חידושי מהרא"ך חלק א קט

שיצא ממנו דוד ולהכי קורין רות ביום לידתו וקשה ג"כ מדוע אין קורין ביום הראשון כאשר נולד בעצרת אפשר דטעם קריאת המגילה אינו על לידתו רק על מיתתו וכיון שמת בעצרת פשיטא דלא נקבר רק ביום שלאחר עצרת דהא לשיטת רש"י ובה"ג לא שרינן להתעסק בו רק באישתהא כמבואר בטור או"ח (סימן תקכ"ו) וראיתי בשם חכם צבי דמתרץ קושית התוספות על הירושלמי שכתב דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר תיפוק ליה בלאו הכי לא הקריבו דאמרו במסכת שבת (דף ל' ע"ב) דדוד מת בשבת וכתב דדוד מת בעצרת שחל בשבת ולא הקריבו ביום טבוח שהוא אחר שבת כי יום הקבורה תופס מדרבנן ולפי עניות דעתי נראה דאם היה מת בשבת היה נקבר בלילה וכשנקבר בלילה אינו מבואר דתופס היום שלאחריו כי כשנקבר ביום אנינות לילה מדרבנן דבקדשים הלילה הולך אחר היום אבל כשנקבר בלילה לא נמצא שיהיה אסור מטעם אנינות ולזה קשה תוספות שפיר:

והנה במשנה למלך (פ"ג מה' אבל) מפלפל הרבה בירושלמי חדא דהא נשיא שמת הכל מחויבין לטמאות לו איך הקריבו עולת ראיה למחר הא עולת ראיה אינו בא בטומאה ומתרץ דכיון דהיה עליהם מצות ראיה ושמחה לא היו צריכין ליטמאות וצ"ע מהא דאיתא בפסחים (דף ע' ע"ב) כגון שהיה נשיא גוסס בשלשה עשר מבואר דאם מת הנשיא בא הקרבן בטומאה כיון שכל ישראל חייבין לטמאות ודאי רוב הקהל טמאין מבואר דגם ביו"ט דחייבין בעולת ראיה בשמחה מטמאין עצמן:

ואפשר דלשיטת הירושלמי לכך מטביל בסכין דיש חדא ספיקא דלמא לא יהיה רוב הקהל טמאין ודלא כמו שפירש"י דדלמא לא ימות הנשיא דרוב גוססין למיתה רק דילמא לא יבא כהן לכבוד הנשיא כד דמך ר' יודן נשיאה אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום וכתב בקרבן עדה דמקשים אר"ח כהן (בכתובות פ' הנושא) דאמאי הביא ראיה במיתת ר"ת מהירושלמי ולא הביא ראיה מפסחים (דף ע') ותירץ דיש לחלק בין מלך ונשיא דבמלך מטמאין ולא בנשיא עכ"פ מירושלמי דכאן קשה איך הקריבו ביום מחר ומה שמפלפל עוד אמאי לא הקריבו לאחר הקבורה לא אבין דהא לר' זוטרא בלא שהה משהינן ליה ותוס' הקשו דהא בלא"ה לא היו יכולין להקריב כיון דמת בשבת וראיתי בשם חכם צבי דדוד מת בעצרת דהיה יום השבת ויום טבוח הוא לאחר השבת לא היו יכולין להקריב כי יום קבורה תופס בדרבנן והנה אם היה הקבורה בלילה לא מצינו שיהיה אסור ביום הקבורה כמו שהארכתי ולזה מקשה תוס' שפיר:

ועוד נראה טעם מה שקורין רות ביום השני ולמה אין קורין ביום הראשון דהנה במדרש איתא והובא בתוס' מנחות (דף ל') ד"ה מכאן ואילך דמשה מת בשבת והקשה הרא"ש פ' ערבי פסחים (דף ק"ה) על המדרש דמשה מת בשבת מהא דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו רבותינו היום מלאו ימי ושנותי ואמרינן בו ביום כתב י"ג ספרי תורות ובשבת היאך היה כותב ועוד מוכח בסדר עולם דבערב שבת נפטר:

[ולא זכיתי להבין דברי הרא"ש דהא יש לומר דהא דאמר הש"י למשה עלה אל הר העברים ומות בהר אשר אתה עולה היה בע"ש וכאשר ידע משה אשר לא ישוב עוד לעוה"ז אמר היום מלאו ימי ושנותי וכתב י"ג ספרי תורות ואם לא היה נכתב בתורה וימת שם משה לא היינו יודעים אם הוא על ההר או עלה לשמים רק התורה העידה שמת ונקבר שם וזה היה בשבת ואיתא בספרי ר' אלעזר אומר בת קול יוצאת בתוך המחנה י"ב מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה וזה היה בשבת ובעת רצון נסתלק וה' ינחם וישמח אותנו וישביע לנו רצון אמן סלה]:

והנה דוד המלך מת בעצרת אך כאשר מיתת דוד לא נקראת מיתה כי דוד מלך ישראל חי וקיים הסתלקות מן העוה"ז ביום הקבורה שהיה ביום הטבוח נולד ג"כ בז' בסיון ונתמלאו הימים השנים בז' בסיון ולזה אנו קורין רות ביום השני:

ועוד יש לומר איתא במסורה שני וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי וילך איש מבית לחם יהודה והכוונה כמו ע"י הליכת איש מבית לוי נולד הגואל הראשון גם מוילך איש מבית לחם נולד גואל האחרון ובסידור יעב"ץ מבואר דנתעברה יוכבד מגואל הראשון בז' בסיון כאשר נולד בז' אדר ודלא כדפירשו דמשה נולד לז' חדשים א"כ גם גואל האחרון נולד בז' בסיון וקורין המגילה ביום שני:

ועוד לומר דאמרו בש"ס ב"ב (דף צ"א) דאלימלך מגדולי הדור היה נענש אשר לא התפלל על דורו ויש לפרש דשמואל הנביא כתב במגילת רות וכתב ויהי בימי שפוט השופטים כי בעצרת נידון על פירות האילן וחיטים בכלל כי מביאין שתי לחם מחטין בעצרת ויודע הדבר לאלימלך אשר השופטים ב"ד של מעלה שפטו שיהיה רעב ואלימלך לא התפלל רק הלך בז' בסיון מבית לחם קורין רות ביום השני וה' יכפר על שגגתו:

הנה במ"א (ס"ק א') הקשה האיך אנו אומרים בשבועות שהוא ו' בסיון זמן מתן תורתנו כיון דאנן פסקינן כר"י דבז' בסיון נתנה התורה כתב בס' קדושת לוי תירוץ על קושית המ"א כיון דלר' יוסי אמרינן בש"ס שבת (דף פ"ז) דיום אחד הוסיף משה מדעתו וכאשר רצונו בית"ש היה ליתן התורה בו' בסיון וכן אמר למשה וקדשתם היום ומחר ומשה הוסיף ואמר היו נכונים לשלשת ימים ודבר אלהינו יקום לעולם ועשה רושם שנתגלה באותו יום התעוררות קדושת התורה ועשה רושם לדורות גם כן שנתגלה בכל שנה בו' בסיון אותה בחינה שהיה באותו זמן ולזה נקבע היום טוב בו' בסיון ואומרים זמן מ"ת ע"ש:

ועדיין צריך להבין כיון שנתינת התורה במעשה היה בז' בסיון נקבע היו"ט בז' בסיון על המחשבה ולא על המעשה הן אמת שהאר"י ז"ל בדרוש ר"ה כתב דמה שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם כי בתשרי העיבור ובניסן הלידה וכן כתב התוס' בר"ה (דף כ"ז) בשם ר"ת דבתשרי עלה במחשבה ולא נברא עד ניסן והוא הוא כי מחשבה נקרא. הרעיון והמעשה לידה כמ"ש הרה עמל מצייר המחשבה לשון הריון ולזה אמרינן היום הרת עולם ל' הריון (עיבור) ולא נברא העולם כי בתשרי היה הריון ולא הלידה שהוא הבריאה והענין מה שאמרו בתחילת הבריאה ניסן או תשרי הכוונה או תליית המאורות היה בראש מזל טלה או במזל מאזנים כמ"ש ביערות דבש והנה גם שם צריך טעמא מדוע נקבע היום על המחשבה ולא על המעשה:

והנה שמעתי ממו"ח זצ"ל דרש"י (בפ' בראשית) הביא המדרש שבתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד דהיינו לתלות המאורות במאזנים ושתפו למדת הרחמים ונתלו במזל טלה והיינו דכתיב ביום ברוא אלהים שמים וארץ ונראה דהא דאמר ושתפו אף שהבריאה היה במזל טלה והוא מדת הרחמים כי הנה ידוע לא מחשבותיו מחשבותינו כי כאשר ידמה אדם בשכלו להיות איזה מציאות שהיה הנה מחשבותיו לא תפעיל המציאות עד יפעיל ויצא לפועל הבורא ית"ש כאשר עלה ברצונו הפשוט ונצטייר הבריאה נעשה הבריאה ובא לידו יותר גילוי בדבר ה' ולזה אמרינן דשיתף למדת הרחמים עכ"פ היה במחשבה שתליית המאורות היה במאזנים שהוא מדת הדין נקבע יום הדין שהוא יום המשפט ונשקל במעשה בני אדם בתשרי שהוא מזל מאזנים ומעשה הבריאה היה בניסן במזל טלה לכן הגאולות היה בניסן:

אך על עצרת צריך טעמא מדוע נקבע המחשבה ולא על המעשה ונראה דבזוהר (פרשת ויצא) כתב דלכך ניטלה הבכורה מראובן ונתנה ליוסף כיון דמחשבתו דיעקב היה ברחל אתהדר עובדא לאחריה היוצא מזה כאשר נתקלקל המעשה חוזר