חידושי מהרא"ך חלק א קב

וכמה ראשונים דלא מהני אם נתן שט"ח אדמיה כיון דהכסף אגיד גביה כמבואר בש"ע אה"ע שם ודעת כמה פוסקים חולקים על האי דינא (דסי' מ' עיין ש"ך):

והנה לא אכחד תחת לשוני מה ששמעתי בילדותי אצל רבי מורי ש"ב הרב הגדול מו"ה זאב וואלף כ"ץ זצ"ל מזאלאשין שהיה אב"ד דק"ק לאסק שהקשה על הטור ח"מ (סי' ש"נ) דכתב דגנב וטבח בשבת פטור כיון שיש בו חיוב מיתה והקשה דאמאי כתב הטור רק דפטור דהא נהי דלא פסקינן כרב בסנהדרין (דף ס"ב) בדמים קנהו מ"מ כאן קנה הבהמה דהא הטביחו הוה שינוי ותירץ דהנה אף דשינוי קונה צריך לשלם מעות א"כ יש לומר דהא דקניא בשינוי אין השינוי גוף הקנין דהא במקח וממכר אין השינוי קנין רק דהתורה דבשינוי א"צ לקיים מ"ע של והשיב והקנין הוא כיון שחייב לשלם הדמים הוה כמו שנתן שט"ח על הדמים א"כ בטבח בשבת פטור מליתן דמים לא קנה כלל בהשינוי והוא דבר השכל עפ"י פלפול:

סעיף ו נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטביל בחומץ ומברך בורא פרי האדמה ואוכל ואינו מברך אחרונה:

והקשה הטור (ס"ק ו') וז"ל והנה תמיה גדולה מאוד וכתב מכאן תוכחה גדולה לאותן שאינן נזהרין כל השנה לטול קודם שאוכל דבר שטבול במשקין דמה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכן הקשה המ"א (סי' קנ"ח ס"ק ח'):

ולענ"ד נראה דאם אין נביאים בני נביאים הם דמנהגן של ישראל תורה דמדינא צריך ליטול בלילה זו להירקות דלוקח לטבול הראשון דהא אנן נזהרין כל השנה כתב המ"א (סי' קנ"ח) דסמכו עצמן על התוס' שסוברין בפסחים (דף קט"ו) אמר ר' אלעזר א"ר אושעיא כל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים א"ר פפא ש"מ האי חסא צריך לשקעו בחרוסת משום קפא דאי ס"ד דלא צריך לשקעו אמאי צריך נט"י פירש רש"י אע"ג דקיי"ל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כיון דאיכא משקין וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה הוי ליה הנך פירות כמו נהמא וצריך ליטול ידיו כמו בנהמא ולפ"ז היה צריך לברך על הנטילה והתוס' כתבו דהנטילה דהכא לא משום קדושה ונקיות כמו נהמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה כשיגע בהידים שאינן נטלין ויהיו אסורין לשתות לפסול את גופו ולפ"ז כתבו דא"צ לברך על אותו נטילה וכתבו דכ"ש אנו שאין אנו נזהרין מלאכול אוכלין טמאין ואין אנו צריכין אותו נטילה והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה א"כ סומכין העולם על שיטת התוס' דהנטילה לדבר שיטבול במשקה הוא מטעם שלא לטמאות את גופו מלאכול קדשים ואנו אינן נזהרין מלאכול אוכלין טמאים:

והנה בפסח צריך ב' תבשילין הזרוע והביצה אחד לזכר הפסח והשני לזכר חגיגה וכתבו התוס' פסחים (דף קי"ד) כשחל י"ד ניסן בשבת א"צ רק תבשיל אחד דחגיגת י"ד אינו דוחה שבת ומסיק בשם ר"י דאין לחלק דדמי לחובה ואין שום חשש אם אנו עושין אע"ג דלא צריך דליכא למיחש שמא יבנה המקדש ואמרו אשתקד עשינו זכר לחגיגה בשבת השתא נמי נקריבה בשבת דקריבה מסורה לזריזין וכשיבנה בהמ"ק משה ואהרן יהיה עמנו וליכא למיטעי ומוכח דאי לאו משום דהקרבה מסורה לזריזין היינו חוששין שלא יאמרו אשתקד ובביצה (דף ה') מבואר דגם באסורי דרבנן חוששין ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביו"ט ב' של ר"ה עיין תוס' מנחות (דף ס"ח) וכיון דבאיסור דרבנן שייך לומר ג"כ אשתקד א"כ קשה באמת אמאי אין אנו נזהרין מלאכול אוכלין טמאין לטמאות הגוף וצ"ל דהנה אין איסור לטמאות גופו רק דפוסל את גופו מלאכול תרומה וקדשים וכיון דעכשיו אין לנו תרומה אין אנו נזהרין מלאכול אוכלין טמאין ואין נוטלין לטיבול במשקה ואין לחוש כשיבנה בהמ"ק ויהיה קדשים ותרומה דכיון דהאכילה בעצמותה אינו איסור רק כשאוכל דברים טמאים פוסל את גופו מלאכול קדשים ותרומה ומנ"ל דכשיבנה הבהמ"ק יאכל דבר הטבול במשקה בלא נט"י כמו שאוכל היום ויאכל אח"כ קדשים או תרומה בלא טבילה עיין רש"י שבת (דף י"ב) דא"צ הערב שמש אבל ביצה כיון שהאכילה בעצמותה אסורה חיישינן לאשתקד:

