיינו כמו דתנא על שמועות טובות אומר הטוב ומטיב דהיינו מה שהוא טובה לו ולאחרים א"כ גם בראיית דבר המשמחו ליתני דמברך שהחיינו כי על הראיה נתקנו כמה ברכות לבד ברכת שהחיינו כמו הרואה לחבירו לאחר י"ב חודש אומר מחיה מתים הרואה חכם וכדומה ולזה לא תנא סתם הרואה דבר המשמחו מברך שהחיינו ותני פרי חדשה וחבירו לאחר ל' יום שהוא דבר המצוי אבל לא גרע ראית בהכ"נ בבנינו מראיית פרי וחבירו שצריך להודות להשי"ת שזיכהו לראותו מכש"כ מי שנתן מעות הרבה לצורך סיוע לבנין בהכ"נ או שקנה מקום ע"י נתינת ממונו נגמר הבנין והוא פ"א כל ימי חייו כששמח בזה שראוי לברך לכן כשנהרס בהכ"נ דק"ק סאכאטשאב בפעם ראשון ובק"ק פלטיסק בפעם שנית לא היה להם מקום להתפלל ונבנה מחדש עשיתי להלכה למעשה לברך ברכה זו על שמחת לבבי ומוציא כל השומעין לראות בבנין:

והנה פירושו של הברכה פירש מו"ח הגאון זצ"ל בהגדה כי אנחנו צריכין ליתן הודאה להש"י על שהחיינו לקיום התורה והמצות ואין לנו עיכוב וביטול כאשר אנחנו בגלות כי אנחנו חוסים תחת מלכי חסד וגם אשר נתקיים בנו לא מאסתים ולא געלתים להפר בריתי אתם ומקיימין התורה והגיענו לזמן הזה שיש בידינו לעשות כמצוה בפועל ממש ובבנין בהכ"נ שהגיענו לזמן שיש בידנו לבא להתפלל בתוכו כמאמרם אין תפלתו של אדם נשמעת רק בבהכ"נ והנה ברואה בנין בהכ"נ על תלה יש דעות בין הפוסקים כמבואר (בסי' רכ"ד סעיף יוד) הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה ופירש הרי"ף על בתי כנסיות ושאר פוסקים לא פירשו דוקא על בתי כנסיות והנה ספק ברכות מברכין בלא שם ומלכות:

אך מ"מ נראה דעל בהכ"נ שבעירו אם יש לאדם באמת שמחה שרואה בבנינו יכול לברך שהחיינו או שאחד מברך להוציא את בני העיר כנלענ"ד:

. וכאשר זכיתי להשתדל שנגמר הבנין בהכ"נ הנני מברך ברכת שהחיינו ומוציא את הרבים: