חמדת שלמה חלק ב צח
Hidushei Hemdas Shlomo part 2 98 · חמדת שלמה חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →הו"ל למיתני ולפמ"ש כאן א"ש דהלכתא רבתא איכא למשמע מינה דח"ש אסור מה"ת אף לענין ב"י ולפ"ז מוכח לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת דלפ"מ משלם ומתני' כהלכתא דחמץ אבה"נ משא"כ לדידן כיון דהוי שלא אליבא דהלכתא קשה אף דנ"מ לענין תרומה מ"מ בתרומת הוי ליה למיתני
ובזה י"ל פרפרת אחת ליישב קושי' הפ"י שהקשה לוקמי מתני' בתרומה שלא בא ליד כהן ואתי' כר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו וע"כ הוי בר דמים לאחה"פ וזה עדיף מלאוקמי כריה"ג כיון דכבר סתם לן תנא לעיל כ"פ דחמץ בפסח אבה"נ ואף דאין הלכה כר"י מ"מ לא הוי נגד סתם משנה ועמש"ל בזה ושוב ראיתי בצל"ח שתי' עפמ"ש לקמן כיון דא"ח רק לצי"ש א"כ ה"ה בסיפא דקלב"מ אעפ"כ חייב לצי"ש ועי' לקמן, אך שיטת הר"ן דס"ל דהיכא דמשתרשי לי' ולא נתכוון לקנותו חייב מצד הדין וא"כ בשוגג דלא נתכוין לקנותו חייב מן הדין והדרי קושית הפ"י לדוכתי' אך לפמ"ש י"ל דעדיף טפי לאוקמי כריה"ג דחמץ מותר בהנאה רק דעקרא דמתני' אתי לאשמעי' דלא נימא מדאגבי' קני ונ"מ דח"ש אסור לענין ב"י כמש"ל משא"כ אי נימא דמתניתין מיירי בחמץ של"ב ליד כהן ואתי' כר"י וכיון דאנן לא קיי"ל כר"י לא ניחא לאוקמי סתמא דלא כהלכתא וא"ל ג"כ דעיקרא לא אתי לאשמועי' רק לפ"ד משלם דא"כ בתרומה הו"ל למתני וא"ל דאתי לאשמועי' דאף ח"ש אסור מה"ת דאל"כ נימא מדאגבי' קני הא ליתא אי מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן אינו חייב על ההגבהה כלל רק על האכילה הואיל ומשתרשי לי' והדרי הקושיא לדוכתי' דהוי מתניתין שלא אליבא דהלכתא משא"כ הכא בכתובות מקשה הגמ' שפיר מדאגבי' קני כיון דע"כ מיירי התם שהיה מזיד בתרומה דמש"ה קלב"מ דשוגג דתרומה ודאי חייב וכיון דהוי מזיד ודאי פטור בתרומה שלא בא ליד כהן דנתכוין לגוזלו והוי כמו צובעו כמו שכ' הר"ן שם
אמנם היה אפ"ל לאוקמי אפי' אליבא דהלכתא היכא שכבר אכל החולין ותו ליכא לאתשולי עלי' דא"כ אכל טבל למפרע, רק זה אי אמרי' דפליגא בהואיל כדאסיק הגמ' לקמן, אמנם חזינן לקמן דקאמר ר"י לר' זירא מלתא דקשי' לן ואתי' כמה שנים במאי פליגא הרי דלא קים להו במאי פליגא ואפ"ה תני לקמן רבי אומר הלכה כר"א ומש"ה פסק הרי"ף כר"א, ולפ"ז א"ש התי' הנ"ל דרצו לאוקמי כריה"ג אפי' למאי דלא קים להו דפליגי בהואיל
ולפי"ז מיושב קושית הראב"ד על הרמב"ם דאליבא דאמת מצינן לאוקמי בתרומה של"ב ליד כהן באופן דליכא לאתשולי עלי' ואתי מתני' אליבא דהלכתא בתרומה של"ב ליד"כ ואף דעדיין צ"ל דאתי כר"ש דס"ל דבר הגל"מ כמ"ד וכמ"ש הפ"י ואנן קיי"ל לאו כמ"ד ע"ז י"ל רבי הוא והוא תלמידי דר"ש וס"ל כר"ש משא"כ כר"י ל"ה מצינן לאוקמי לפום מאי דל"ה ידעי' דפליגי בהואיל כיון דרבי גופי' פסק כר"א וא"ש דהרמב"ם לא הביא מתני' להלכה כיון דאנן קיי"ל דבר הגל"מ לאו כמ"ד ואפ"ל דאפי' אי אמרי' דבר הגל"מ לאו כמ"ד אפ"ה שייך תשלומי תרומה כיון דאפי' בתרומה שלו חייב לשלם אפי' אי אמרי' לפ"ד משלם וכמש"ל, ועוד יש להטעים תי' הנ"ל על קושי' הפ"י כיון דע"כ צ"ל דאתי' כר"ש דס"ל גל"מ כמ"ד ור"ש הא ס"ל אאחע"א ואפי איסור מוסיף לית לי' כמ"ש תוס' בכריתות דף כ"ג עי"ש וא"כ בסיפא ל"ש קלב"מ משום חמץ אך לפמ"ש דבסיפא כיון דנתכוין לגזלו פטור בלא קלב"מ נסתר זה, אך לפמ"ש לקמן דע"כ סיפא מיירי אפי' שוגג בתרומה רק הזיד בחמץ דשם מזיד משמע אפי' הזיד באחד וע"כ דמשום קלב"ם פטור בסיפא שוב ליכא למימר דר"ש הוא דאיהו ס"ל אין אחע"א וצ"ל דרבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ורבי הא ס"ל כר"א משא"כ אליבא דאמת מצינן לאוקמי שכבר אכל החולין דליכא לאתשולי על התרומה ומצינן למימר רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי
ולפ"ז יש, מקום ליישב דברי הרמב"ם ה' תרומות פ"י שכ' נזיר ששתה יין ש"ת משלם את הקרן ואינו משלם החומש וכ' הכ"מ הטעם הואיל ובלאו תרומה אסור לי' ע"כ פטור ולא הוי שתיה לגביה וק"ל מ"ש מהאוכל תרומת חמץ בפסח דאסור משום חמץ ואפ"ה קתני במתני' משלם קרן וחומש, גם ק"ל ממ"ש הרמב"ם גופי' באכל תרומה ביוה"כ שחייב וקשה נימא ג"כ בלא"ה אסור הוא לדידי', והנה גבי יוה"כ היה אפ"ל כיון דשיעור יוה"כ הוא בככותבת וחיוב תרומה הוא בכזית ע"כ חייב קודם שאכל שיעור כותבת ואף דח"ש אסור מה"ת מ"מ כיון דל"ה רק איסור בעלמא שפיר מקרי אכילה אבל מתרומת חמץ קשה, ולכאו' צע"ג ולפמ"ש יש בו מן הישוב כיון דרבי היא ונסב לה אליבא דתנאי י"ל או דרבי ס"ל כאבא שאול דשיעור אכילת תרומה היא בפרוטה אפי' פחות מכזית וליכא שיעור חמץ וע"כ משלם חומש, וא"ל לפ"ז בסיפא אמאי פטור כיון דליכא שיעור ל"א קלב"מ ואנן קי"ל כרבא דאף לרנב"ה מיתה א"פ רק כרת דוקא די"ל דסיפא מיירי בהזיד בתרומה לחוד וע"כ פטור ממילא משום דהו"ל ממון שאל"ת וכמ"ש הר"ן דהיכא דנתכוון לגזלו היה פטור או דס"ל כר"ש דאין אחע"א וע"כ ממילא לא חל אי' חמץ וע"כ ברישא חייב דהוי גל"מ כקושית הפ"י ובסיפא פטור משום מזיק מתנות כהונה כך אפשר ליישב לפי חומר הקושיא
וע"פ דרך זה י"ל בקיצור קושי' תוס' נימא מדאגב' קני די"ל דמיירי בתרומה של"ב ליד כהן דלא שייך מדאגבי' קנו כמש"ל ובכ"ז צריך לאוקמי כריה"ג דכר"ש ל"מ לאוקמי כמ"ש דלדידי' אין אחע"א ע"כ צ"ל דלא כר"ש וע"כ צ"ל דחמץ בפסח בר דמים הוא ומיירי של"ב ליד כהן דודאי צריך לשלם כדאי' להדיא בתרומות ומדאגביה ל"ש דהוי כמזיק מתנות כהונה וא"ש ודוק היטב ועי' סוף פ"י מה' תרומות כתב הכ"מ שם דבשוגג בתרומה ל"ש מדאגביה קני ודוק היטב
ועיין בכ"מ הביא תוספתא דנזיר ששתה יין ש"ת א"מ חומש ולע"ד נראה דאפש' דתוספתא אתיא כר"ש וכ"מ שם ברישא דתוס' דמתני' רש"א וי"ל דמיירי שהיה נזיר ואח"כ נתרמה התרומה וע"כ לר"ש פטור משום דס"ל אין אחע"א וע"כ אין תרומה חל על אי' נזירות כמו דאמר ר"ש האוכל נבלה ביה"כ פטור ואח"כ קתני התם האוכל תרומה ביוה"כ חייב דמסתמא נתרמה קודם יוה"כ דא"מ תרומות ומעשרות ביו"ט וחל איסור תרומה קודם וע"כ חייב שפיר כן היה נ"ל ליישב התוספתא אך לפ"מ שפסק הרמב"ם לדידן דקי"ל אחע"א מוכח דאינו מפרש כך וצ"ל בישובו כמש"ל
והנה נסתפקתי אם בתרומה שייך לומר משתרשי לי' הואיל והוי אכילת איסור ועי' בתרומות פ"י המאכיל פועליו והוא משלם להם דמי סעודתם מטעם שאדם קץ באיסור עי' תי"ט ולפי"ז י"ל דל"ש בתרומה משתרשי' לי' אך הא ליתא דא"כ קשי' להר"ן מתני' שם בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן כו' וק' הא הוי ממון שא"ל תובעים להר"ן דס"ל אפי' לצי"ש פטור ואי משום כפרה כיון דאין חיוב ממון ליהוי כאוכל תרומת עצמו דמפריש והוא שלו ואפי' ל"נ לכהן א"ו צריכן לחלק דאפ"ה שייך משתרשי לי' שלא הי' צריך להוציא ממון על אכילתו ובעה"ב שאני דחיובי רמי' עלי' ליתן חולין להפועלים ודוק]: ע"כ הג"ה
)** ועם מה שכתבתי לעיל י"ל קושי' תו' במס' פסחי' על רש"י שפי' בתי' דר"א ב"י דיליף ר"י שאור דאכילה משאור דראי' ואפי' חמץ ש"נ מותר באכילה והקשו תוס' מדאגבי' קני' והנה וודאי דליכא לתרוצי דתחב לו חבירו בבית הבליעה דממ"נ אי דל"מ לאהדורי אנוס הוא ואי דמצי לאהדורי קני אז וליכא למימר כתי' הגמ' דמצי לאהדורי ע"י הדחק דס"ס קני' אז בשלמא הכי י"ל כיון דל"ש פרוטה אע"ג דקני ל"ה בר תשלומין משא"כ בחמץ דלא תלי' מידי בשעורא דפרוטה [בפרט בב"נ דאף פחות משו"פ הוי ממון לדידי'] רק לפ"מ שהקשו תוס' כאן דמצי לאוקמי שתחב לו חבירו מדעתו דלא קני לי' ואפ"ה ליכא למימר אנוס הוא כיון דמדעתו הניח לתחוב רק דתירצו דאין כאן חיוב תשלומין אבל התם שפיר מצינן לתרוצי דתחב לו כותי מדעתו דלא קני' לי' וחיוב איכא