חידושי מהרא"ך חלק א קטו

דא"כ לב"ש דסובר דיש עירוב והוצאה ליו"ט קשה אמאי גזרו בשבת ולא גזרו ביו"ט ולא אישתמיט בשום מקום לומר דלב"ש תוקעין בשבת כמו ביו"ט ונראה דכוונת רש"י וכן הברטנורה שכתבו דרבנן הוא דגזור עלה גזירה שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות בר"ה במקדש לא גזר ואין איסור שבות דרבנן במקדש כי במקדש היו תוקעין כל שבת ושבת במבואר ברמב"ם (בפ"ה דסוכה) אין פותחין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ואם שהתקיעות הללו היו בחצוצרות כמבואר ברמב"ם (פ"ז מה' כלי המקדש ה' ו') והא דמבואר בספ"ב בשבת שתקיעות להבטיל העם ממלאכה הי' בשופר ולא בחצוצרות צריך לומר דשם מיירי לא במקדש דאי במקדש איתא ברמב"ם דהיו בחצוצרות והטעם כיון שנכלל בתוך התקיעות התקיעות על התמיד והמוספין והן מפורש בתורה שהיו בחצוצרות גם כל השנויין במשנה הי' בחצוצרות והא דבמקדש הי' חצוצרות ושופר כי בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' הוא רק בתענית הן אמת דצריך עיון דכיון דכתיב בקרא בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' מדוע לא יהי' בכל זמן שיש חצוצרות שופר והא דתנן במשנה בתענית הוא לענין כפופין ומצופין כסף ועל הא דאמר ר' לוי מצוה של ר"ה מיוה"כ בכפופין ושל כל השנה בפשוטין פירש"י של כל השנה של תענית ונראה גם כן דסובר דבכל השנה אין תוקעין בשופר בטורי אבן כתב דהא דפירש"י של תענית כיון דתנא במתניתין בשל תענית אבל ה"ה התקיעות דבפ"ה מה' סוכה (דף נ"ז) הן בשופר וכן נראה מתוס' דסוכה (דף נ') ד"ה דרבנן סברו עיקר שירה בפה כתבו לפי שהי' שם רוב כלי שיר גזרו טפי מהנך דסגי בשופר ע"ש נראה ג"כ דסברו דתקיעות הי' בשופר אך ברמב"ם איתא להדיא וכל אלו התקיעות בחצוצרות הן ולא הוזכר שופרות:

וצריך להבין דהרמב"ם (בפ"ג מה' כלי המקדש ה' ה') כתב בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעין בחצוצרות בשעת הקרבן נראה דבתמיד לא היו תוקעין (ובפ"ז ה"ה) כתב דתוקעין תשעה לתמיד של שחר בכל יום וכן הוא בספרי וביום שמחתכם ובמועדיכם אלו שבתות ר' נתן אומר אלו תמידים ובמועדיכם אלו שלש רגלים ובראשי חדשיכם כמשמעו נראה דלר' נתן תוקעין בתמידים והקרבנות תמידין הן ימי השמחה ובמוספי שבת הן תוקעין ולת"ק ביום שמחתכם היינו שבתות והרמב"ם (בפ"ה) פסק כסתם מתניתין דבתמיד תוקעין ובמוסף תוקעין בשבת ג"כ וצ"ע אך גם אי אמרינן דלא היו תוקעין כל השנה ובמקדש בשופר רק בתענית מ"מ פירש רש"י והרב דמטעם אין שבות במקדש תוקעין בשופר כיון דעכ"פ תוקעין במקדש כעין שופר תר"ת בחצוצרות לא גזרו בר"ה על השופר כי השבות בזה יש בו שייכות למקדש כי במקדש תוקעין כל שבת:

ונראה מזה ראיה שכתב בט"ז (סי' תרפ"ח) דהא תירץ הר"ן דאמאי לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו דבמילה אין הכל חייבין דזה דוחק דאל"כ גם במקדש יש לומר כיון דלא היה חיוב רק על הכהנים היו נבררין לתקוע עפ"י הממונה לא שייך הגזירה שמא יעבירנו ולא היה צריך לטעם משום שבות:

ועוד הא לאו מלאכה היא דתנא דבי שמואל והנה תוס' שבת (דף קי"ז) הקשו כיון דתנא דבי שמואל יליף מכל מלאכת עבודה לא תעשו דתקיעת שופר מותר מנ"ל דמותר בשבת דלמא דוקא כיו"ט דכתיב מלאכת עבודה אבל בשבת דכתיב כל מלאכה לא תעשה גם תקיעת שופר אסור ותירצו דילפינן שבת מיו"ט דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד:

והנה הר"ן בפ"ק דשבת הקשה אמאי איצטריך למעוטי תקיעת שופר ורדיית הפת דמותר מה"ת לאסור דהא מלאכת שבת ממשכן ילפינן דלא הוה במשכן תקיעת שופר ורדיית הפת נראה דהרמב"ן והרשב"א מתרצים קושית התוס' בשבת דהנה גבי חג המצות כתיב כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש כיון דכתיב כל מלאכה הוצרך להוציא בפירוש אוכל נפש דמותר אבל בשאר חגים דכתיב כל מלאכת עבודה לא הוצרך הכתוב להוציא בפירוש אוכל נפש כי אוכל נפש אין בכלל מלאכת עבודה רק מלאכת הנאה ובחג המצות כתיב פעם אחד לא תעשה מלאכה מפני שלא אמר כל לא הוצרך הכתוב ג"כ להתיר אוכל נפש וכתוב עוד בחג המצות כל מלאכת עבודה לא תעשו למעוטי מאי אי למעוטי אוכל נפש הרי התיר בפירוש אלא ודאי להוציא רדיית הפת ותקיעת שופר אלמא אע"פ שאמר בו הכתוב בפירוש כל מלאכה לא תעשה ולא התיר רק אוכל נפש אפ"ה תקיעת שופר ורדיית הפת מותר אלמא דאותן דברים אין בכלל כל מלאכה כיון שכן אף בשבת ויוה"כ דכתיב לא תעשה כל מלאכה מותר דאין בכלל כל מלאכה עכ"ל:

לפ"ז ר"ל דאינו סובר להא דתנא דבי שמואל סובר דלא ילפינן שבת מיו"ט ובשבת אסור מטעם דכתיב כל מלאכה אבל לא דסובר דחיוב כרת או סקילה על מלאכות אלו דהא לא היה במשכן רק דיליף מכל מלאכה מרובה דכל דאסור כמו דמרבינן חצי שיעור אבל אין חייבין עליהם אבל ביו"ט גם ר' לוי מודה דמותר מכל מלאכת עבודה ומתורץ דזה קושית טורי אבן מהא דתוקעין אם חל יו"ט בערב שבת ורבא מקשה דאי לא ילפת שבת מיו"ט ואסור משבת מריבויא דכל במקדש אמאי תוקעין ועוד דילפינן שבת מיו"ט ובשבת מותר ג"כ כמ"ש הרשב"א והתוס' אלא משרי שרי רק משום הגזירה דרבה וכיון דאמר רבא משרי שרי ולא אמר חיובא מחייב נראה דהוא מתרץ הקרא דבחול מחויב לתקוע ובשבת אם רצה לתקוע מותר לתקוע אם רצה אומר כהפוסקים שהוא זכרון תרועה:

ובזה ניחא דהמקובלים אמרו סודות מדוע דבשבת אין תוקעין ולכאורה דהא מן התורה חייב אלא ודאי דבשבת גם רבא מודה דאינו חייב רק שאין איסור וכיון דגם לרבא אין חיוב מן התורה לתקוע בשבת לא הקשה רש"י דאיך ב"ד יכולין לעקור דבר מן התורה אבל בלילה דליכא קרא דבשבת א"צ ליטול מקשה רש"י בסוכה ומתרץ וביבמות ובמגילה דהקשה ש"ס משופר לא סברי כרבא דבשבת אינו חייב מן התורה רק דמשרי שרי ולפ"ז גם קושית התוס' לרבא לא קשה מטעם בלולב לא גזרו כשהיה בהמ"ק קיים בגבולין ובשופר גזרו דשופר כיון דמחויב מן התורה גזרו ובלולב דחייב מן התורה כשהיה בהמ"ק קיים לא גזרו:

ועכשיו נבוא לתרץ את המדרש דהנה לקמן (דף ל"ב) סידור הברכות אומר אבות ת"ר מנין שאמרו אבות ומנין שאמרו מלכיות וזכרונות ושופרות ר"א דכתיב שבתון זכרון תרועה מקרא קודש שבתון זה קדושת היום זכרון זכרונות ור"י מקרא קודש קדשהו בעשית מלאכה אמר לו ר"ע מפני מה לא נאמרו שבתון שבות שבו פתח הכתוב תחלה אלא שבתון קדשהו בעשיית מלאכה וקשה דאמאי צריך לאסור מלאכה דהא בפירוש נאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו ועוד קשה דהא ר' לוי מוקי האי קרא בשבת ואסור בעשיית מלאכה מטעם שבת וצריך לומר דלר' לוי הקרא אתי שבתון לשבות מהתרועה ולא ילפינן מקרא קודש שאסור לתקוע בשבת והנה ר' לוי מייתי הקרא שבתון זכרון תרועה דבמדרש איתא זכרון תרועה א"כ לר' לוי הקושי' דכאן כתיב שבתון זכרון תרועה דהיינו לשבות מתרועה וכאן צותה התורה על התרומה מתרץ כאן בשבת כאן ביו"ט דבשבת הוא רק זכרון ושבתון שבות מהתרועה דאסור לתקוע ומקשה רבא קושייתו אבל במדרש מקשים ר"י ור"ל דידחה את דברי תורה ידחה בגבולין וסברו דאסור בשבת לתקוע רק ידחה העשה של תקיעת שופר בגבולין כי הא דאסור לתקוע הן רק מריבוי דכל ואמר רב כהנא אמר כתיב זכרון וכתיב יום תרועה ולא הביא שבתון זכרון תרועה רק זכרון תרועה דבשבת סגי בהחזרה ולא שצותה התורה לשבות מהתרועה א"כ במקדש תקנו חכמים לתקוע ובמדינה סגי בזכרון ולא קשה דבמקדש אמאי תוקעין כולן דאינו אסור לתקוע: