חמדת שלמה חלק ב צד

לשיטת הראב"ד ק' למה צריך העד לומר ל"נ וצ"ע ולשיטת הר"מ א"ש ויצא מדברינו בעזה"י להוכיח לשיטת הרמב"ם דאם ע"א נתקדשה והיא אומרת נתגרשתי נאמנת במגו כדמשמע פשטא דמתני' אם יש עדים ול"א דאף בע"א א"נ דהוי מגו דהעזה ועי' בפ"י במתני' דב' נשים שכ' לשיטת הסוברים דל"א מגו להכחיש העד אפי' ע"א אומר נשבית ל"ה נאמנת לומר טהורה אני רק בשבוי' הקילו ומשמע דגרושה אני א"נ וקשה ע"ד ל"ל דייק ממתני' דאם יש עדים והיא אומרת גרושה אני ולמ"ש מוכח דנאמנת שוב מצאתי להדי' בב"ש סי' קנ"ב סקי"א שכ' להדי' לדייק ממתני' דוקא עדים אבל דע"א אפי' בא"א נאמנ' לומר ג"א ועי' ברמב"ם פי"ב מה' גירושין כ' הוחזקה א"א א"נ ושינה לשון המשנה דנקט אם יש עדים ובה' אי"ב גבי שבוי' כ' אם יש עדים והנה מזה אין להוכיח דגבי א"א סגי בע"א די"ל ודאי אם כבר ע"י ע"א נאסרה כגון שלא הכחישתו רק אח"כ אמרה שקבלה אח"כ גט ודאי א"נ לומ' ג"א כיון שכבר הוחזקה משא"כ בשבוי' דהתחלת האיסור א"א רק ע"י שני עדי' ע"כ כ' אם יש עדים ולעולם בא"א אם אמרה תיכף כשבא העד ג"א לא נתחזקה כלל ועי' היטב בכל זה ודוק

ועוד י"ל ראי' לשיטת רמב"ם דמיירי ע"כ במכחישתו דלכאורה קשה על הפוסקים שהביאו פירושו דאביי לפסק הלכה דהר"ן הקשה דמשמע טעמא שיש עד המכחיש להעד האומר נתקדשה אבל לולי זאת אסורה הא אין דבשב"ע פחות מב' וע"כ כ' דמיירי בספק קרוב לה וכיון דיש ספק לפנינו אסורה וכמ"ש תוס' אבל מסתימת לשון הרמב"ם ל"מ כן וכמש"ל בשם הב"ש וכן למ"ש הראב"ד דמיירי בא"י משמע כפשטי' הואיל ואינה מכחשת אסורה וקשה למה הא אין דבשב"ע פחות מב' וע"כ דבקי' החמירו משום חומרא דא"א וק' מנ"ל הא כיון דמרא דהאי תירוצא הוא אביי ואביי ס"ל בקי' אשתו זנתה בע"א נאמן כמו בשאר אסורים ולשיטת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א מיירי התם באומר א"י ולא מטעם שתיקה כהודאה ועי' בש"כ יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ט"ז ולפי"ז לדידן י"ל דאין מקום לתי' אביי דקי"ל כרבא דאמר התם אדשב"ע פחות מב' וליישב הברייתא צ"ל כתי' דר"א שהביאו הפוסקים אך גי' הראשונים הוא ר"פ דלא כס' דידן וכמ"ש בהרי"ף והרה"מ ויש להוכיח ע"כ כגי' הראשונים לשיטת הראב"ד ורמב"ן דמיירי באינה מכחשת דאל"כ קשה אפי' בעד אומר ל"נ תהי' אסורה לפמ"ש הרמ"א בהג"ה סי' קכ"ז וי"א דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ומשמע דעד הנכחש אינו כלום ונשאר באיסור ע"י העד האוסר וא"כ לאביי דמדמי דבשב"ע לשאר איסורים אפי' ע"י הכחשת העד תהי' אסורה אבל אי גרסי' ר"פ והוי רק משום חומרא דא"א החמירו חז"ל אין לך בו אלא חדושו דהיכא דהוא מוכחש מע"א לא החמירו אבל לאביי דאמר היא היא ומדמי לשאר איסורין קשה מאי מועיל הכחשת העד אם היא אינה מכחשת אך הש"ך הרבה להשיב על הרמ"א בראיית ברורות שאין כוונת הרמ"א כן וע"כ הסיע כוונת הרמ"א לענין אחר, עי"ש

ולכאורה י"ל דאביי ס"ל דהכחשת העד א"מ ממאי דאי' שם בקי' אמר אביי מנא אמינא לה כו' ויבוקש הדבר כו' אלא לאו וטעמא דאתי תרי ומכחשי הא לא"ה מהימן וקשה למה אמר דאתי ומכחשי תרי הא אפי' חד הי' יכול להכחישו דהוי ע"א בהכחשה דהא התם ודאי עדיין לא גמרו הדין לפסול את ינאי כיון דהיו עסוקים לברר הדבר כמ"ש ויבוקש הדבר וא"כ ל"ל תרי וא"כ מוכח דאביי ס"ל דעד המכחיש אינו כלום ומדאביי נשמע לדידן בשאר אסורים דנהי בדשב"ע לא קי"ל כאביי מ"מ בשאר אסורים אין לנו ראי' לחלוק על אביי ומוכח דעד המכחיש א"כ אך לפמ"ש הש"ך שם דבזא"ז ודאי אין עד המכחיש כלום משום כ"מ שהאמינה תורה כו' לפי"ז י"ל למש"ל דאביי ס"ל דאפי' בב"א אמרי' כ"מ שהאמינה אין ראיי' מאביי לדידן דקי"ל דוקא בזא"ז אמרינן נ"מ שהאמינה תורה אבל בב"א י"ל דעד הנכחש אינו כלום ועי"ש בש"כ שהקשה על העט"ז ל"ל נימא דעד המתיר הוא ג"כ כשנים וזה הי' אפשר אף לאביי אמנם י"ל באמת דהוי כשנים והוי תרו"ת וע"כ מדרבנן אסור ע"כ לשיטת אביי ודאי א"ש וא"כ ע"כ דלא גרסי' הכא אביי לפי' הראב"ד ורמב"ן רק ר"פ וא"ש שפסקו להלכה אוקימתא זו וע"כ בא"א החמירו והנה ראיתי במ"מ כתוב שם הג"ה שנ"ל שהגי' הנכונה היא אמר אביי תרגמה ר"פ וכ"ה בכמה מקומות עי' בהרה"מ פ"ט מה"א וכדמות ראי' נ"ל ממאי דאי' לעיל אמר אביי תירגמא ביו"ד אחר התי"ו והכא בברייתא אמר אביי תרגמא בלא יו"ד אחר התי' ולשון תירגמא ביו"ד נ"ל דהוא משמעות הוי מתרגם ותרגמא בלא יו"ד הוא לשון עבר שכבר תרגמא וע"כ צ"ל שחסר מי הי' המתרגם והיינו כגרסת המגי' הנ"ל אמר אביי תרגמא ר"פ ואם כן הי' גרסת הרמב"ם מוכח דע"כ מיירי במכחשת דא"כ לאביי תצא דאין הכחשת ע"א מועיל א"ו במכחשת ומוכח ע"כ כסברת הרה"מ ביישוב דברי הרמב"ם וגם אין לדחות תי' אביי מהלכה ולומר דאביי לשיטתו אמר כן דס"ל ע"א מועיל בדשב"ע כיון דמשמי' דר"פ אמרה ועי' בר"ן דר"פ אפשר ג"כ דסובר ע"א מועיל בדשב"ע אך למ"ש הר"ן דגרסי' ר' פפי מוכח שפיר להלכה כשיטת הרמב"ם ועי' היטב בכל זה ודוק

שם גמ' ר"א אמר כגון דאמרי עדים עכשיו כו' וכ' הר"ח דלא קי"ל כתי' דר"א דהרי קי"ל כל הנשים צריכי' להמתין ג' חדשים וע"כ מימרא דר"א מימרא פריכא הוא ותמה הרא"ש מנ"ל דמיירי בנשאת תיכף דלמא מיירי בנשאת אחר ג' חדשים רק כיון דאמרי עכשיו גרשה ולא אחוי גיטא תו ל"מ מה שנשאת אחר ג' חדשים ולחומר הקושי' הי' נ"ל דאפשר ליישב דברי הר"ח דס"ל להר"ח הא דאמרי' אחוי גיטך ולא אחוי דמש"ה נאמ' תצא קשה כיון דעדים מעידים שנתגרשה ואם לא היו מוכחשים ל"ה רעותא מה שאין הגט בידה כמ"ש הר"ן רק מחמת הכחשת העדים וקשה מ"מ כיון שהעדים מעידים שנתגרשה מה"ת להכחיש בשביל זה עדותם ולומר דתצא אפי' בנל"א מעדי' ע"כ י"ל דהא דאחוי גיטך ל"ה רק בגדר דין מרומה כיון דיש רעותא לפנינו וע"כ צריך עכ"פ דו"ח וס"ל להר"ח דבל"ז אפי' ע"י הכחשה לא מקרי דין מרומה ודלא כמ"ש לעיל ביישוב דברי הר"ח דלא מקרי דין מרומה רק אם מצד עצמותו נראה הדבר שקר דהיינו בעכשיו גרשה דאמרי' לה אחוי גיטך וצריך דו"ח וקשה עדיין יעשו דו"ח וצ"ל שנשאת תיכף להעד האומרת נתגרשה עכשיו ול"ה רק שנים ע"כ א"א עכשיו לדרוש ולחקור דעכשיו אינו כשר לעדות והקשה הר"ח שפי' דזה ע"כ ללישנא דהחולץ דס"ל לר"י הלכה כר"י ארוסת ינשאו אשכחן להאי דינא אבל לפי"מ דאסיק שם בגמ' הדר בי' ר"י וס"ל דכל הנשים צריכי' להמתין ליתי' לתי' דר"א

אוד לפי"ז צריך ישוב דברי הר"ח שהבאתי לעיל שכ' שהי' שם שלשה א"כ ממנ"פ כיון דלעולם צריך שלשה אפשר למעבד דרושה וחקירה בשנים הנותרים ואפ"ל דלהר"ח הי' קשה ג"כ קושי' התוס' וכמו שפי' לעיל דלמה לדחוקי בא' מעדי' דל"ה חידוש מה של"ת דקי"ל הרגנוהו כו' הו"ל לומר שנשאת לאחר האומר ברי לי דהוי הלא תנשא ג"כ חידוש וע"כ תי' דלא"מ י"ל שהי' שלשה וי"ל דהר"ח ס"ל ג"כ דתרי לא חשידי כמ"ש תוס' רק היכא אמרי' כן אם אין כאן הכחשה מחמת שנשאר עד כשר בלי שום דופי לא אתי למחשדי' אבל היכא דהוי הכחשה כיון דאין דבריו של א' במקום ב' יחשדו זה המעיד שנשאה והאחר ממילא אין בדבריו כלום וע"כ תי' דאיכא שלשה וכיון שנשארו שנים לא אתי למחשדי' ולפום תירוצא דר"א ע"כ מיירי דל"ה רק שנים ובאמת הלא תנשא ל"ה רבותא ועי' היטב: