חידושי מהרא"ך חלק א קו

ולזה נראה לפי ענ"ד דבר חדש דהנה הא דחצי שיעור אסור מן התורה מבואר ביומא ר"פ יוה"כ (דף ע"ג ע"ב) ר"י אמר כיון דחזי לאצטרופי איסורא קא אכיל וריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא ואותביה ר"י לר"ל אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כו' וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והקשה התוספות דלמה לו ר"י טעמא דחזי לאיצטרופי הא מכל חלב ילפינן דחצי שיעור אסור מן התורה ותירצו דאיצטריך חזי לאצטרופי כדי שנדע דדרשא גמורה היא וכונתם דהנה אי דרשינן כל בכל התורה הוא פלוגתא דתנאי רק במקום דאיכא סברא כ"ע דדרשי כל ולזה בלא סברא דחזי לאיצטרופי הוה אמינא דברייתא אתא כמאן דדרש כל אבל כשיש סברא דחזי לאיצטרופי לכ"ע דרשינן והנה בהאי סברא דחזי לאצטרופי פירשו האחרונים בצל"ח ובשו"ת ר"ע איגר כיון דיכול לאכול בכדי א"פ עוד חצי שיעור שיצטרף והולידו מזה דאם אכל חצי שיעור בז' של פסח או ביוה"כ שאין עוד יכול לאכול חצי שיעור שיצטרף אינו אסור מדאורייתא:

ולענ"ד נראה דלישנא דר"י דאיסורא קאכיל נראה שכבר אכל ולא שיאכל ע"י צירוף רק דהוה הלכה למשה מסיני דאכילת פרס מצטרף בכל איסורין א"כ יש לומר דהלכה הוא דאכילת פרס הוה כמו שאכל אכילה אחת וביותר שיעור אכילת פרס הוה שני אכילות ואינו מצטרף או דהוא שני אכילות כשאינו אוכל בבת אחת רק אם לא שהה יותר מכדי א"פ הלכה דמצטרפת. והנה בפסחים (דף מ"ה) הקשה הש"ס לר"ע דסובר דהיתר מצטרף לאיסור למה לי קרא דאיסורי נזיר מצטרפין ותירץ איסור והיתר בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה והא דאיסור ואיסור מצטרף בזה אחר זה כתבו התוס' בנזיר (דף ל"ו) דהוא בכדי א"פ ופירושם מוכרח דהא אם אכל איסור אחד ביותר מכרי אכילת פרסי גם כן אינו מצטרף מכ"ש שני איסורין וכיון דאיסור ואיסור מצטרף בכדי אכילת פרס ע"כ דאיסור והיתר אינו מצטרף בכדי אכילת פרס וצריך לאכול בבת אחת אם כן אמאי מצטרף בכל איסורין בכדי א"פ דהא חצי שיעור היתר גמור והיתר אסור לפי המסקנא אינו מצטרף וצריך אכילה בבת אחת ואיך מצטרף חצי שיעור אי אסרינן דחצי שיעור מותר בחצי שיעור אשר אוכל בכדי אכילת פרס שהוא גם כן היתר אלא ודאי דחצי שיעור אסור מן התורה אסורא קא אכיל ואיסור ואיסור מצטרף ור"ל סובר דבאיסורי נזיר אין היתר מצטרף לאיסור וסובר דהלכה דא"פ מצטרף דהוה אכילה אחת לפי זה כוונת ר"י דכיון דחזינן דהלכה דכל איסורין מצטרפין בכא"פ מוכח דחצי שיעור אסור מה"ת:

ובזה ניחא דברי החכם צבי דסובר דרק באכילה חצי שיעור אסור ורש"י בשבת (דף ע"ד) כתב דח"ש אסור מן התורה בשבת וכבר הרגיש במשנה למלך פי"ח מהל' שבת וי"ל כיון דמרבינן מכל באיסורי אכילה דמצטרף ילפינן בכל מקום דכתיב כל חצי שיעור אסור ומצטרף בשבת כתיב כל מלאכה לא תעשה ויש לי פלפול ארוך בזה:

ולפ"ז במ"ע אין לנו להלכה דמצטרף ולא ריבוי דכל יש לומר שפיר דאם אכל חצי שיעור מצה אינו כלום ואינו דומה לאיסור וכן כתב המשנה למלך (בפ"א מהלכות חמץ) ובפרי מגדים (סימן תפ"ה):

ובשו"ת שב יעקב א"כ יש לומר דאכילת פרס כיון דהוה שני אכילות ולא אכילה אחת לא נמצא בש"ס שיעור אכילת פרס לענין מצות עשה ולפ"ז קשה מדוע בש"ס פסחים (דף קט"ו) תנא דאכילת פרס מצטרף במרור ואמאי בחר התנא לשנות דאכילת פרס מצטרף במרור דהוא מדרבנן ולא בשאר מ"ע ובמצה וכדומה ולפי מ"ש דמרור א"צ מן התירה כזית רק כיון דתיקנו חכמים בזמן הזה לאכול מרור ותיקנו ברכה כמו בכל מצות דרבנן תיקנו גם כן דצריך כזית דוקא עכ"פ בחצי שיעור עושה גם כן מצוה שפיר אמר התנא דא"פ מצטרף היוצא מדברינו למאן דקשה לו לאכול תמכא ואינו אוכל בכריכה כזית אין מזניחין אותו. ועוד ראיה דמרור א"צ מן התורה כזית דהא אנן פסקינן דהירקות דהיינו הכרפס יקח פחות מכזית אם כן קשה קושית הב"ח דאמרינן בש"ס היכא דליכא אלא חסא אר"ה מעיקרא מברך בפה"א אמרור ואכיל ולבסוף מברך עליו על אכילת מרור ואכיל מתקיף לה רב חסדא לאחר שמילא כריסו מהן חוזר ומברך עליו אלא אמר ר"ח מעיקרא מברך עליו בפה"א ועל אכילת מרור ולבסוף אכיל חסא בלא ברכה וקשה מה הקשה רב חסדא כיון דטיבול הראשון א"צ כזית הא לא קיים עוד מצות מרור אלא ודאי דגם מרור א"צ כזית מדאורייתא יקיים המצוה אך יברך אח"כ ורש"י (סוף פרק גיד הנשה) פי' דאי אפשר לבלוע גם כזית כאחד א"כ לשיטתו המצוה בכריכה להכניס לפיהן בבת אחת ולבלוע מעט מעט היה יכול לכרוך בכזית מצה ומרור ופסח גם כן לבלוע מעט מעט אבל לשיטת המרדכי שהוא שיטת התוספות סוף פרק גיד הנשה (דף ק"ג) מוכח דמרור א"צ כזית והבן:

והנה הרמב"ם השמיט האי דינא דבמרור מצטרף בכדי א"פ ולא נמצא לענ"ד בשום מקום דא"פ מצטרף במ"ע רק לענין איסור כתב (בפי"ד מה' מאכלות אסורות) דמצטרף ואפשר לומר דסמך עצמו על סוגיא דכריתות (דף י"ב ע"ב) כמה ישהה באוכלין ר"מ אומר כדי אכילת קליות וחכמים אומרים בכדי אכילת פרס אבעיא להו ר"מ לחומרא קתני והרי קתני כאילו אכל קליות אפילו כולי יומא אמרו ליה רבנן עד שישהה כדי א"פ הוא דחייב יותר מכדי אכילת פרס פטור או דילמא לקולא קאמר כאלו אכלו קליות והוא דלא איפסיקו ביני וביני אבל איפסק ביני וביני אע"ג דמתחלה ועד סוף בכדי א"פ פטור ואמרו ליה רבנן כיון דמתחילה ועד סוף בכדי א"פ חייב ואי אמרינן דגם במ"ע שייך צירוף בכדי אכילת פרס א"כ לרבנן קיים המצוה ולר"מ לא קיים בדאיפסק לא הוה ר"מ לקולא ולפ"ז נראה דמחייב לאכול הכזית מצה בלא הפסיק בינתיים כלל כמ"ש בתרומת הדשן הובא בט"ז (סימן הנ"ל ס"ק י"א):

וצריך עיון דבנגעים (פי"ב וברמב"ם פ' יו"ד מה' טומאת צרעת) דמשערין הא"פ בפת חטין ובהסיבה ופת חטין בהסיבה שהיתה מועטת בפת שעורין כמבואר בפירוש הרמב"ם שם וכן רש"י בסוכה (דף ו' ע"א) מדוע לא הזכיר באכילת איסור אשר האכילת פרס הוא דוקא בפת חטין ובהסיבה שהוא שהיה מועטת ואין לומר דהלמ"מ דאכילת פרס מצטרף איזה אכילה ולזה בנגעים דאף אם לא שהה בבית רק בכדי אכילת פרס של פת חטין ובהסיבה ג"כ טמא מכש"כ אם שהה יותר ובאיסורין לא מיבעיא אכילת פת חטין פשיטא דמצטרף דהוה שיעור מעט וליהוי מועטת משאר אכילות רק גם בשיעור שאר אכילות מצטרפין אם כן דרשת ר' חנן בעירובין (דף ד') ובברכות (דף י"א ע"א) דכל הפסק הזה לשיעורין נאמר פירש"י דהפסוק נאמר בשבחה של ארץ ישראל דאפילו דברי תורה צריך לשער בפירותיו וחטה בא לשיעור אכילות פרס בבית המנוגע מאי שבתא דחטין יותר דהא השיעור הוא מחטין עד כל האוכלין שבעולם ותוספות כתבו דדרשת ר' חנן היא דרשה גמורה ה' יגיה חשכי:

ואפשר לומר דדרשת ר' חנן הוא רק לענין בית המנוגע דשם אינו אוכל רק שוהה כדי אכילה משערין מפת חטין שאוכל אבל לענין אכילה כשאוכל הלכה דכל אוכל לפי מה שהיו מונין:

סעיף ו אכל חצי זית וחזר ואכל כחצי זית יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה אחת לחברתה יותר מכדי אכילת פרס:

והנה עיין במ"א (ס"ק ט"ו) שהביא מה שכתב לקמן המחבר (סי' תרי"ב) אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה