חידושי מהרא"ך חלק א קיא

דחוי הוא אצל חולה ולא הותרה לפיכך כל שעיקר מלאכה אסור אף תוספתו מותר מדאורייתא אבל יו"ט אוכל נפש הותר בה שרי כל שהוא מרבה על עיקר בלבד שיהיה בטורח אחת ועוד שנראה להם כיון שהתורה הותרה אוכל נפש לא הוצרך לשקול ולדקדק שלא יבטל אלא הוצרך משום הכי ריבוי בשעורא כל היכא דלא מפריש בטרחא לגמרי מותר לפי תירוץ זה יש לומר כיון שיש באפושי דבר שאסור לאכול הוה אפושי שלא לאכול אסור מדאורייתא ולאפות שתי חלות דהוה אפושי בטרחא כל שיש אחת שאינו ראוי לאכילה אסור דצריך עריכה אפיה חזי' כמו שמחלק הר"ן בין הא דממלא אשה קדירה אחת ובין נחתום ע"ש:

אך לשיטת רש"י ג"כ כשיש חלה אחת שאינו ראוי אין אסור רק מדרבנן ביו"ט מטעם מתוך שהותרה ואין מלאכת אוכל נפש ביו"ט בכלל לא תעשה מלאכה ולשאר פוסקים מדאורייתא והנה כאשר בשעת אפיה כל חדא וחדא חזיא דמפריש מכל חדא פורתא אם חשיב להפריש לאחר אפיה חלה אחת סובר ר"א ג"כ דמותר דהוה כמתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק דפטור כמבואר במנחות פ' ר' ישמעאל כיון שיש במעשה אחד היתר ואיסור כמו דסובר רבה דבתר מעשה אזלינן וכן פסק הרמב"ם (בפ"כ מה' שבת) ואפי' לרבא דסובר דבתר כוונה אזלינן וחייב בהעלה דגים ותינוק כי צידת דגים מלאכה אסורה ובפקוח נפש נדחה אבל מלאכת אפיה ביו"ט מותרת מותר לעשות אותו מלאכה כיון דלא נפיש טרחא והא דאסור לאפות ביו"ט עיסה חצי של נכרי וחצי של ישראל וכיון דאינו יכול לאכול החציה חלק של נכרי אינו רק מדרבנן ותוס' הקשו דאמאי בחלה מותרת דהא צריך לפרוש פורתא הי' אפשר לומר דבמנחות (דף נ"ו) איתא א"ר אם נצלה בו גרוגרת מצד אחד במקום אחד חייב ובשני מקומות פטור וכתבו תוס' דלא דמיא דהוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת דחייב דאין דרך בישול בכך ומיתסר נמי חתיכה וקרובה וחלה ואין לה שיעור מן התורה ויכול להפריש מכל חדא פחות מכגרוגרת ואינו מצטרף עם החלה האחרת ואפילו לאידך לישנא דרבא דמצטרף בשנים ושלשה מקומות יכול להפריש מכל העיסה פחות מכגרוגרת וגם אי אמרינן דחצי שיעור אסור מן התורה בשבת מ"מ כיון דאינו חייב מלקות לא החמירו ביו"ט בחד טירחא פחות מכשיעור מכ"ש לשיטת רש"י דמלאכת אפיה מותרת ביו"ט:

ועוד יש לומר דהמרדכי פסק בעיסה שנילושה בערב יו"ט דאסור למיפא ביו"ט דאפשר למיפלג בלישה להפריש אלא דאסורא דאין מגביהין חלה ביו"ט רביע עלה מופלג בלישה קרינן והמ"א בסימן זה (ס"ק יו"ד) הקשה משמעתין דמותר להפריש ומותר לו לאפות מטעם איסור חמץ ע"ש ולענ"ד נראה דאמרינן בפסחים (דף ל"ד) דאם מפריש חמץ לתרומה אינה קדושה כמבואר בתוס' ד"ה דבר הראוי להיות קודש ור"י דלדידן דחמץ אסור בהנאה אף דהיה לו שעת הכושר וכיון דאין קדושת התרומה חל על מה שהפריש פשיטא דאינו מתיר הטבל וכן מוכח בסוגיא שם מקושית הש"ס דתורם מן הטמא על הטהור והוא דבר ברור וא"כ צריך להבין לר' יהושע דאמר מפרישתה ומניחתה עד הערב ואם החמיצה החמיצה דנהי דבשעת הפרשה עדיין לא נעשית חמץ מ"מ אין להכהן יכול להיות שום הנאה מטעם דאין שורפין קדשים ביו"ט לא הוה אפילו לאורו וכשהיה מונח עד הערב ומתחמץ יהיה אסור בהנאה מטעם חמץ ואין לכהן בזה אפילו הנאת אורו איך מותר הפרשה את העיסה וצריך לומר כיון דלר' יהושע אינו עובר בבל יראה ואפשר שיהיה מונח עד לאחר הפסח ויהיה מותר בהנאה ומותר העיסה לפ"ז לר' אלעזר דסובר דעובר בבל יראה אם לא יאפה ויתחמץ ויהיה הכל מצווין עליו לבער גם לאחר הפסח אסור בהנאה ואי אפשר שיגיע לכהן הנאת עורו ולא נתפס על הפרשה קדושת חלה אין הפרשה מתרת העיסה כלל כך מותר לאפותה כי אף שהחלה אינו ראוי לאכילה כי ע"י אפייתה יהי' מותר לאכול העיסה אבל בדינו דמרדכי אם יעבור ויפריש מתנות יהיה העיסה מותרת מופלג בלישה הוא רק איסורא הוא דרכיב עלה לפ"ז מתורץ קושיית התוס' מעיסה חצי של נכרי:

**(ובדברים הנחמדים האלה נראה לתרץ קושית מהרש"א ז"ל שהקשה שם על הא דקא"ל ר"א לר"י הרי הוא עובר משום בל יראה וב"י והקשה לפירש"י ז"ל דמוטב לעבור על ב"י מאליה ואינו עושה מעשה א"כ מפי' ליה והא כיון דל"ל הואיל יותר עדיף מלאפות ולעבור על ל"ת כל מלאכה:

ובזה מיושב דכך פריך ר"א לר"י הרי הוא עובר משום ב"י וב"י וא"כ אסור בהנאה ולא הוי נתינה ולא חל עליה שם חלה והוי טבל והאיך יאכל טבל וכנ"ל א"ש:

ובזה מיושב מה שהקשה בס' מגן אלף לשיטת הר"י ז"ל דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר עליה א"כ יפריש חלה וישרוף לערב והוא תמיה רבתא:

ולהנ"ל מתורץ היטב כיון דלר"א הוי כחמץ דידיה א"כ אסור בהנאה משום שנתחמץ ואף קודם שנתחמץ נמי לא יוכל ליהנות מהחלה וכנ"ל א"כ אין חל עליה שם חלה וכנ"ל א"ש בעזה"י:

והעיקר נראה לענ"ד דקושיית המהרש"א לא קשה כלל דהתוס' הקשה וקשה לרשב"א לפי' כיון דאם יבצע מכל חדא יהיה מותר בלא הואיל האיך שרי רבנן למיעבד בלא הואיל ותירץ שלא הטריחו חכמים לבצע מכל אחת ואחת עיי"ש והנה זה הוא אם אית לן הואיל ולא הוי רק איסורא דרבנן שפיר אמרינן דלא אטרחוה רבנן לבצוע מכל או"א אבל אי ל"ל הואיל והוה איסורא דאורייתא בודאי ע"כ צריך לבצוע מכל חדא וחדא דבזה שרי בלא הואיל וא"כ כך מקשה ר"א לר"י לדבריך הרי הוא עובר משום ב"י ואי דל"ל הואיל להכי אינו רשאי לאפות הלא יוכל לאפות ויבצע באמת מכל חדא וחדא ולא יעבור על לא תעשה כל מלאכה וגם לא על לאו דב"י וב"י וא"ש בעזה"י:

[ותירוץ הזה תירץ נכדו האברך החריף המופלג מו"ה נתן זאב בן הרב הגאון מו"ה אברהם הכהן זצ"ל)** עיין לעיל בסימן תנ"ז מה שתרצתי קושיית התוס' ורא"ש אמאי צריך הרי"ף ורש"י צירוף סל כשנילושה שיעור חלה וגם תירצתי דברי הט"ז בסי' הנ"ל (ס"ק ב') מדכתיב בחלת ארץ ישראל כשנשתייר פחות מכשיעור צריך צירוף סל בשעת הפרשה לעיסה אחרת וקשה קושית התוס' מן שיטת רש"י דהא דכיון שנחייב העיסה בחלה למה ליה צירוף חלה מ"ש מתרומה ע"ש באריכות:

סימן תקיג אלה דברי נכד הרב המחבר הרב המאוה"ג החריף המפורסם מו"ה יחיאל מיכל הכהן נ"י. סעיף א ביצה שנולדה ביו"ט אסור ליגע בה, וכל שכן שלא לאכלה ואם נתערבה אפילו באלף כולן אסורות:

הנה איתא בש"ס ביצה (דף ב') אר"נ לעולם בתרנגולת העומדת לגדל ביצים וכו' הקשו המפרשים זלה"ה היאך מתרץ ר"נ הך ברייתא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביו"ט במה מיירי אי בעומדת לאכילה