חמדת שלמה חלק ב צט

כיון דהניח לו לתחוב וקמ"ל דלר"י פטור דכיון דלא קני' לי' הוי חמץ של כותי ופטור לראב"י דס"ל אליבא דר"י דיליף שאור דאכילה משאור דראי' רק דהתוס' הקשו שפיר על רש"י לשיטתו שפי' הכא אי דל"מ לאהדורי אמאי חייב מיתה משמע דחיוב תשלומין איכא אף דל"מ לאהדורי דס"ס איכא הנאה וחייב על ההנאה ומכש"כ דמדעתו חייב על הנאת מעיו וכיון שכן מוכח בע"כ דרש"י ס"ל כתי' הריצבא דמדעתו קני' לי' אף אם תחבה לו עד דל"מ לאהדורי ע"כ הקשו תוס' התם שפיר על רש"י אמנם לפמ"ש ליישב דלשיטת הריצב"א י"ל דבחמץ ל"מ הגבהת השני משום דאשלד"ע מיושב שפיר קושי' תוס' על רש"י די"ל דנ"מ בתחב לו מדעתו ול"ק לי' משום דאשלד"ע [גם י"ל כיון דע"כ מיירי דתחב לו כותי דאל"כ קני' לי' התוחב והדר הו"ל חמץ ש"י וע"י כותי לא זכי הישראל דזכי' מטעם שליחות]

ולפי"ז י"ל קושי' התוס' השניי' מדנקט הגמ' גבי פלוגתא דרבא וראב"י האוכל חמץ ש"נ שעבר עליו הפסח ולא נקט בפסח עצמו ולפ"ז י"ל דלא ניחא להו למנקט פלוגתייהו בגוונא רחיקא בתחב לו חבירו, ובתחב לעצמו ודאי דקני לי' כקושי' התוס' ע"כ נקט פלוגתייהו אחר הפסח ומיירי בפשיטות בתחב לעצמו גם י"ל דהו"מ למטעי דטעמא דרבא דס"ל כס"ד דר"א בפ' איזהו נשך דף ע"א ע"ב דבכל הת"כ יש שליחות לכותי רק בתרומה אין שליחות וע"כ חייב כיון דע"כ מיירי דתחב לו כותי דאל"כ קני לי' הישראל ואי אמרי' בכ"הת יש שליחות לכותי שפיר קני לי' הישראל וליכא למימר אשלד"ע דהומ"ל דס"ל כמ"ד היכא דהשליח ל"ה ב"ח ל"א אין שלד"ע וכש"כ לס' המ"ל דס"ל אף למ"ד אב"ע מ"מ מאן דליתי' במצות הוי כמו חצר עי"ש וע"כ נקט הפלוגתא באופן המבואר דליכא למטעי טעמא דרבא משום מדאגבי' קני' גם י"ל כיון דל"מ לאשכוחי רק בתחב לו א"י מדעתו עד דל"מ לאהדורי א"כ נהי דהו"ל לחיובי משום דמניח לו לתחוב אי לאו משום דאיכא למילף שאור דאכילה משאור דראי' מ"מ י"ל דהו"ל לשאב"מ כיון שהוא אינו עושה כלום רק מניח לחבירו לתחוב לו לתוך גרונו [ועי' ב"ק דף ל"ב ע"א בתוס' ד"ה איהו וצ"ע ועי' בט"ז א"ח רס"י שכ"ח ועיין]

אך לכאורה עדיין יל"ע דלפי"מ שפי' רש"י באוקימתא דרנב"ה דמיתה ביד"ש פוטר ומיירי דשגג בחמץ דאל"כ ליתני חמץ דעלמא א"כ לרבא דס"ל הכא דאף לרנב"ה מיתה בי"ש אינו פוטר נסתר תי' זה וצ"ל דהרמב"ם סבר כמ"ש תוס' לעיל דף כ"ט דח"כ שוגגין פטורים ותרומה שאני הואיל והתשלומין הוי כפרה ואם רצה הכהן למחול א"מ ע"כ ל"א קלב"מ וע"כ אתי' תי' הגמ' אף לרבא וכמ"ש התוס' להדי' אך לע"ד ק"ל ע"ד התוס' נהי דתשלומי תרומה הוי כפרה מ"מ כיון דקי"ל השתא דלפ"ד ומה שאינו שוה כלום כגון חמץ בפסח א"צ לשלם כלל וע"כ ה"ט דחיוב תשלומי תרומה לכפרה ל"ה רק היכא דפתיך בי' חיוב ממון וכיון שכן אין ראי' ממה שהכהן א"י למחול דהתם הי' התחלת חיוב ממון ותשלומי תרומה לכפרה ע"כ א"י למחול מ"ש לכפרה משא"כ היכא דאמרי' קלב"מ דאין כאן חיוב ממון לגמרי שוב הוי כמו מידי דל"ה בר ממון ול"ש תשלומי תרומה כלל אם לא דנימא דתוס' ס"ל כיון דקי"ל אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ופי' רש"י דאף דאמרי' קלב"מ מ"מ לצי"ש חייב וכיון דשייך קצת תשלומי' אף אי הו"א קלב"מ דלצי"ש חייב ע"כ שוב ל"א קלב"מ לגמרי הואיל והוי לכפרה וחייב לגמרי אפי' בדיני אדם

והי' נ"ל להביא ראי' דלא כס' התוס' הנ"ל ממה ששמעתי להקשות ממ"ו הגאון החסיד מו"ה יוסף זצ"ל דק"ק פוזנן עמ"ש התוס' דמש"ה אמרי' קלב"מ דכיון דליכא קרן וחומש פטור אף מאשם ואף דבעלמא ל"א לענין קרבן קלב"מ והקשה מ"ו הגאון החסיד זצ"ל ממשנה דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאת ואשם א' רמ"א אף אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב וכיון דחייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם וא"כ פטור מלשלם קו"ח וממילא דאין כאן אשם וא"כ מאי הוסיף ר"מ דבציר לי' אשם לדידי' שוב ראיתי קושי' זו בצל"ח בשם גאון אחר גם הקצה"ח סי' כ"ח הקשה קושי' זו ולע"ד הי' נ' לפמ"ש תו' ישינים שם בכריתות הא נותר אינו שו"פ ותי' דבקדושת הגוף ל"ב שו"פ רק בקדושת דמים ומאי דאי' שם דף כ"ג כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים צ"ל דמ"מ לדידי' צ"ל השו"פ דצריך שיהנה מההקדש מאי דשוה לדידי' שו"פ ומ"ש רש"י שם דחזי לגבו' הואיל ואם עלו ל"י נ"ל פשוט דהיינו דמשום זה עדיין לא פקע שם הקדש לגמרי דנימא דהוי כמו קדשים שמתו שיצאו מידי מעילה ד"ת ולא דבשביל זה שו"פ להקדש דמה"ת הא כיון דלכתחילה אסור להקריב כנ"ל פשוט ולפי"ז י"ל הא דקלב"מ היינו דאין עליו חיוב ממון וכיון דאין עליו חיוב ממון שוב ליכא לחיובי אשם כיון דעיקר החיוב הוא רק בשביל הממון וכאן פקע החיוב ממון משום קלב"מ משא"כ בקה"ג דאין התחלת החיוב בשביל הממון ואפי' אינו שו"פ לגבו' אפ"ה מחויב לשלם קו"ח ואשם הואיל ונהנה בשו"פ מן ההקדש ע"כ י"ל דאין הקלב"מ פוטר לי' מן התשלומין כיון דאינו ע"ד תשלומין רק הכל הוי משום כפרה גם י"ל לפי"ז דאינו תלוי האשם בתשלומי הקרן כלל בקה"ג משא"כ בק"ד דעיקר החיוב הוא רק משום דמים, לפי"ז מוכח דאף דבמעילה בקה"ג דאין הטעם משום תשלומים ומש"ה ל"א קלב"מ אפ"ה בק"ד דאינו חייב רק היכא שהוא בר דמים ע"כ שפיר אמרי' קלב"מ דמשום זה נסתלק חיוב ממון ולפי"ז נראה דה"ה בתרומה למאי דקי"ל השתא דלפ"ד משלם א"כ היכא דקלב"מ נראה דפקע חיוב דמים והנה תו' הכא בכתובות הוסיפו להוכיח דאפי' אכל תרומה שלו מחויב לשלם קו"ח ודין זה נובע מתוספתא הביאה הכ"מ פ"י מה' תרומות אמנם לע"ד נראה דהתוספתא סברי באמת לפ"מ משלם ע"כ אמרי' שפיר דאף תרומה שלו צריך לשלם כיון דאין התשלומין משום הדמים משא"כ למ"ד לפ"ד משלם ומש"ה בתרומת חמץ פטור לא ידענא למה יתחייב בתרומה שלו כיון דאין חיוב דמים אך מהרמב"ם שפסק לפ"ד משלם דמש"ה פסק האוכל תרומת חמץ פטור ואפ"ה פסק דבתרומה שלו חייב כהתוספתא מוכח דלאו הא בהא תלי' וצ"ע לענ"ד

אמנם לכאורה אפשר לומר דס"ל לפ"מ משלם והא דפטור באוכל תרומת חמץ בפסח די"ל דס"ל כראב"י דיליף לי' מונתן לכהן אה"ק דבר הראוי להיות קודש וחמץ בפסח א"ר להיות קודש אפי' היתה לו שעת הכושר כמ"ש תוס' וס"ל דטעמא דראב"י ל"ה משום דמזה ילפי' לפ"ד משלם רק טעמא הוא דהוי גזה"כ דצ"ל ראוי להיות קודש ועוד צ"ע בזה ועי' ברמב"ם ספ"י מה"ת שם כ' להדי' לפ"ד משלם גם יש מקום עיון מ"ד פסחים סוף דף ל"ג ע"א אין במאמר קדושין שאלתא וכן מורין בב"מ כוותי' ולכאורה קשה איך שייך מורין כוותי' דהא לדידן דקי"ל חב"פ אסור בהנאה פשיטא דאפי' היתה לו שעת הכושר אינו תרומה כמ"ש תוס' כיון דא"ר לכלום ואפשר דרנב"י חולק על אביי דלעיל וס"ל דכ"ע לפ"ד משלם וטעמא דריב"נ משום דס"ל חב"פ הוא בר דמים כריה"ג וע"כ הי ק"ל למה בהפריש תרומת חמץ ד"ה א"ק והוצרך לתרץ הואיל ול"ה שעת הכושר ונ"מ בזה לדינא די"ל דכ"ע ס"ל לפ"ד משלם וע"כ ממילא הלכה דלפ"ד משלם משא"כ אי הוי פלוגתא דתנאי ל"ה לן לדחוקי לאפוקי מתני' לבר מהלכתא לאוקמי כריה"ג אלא הו"ל למימר דמתני' ס"ל לפ"מ משלם כקושי' הראב"ד ע"כ דמורין בי מדרשא דלפ"ד משלם כיון די"ל דריב"נ סובר ג"כ לפ"ד משלם ועוד צ"ע בכ"ז ועי' לעיל בפלוגתא דא"ש ורבנן בכזית ופרוטה ובתוס' שם [עי' פ' האשה רבה דף צ' תוס' ד"ה חסורי מחסרא שהקשו אי לפ"ד משלם עי"ש ולא הבנתי התם דאכל תרומה טהורה אף אי לפ"מ משלם מ"מ צריך לשלם