חמדת שלמה חלק ב צו

רק ח"מ די"ל דמיירי מסתם נערה שקנסה לאבי' והוי ממון לאבי' ומיתה לדידה משום פגמה אבל בא על ב"ב ל"ש לומר ממון לזה דהיינו לדידה וקנסה לאבי' דשם הוי מיתה לשמים לא מקרי מיתה לזה וכמ"ש תוס' והא דהוצרך ר"פ לשנוי על רישא דמתני' במפותה ולא משני דהוי מיתה לזה כו' י"ל דקושיתו הי' מאשת אחיו דהוי נערה שנתארסה וסובר דקנסה לדידה כר"ע דמתני' והוי מו"נ לאחד אבל אחר שהקדימו תוס' דרישא אתי' כר"ע דברייתא דקנסה לאבי' ואפ"ה הוצרך ר"פ לשנוי במפותה דווקא ע"כ צ"ל או דמ"ל ונ"ל פטור או דרודף ומי שניתן להצילו בנפשו ל"מ מ"ל ונ"ל וכמ"ש תוס' בשם הריב"א כיון דחייב מיתה לכל אדם א"כ קשה מסיפא דלפי"ז מוכח דסיפא איירי ג"כ במפותה דאל"כ מאי ארי' ח"מ וק' ממ"נ אי לדידה והוי תרי תנאי דהיינו רישא דמתני' ר"ע דברייתא וסיפא ר"ע דמתני' הא מחלה ואי לאבי' קשי' בתו ומדוקדק הלשון בתוס' מה שסיימו לבסוף וממ"נ קשה סיפא דלפי' מהרש"א דברי' אלו אינם מיושבי' ונדחק מאוד ולפמ"ש נתיישב היטב ואף כי שרחוק בעיני להעמיס דברים אלו בכוונת תוס' שקצרו מאוד במקום שהי' להם להאריך אמנם כבר נודע שהרבה דברים נתקצרו בתוס' שלפנינו וכיון שדבריהם מדוקדקים מאוד לפירושי זה בלא חסר ויתר נלפע"ד די"ל כן בכוונתם ומה גם שהדברים בעצמותם נכונים בעזה"י ויתעלה

ע"ב גמ' אלא שיתא קראי כתיבי כו' מכאן נראה ראי' לפסק הרמב"ם דבאיסורי כהונה אין לוקין על שום ביאה בלא קידושין רק באלמנה לכה"ג דהנה קשה הא לחייבי לאוין גופי' י"ל דצריך תרי קראי דהיינו חד לשארי חייבי לאוין הואיל ואינן ראויין לקיימן וחד לאלמנה לכה"ג דהו"א כיון שהקי' בעברה לא קרינן ולו תהי' לאשה אשה שיש בה הוי' דהא אסור מה"ת לקדשה דקי"ל קידש ובעל לוקה שתים וכדאי' בתמורה דצריך רבוי' דתפסי קי' דלא נימא כ"מ דארל"ת ל"מ א"כ לא דמי לשאר ח"ל דמותר לקדשה ושפיר יכולין לקרות ולא תהי' לאשה לענין הוי' ע"כ צריך עוד קרא לאלמנה לכה"ג ואכתי ח"כ שאין קי' תופסין בדיעבד מנ"ל והי' נראה לתרץ דא"א לרבוי אלמנה לכה"ג מכל הנך רבוי דהא אלמנה לכה"ג הוי נערה שנתארסה ונתגרשה דקנסא לעצמה לר"ע דמתני' וא"כ א"א לרבוי מכל הנך ריבוי דמהנערה דכתיב באונס א"א לרבוי דהא כתיב ונתן לאבי הנערה ודחיקא לי לומר דרבוי קאי על דיוקא דאשר לא אורסה] ומריבוי דכתיב במפתה א"א למילף דהא מדעתא עבדה ומחלה כיון דקנסה לעצמה וממילא צריך לרבוי ח"כ וכיון דנתרבה ח"כ מכש"כ אלמנה לכה"ג דעכ"פ בדיעבד תפסי קי'

