חמדת שלמה חלק ב צה

דף כד ע"ב גמ' ואבע"א ר"י ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמפלגי והר"ן תמה על הרמב"ם שכ' הא דמעלין לתרומה עפ"י אחד הוא דווקא בתרומה דרבנן ומתרומה דאורייתא מעלין ליוחסין וע"כ צריך שני עדים לתרומה דאורייתא וקשה דהרי אמרי' בגמ' טעמא דר"י משום מעלין ליוחסין ובגמ' מסקינן דמתרומה דרבנן וודאי אין מעלין עיי"ש והנה לפמ"ש תוס' סוף הסוגי' דף כו ע"ב ד"ה אנן אחתינן דמוכח דבתרו"ת מכשירנן לי' אע"ג דתרו"ת הוי ספיקא דרבנן משום בתרומה דרבנן הקילו א"כ מוכח דמתני' מיירי מתרומה דרבנן וכ"נ מסקנת הר"ן עצמו סוף הסוגי' עיי"ש ולפי"ז י"ל הא דהשמיט הרמב"ם הא דכלי אומנתו בידו ולשיטת התוס' ע"כ אף למסקנא צריך לאוקמי כשכלי אומנתו בידו ועיי' בכ"מ ולפי"ז י"ל עפי"מ שכ' תוס' דלפום ס"ד דטעמא דר"י ל"ה משום מעלין מתרומה ליוחסין ע"כ דמיירי מתרומה דאורייתא מדלא פליג בשבוי' דשבוי' חמור מתרומה דרבנן לענין מסל"ת ולפי"ז י"ל לפום מסקנא דטעמא דר"י משום מעלין מתרומה ליוחסין דמיירי בתרומה דרבנן ותרומה דרבנן י"ל דקיל מדמאי דהוי עכ"פ חשש דאורייתא משום מיעוט שאינם מעשרי' ול"צ לאוקמי כשכלי אומנתו בידו רק לפום הו"א דע"כ מיירי מתרומה דאו' אבל לפום מסקנא י"ל דמיירי מתרומה דרבנן ול"צ לאוקמי בשכלי אומנתו בידו ולפי"ז מוכח דר"י ס"ל דמעלין אפי' מתרומה דרבנן ליוחסין ולפי"ז א"צ למחוק הגי' ואבע"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל שהקשו תוס' דא"כ נסתר מאי דקאמר הגמ' דאלת"ה ובעי להוכיח טעמא משום ריעא חזקי' עיי"ש וא"צ למחוק רק וכי מסקינן דבאמת לר"י אפי' מתרומה דרבנן מסקינן וא"כ ע"כ מוכח טעמא משום דריע חזקי' וכ"נ מרשימת תוס' שכוונו לכך שלא למחוק רק הוכי מסקי' לפי"ז י"ל מ"ש תוס' על ר"א דהא ע"כ מוכח מהנהו ברייתות דמסקי' מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא וא"כ איך אפשר להעלות עפ"י מסל"ת לתרומה דרבנן כמ"ש תוס' דף כה ע"ב ד"ה נאמן די"ל הנהו ברייתות אתיין כר"י דס"ל חולקין תרומה לעבד וע"כ אין מעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין דדלמא עבד הוא ע"כ מצינו להעלות מתרומה דרבנן לתרומה דאורייתא כיון דס"ס לא יעלה ליוחסין אבל רבי י"ל דס"ל אין חולקין תרומה לעבד וא"כ מעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין ע"כ אין מעלין מתרומה דרבנן לתרומה דאוריית' וא"ש פסק הרמב"ם כרבי והנה הוצרכתי להפסיק באמצע הפסק בשטה זו ע"כ כתבתי בקיצור נמרץ מהעולה בזכרוני שלא ישכח לגמרי אחלי יכונו דרכי לשמור חוקיך ויוסיף ד' לי אומץ בתורתו ויראתו הקדושה אמן סלה: פרק שלישי

דף כט ע"א תוס' ד"ה ועל אשת אחיו הקשה ריב"א לר"פ דמוקי כו' ומיהו בירושלמי כו' קשה לי לפ"מ שכ' תוס' ד"ה זר שאכל תרומה וקרע שיראין של חבירו דריב"א סובר דבכ"מ מיתה **(לא נעלם מכל יודע ספר שדיני נפשות היו נוהגין רק בזמן הבית)** לזה ותשלומין לזה חייב א"כ קשה קודם דאסיק הגמ' שם הא דאמר רבה רודף ששיבר כו' וכמו שמפרש שם דרודף ל"ה מיתה לזה ותשלומין לזה כיון דחייב מיתה לכל א"כ למה הוצרך לאוקמי במפותה כיון דע"כ קנסה לאבי' כר"ע דברייתא א"כ אף באנוסה חייב דהא הוי ממון לזה לאב ונפשות לה כיון שרצה לפגמה דכיון דעל פגם דידה קפיד רחמנא ובמפותה דעבדי' מדעתי' לא ניתן להצילה בנפשה א"כ לא מקרי מיתה לשמים כיון דל"ה משום חומר העבירה רק משום פגם דידה א"כ הוי ממש ממון לזה ונפשות לזה ובשלמא לאינך אוקימתא דהתם ל"ק די"ל דרצו לאוקמי כר"ע דמתני' והי' קשה להו מאשת אחיו דקנסה לעצמה והוי ממון ונפשות לחד אבל לר"פ דבע"כ מוקי לה כר"ע דברייתא קשה בהו"א זו הוי מצי לאוקמי באנוסה רק משום דהוי ממון לזה ונפשות לזה וכמדומה דר"י בר אברהם דכאן הוא ריב"א בתוס' שם וקשה לשיטתו וזה לפענ"ד ברור דכיון דאפגמה ובושתה קפיד רחמנא דהוי ממון לזה ונפשות לזה אי דאבי' הוי ול"ד למיתה לשמים כלל ועיי' שם בסנהדרין דף ע"ג ע"א תוס' ד"ה ומה וצ"ל דעדיפא מיני' מקשה לי' מדרבא ואף דהו"מ להוכיח מיני' ובי' משקלי וטרי' דר"פ שם מ"מ כיון דלא מוכח רק מקושי' תוס' וכיון דהוי מצינן למדחי כס' הירושלמי דקנס ל"מ לימחל ע"כ קאמר הגמ' ול"ה מדרבה

עכ"פ נתיישב לי עם זה קושי' תוס' על ר"ת שרצה להביא ראי' דממון לזה ונפשות לזה מקרא דאם יהי' אסון וסתרו תוס' ראייתו די"ל כיון דהוי כגוף האשה הוי כמו ממון ונפשות לחד וכ' תוס' תדע דהא בהו"א שם בסנהדרין רצה הגמ' לומר דממון לזה ונפשות לזה חייב מקרא דאם לא יהי' אסון א"כ קשה בהו"א זו סיפא דקרא דאם יהי' אסון א"ו כיון דהוי בגוף האשה מקרי ממון ונפשות לחד והתמי' קיימת על ר"ת ועם דברי הנ"ל יש ליישב עיי"ש היטב בתוס' דהר"י רצה לחלק בין ב' מעשים למעשה א' והרשב"א סתר דבריו מדר"י דאמר הביא הבעל עדים עידי האב נהרגין ומשלמין ממון דהוי חד מעשה עיי"ש ולפי"ז י"ל דר"ת הקשה שפיר על רש"י ממתניתי' דהוא שהדליק את הגדיש דבע"כ אין חילוק אליבא דאמת מכח ראיות הרשב"א אבל שם בסנהדרין בהו"א דרצה הגמ' לומר דמש"ה לא יהי' אסון חייב אף דניתן להצילו בנפשו משום דהוי מ"ל ונפשות לזה מוכח בע"כ דיש חילוק בין ב' מעשים למעשה א' מכח קושיתי הנ"ל על תי' דר"פ דמוקי לה במפותה ובע"כ דאתי' כר"ע דברייתא כתי' התוס' ולמה לי' לאוקמי במפותה הא הוי מ"ל ונפשות לזה א"ו דשני להגמ' בהו"א זו בין חד מעשה לב' מעשים דשם ברודף הוי המיתה משום הריגת חבירו והדמי וולדות משום הכאת האשה שגרם להפיל הוולדות אבל מתני' דהבא על אחותו הוי חד מעשה וכיון דבע"כ צ"ל כך בהו"א זו ממילא ל"ק קושי' תוס' על ר"ת מאם יהי' אסון באשה דשם הוי חד מעשה הכאת האשה שגרם מיתתה והפלת הוולדות ובזה ל"א מ"ל ונפשות לזה בהו"א זו ול"צ לבוא לס' התוס' ואין להקשות ל"ל הביא ר"ת ראי' דמ"ל ונפשות לזה חייב מדהוצרך רבא שם לשנוי ר"י היא ולא שני דהוי מ"ל ונ"ל די"ל רבא רצה לאוקמי מתני' כר"ע דמתני' וקשי' לי' מאשת אחיו דהוי נערה שנתארסה וקנסה לעצמה והוי ממון ונפשות לחד ודוק היטב כי לפע"ד נראין הדברים נכונים ביישוב הקושי' על ר"ת

ובזה יש לקשר דברי תוס' דכאן במ"ש דאם כן קשי' סיפא דהבא על בתו אשר התעוררו המפרשי' ז"ל על לישנא דא"כ דבלא רישא קשי' סיפא גופי' ותי' המהרש"א דהייתי יכול לומר דסיפא מיירי באונס ומקשים עליו דא"כ מאי ארי' חייבי מיתת ב"ד אף ח"כ פטורין וכ"ה בגליון תוס' **(הג"ה ולי נראה ליישב בפשוט דוודאי ר"פ הי' יודע דאיכא לאשכוחי גוונא דלא ניתן להצילה כתי' אחרים דשם רק דדחיקא לי' לאוקמי מתני' כה"ג אבל בסיפא דנקט פטורי ל"ק מאי אר"י ח"מ אף ח"כ פטורי' משום ניתן להצילו בנפשו י"ל להיפך דלא פסיקא לי' לתנא למתני בח"כ פטורא באונס כיון דאיכא גוונא דל"ש ניתן להצילו או כר"י שם ובפלוגתא לא קא מיירי וק"ל. ע"כ)** ולפי"ז י"ל דמהבא על בתו ל"ק קושי' הגליון די"ל לעולם דמיירי באונס והא דלא תני ח"כ דגם הם חייבים מיתה משום ניתן להצילו די"ל אגב ארחין אשמועי' רבותא דנערה שנתארסה קנסה לעצמה מדלא פטור אבי' רק משום קלב"מ (למסתם כר"ע דמתני' רק דקשה משאר ח"מ דנקט במתני' דשם ל"ש הך רבותא וק' שפיר מאי ארי' חייבי מיתות אף ח"כ פטורי' באונס משום דניתן להצילו בנפשו ובע"כ דלא מיירי באונס וק' בבא דבא על בתו ממ"נ אי דהוי לאבי' ואי לדידה הא מחלה וזה וודאי דוחק לחלק בהאי בבא גופי' חדא באונס וחדא במפותה ול"ד למתני' דהוי תרי בבא עיי' מהרש"א ועם דברי הנ"ל י"ל דמסיפא לחוד ל"ה קשה דהוי מ"ל דר"פ סובר מ"ל ונ"ל חייב ומש"ה ל"מ למתני לפטורי בבבא דסיפא ב"ב