חידושי מהרא"ך חלק א קכ

ולא יהיה עביד אסורא אפילו באונס. ולפ"ז מיושב דאי נימא דיצא המצוה א"כ נהנה דהא סבר מצוה להנות ניתנו ואף דיהיה טעה בדיני ויהיה פטור מטעם דהוי אונס ומש"ה פטור אף דעביד האיסור כיון דהיה באונס אבל יותר מהראוי לומר שלא יצא ידי מצוה כדי שלא יהיה עשה האיסור אפילו באונס ומש"ה לכ"ע אמרינן בזה מהב"ע מן התורה וכנ"ל א"ש בעזה"י:

הלכות יום הכפורים סימן תריא סעיף א יום הכפורים לילו כיומו לכל דבר ומה הם הדברים האסורים בו מלאכה אכילה ושתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה ואין חייב כרת אלא על מלאכה ואכילה ושתייה:

הנה איתא ביומא (דף ע"ד ע"א) יה"כ אסור באכילה אסור ענוש כרת הוא א"ר אילא ואי תימא ר"י לא נצרכה אלא לחצי שיעור וקשה מאי אתא לאשמעינן דחצי שיעור אסור מדאורייתא דהא בכל אסורין חצי שיעור אסור מדאורייתא. ב) קושית הרשב"א על הרמב"ם ותוס' דסברו דעל חצי שיעור חל שבועה דאף דאסור מדאורייתא מ"מ לא הוה מושבע ועומד ובסוגיא הקשה לר"ל דסובר דחצי שיעור אסור מדרבנן אמאי חל השבועה ומתרץ הש"ס כיון דאינו אסור רק מדרבנן השבועה חל מוכח דאי הוה אסור מדאורייתא לא היה השבועה חל ונראה דר"י סובר דחצי שיעור אסור מדאורייתא דחזי לאיצטרופי והאחרונים פלפלו אי חצי שיעור אסור ביוה"כ בין השמשות או בז' של פסח כיון דלא חזי לאצטרופי וכמו כן פלפל הרלב"ח הובא במשנה למלך בה' חמץ ויש לומר דדוקא בחלב חצי שיעור אסור מן התורה דכתיב כל ולא אפשר למילף חמץ דהוה ליה שעת הכושר ולזה דייק הרמב"ם דבחמץ חצי שיעור אסור מלא יאכל:

אך לפ"ז אמאי חצי שיעור אסור ביוה"כ דהא מחמץ אי אפשר למילף דהוה אסורי הנאה וגם אי ילפינן במה הצד בחייבי כריתות דחצי שיעור אסור מן התורה מנ"ל דבחייבי לאוין חצי שיעור אסור ולזה נראה דכוונת הש"ס דחזי לאצטרופי דהנה הלמ"מ דכל אסורין מצטרפין בכדי א"פ דהיינו אם אכל בכדי אכילת פרס שיעור איסור חייב. מלקות וכרת ויש לחקור אי הלכה הוא דאם אכל כדי אכילת פרס הוה כאילו אוכל בבת אחת או דזה הוה באמת שתי אכילות רק דהלכה דמצטרף והנה ר"י סובר בפסחים (דף מ"ד) דהיתר מצטרף לאיסור בנזיר דאם אכל חצי זית פת וחצי זית יין מצטרף והקשה בש"ס מהא דתניא כל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה השתא לר"ע איסור והיתר מצטרף איסור ואיסור מבעיא א"ל איסור והיתר בבת אחת ואיסור בזה אחר זה והא דאיסור ואיסור מצטרף בזה אחר זה ע"כ בכדי אכילת פרס דביותר מכדי א"פ שוב איסור לא מצטרף כמו שכתב תוס' בנזיר בסוגיא א"כ היתר איסור אינו מצטרף בכדי א"פ רק דוקא כשאוכל בבת אחת וכיון דאיסור והיתר לא מצטרף בכדי א"פ ע"כ דאינו דומה לאכילה בת אחת רק באיסור ואיסור הלכה דמצטרף ולזה הוכיח ר"י דחצי שיעור אסור מן התורה דאי אינו אסור אמאי מצטרף דהא אפילו לפי האמת דחצי שיעור אסור מן התורה באכילה אחת היתר מצטרף לאיסור ובכדי א"פ אינו מצטרף מכ"ש אם נאמר דחצי שיעור מותר מן התורה ואיך יכול להצטרף בכדי א"פ היתר והיתר שיהיה נעשה האיסור אלא ודאי דחצי איסור מן התורה איסור ואיסור הלכה דמצטרף אבל איסור והיתר אינו מצטרף רק צריך אכילה אחת ור"ל דאינו סובר דהיתר מצטרף לאיסור הלכה דאכילת פרס הוה כאכילה אחת והנה מהא דתניא בחלב כל דחצי שיעור אסור לא היה אפשר למילף בכל איסורין דחצי שיעור אסור מן התורה רק כיון דממשרת ילפינן דהיתר מצטרף לאיסור ובברייתא מכל אשר יעשה מגפן היין דאיסורין מצטרפין ע"כ בכדי א"פ אינו מצטרף איסור והיתר רק באכילה אחת מוכח דחצי שיעור אסור דאי היה היתר לא היה מצטרף א"כ הא דחצי שיעור אסור בכל אסורין מוכח כיון דחזינן דחזי לאיצטרופי וכיון דבכל איסורין הלל"מ כזית בכדי א"פ מוכח דבכל איסורין חצי שיעור אסור. והנה ביוה"כ לא רצה הש"ס לאוקמי מתניתין לקמן דלא כרבי דסובר דיוה"כ מכפר בלא תשובה והנה לרבי דסובר דיוה"כ מכפר בלא תשובה הקשה הש"ס כרת ביוה"כ לרבי היכי משכחת לה ותירצתי בשבועות (דף י"ג) ובכריתות דאכל אומצא וחנק ומת וא"נ דאכל סמוך שקיעת החמה דלא הוה ליה שיעור לכפורי ולפ"ז לרבי כזית בכדי א"פ לא משכחת ביוה"כ דהא מכופר ליה וליכא שוב אסורא להצטרף וכיון דביוה"כ לא משכחת כזית בכדי א"פ לא משכחת ביוה"כ מכופר ליה וליכא שוב איסורא להצטרף וכיון דביוה"כ לא משכחת כזית בכדי א"פ מנ"ל דחצי שיעור אסור דמחלב אי אפשר למילף כמ"ש הרלב"ג לענין חמץ אך באמת יוה"כ אינו מכפר על חצי שיעור כמבואר בכריתות (דף י"ח) הובא במשנה למלך (פ"א מה' תשובה ובפי"ב מה' שגגות) א"כ משכחת לרבי אפי' ביוה"כ וחצי שיעור אסור ומיושב קושיא הא' הנ"ל דהתנא השמיענו ביוה"כ דחצי שיעור אסור:

ובזה מתורץ מה שעמד בכפות תמרים דקתני במתניתין כל האוכלין מצטרפין וכל המשקין מצטרפין האוכל ושותה אינו מצטרף והקשה כיון דרישא דנקט אוכלין ומשקין ה"נ בסיפא הו"ל למיתני אוכלין ומשקין אינן מצטרפין ובזה ניחא דרצה לאשמעינן דאוכל וחוזר ואוכל מצטרף ולא אמרינן דנתכפר לו אכילה הראשונה ומרישא דקתני כל האוכלין מצטרפין לא הוה ידענא דאוכל וחוזר ואוכל דמצטרף דהו"א דאם עירב מאכלם יחד יאכל בבת אתת והנה הא דכתבו תוס' דאף דחצי שיעור אסור מן התורה מ"מ השבועה חל דלא הוה מושבע ועומד והטעם כיון דאינו אסור רק מצד הלכה לא הוה מושבע ועומד והנה הא דאין שבועה חל על אסורין דהוה מושבע ועומד אין הטעם מטעם דאין איסור חל על איסור כמבואר באבני מלואים דהא כשנשבע שלא לאכול נבילה אין השבועה חלה ובחולה שמותר לו לאכול איסורין כתב הש"ך ביו"ד (סי' רל"ד ס"ק ה') דא"צ להתיר לו השבועה ואי אמרינן דהא דשבועה אינו חל על אסורין אשר מושבעים ועומדים הוא מטעם אין אין איסור חל על איסור א"כ איסורא מתלי תלי וקאי אמאי אין צריך להתיר בחולה אלא ע"כ הטעם דאינו יכול לאסור על עצמו דבר שמושבע ועומד ובחצי שיעור לא מיקרי מושבע ועומד ולזה יש לומר בחמץ כיון דמפרש בקרא דחצי שיעור אסור מלא יאכל אפשר דשבועה אינו חל אף דאינו חייב מלקות:

אך לכאורה קשה דנהי דחצי שיעור בכל איסורין לא הוה מושבע ועומד מ"מ אמאי חל השבועה הא אין איסור חל על איסור אפילו על חצי שיעור כמבואר במעילה (דף ט"ז) א"ר חצי שיעור נבילה וחצי שיעור טמאה לא מצטרף ונראה דשבועה חל על חצי שיעור הוא מחמת דאיסור שבועה חמור דחייבי מלקות וקרבן א"כ לא מבעיא לשיטת רש"י חולין (דף ק"א ע"א) דשבת חל על יוה"כ כיון דשבת חייב מיתת ב"ד ויוה"כ אינו רק בכרת א"כ גם על חצי שיעור ליכא רק איסור ובנשבע חייב מלקות והוה איסור מוסיף או חמור ואפי' להחולקים על רש"י מודים דאם חלל שבת ויוה"כ במזיד והותרו בו דחייב מיתה רק בחילל בשוגג ס"ל דלא הוה איסור מוסיף עיין בשעה"מ (פי"ז מה' איסורי ביאה) א"כ הא דחל שבועה על חצי שיעור הוא מתרי טעמי חדא דלא הוה מושבע ועומד רק גם אי לא הוה מושבע ועומד מ"מ אמאי חל הא אין איסור חל על איסור לזה מהני דעל חצי שיעור אינו חייב מלקות ועל