חידושי מהרא"ך חלק א קיב

א"כ אף נולדה הביצה מותרת ואי בעומדת לגדל ביצים א"כ יהיה אסור אף במעי אמה שהרי התרנגולת מוקצה ורב נחמן אית ליה מוקצה ביו"ט ואי דהברייתא אתיא כתנא דל"ל מוקצה כנ"ל דקשה א"כ אפילו נולדה הביצה מותרת:

והנראה לע"ד לתרץ דהנה התוס' בד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש הקשו דהו"ל לפרש הכא טעמא דמוקצה ופירש הפ"י קושית התוס' דאגופיה מילתא דרב יוסף קושיא לי' דנראה שלא שייך לגזור בביצה משום פירות הנושרין אלא אי אמרינן דפירות הנושרין גופייהו גוזרין עליהן החכמים הגזירה מיוחדת משום שמא יעלה ויתלוש ואם כן איכא למימר שפיר דבאותו שעה שגזרו על פירות הנושרין ראו גם כן דההיא ביצה דמי' להם שנשרה מאלי' וכללי' בכלל גזירתן משא"כ כיון דפירות הנושרין אסורין בלא"ה משום איסור מוקצה אם כן ע"כ אף דשייך בהו נמי איסור דאורייתא גזירת תלישה אעפ"כ לא הוצרכו חכמים לתקן עליהם לאיסורין דממילא היו אסורין בכלל איסורי מוקצה וא"כ גזירות ביצה מהכא אתי' דהוא משום איסור מוקצה לא שייך לגזור בדבר שאינו מוקצה ול"ל דעל הביצה לבד גזירה בפרטות משום גזירת פירות הנושרין דשייך בהו גזירת איסור תלישה הדר הו"ל גזירה לגזירה עכ"ל וכן פירש בש"מ ותירצו דאתי' כר"ש דלית לי' מוקצה:

ומבואר מזה אם סוברין מוקצה אזי ל"ש למגזר ביצה משום פירות הנושרין ולפ"ז שפיר כיון דרב נחמן סובר מוקצה ביו"ט לא שייך הגזירה בביצה משום פירות הנושרין וזה טעמו של ר"נ דל"ל הגזירה משום דפירות דנושרין ולהכי הביצה העומד לאכילה שרי הביצה דאוכלא דאפרת הוא אבל למאן דלא סובר מוקצה י"ל שפיר דסובר דאסור ביצה משום פירות הנושרין ואסור אפילו בעומדת לאכילה:

ומיושב היטב דהברייתא אתי' כמ"ד דל"ל מוקצה וממילא דאסור הביצה משום פירות הנושרין ולהכי קתני השוחט תרנגולת ומצא בו ביצים מותרין דדוקא במצא בתרנגולת מותרין דליכא משום פירות הנושרין אבל בנולדה הביצה אסורין משום גזירה דפירות הנושרין כיון דל"ל מוקצה שייך למגזר משום פירות הנושרין גם לר"נ וכנ"ל וא"ש:

ובזה מיושב היטב גם קושיית המפרשים על הא דפריך בגמ' לרבה שבת בעלמא תשרי אמאי לא פריך בגמ' גם לר"נ שסובר דבשבת לא אסור מוקצה אם כן ביצה הנולד בשבת יהי' שרי ולהנ"ל ניחא כיון דבשבת ל"ל מוקצה שייך שפיר למיגזר משום פירות הנושרין ואסור הביצה הנולדה בשבת ואין להקשות כיון דבשבת אסור הביצה משום פירות הנושרין א"צ למגזר גם ביו"ט וכמ"ש בגמרא ביצה (דף י"ת) גזירה יו"ט אטו שבת אך ניחא דהתוס' כתבו שם ולא הוי גזירה לגזירה דיו"ט ושבת אחת הוא עיי"ש אבל לר"נ דסובר דמחלק שבת ויו"ט לענין מוקצה דבשבת מותר מוקצה ויו"ט אסור מוקצה ולא גזור שבת אטו יו"ט ממילא נמי להיפך אף דבשבת אסור ביצה משום פירות הנושרין אבל ביו"ט לא אסור משום פירות הנושרין ובתר גזירות העומדת לאכילה מותרת הביצה ולא גזרינן אטו שבת דהוי גזירה לגזירה וכמ"ש התוס' הנ"ל:

ומתורץ בזה קושיות בעה"מ ז"ל שהקשה לשיטתי' שכתב שאין אסור ביו"ט מוקצה המותר בשבת אלא מוקצה שבשבת אסור בלא"ה מטעם מלאכה בזה אסרו ביו"ט משום מוקצה והקשה לו ביצה למה אסרו ביו"ט ומתורץ דביצה עיקרה דרק הנאתה לבשלה והוא דוחק ולהנ"ל מיושב לנכון דבאמת בשבת אסור הביצה מטעם פירות הנושרין וממילא אסור ביו"ט משום מוקצה כיון דגם בשבת אסור כנ"ל:

ומיושב קושית הצל"ח שהקשה לשיטת בעה"מ שכתב הא דקאמר בגמ' אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היינו לגדל ביצים להוציא להם אפרוחים אבל בעומדת להטיל ביצים להאכילה אף שתרנגולת הוא מוקצה אפ"ה אין הביצה מוקצה כמו חולב אדם עז לתוך הקדירה אפילו בשבת אף שהעז אסורה בשבת אפ"ה אין החלב מוקצה הה"ד בתרנגולת העומדת להטיל ביצים שאין הביצה מוקצה והקשה בצל"ח דא"כ מאי איריא נולדה ביו"ט אפי' נולדה מעיו"ט אפ"ה כל שלא הכינה בפירוש לאכילה הרי הוא מוקצה שהרי הביצה עצמה עומדת לעשות אפרוח ואינה עומדת לאכילה:

ולהנ"ל ניחא היטב דדוקא בנולדה ביו"ט אסור מטעם מוקצה ביו"ט אבל בנולדה הביצה בחול אף דהוא מוקצה אפ"ה שרי ביו"ט כקושית הבעה"מ דאין יו"ט חמור משבת וכיון דבשבת שרי דשבת ל"ל מוקצה וגם מטעם פירות הנושרין שרי כיון דנולד הביצה בחול אם כן ממילא גם ביו"ט מותר אף שהוא מוקצה וכנ"ל משא"כ בנולד ביו"ט דבשבת אסור מטעם פירות הנושרין ממילא ביו"ט אסור משום מוקצה וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

עוד נראה לתרץ הקושי' לרב נחמן איך מיתוקם הברייתא דהשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים מותרין אי בעומדת לאכילה אפילו נולדה מותרת ואי בעומדת לגדל ביצים אפילו מצא בה ביצים ליתסר משום מוקצה:

והנראה לע"ד דהנה לכאורה קשה בהא דקאמר בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומש"ה אסור הביצה דהא לקמן (דף ל"א) תנן בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת והקשה רש"י ז"ל אמאי לא נימא מגו דאתקצאי ביה"ש איתקצאי לכולי יומא ותירץ משום דלא הוי מוקצה רק מחמת איסור דרבנן והרמב"ן ז"ל תירץ דלא שייך כאן כלל איסור מוקצה כיון שאין המוקצה בפירות עצמן אלא מחמת סתירת הבית שמונעו מלקיטת הפירות עש"ה:

וא"כ קשה אמאי אסור הביצה הא הביצה בעצמה לא הוי מוקצה רק משום שאינו יכול ליטלה מהתרנגולת כיון דאינה עומדת התרנגולת להשחיטה וא"כ בנולדה הביצה הרי יכול ליטול הביצה ולאכול והוי ממש כמו שם בית שנפחת דנוטל ממקום הפחת לטעם הרמב"ן ז"ל וא"כ אמאי הוי הכא הביצה מוקצה:

ונראה ליישב דהר"ן ז"ל כתב דביצה במעי תרנגולת אע"פ שאין גמורות הרי הן כאחד מאבריה וכו' ובירושלמי אמרו שאינו דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ היינו משום שכ"ז שהוא בפנים אינה נעשית בריה לעצמה כו' עש"ה:

א"כ ניחא דאינו דומה לשם דהפירות לא נשתנו כלל עכשיו שנפחת מקודם שנפחת רק שלא הי' יכול ליטלה דהא סגור הבית להכי לא הוי מוקצה בנפחת הבית אבל הכא בביצה דנשתנית הביצה ממה שהיתה במעי התרנגולת הוי שפיר מוקצה כיון שכמו שהביצה הוא עכשיו לא היה יכול להיות בתוך התרנגולת ולהכי הוי מוקצה הביצה בהתרנגולת העומדת לגדל ביצים:

א"כ זה הוא רק בנולדה הביצה אבל בשחט התרנגולת אפילו שהיתה עומדת לגדל ביצים והוי התרנגולת מוקצה ואסור התרנגולת דהתרנגולת בעצמה הוי מוקצה אבל במצא בה ביצים שפיר מותר לאוכלן הביצים כיון דהביצים לא הוי מוקצה והוסר המונע דהיינו ששחט לתרנגולת מותרת הביצה כמו בית מלא פירות ונפחת דהא גם הכא הביצה לא נשתנית כלל דהא לא יצא לאויר העולם ומיושב לר"נ דמוקי הברייתא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ושחט התרנגולת באיסור אף שהתרנגולת אסורה אפ"ה הביצה מותרת וכנ"ל א"ש בזה"י:

סימן תקיח סעיף א מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים אבל אבנים כיוצא בהן אסור:

והנה שיטת רש"י בביצה (דף י"ב) ס"ל דמן התורה אפילו אין בו צורך היום כלל ותוס' הקשה דא"כ אמאי פליגי