והנה בליל זו הכל חייבין לאכול דבר הטבול במשקה וכשיבנה המקדש יהיה חייבין לאכול קרבן פסח ג"כ שייך שפיר דיאמר אשתקד אכלנא החסא בלא נט"י ויאכל ג"כ כשיבנה בהמ"ק ויפסול גופו מלאכול קרבן פסח ולזה נזהרין כל ישראל בנטילה זו וכאשר הנטילה מצד הדין צריך נט"י כמו לפת ודלא כמ"ש בח"י:

סעיף ו ויאמר הא לחמא עניא עד מה נשתנה הנה ויאמרו בלשון שמבינים הנשים והקטנים או יפרש להם הענין וכן עשה ר"י מלונדרו כל ההגדה בל' לע"ז כדי שיבינו הנשים והקטנים:

והנה מו"ח הגאון זצ"ל בהגדת מעשה נסים הביא בשם הרי"ף והרשב"א למה לא תיקנו ברכה על סיפור יצ"מ כמו על שאר מצות ותירץ הרי"ף כי במה שאמר בקידוש זכר ליציאת מצרים יצא והרשב"א תירץ שהוא מצוה שאין לה קצבה כי בדבור אחד סגי וכתב מו"ח דנראה בליל זו סיפור מעליא בעינן ולא יצא בדיבור אחד בכלל זכירה הוא וזכירה בכל לילה ולילה נצטוינו ומה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות אלא ודאי דבלילה הזה סיפור מעליא בעינן מכל זה שאירע מראש עד סוף דאפילו בנס אחשורש בעינן סיפור מכל מה שאירע מראש ועד סוף וכן הלשון והגדת לבנך מורה המשכת הדיבור והסיפור עכ"ל שם:

והנה מה שהקשה דהא זכירה בכל לילה ולילה נצטוינו כדברי ר' אלעזר בן עזריה והנה הרי"ף והרא"ש השמיטו להא דאמר ראב"ע אף שהרמב"ם הביא ומסתמא גם הרי"ף והרא"ש סוברים כן מ"מ לא נמצא בשום מונה המצות שימנה בחשבון המצות זכירת י"מ בלילות והטעם כיון דלא אתי רק מרבוי דקרא כל ימי חייך הוי חייב ולא מצוה דהא התוס' סברו דחל שבועה על דבר שבא בריבוי כמו על חצי שיעור וביותר נראה דלא נמצא כלל בשום מונה מצות עשה לזכור יצ"מ ביום ובזוהר (פ' ויקהל) מונה ששה מצות בתפלה ולא מנה זכירת יצ"מ (ובדף ר"ב) מונה דאיהו פקודא לאדכרא יצ"מ דכתיב וזכרת כי עבד היית במצרים ולא מקרא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים והטעם נראה כיון שלא נאמר פסוק זה בלשון צווי זכור יום צאתך מארץ מצרים רק למען תזכור יום צאתך ופירש"י ע"י אכילת הפסח והמצה תזכור את יום צאתך רק אנו לומדים מזה דזכירת יצ"מ הוא חיוב ומצוה אבל אינו נכנס במנין המצות ומצאתי בצל"ח בברכות שכתב כדברינו:

א"כ בלילה הזה בכלל מנין המצות כמו שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' חמץ ומצה) ומצות עשה מן התורה לספר יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת ומנין שבליל ט"ו שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר מבואר ברמב"ם דמצות סיפור יצ"מ הוא מקרא דזכור את יום הזה ואינו מונה והגדת לבנך למצוה בפני עצמו רק דיליף אשר המצוה דזכור את יום הזה הוא בליל ט"ו וכן הוא שיטת הרי"ף דבלילה זו מצוה לזכור יציאת מצרים ויוצא במה שזכר בקדוש לא תקנו ברכה והרשב"א סובר דוהגדת לבנך הוא ג"כ מ"ע בלילה זו כמו שכתב הרמב"ם במנין המצות (מצוה קנ"ז) צונו לספר יצ"מ בליל ט"ו בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר וכל מי שמוסיף במאמר ומאריך בדברים בהגדת הנס הרי זה משובח והכתוב שבא עליה צווי הזה והגדת לבנך ביום ההוא וכו' ואין לו בן