חמדת שלמה חלק ב ק

דמי שוי' של תרומה טהורה דלא גרע מגזלן כמו היכא דמעיקרא שוי ארבעה ולבסוף שוי' זוזא וצ"ע [אח"כ מצאתי כן בחי' ריטב"א שם

. והנה אף לשיטת הרמב"ם הנ"ל דאפי' לדידן דקי"ל לפ"ד משלם אפ"ה חייב בתרומה שלו וצ"ל דה"ט דע"כ יש זכות להשבט בהתרומה עכ"פ ע"ס התוס' קשה כיון דלפ"ד משלם למה לא נימא קלב"מ וכמש"ל ואפשר לומר למה שהקשיתי לעי' דרש"י כ' דקמ"ל מאי דנקט חמץ דח"בפ בר דמים הוא והקשיתי מנ"ל הא די"ל לפ"מ משלם ונהי דעל סוגי' הגמ' ל"ק די"ל דשני לי' דאין הו"א כלל לפ"מ משלם אבל להרמב"ם דמקיים זה התי' אליבא דאמת וכיון דאשכחן תנאי דפליגא בהכי קשה שפיר מהיכא מוכח דקמ"ל חב"פ ב"ד הוא הא מ"ל קמ"ל לפ"מ משלם רק לרבא דס"ל מיתה בי"ש א"פ לק"מ דצריך למנקט חמץ רק קושיא השניה קשה למה נקט תרומה וע"פ מ"ש י"ל דס"ל להתנא אי לפ"מ משלם ודאי ל"ש קלב"מ וכסברת התוס' וע"כ נקט תרומה לאשמעי' היכא דהזיד באחד הן בתרומה והן בחמץ פטור ולדידן ע"כ דמיירי בהזיד בחמץ דאי ל"ה רק מזיד בתרומה ל"א קלב"מ רק דאפ"ה ל"מ למנקט חמץ דעלמא דקמ"ל רבותא דאפי' שגג בתרומה פטור משום קלב"ם ולא כסברת התוס' הואיל דלפ"ד משלם אמרי' אף בתרומה קלב"ם, גם י"ל דמזיד סתמא הוא מזיד דחמץ דעיקרא דמכילתן בחמץ מיירי גם כיון דתני תרומת חמץ סתמא קאי אדבתרי' כן טבע הלשון, עי' ב"ש סי' קכ"ט. מעתה דמיירי בהזיד בא' ופטור דודאי שוגג לא מיקרי עד שישגוג בשניהם דאם הזיד באחת שוב ל"מ שוגג דהא עבר במזיד לעשות איסור משא"כ מזיד שייך לקרות אף אם הזיד באחת דס"ס הוא מזיד לעשות איסור וע"כ א"ש דנקט תרומה וחמץ לאשמעי' חדא דאית בה תרתי דכיון דבמזיד פטור ואפי' הזיד בחמץ לחוד מוכח דלפ"ד משלם דאי הוי אמרינן לפ"מ משלם ל"ש לומר קלב"ם וכסברת התוס' ואמאי פטור בסיפא כיון דהוי שוגג בתרומה, א"ו לפ"ד משלם ומוכח תרווייהו ולפי"מ שכתבתי י"ל פי' המשניות להרמב"ם שפי' במתניתין מש"ה פטור במזיד משום דחייב מלקות על אכילת חמץ ואינו לוקה ומשלם, ומדמי עצים פטור משום דחמץ בפסח אינו ב"ד וע"כ דפי' זה הוא לס"ד דלפ"מ משלם כיון דכת' דחמץ בפסח לאו ב"ד הוא, וקשה למה כ' הטעם דאינו לוקה ומשלם ת"ל דאינו בר דמים ומש"ה פטור במזיד וצ"ל דס"ל דל"ה רק מזיד לענין חמץ ובתרומה הוי שוגג וע"כ כתב דפטור משום קלב"ם רק הא דנקט הטעם משום דאינו לוקה ומשלם ובגמרא לא רצו לומר זהו הטעם מש"ה רק דאתי' כרנב"ה ולכאורה משמע דניחא להגמ' לאוקמי בלא אתרו בי' ואם כן קשה על הרמב"ם למה נקט הטעם משום מלקות

וי"ל דודאי לס"ד דהוי מוקמי למתני' כהלכתא ודאי לא מוקמי' כרנב"ה אך למאי דמוקי כריה"ג וקשה לכאו' מסתמא דלעיל דקתני חמץ ש"י שעבר עליו הפסח אסור בהנאה וא"כ קשה תרי סתמא רק התו' כתבו בביצה במתני' בית שנפחת דהיכא דלא מצי למנקט דברי פלוני ל"מ סתמא כמו התם דל"מ למנקט דברי ר"ש דדלמא ר"ש כר"מ ס"ל דפוחת לכתחילה ונוטל וא"כ ה"נ מצינן לומר דל"מ למנקט דברי ריה"ג דדלמא ריה"ג ס"ל דלא כרנב"ה וע"כ ל"ה סתמא משא"כ אי הוי מוקמי' באתרו בי' וכיון דאינו לוקה ומשלם הו"ל למנקט דברי ריה"ג וקשין תרי סתמא אהדדי ע"כ מוכח לומר דמיירי בלא אתרו ואתיא כרנב"ה, ובזה א"ש מאי שמחולק הרמב"ם בפי' המשניות עם החיבור דבפי' המשניות כ' דפירושא דמתני' לפ"מ משלם מדהוצרך לומר הטעם משום קלב"מ כיון דמפרש למתני' דחמץ אסור בהנאה, אמנם מוכח מדבריו דאפי' אי לפ"מ משלם שייך קלב"מ ודלא כס' התוס' ולפי"ס זו ודאי א"א לקיומי תי' הגמ' אליבא דרבא כיון דל"ש תי' התוס' וגם תי' הנ"ל ל"ש דקמ"ל לפ"ד משלם דלהרמב"ם אפי' אי לפ"מ אמרי' קלב"מ (רק דהומ"ל דהיא גופי' קמ"ל דאף בתרומה שייך קלב"מ ולא כסב' התוס', ואפשר דבפי' המשניות לא נחית כלל לסברא זו כמו דע"כ רש"י לא נחית לס' זו) וע"כ הוכרח לפסוק לפ"מ משלם ובחבורו י"ל דס"ל כס' הנ"ל דאי לפ"מ משלם ל"ש קלב"מ וכמש"ל ושפיר מצינן לקיומי אוקימתא הנ"ל אף אליבא דאמת כדי לאוקמי מתני' אפי' בהזיד בחמץ לחוד וכמו דמשמע מפי' הרמב"ם שנראה לו לפרש הזיד בחמץ לחוד דאל"כ ל"ה צריך לפרש משום קלב"מ וכיון דהזיד בחמץ לחוד קמ"ל שפיר לפ"ד משלם דאל"כ ל"ש קלב"מ ולפי' זה צ"ל דבס"ד לפ"מ משלם היינו צריכין לדחוקי מזיד בתרומה ומש"ה פטור דכיון דהזיד בתרומה ודאי לפ"ד משלם וכיון דאסור בהנאה ע"כ ל"ה בר דמים וע"כ דחיק הגמ' לאוקמי כריה"ג כדי לאוקמי אפי' בהזיד בחמץ [גם י"ל דבהו"א הוי צריכין לומר דאפי' אי לפ"מ משלם שייך קלב"מ וכפי' המשניות ואליבא דאמת לא ניחא להגמ' לומר כן ע"כ שני ריה"ג הוא ודוק] כדמשמע לשון מזיד וכמש"ל, אך אליבא דהלכתא ע"כ דמיירי במזיד בחמץ לחוד דאל"כ ל"ש קלב"מ לדידן דקיי"ל כרבא מיתה ביד"ש אינו פוטר ומסתמא הלכתא כרבא נגד אביי אף מאי דפליגי אליבא דרנב"ה ועי' היטב והא דסיים הרמב"ם דאינו משלם דמי עצים הואיל ואסור בהנאה ולא כ' ג"כ הטעם משום קלב"מ נראה לפרש דאתי לפרושי דלא תקשי לן נימ' מדאגבי' קני', ואף דשייך קלב"מ אף על ההגבהה משום לאו דב"י מ"מ לא פסיקא מלתא דאיכא לאשכוחי באכל פחות מכשיעור דלענין אכילה מצטרף בכדי אכי"פ ולא לענין ב"י וע"כ כ' משום דאסור בהנאה ולפ"מ דמוקי הגמ' דחמץ מותר בהנאה צ"ל כמ"ש לעיל בתחב לו חבירו, גם י"ל דמיירי בכל גווני אפי' שגג בחמץ רק הזיד בתרומה ודוק ועי' היטב

ולהיות כשעמדתי על העיון בענין זה נמשכתי דרך למודי בעזה"י בכמה ענינים אם כי לא יכולתי להעמיק העיון בהם, אעפ"כ ראיתי לרשום אותם ישמע חכם ויוסף לקח, הפ"י הקשה דלמא מיירי מתני' בתרומה שלא באה ליד כהן ולא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וע"כ הוי בר דמים דלאח"ז מותר והוי גורל"מ עי"ש, וכבר כתבתי לעיל בזה ולכאורה י"ל לפי מאי דאיתא בחולין המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור אם כן ליכא לאוקמי בהכי דהיכא דלא בא ליד כהן פטור לגמרי דהוי כמזיק מתנות כהונה, אך לשיטת הר"ן דס"ל לחלק דוקא היכא דנתכוין לגוזלו פטור משום דקני' ליה משא"כ היכא דלא נתכוין לגוזלו וראייתו מקושית תוס' התם ממי שאנסו גרנו דמשני התם משתרשי ליה אם כן בשוגג דלא נתכוין לקנותו שפיר חייב לשלם משא"כ לשיטת התוס' הו"מ למימר כיון דאינו מחיוב לשלם א"כ כיון דס"ד לפ"ד משלם פטור בזה אך הא ליתי' דהא משנה שלימה שנינו ב"י שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן כו' וקשה למה תשלם כלל אי אמרינן לפ"ד משלם הא הוי כמו מזיק מתנות כהונה וקשיא משנה זו לשיטת תוס' וצ"ל לפמ"ש תוס' שם ללישנא דטעמא משום ממון שאל"ת עכ"פ לצי"ש חייב, לפ"ז י"ל דמתני' דהתם לצי"ש וכסברא שכ' לעיל דכיון דאיכא חיוב לצי"ש שפיר חייב קו"ח כיון דהתשלומין הוי כפרה, והר"ן לשיטתו דל"ס כתוס' רק דאפי' לל"ק פטור אפי' לצי"ש הרי לדידי' קושי' הנ"ל ממילא לק"מ כיון דהוי שוגג לא לתכוין לקנותו ול"ה בכלל מזיק מתנות כהונה

לקושי' תוס' אי תשלומי תרומה כפרה קשה מיבמות נתערב וולדה בוולד שפחתה, לע"ד י"ל דאי אפשר להפריש מספק כיון דעיקר הכפרה במה שנעשה תרומה וזה לא נעשה תרומה דמדאורייתא מוקמי' על החזקה והוי בחזקת חולין ועי' היטב

עוד נראה על קושית אדמ"ו הגאון החסיד מוהר"י זצ"ל דמה שכתבתי לעיל לתרץ ראיתי להגאון מליסא