ובזה נתיישב לי מה שהי' קשה לי וכן הקשה בס' פ"י דהא לר"ע דברייתא אייתר לן עוד חד קרא דהא לדידי' אשר לא אורסה אתי' לגז"ש כדאי' לקמן וקשה מזה על תי' מהרש"ל ומהרש"א לקושי' תוס' ד"ה לאפוקי מדרנב"ה עיי"ש ולפי"ז א"ש דלר"ע דברייתא דנערה שנתארס' ונתגרש' קנסה לאבי' צריך עוד ריבוי לאלמנ' שפיר נוכל לרבות בין מקראי דאונס ובין מקראי דמפותה כיון דקנסה לאבי' ובמ"ש י"ל דרך חידוד מה שקשה לפ"מ שכ' תוס' דלר"פ דמוקי מתני' במפותה ע"כ מתני' אתי' כר"ע דברייתא א"כ מאי קאמר ר"פ שם במפותה וד"ה הא לדידי' בע"כ לא אתי' כד"ה ואדרבא אתי' שלא כהלכתא דהא ר"פ סובר בע"כ כר"ע דמתני' אח"כ הראו לי שהפ"י העיר ג"כ בזה ובמ"ש יש מקום ליישב דלר"פ מוכרח בל"ז מתני' כר"ע דברייתא דלקמן סוף סוגי' דלוקה ומשלם קאמר לי' ר"פ לאביי לרבה מתני' כמאן מוקים לה. ועי' תוס' שהקשו לימא ר"פ לנפשי' דהא ר"פ סובר ג"כ חידוש הוא שחדשה תורה בקנס ועם זה י"ל דהנה המהרש"א הקשה שם דלמא ש"ה דגלי קרא ותי' דא"כ עדיין ח"כ לא ידעי' דצריך חד קרא לחייבי עשה שאינן ראוין לקיימן וחד לח"ל שלא לומר אינו לוקה ומשלם והנה הפ"י כ' [עי' היטב מס' ב"מ דף י' ע"ב ובתוס' ד"ה דא"כ לכאורה סתירה לדברי הפ"י] בתוס' ד"ה חילולין דלרבא דאמר קידש אינו לוקה רק בבעל לוקה שתים י"ל דהקי לחוד ל"מ עבירה ול"ש גבי' דארל"ת ועי"ש במה שמפרש הפ"י בגמ' ש"ה דא"ר לא יקח ול"י ולפי"ד לא מצינן למימר דצריכין חד קרא לאלמנה לכה"ג לר"ע דברייתא דמ"ש משאר ח"ל כיון דאין הקי' בעברה א"כ אייתר לן חד קרא ושפיר מצינן למימר כקושי' מהרש"א דש"ה דגלי קרא כיון דאיכא תלתא קראי מוקמינן חד לח"ע וחד לח"ל וחד לח"כ אבל לאביי דסובר קידש לוקה א"כ לדידי' צריך עוד קרא לאלמנה לכה"ג לר"ע דברייתא כיון דהקי' בעברה ע"כ הקשה ר"פ שפיר אבל ר"פ י"ל דסובר כרבא וכס' הפי' הנ"ל ול"צ קרא לאלמנה לכה"ג א"כ י"ל שפיר כקושי' מהרש"א ש"ה דגלי קרא

ועפי"ז מיושב הדקדוק על הא דקאמר ר"פ התם בסנהדרין במפותה וד"ה ולפי' התוס' בע"כ דלא כר"ע דמתני' ולפי"ז ניחא די"ל דר"פ סובר כר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורים מתשלומין וכיון דס' כרבה דחידוש הוא שחדשה תורה בקנס א"כ קשה מתני' כמאן ועכצ"ל כקושית מהרש"א דגלי קרא וקשה ח"כ מנ"ל וצ"ל דאתי' כר"ע דברייתא ואייתר לן עוד חד קרא כיון דגז"ש נפקא לי' מאשר לא אורסה וכנ"ל ולאלמנה לכה"ג ל"צ קרא דסובר כרבא קידש לחוד אינו לוקה א"כ ממילא מוכח בלא קושי' דהתם דמתני' אתי כר"ע דברייתא ע"כ קאמר שפיר במפותה וד"ה דלדידי' בלא תי' דמפותה בע"כ דאתי כר"ע דברייתא וקאמר ד"ה לאפוקי מתי' דרבא שם עי"ש

והנה כל זה לפירושא של הפ"י דאליבא דרבא לא מקר' קי' בעבירה כיון דאינו לוקה עד שבעל אבל לפי' רש"י ותוס' שם במס' תמורה מוכח דאף לרבא הוי הקי' בעבירה קשה קושי' הנ"ל דלמא חד קרא לאלמנה לכה"ג וצ"ל כמ"ש כיון דהוי נערה שנתארסה ונתגרשה וקנסה לעצמה ל"מ לרבוי מחד מהנך קראי באונס ומפתה וכיון שכן מוכח כשיטת הרמב"ם דבשאר איסורי כהונה אין לוקין על הקי' דאל"כ הדרא הקושי' לדוכתי' הא צריך קרא לחללה דהיינו שנולדה מפסולי כהונה או זונה שנבעלה לפסול לה של"כ דקנסה לאבי' היכא דלא נתארסה וצריך לזה ריבוי בפ"ע כיון דהקי' בעבירה הו"א דלא קרינן בי' לא תהי' לאשה וכקושי' הנ"ל אבל לרמב"ם ניחא דבזונה וחללה אין אי' בקידושין ואלמנה לכה"ג הוי נערה שנתארסה ונתגרשה וקנסה לעצמה ואיכא למימר כתי' הנ"ל דל"מ לרבויי מהני קראי דאונס ומפתה כמש"ל ויהי' מוכח לפי"ז לשיטת הראב"ד והחולקים על הרמב"ם פירושא של הפ"י שם בתמורה לרבא ל"מ הקי' בעבירה ולשיטת מהרש"א בתוס' ד"ה לאפוקי מרנב"ה דס"ל דרבינן חד ח"ל מרבינן לכולהו אתי' שפיר ג"כ ודוק ועי' שם בראב"ד ובמ"מ היטב

דף ל' ע"ב תוס' ד"ה ולאביי ה"נ הו"מ לאקשויי על מתני' דפסחים האוכל תרומת חמץ במזיד פטור נימא מדאגבי' קני' ולכאורה קשה לדבריהם לר"א דמשני בזר שאכל תרומה וקרע שיראין ולכאורה משמע דר"א לא ניחא באוקימתא דמצי לאהדורי ע"י הדחק ואפשר דלדינא נמי פליג דכיון דאינו שו"פ ל"מ על הנאתו ול"ד לשחריתא דאשיתא שהביאו תוס' דהתם הוי שו"פ וכמו שגמגם מוהרש"א ומוהר"ש על ס' תוס' בזה וכן לפי' הר"ח וריצב"א שהביאו תוס' נראה ג"כ דר"א פליג לדינא ול"ס דבא כאחד דאל"כ קשה מאי בעי ר"א בזה לאוקמי בקרע שיראין ולפי"ד התוס' שכ' דאף על מתני' דפסחים קשה קושי' ושם ליכא לתרוצי כתי' דר"א דהתם על תשלומי התרומה עצמו כמו בשוגג דחייב קו"ח דהיינו על התרומה עצמו וקשה מה יתרץ ר"א לקושי' מדאגבי' על מתני' דהתם וכיון דשם ליכא לאוקמי רק דמצי לאהדורי ע"י הדחק א"כ מוכח לדינא דבזה ל"ש לומר מדאגבי' קני' וא"כ ל"ל לר"א לתרץ בקרע שיראין: