חידושי מהרא"ך חלק א קה

וכן להיות מן המהדרין מברכינן בלמ"ד על שיהוי המצוה:

סעיף א ואח"כ נוטל מצה שלישי ובוצע ממנה וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת ואומר זכר למקדש כהלל ואוכלם ביחד בהסיבה:

והנה הנוסחא ברוב הגדה כן עשה הלל וכו' היה כורך פסח ומצה ומרור ואוכל ביחד וברוב הגדות הנוסחא היה כורך מצה ומרור ואוכל ביחד והט"ז בסימן זה כתב דצריך לומר היה כורך פסח מצה ומרור ולכאורה נראה כדבריו דאל"כ למה אומרין בזמן שבית המקדש היה קיים אך יש בזה דיעות דעת הרמב"ם דהלל לא היה כורך הפסח רק מצה ומרור ביחד לפי שיטתו יש לומר דאומר בזמן שבית המקדש היה קיים כי בזמן הזה אינו יכול לצאת אם כורך מצה ומרור ואוכל ביחד דמצה דאורייתא ומרור דרבנן כמבואר בש"ס ושיטות הראב"ד ורש"י ותוספות ורא"ש והטור וכן המרדכי דהלל היה כורך גם את הפסח ומהראוי לומר כמו שכתב הט"ז ובחק יעקב כתב דאין לשבש הנוסחא כיון דליכא פסח בזמן הזה ודעת הט"ז לטבול בחרוסת המרור שאוכל בכריכה ותלוי במנהג:

והנה מו"ח הגאון זצ"ל בהגדת מעשה נסים הנדפס פעם ראשונה כ' דמרור א"צ כזית ועל פי שגגת המדפיס שהדפיס פעם שנית נשמט ולא הדפיס עוד בשום פעם כך שמעתי מפי הקדוש וכעת עיינתי בדבר ומצאתי שקדם לו בשו"ת שאגת אריה (סי' ק') שכתב כדבריו דמדעת הרא"ש (פ' ע"פ) דאכלו חצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לאכילה יותר מכדי א"פ כ' הרא"ש משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה פחות מכזית דגוף המצוה א"צ כזית ולא נזכר בקרא אכילה במרור דהא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו קאי על הפסח ולפי זה בכריכה דאין מברכין לא בעי כזית והוא ממש כדבריו אשר נדפס בפעם הראשונה:

והנה הש"א הקשה על הרא"ש כמה קושיות. א' דא"כ מנ"ל לרבא דמצה בזמן הזה דאורייתא דכתיב בערב תאכלו מצות דלמא אתא קרא דמצה צריך כזית בזמן דאיכא קרבן פסת א"ו דאף דיאכלוהו קאי אפסח מ"מ צריך מרור כזית דאיתקש לפסח ועוד הקשה דהא רש"י פירש במתניתין ואלו ירקות שאדם יוצא בהן י"ח בפסח ומצטרפין לכזית דאם אין לו מאחד מהם כזית אבל יש לו מזה חצי זית מצטרפין לצאת ידי חובתו מוכח דלצאת ידי חובתו צריך כזית:

והנה קושיא הראשונה נראה דבמצה כתבו כמה וכמה קראי בלשון אכילה בכל מושבותיכם תאכלו מצות אם כן לא מבעיא למאן דסובר דקרא אתי לרבות דמצה הנאכלת בכל מושבותיכם לאפוקי מצה של בכורים של מעשר שני דאינו יוצא מוכת דצריך כזית דפחות מכזית אף דחצי שיעור אסור מן התורה מ"מ לא שייך לומר דהתורה מיעט כשאוכל חצי שיעור של בכורים ושל מעשר שני דאינו יוצא כיון דהא דחצי שיעור אסור מן התורה לא נאמר מפורש רק דאתי מריבויא ובפסחים יליף הש"ס דמצה בזמן הזה דאורייתא מקרא דשבעת ימים תאכל עליו מצות עיין ברש"י (דף כ"ח) מקושייתו דרש"י פירש מצטרפין לצאת ידי חובתו מ"מ אין ראיה דכריכה צריך כזית דבאמת הסברא בעצמותה נכונה כיון דלא כתיב אכילה במרור ומנ"ל דצריך כזית:

אך צריך להבין דהא רבנן פליגי אהלל וסברו מצות ומרורים יאכלוהו אפי' זה בפני עצמו וכו' פירש רש"י וכן הר"ן בפסחים מדלא כתיב יאכל אותו ומיאכלוהו דייקו עיין שם בר"ן א"כ נאמר אכילה במצה ומרור ובגוף הקרא שפיר דצריך כזית אבל הכריכה שאנו עושים הוא כהלל דצריך דוקא לאכול ביחד ולא דייק מיאכלוהו וקאי רק אפסח ולא אמצה ומרור נהי דמצה צריך כזית מקרא אחריני אבל במרור לא נאמר אכילה להלל א"צ כזית והמשנה הוא אליבא דרבנן דא"צ לאכול בכריכה ודרשו יאכלוהו אמצה ומרור גם כן:

אך לפ"ז צריך להבין אמאי כתב הרא"ש דמרור א"צ כזית רק משום הברכה דהא אכילה כתיב ונראה דהנה המרדכי הקשה להלל דסובר דצריך כריכה דוקא הא אין בית הבליעה מחזיק שלשה זיתים ותירץ דהני מילי כשאוכל שלם אבל כשהוא מרוסק מחזיק טפי וכשמגיע לבית הבליעה מרוסק הוא עיין במ"א (סימן זה ס"ק ד') והוא תמוה דהא בכריתות (דף י"ד) מוכח דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים אפילו כשהוא מרוסק אך לפמ"ש המ"א (סי' תפ"ו) דהא דמסיק הש"ס דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים הכוונה דאינו מחזיק שלשה אבל מחזיק הוא יותר מב' זיתים עיין שם ע"כ סובר הרא"ש כיון דפסח ומצה צריך כל אחד כזית ע"כ במרור א"צ כזית דהא אי אפשר לבלוע שלשה זיתים בבת אחת כקושית המרדכי ואפי' לרבנן דא"צ כריכה מ"מ פשטא דקרא על מצות ומרורים יאכלוהו הוא בכריכה כמבואר בתוס' ובמרדכי דלהלל צריך דוקא כריכה ואינו יוצא באופן אחר ולרבנן א"צ דוקא כריכה וכיון דפשטא דקרא הוא לאכול בכריכה ומצוה לבלוע כאחד ואין בית הבליעה מחזיק שלשה זיתים ע"כ דמרור א"צ כזית מה"ת ובזמן שהיה קרבן פסח כיון דצריך לאכול ביחד והמצוה לבלוע כאחת לא תיקנו שיהיה צריך כזית גם מדרבנן ועוד בזמן בהמ"ק דהוה מצוה לאכול בכריכה עכ"פ פשיטא דקרא דיכול לאכול בכריכה לא היה ברכה בפ"ע של אכילת מרור רק הברכה הי' על אכילת הפסח ומצה ומרורים כמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מהלכות חמץ ומצה) ע"ש וכיון דלא היה מצוה בפ"ע ולא נתקן ברכה בפ"ע לא תיקנו שיהי' צריך כזית אבל בזמן הזה דאפילו להלל צריך לאכול מצה בפ"ע ומרור בפ"ע כיון דמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ואם יאכלם כאחד מרור דרבנן יבטל מצה דאורייתא ותיקנו חכמים ברכה למרור בפני עצמו כמו כל מצוה דרבנן וכיון דתיקנו ברכה והוא מצוה בפני עצמו לאו אורח ארעא למיפק פחות מכזית:

וזה גם כן כוונת הרא"ש במ"ש משם דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית כיון דאין אכילה פחות מכזית עיקר כוונתו דתיקנו ברכה והוא מצוה בפ"ע צריך כזית ולא קשה מה שהקשה הש"א דהיה לחכמים לתקן לשון אחרת בברכה דעיקר כוונתו כיון שתיקנו ברכה בפ"ע צריך כזית והיה הנוסח הברכה איך שיהיה ותיקנו ברכה בנוסח שתיקנו כל הברכות א"כ מתקנת חכמים דמרור בזמן הזה צריך כזית שפיר פרש"י לצאת ידי חובתו כי כאשר מרור בזמן המשנה הוא מדרבנן צריך כזית גם יש לומר דרש"י סובר כשיטת בעה"מ דרבנן פליגי על הלל בעיקר הדין וסבירא להו דמצות מבטלין את זו ואוסרים הכריכה ע"כ דרשו יאכלוהו דצריך דוקא לאכול כל אחד בפני עצמו וצריך כזית מן התורה אבל הכריכה שאנו עושין זכר כהלל א"צ בזית לא מיבעיא לשיטת הראב"ד ורוב הראשונים דהיה צריך לכרוך גם הפסח לא באפשרי שיהיה מרור כזית כמש"ל ואפי' לשיטת הרמב"ם דסובר דאף בזמן ביהמ"ק לא היה פסח כורך עמהם וקרא ומצות ומרורים יאכלוהו דבעינן שהמצה והמרור יהיה מכורכים א"כ לא כתיב במרור אכילה בפ"ע וגם הברכת הוא לאכול מצה ומרורים ואינה ברכה בפ"ע אינו מוכח דמרור צריך כזית:

ונראה לפענ"ד ראיה דמרור א"צ כזית מן התורה דהנה יש לעיין דבכל הש"ס לא נאמר האי דינא דאכילת פרס מצטרף במצות עשה ובברכות (דף נ"ז) והא תניא ליקט מכל זית ואוכלן אם חמץ הוא חייב כרת ואם מצה הוא אדם יוצא ידי חובתו בפסח הכא במאי עסקינן בשערסן אי הכי אימא סיפא והוא שאוכלן בכדי א"פ ואי כשערסן שאכלו מיבעיא ליה ופירש רש"י שלא ישהה משהתחיל לאכול שיעור כזית עד שגמר יותר מכדי א"פ שזה צירוף שיעור ואם שהה יותר אין האכילה מצטרפת והוה ליה כמו שאכל חצי זית היום וחצי זית למחר ואין בו חיוב כרת וקשה למה שביק רש"י לענין לצאת ידי מצה ונקט חמץ דהא עיקר אוקימתא דש"ס בשערסן רק משום סיפא דיצא ידי מצה במנחות (דף ע"ה) מפרש המפרש לענין סיפא קושית הש"ס וראיתי בצל"ח שעמד בזה: