חידושי מהרא"ך חלק א קח

בארץ אינו נוהג בחוץ לארץ וחלה הוא ג"כ ממצות התלויות בארץ ואין מהראוי שיהיה נוהג בחו"ל ובאמת נוהג לרבנן דבי רב מדאורייתא ולר"ה בריה דר"י מדרבנן ואמאי לא תנא התנא לאשמעינן דחלה נוהג בחוץ לארץ ולא ליתן מקום לטעות שאינו נוהג בחוץ לארץ ומתרץ הירושלמי דלא תנא רק ערלה וכלאים דנוהג בארץ ישראל בשאינו ישראל שפיר דיש לטעות דהוה מצוה התלויה בארץ ואינו נוהג בחוץ לארץ ותני דנוהג אבל חלה נהי דלא קתני בשום משנה דנוהג בחו"ל אי אפשר למעוטי דאינו נוהג דהוה מצוה התלויה בארץ כיון דגם פירות ארץ ישראל ואף שגלגל ישראל העיסה כשהעיסה אינו של ישראל אינו נוהג דראשית עריסותיכם כתיב כמבואר במשנה (פ"ג מס' חלה) [משא"כ תרומות ומעשרות דחייב כשמרחן ישראל כמבואר ברמב"ם פ"א מה' תרומה ה' י"א] א"כ אי אפשר למעוטי דחלה הוה המצוה תלוי בארץ דאדרבה כיון דחזינן דגם פירות הארץ אינו חייב רק כשהעיסה הוא של ישראל לא הוה המצוה התלויה בארץ ונוהג בחוץ לארץ א"כ לא מבעיא לדעת רבנן דבי רב דסברי דחלה בזמן הזה מדאורייתא כתובות (דף כ"ה) פשיטא דליכא למעוטי כלל אלא אפילו לר"ה ברי' דר"י דסובר דחלה בזמן הזה מדרבנן מ"מ ליכא למעוטי שלא יהיה נוהג חלה בחוץ לארץ רק דמקום לטעות דנוהג בחו"ל מדאורייתא א"כ ליכא חשש מאי דלא נקט במתניתין דחלה נוהג בחוץ לארץ אבל חדש לא קתני בשום משנה דאינו נוהג בשל אינו ישראל ואי דס"ל לתנא במתניתין דנוהג בחוץ לארץ היה מחויב לשנות דנוהג דהו"א שהוא תלוי בארץ ואינו נוהג בח"ל וכיון דלא קתני דנוהג ע"כ דסובר דחדש הוה ממצות התלויות בארץ ואינו נוהג בחוץ לארץ לכך חלק ר"א וקתני דנוהג בחוץ לארץ ובזה ניחא קושית האחרונים אמאי הקשה הש"ס ליתני פטר חמור דהא פטר חמור אינו נוהג רק בשל ישראל כיון דעכשיו סובר הש"ס במצות התלויות בארץ היינו מה שהתורה תלה בביאה אף דהוה מצות הגוף הקשה שפיר אמאי לא תני כיון דהתורה תלה המצוה בביאת הארץ מה לי שאינו נוהג בשאינו של ישראל ולא מוכח מהירושלמי דנוהג בשאינו של ישראל:

בש"ס כריתות (דף ה') איתא אר"י האוכל לחם קלי וכרמל לוקה שלש וכן פסק הרמב"ם (בפי"א מהל' מאכלות אסורות) דאם אכל כזית מכל אחד ואחד לוקה שלש מלקות וקשה אמאי כשאוכל כזית לחם אינו לוקה שתים אחד משום לחם ואחד משום כרמל ונראה דהנה בחדש פרט התורה לחם וקלי וכרמל לא בא האיסור בכלל שלא לאכול תבואה חדשה אמרינן דאי אפשר למילף מכרמל שכן לא נשתנה ומלחם אי אפשר למילף שכן נתרבה לחלה ומקלי אי אפשר למילף דאיתא בעין ונתרבו למנחות ומסיק הש"ס דלא נכתב קרא קלי ומילף מלחם וכרמל מה פירכת מה ללחם שכן נתרבה לחלה כרמל יוכיח ואי משום דכרמל לא נשתנה מברייתו לחם יוכיח א"כ יש לומר כיון דנשתנה הכרמל לקמח וקמח אינו ראוי לאכילה כמבואר בטור (סי' ר"ח) אי אפשר למילף מלחם וכרמל במה מצינו דמה לחם וכרמל שהם אוכלין גמורין משא"כ קמח דאינו ראוי לאכילה ומותר הקמת רק כשבא ללחם אסרה התורה אבל האיסור של כרמל פרח ואזיל ליה:

אך אין זה מעלה ארוכה חדא דעל קלי ילקה שתים אחד משום כרמל ואחר משום קלי ועוד כמו בכל אסורין שבתורה אם אינו נפסל מאכילת אדם אסור א"כ גם לחם וכרמל דאינו נפסל מאכילת אדם אסור בחדש ושפיר דאיכא למילף קמח מינייהו במה מצינו ולזה נראה כיון דלא נאמר בתורה כרמל קלי לחם כסדר עשייתן רק דנאמר לחם קלי וכרמל מוכח דהתורה לא חייבו על אחד שנים רק על אחד לבד וכיון שיוצא מכלל כרמל ומכלל קלי אינו חייב רק בשביל לחם וכשיצא מכלל כרמל ובא לכלל קלי חייב בשביל קלי. ויש לתרץ בזה מה שעמדו האחרונים על תוס' קדושין (דף ל"]ז) שהקשה דאמאי לא אכלי ישראל מצה כשנכנס לארץ דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש והקשה דהא כיון שנכנסו ישראל לארץ נאסרו כל התבואות אפילו אותן שהיה בעלי' משום חדש ולא הוה חמץ לא כולל ולא מוסיף ולא היה יכול איסור חמץ לחול על איסור חדש וקרינן ביה שבעת ימים תאכל עליו חמץ כל שהוא משום בל תאכל חמץ ישנו בכלל אכילת מצה כמבואר פסחים (דף ל"ה) לפ"ז ניחא כיון כשנעשה לחם פרח איסור כרמל מן התבואה רק כשבא לכלל לחם נאסר א"כ אפשר דיחול איסור חמץ ואיסור לחם בבת אחת:

ובזה יש מקום ללמד זכות על שכר שלנו דנהיגין היתר דהוא נגד ברייתא מפורשת חולין (דף קכ"ה) דטבל והקדש וחדש משקין היוצא מהן אסור והנה הפנ"י כתב דהא פרט רחמנא לחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואמרינן בפ"ק דכריתות (דף כה) דאפילו חדא מאידך לא אתיא אלא חדא מתרתי מאי בינייהו ע"ש א"כ ממילא השתא נמי דכתיבי כולהו אכתי משקין לא אתיא מבינייהו דמה לכולהו לא אשכחן שם חילוק לענין תרומה ומעשרות ובכורים משא"כ במשקין והברייתא דקתני בחדש משקין היוצא מהן כמותן אתיא כר"א דלא שני ליה כלל בפירות וגדולי קרקע דמשקין היוצאין מהן הוי כאוכל גמור וקשה דהא הרמב"ם מביא ג"כ הא ברייתא ולמ"ש יש לומר דברייתא מיירי בחומץ האדומי וכדומה דשעורן בעין ונותנין טעם וכיון דהם בעין אסורין גם משקין היוצא מהן אסור דטעם בא מאיסור גמור אבל שכר שלנו שבא מקמח טחינה כיון דנשתנה ולא בא לכלל לחם פרח האיסור כמו בלחם דפרח האיסור כרמל רק שם בא לכלל לחם ובמשקין כיון דלא בא לכלל לתם מותרין:

והנה הרמ"א (בסי' ר"ח) פסק דאם אכל שעורים שלמים דאין מברכין רק שהכל דהשעורים לא היה מאכל טוב דאזוקי לקאקאי כמבואר בש"ס ברכות (דף ל"ו) והקשו האחרונים כיון שכוסס שעורין של תרומה פטור מקרן וחומש דאזוקי ליה מה"ת יברך כלל כמו בשותה שמן בעין דפסקינן דלא יברך כיון דאזוקי ליה ולענ"ד נראה כיון דחזינן דהתורה אסור קלי וכרמל של חמשת מינין ולוקה אם אכל ע"כ דהוי כדרך הנאתן ואמאי לא יברך ואין ראיה משמן דבשמן בעין לא מצינו בתורה איסור ילפינן מתרומה דאינו מברך אבל שעורים בעין כיון דאסרה התורה בחדש שפיר פסק הרמ"א דמברך:

סימן תצ סעיף ט רמ"א נוהגין לומר שיר השירים עיין במ"א (ס"ק ח') שהוא בשם הילקוט (תתפ"ו) מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בעצרת בזמן מתן תורה ללמדך שלא נתנה התורה אלא על ידי יסורין או כאשר בזמן ההוא קבלנו עלינו עול תורה ומצות ונכנסו תחת כנפי השכינה במעמד הנבחר דוגמת רות שקבל עלי' הדת וצריך טעם למה אין קורין ביום הראשון אפשר דנתפשט המנהג עפ"י מה שכתב האבן עזרא וכן הסכים הרמב"ן בפרשת (משפטים) כי אחר מתן תורה בו ביום אמר השם יתברך אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וצוה להזהיר אותם על ע"ג וצוה המשפטים אשר תשים לפניהם והשכים ממחרת היום בבוקר לכרות עמהם ברית טל הכל ובנה מזבח וזבח זבחים ונתן חצי הדם על מזבח ה' וחצי הדם באגנות ולקח הספר שכתב אמר יקראו באזניהם וקיבלו עליהם עוד לבא בברית עמו ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע הוה יום אחר מתן תורה וכאשר כריתות הברית היתה ביום שלאחר מתן תורה ואמרו נעשה מה שקיבלנו עלינו ונשמע עוד לעשות קורין רות ביום השני ובתבואת שור במסכת בבא בתרא (דף י"ד) למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות ותוס' חגיגה (דף י"ז) הביא בשם הירושלמי דרות מת בעצרת וקיימא לן שהקב"ה הוא יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום וכיון שמת בעצרת נולד בעצרת ועיקר ספר רות כתב שמואל הנביא ליחס את דוד כי לכך נקרא רוח