חידושי מהרא"ך חלק א י

בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד ויורד ומגרש ואי אמרת אינו צריך לפרט את הנדר ליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לה וכו' ובתוס' ד"ה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וקשה לר"י דאמאי הוצרך לאתויי ותני עלה לפרוך ממתני' גופיה דקתני פסול עד שידור הנאה ואי אמרת אין צריך לפרט הנדר ליחוש דלמא וכו' ונראה לי דאמתני' הוה מצי למימר דפסול מלעביד אפי' גרשה עד שידור הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר ולכך לא שייך למיפרך ליחוש דלמא כו' כיון דכבר גירשה ליכא למיחש דלמא ישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות אבל הא דתני ועובד ומגרש פריך שפיר כיון דעדיין לא גירשה יש לחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה ולא יגרש:

והנה לשיטת הרמב"ם ז"ל שהביא המחבר ז"ל דאפילו לאחר גירושין נמי פסול עד שידור הנאה ע"ד רבים לפ"ז יקשה קושית התוס' אמאי הוצרך הגמ' לאתויי ותני עלה הא מגופיה דמתניתין הו"מ למיפרך דל"ש תירוץ התוס':

ולזה נראה לע"ד לתרץ קושית התוס' דהנה בש"ע יו"ד (סימן ב' סעיף ג') מומר לתיאבון ששחט אפילו נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן דכבר חשיד על השבועה דמושבע ועומד מהר סיני הוא על השחיטה והקשה בט"ז וז"ל ותימא לי ממ"ש בחו"מ (סי' ל"ד) דאין פסול לעדות אלא בעובר עבירה שיש בה מלקות ובעובר על השבועה אמרינן שם דפסול ואפילו בעובר על החרם ולפי מ"ש הכא דבכל עבירה אמרינן דעובר על מה שמושבע מהר סיני היה לנו לפסול כל העובר עבירה ואפילו אין בה מלקות כיון דכאן לא מהני לי' מה שנשבע ותירץ בנקודות הכסף דכיון שהוא חשוד לאותו דבר טפי כו' עי"ש:

ופירש בתבואות שור דחשיד לאותו דבר גרע טפי מה"ט דכיון דהסכים לאכול נבילות לתאבון גמר בלבו לעבור על איסור זה בכ"מ שיצטרך אלי' קצת אפילו תלוי אלי' איסור אחר חמור כשבועה וכיוצא בו ולכן בשביל טרחא דאהדורי אסכין יפה חשדינן ליה ולא מהימן בשבועה וכזה משמע תשו' הרשב"א (סי' ת"ל) ומ"ש משום דמושבע ועומד כ"כ לסיוע בעלמא למימר דכבר ראינו קצת דעובר על שבועה והקשה התבואות שור מה דכהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה עד שידור הנאה ואמרינן התם נודר ועובד וקשה מאי מהני האי נדר הא עבר ומושבע ועומד ואי משום שהנשים לא יעברו ליהנות ממנו אחר שהדירן הא אינהו נמי מושבעים ועומדים דהיכא דגברא מזדהרי נשי נמי מזדהרי כו' עי"ש מה שתירץ:

ונראה לתרץ ויתורץ עוד קושיא דהנה ביו"ד (סי' רכ"ח סעיף ט"ו) אין מתירין נדר של דבר איסור אפילו אינו אלא איסור דרבנן כגון לשחוק וגם התירו נדר של שחוק יש מתירין ויש אוסרים והקשה הש"ך (בס"ק כ"ו) דפריך בגמ' וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה ועל הא דפריך בגמ' למ"ד אין צריך לפרט ממתניתין דנודר ועובד וליחוש דלמא שרי ליה חכם ומאי קושיא הא אינו מותר כלל אלא ודאי מוכח התם מכולה סוגיא דמותר בדיעבד ותירץ הש"ך דמיירי בכולה שמעתין שהנדר אינו דבר מצוי או מלתא דאיסור אלא שהוא תלוי בדבר האיסור כגון שאמר קונם עלי פירות אם עברתי או אעבור עבירה פלוני וכההוא דקונם עלי מזונות אם נהנית מכתובתה והלכך בכה"ג הרי אין אנו מתירין הדבר האיסור אלא שאנו מתירין לו הנדר של מזונות שאסר עליה משא"כ הכא שהנדר הוא דבר איסור והלכך אנו מתירין לו הנדר לשחוק בקוביא או לעשות איסור וכה"ג אין לנו ראיה כלל שהוא מותר בדיעבד וכן נראה בתשו' ר"א מזרחי (סימן נ') דנדר של קוביא וכה"ג אין לו התרה אפילו בדיעבד עכ"ל עיי"ש. והנה דברי הש"ך תמוה דנהי דהא דפריך בגמ' הא האלמנה הנודרת ליתומים דאזלא לגבי חכם ושרי לה שפיר תירץ הש"ך כיון דהנדר גופיה לא הוי דבר האסור להכי מותר הנדר כשהתירו החכם אבל בהא דפריך בגמ' מהא דהנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ומה פריך בגמ' למ"ד דא"צ לפרט דלמא אזלא לגבי חכם ושרי ליה דהא אף שאפשר לפרש דידור הנאה היינו שאסר עליה מיני מזונות אבל מ"מ מנא ידע המקשה דפירש הוא כן דלמא הוא כפירש"י ז"ל דידור הנאה ממנה עצמה ובבכורות מפורש יותר בפרש"י ע"ש וא"כ הוי הנדר גופיה דבר האסור ואין מותר אפילו בדיעבד כשהתיר החכם אף באין צריך לפרש הנדר מ"מ לא יהיה מהני כלל התרת חכם וא"כ אין לחוש כלל שילך לחכם להתיר לו נדרו:

והנראה דקושית התב"ש וקושיא זו יתורץ חדא בחברתה דהנה ע"כ מיירי בנודר הנאה ממיני מזונות ולא נודר הימנה דאי נודר הימנה א"כ יקשה קושיא הנ"ל דהא חשוד לאותו דבר ואפילו יהיה עליה גם איסור נדר נמי יעבור אע"כ דנידר בדבר אחר ועל מה שנודר לא חשיד לעבור ולהכי שפיר מהני מה דמדחינן ליה ולהכי נדר ועובד וכיון שכן פריך בגמ' שפיר דלמא אזלא לגבי חכם ושרי ליה דבזה הותר הנדר כשהתירו החכם כיון דלא הוי הנדר גופיה דבר האסור:

והנה זה הוא רק כשלא גירש עדיין א"כ הוי חשיד לאותו דבר וע"כ דמודר הנאה ממיני מזונות אבל אי היה מיירי בנתגרשה שגירש את אשתו הפסולה א"כ שוב לא חשיד לאותו דבר כיון שעשה מעשה וגירש כמו כל עובר עבירה שעשו תשובה והא דמדרינן ליה הוא רק משום תוספת זהירות וא"כ יכול להיות הפירוש דידור הנאה ממנה מאשתו גופו כיון דעתה שב בתשובה ואינו חשיד לאותו דבר להכי שפיר מדרינן ליה ממנה דיהיה נזהר בכך וא"כ לא קשה דלמא אזל לגבי חכם ושריא ליה כיון דלא מהני התרת חכם בנדר איסור:

ומיושב קושית התוס' דבלא יתנו עלה לא מצי להקשות דילך אצל חכם להתיר דנדר איסור לא מהני התרה ולהכי הביא יתנו עלה נודר ועובד יורד ומגרש וע"כ הפירוש הוא דנודר הנאה ממיני מזונות ולא הוי הנדר גופו של איסור ופריך בגמ' שפיר דילך אצל חכם להתיר לו נדרו דבזה מהני התרה וכנ"ל וא"ש בעזה"י:

הלכות בנין בית הכנסת סימן קנג השאלה לא מצאתי וניכרת מתוך התשובה תשובה והנה בנידון השאלה עזרת נשים שבנו גבאי דחברה קדישא סמוך לבהכ"נ והיה פיקה לבהכ"נ כי האפיל האיר ומעט נשים הולכות להתפלל כעת נחרב ורוצים ליקח לבית הטבילה:

לענ"ד לכאורה הדין פשוט כי הנה במכירה במעמד אנשי העיר וטובי העיר פשיטא דמותר חדא דכפי המבואר (ס"ק י"ז) דמוכרין בזמן הזה ועוד דהסכימו האחרונים בתשובת משאת בנימין (ס"ק ו') דבנחרב מותר למכור כמבואר באלי' רבה ושאר האחרונים. ועוד נראה דגם המ"א אינו חולק בכרכים רק במקום דיש לחשוש דלמא נתנו אחרים אבל בנידון דידן שבנו מעט העיר משלהם גם המ"א מודה דיכולין בני העיר למכור א"כ ימכרו לאיש אחד ואחר זה יקחו להבנין אחר ואין זה בגדר הערמה כלל ולכאורה היה נראה להתיר בעזרת הנשים כשנפל ליהנות מהעצים ומהאבנים:

דהנה ביסוד הדין דבה"כ אסור כתב הרמב"ן דענין קדושת בהכ"נ הוא כמו ענין תשמיש מצות סוכה ולולב שנזרקין לאחר שנעשה מצותן ובזמן המצוה יש קדושה של כבוד כמו דאסור להרצות מעות נגד נר חנוכה ונוי סוכה אסורין כל שבעה ואבוהון דכולהו דם לפיכך בהכ"נ כל זמן שבני עיר רוצים בו נוהגים בו קדושה אפילו בחורבן שהרי עדיין לא עבר זמן מצוה וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו טובי העיר בלא מעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי אלא שתחול קדושת ב"ה על המעות אבל בבהכ"נ שאינם רוצים להתפלל בו הוה כמו שעבר משך זמן המצוה אבל כשנמלכו בני העיר למכרו ולשתות שכר שרי שעבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כסוכה