חמדת שלמה חלק ב צב

אשה א"מ ואשה אומרת ל"מ י"ל דמיירי בעד דעלמא ואף לר"י גופי' י"ל דל"ה קושיא כ"כ דנהי דאע"ג דל"ה הכחשה אפי' בב"א משום דעולא מ"מ משום לזות אסור לכתחי' אבל בצרות י"ל דל"ה אפי' לזות וע"כ ל"ה תיובתא ע"כ יש ראיה משם דר"י קאי בשיטת עולא: **(הג"ה [חוץ לדרכינו י"ל עפי"מ דאי' במד' תנחומא ר"פ ואלה המשפטים מעשה בר"א כשהיה מסתלק מן העולם נכנס בן אחותו אצלו מצאו בוכה א"ל רבינו מפני מה אתה בוכה יש תורה שלא למדת ולימדת הרי תלמידך יושבים לפניך יש ג"ח שלא עשית ועל כל מדות שהיו בך היית מתרחק מן הדיינין ולא נתת רשות לעצמך להתמנות על צרכי צבור א"ל בני עלי' אני בוכה שלא אתן דין וחשבון על שהייתי יכול לעשות דיניהם של ישראל כו', והנה מה שר"א הרחיק עצמו כל ימיו מדיינות ודאי ל"ה רק מדיני ממונות דא"ל דהרחיק עצמו אפי' מהוראה דהרי חכז"ל דרשו ועצומים כל הרוגיה ובודאי היה נזהר ר"א מזה אך רב אסי הוי ס"ל דזהו קאי רק על הוראת איסור והיתר טומאות וטהרות דבזה אין לזות שפתים על הדיין אבל מדיני ממונות הרחיק עצמו משום לזות שפתים הרחק ממך ומי שיוצא חייב הוא מלעיז על הדיין אמנם מזה מוכח דר"א דריש ליה להאי לזות שפתים גם על ב"ד ואיהו דחדית דגם לב"ד יש לחוש שיליזו עליהם מעתה שפיר אמרו כדר"א דבלא ר"א היינו מפרשים הך קרא על אדם לחבירו אבל דבר הנעשה בב"ד אין לחוש שיליזו עליהם ולא על מעב"ד נאמר לזות שפתים הרחק ממך אך ר"א שהרחיק עצמו מזה ע"כ דס"ל דגם בב"ד יש לזות שפתים ושפיר אמר כדר"א]: ע"כ הגה"ה

)** אך לפי"ז אנחת לן חדא ואתקפת לן חדא דלפי"ז אין ראי' להרמב"ם מהירושלמי דבעו"ע א"נ לאותו העד ל"ת כיון דאנן קי"ל דלא כר"י בהא רק דבעי דוקא התירו' לנשא ואין ענין הא דירושלמי לדינו של הרמב"ם אך כבר כתבתי בעזה"י בשו"ת מקום מוצא לדינו של הרמב"ם מהא דשמואל יבמות פ"ח ע"ב ל"ש אלא שלא מכחישתו ותמה שם הלח"מ שלא הביא הרמב"ם דינו של שמואל ולע"ד נראה דלהרמב"ם לא ניחא הן פרש"י והן פי' הנ"י דלפי' הנ"י הטעם משום התירו' לנשא ולרש"י ע"כ ל"נ פי' הנ"י ונראה דה"ט כיון דלולי שהכחישה האש' לומר שאינו זה נתבטל ההיתר הראשון ע"י פס"ע רוב דעות וע"כ מקרי היתר חדש והוי כלא התירו' וע"כ הוצרך רש"י לומר כיון דעכ"פ יצאה מחז"א שוב אפי' מאה פסולי' א"נ נגדה ועי' בב"ש שכ' לשיטת רש"י אפי' לא התירו' כלל נאמנת נגד מאה פסולים רק דהכא בעי התירו' הואיל והיא אינה יודעת שבעל' מת רק שאומרת שאינו זה ודברי הב"ש תמי' מסוגי' הנ"ל אחת אומרת מת דר"א משני במחלוקת שנוי' ורי"א כל ל"מ בע"א לאו הכחשה ופי' רש"י דרחמנא הימנא לקמא ולשיטת הב"ש הנ"ל היא בעצמה נאמנת אף בב"א וגם קשה לרש"י תינח היא עצמה מ"מ לגבי בעל הנושאה הוי רוב דעות לאיסור ולכאורה צ"ל דס"ל לרש"י דמיירי בנ"לא מעידי' כמו דשני התם לעיל לרב וכיון דזכינו לדין י"ל דהרמב"ם הי' מפרש דסיום תי' הגמ' על שמואל נמשך אחר אב"א כל היכא כו' אבל היכא דאתי עד כשר מעיקרא כו' אבל שתי נשים באיש אחד כפו"פ דמי ולפי' הרמב"ם שם דהוי פו"פ ואפי' התירו' ל"מ רק בנשאת לא"מע דלא כפי' הרמב"ן שם וע"כ מוכח ממילא דבחו"ח נישאת לא"מע ומוקמינן מלתא דשמואל ג"כ בנל"א מעדי' וע"כ לא השמיט הרמב"ם כלל דינו של שמואל דבלא נל"א מעדי' אף שמואל מודה דברי שלה ל"מ ומזה אפשר יצא להרמב"ם לפסוק כל"ב דר"נ לקולא כיון דמוכח דשמואל ס' כל"ב ועי' היטב בתשו' חמדת שלמה סי' י"ג שם בררתי הדברים בעזה"י היטב ועי"ש ברש"י בל"ב דאסברה מלתא דשמואל דאתי' אשה מעיקר' ולפמ"ש דלרש"י צריכה להנשא להעד האומר מת א"א לומר דאתי' אשה מעיקרא מיה' יכולים לקיים דברי רש"י דאתי קרוב או פסול תחלה גם י"ל בפשוט דאתי' אשה מעיקרא רק שהיא ובעלה שנשאה מכחישי' הפסולי' האומרים שזה הוא בעלה ואף שא"י שבעלה מת מ"מ מותרת ע"פ עדות של האשה שאמרה מת כיון שיכולים להכחיש הפס"ע שאומרים שזהו בעלה וכמ"ש רש"י דלגבי נפשי' נאמנים ואפי' מאה פסולים א"י להכחישם היוצא מזה דלשיטת הרמב"ם לא מוכח כלל משמואל דברי שלה מצטרף לרוב דעות די"ל דסומכת על העד האומר מת ולקמן אכתוב בעזה"י קצת סניף לסברא זו עפ"י שיטת הרמב"ם ודוק

והנה חוץ לדרך הנ"ל יש מקום ליישב קושי' הרמב"ן דלא שני אביי בב"א ובנשאת לאותו העד עפמ"ש התו' שם כיון דע"כ מיירי שלא היתה בחזא"א רק עפ"י אותן עדים דאל"כ ל"ל העד שאומר לא נתגרשה פשיטא שאין ע"א נאמן לומר שנתגרשה וכיון שכן ליהמן במגו דא"ב שתיק ותי' די"ל שבא לפסלה מכהונה ולפי"ז באחד א"מ וע"א אומר ל"מ הדרי' קושי' תוס' לדוכתי' וא"כ למה לאביי לומר משום דעולא ת"ל דנאמן במגו דאב"ש ולומר דבא לפסלה מכהונה גדולה הוא דוחק ובימי ר"י לא הי' כה"ג ויותר הי' אפשר לומר דבא לומר שלא יהי' לה רק כתובה מנה אך תוס' לא תי' כן וצ"ל דס"ל דמיירי בכל גוונא אפי' באותן דיש לה מאתיים וקשה מבבא דע"א מת, אך לע"ד נראה פי' אחר בתוס' דלכאורה הוא דחוק לבטל בשביל זה המגו כיון דהעד אם הוא משקר ע"כ בא לתועלתה וע"כ אוהב אותה או ששכרתו א"כ רחוק לומר שלהתיר א"א אינו חושש רק להשיאה לכהן א"ר ואע"ג דבזה הי' מרויח שלא להעיד עדות שקר רק הי' שותק וע"ק דעדיין לא תי' תוס' נהי כיון דלא אתחזק אלא עפ"י עדים אלו ע"כ צריכן להעד האומר ל"נ כדי להחזיקו ע"י במקודשת מ"מ ל"צ אמירתו שאומר ל"נ רק שיאמר נתקדשה ומהגי' א"י כלום שוב אינו נאמן העד האומר נתגרשה כיון דל"ל מגו שרוצה לפסלה מכהונה והוי רבותא טפי אף על פי שאינו מכחיש להעד האומר נתגרשה אפילו הכי תצא, ע"כ נ"ל בכוונת התוס' עפמ"ש הר"ן הנ"ל דע"כ ע"א פסול כיון שמכחישי' על הגי' וא"כ היאך נתחזקה ע"י בא"א ותי' דטעי בקרוב לו ולה וע"כ אינם נפסלים ולכאורה הומ"ל דלפי"ז ל"ק קושי' התוס' ליהמנא במגו דהוי מגו בדדמי אך הר"ן בעצמו הקשה ג"כ קושי' התוס' וע"כ צ"ל דאם הי' לו מגו דאב"ש ודאי לא היינו אומרים שאומר בדדמי כעין שכ' תוס' בסוגי' דקציצה ועי' בר"ן שם וע"כ הוצרך הר"ן ג"כ לתרץ כתי' התוס' עי"ש ולפי"ז י"ל דתוס' ס"ל ג"כ כתי' הר"ן דע"כ מחולקים בקרוב לו ולה רק דאעפ"כ במגו הי' לו להיות נאמן שאינו אומר בדדמי ותי' תוס' שרוצה לפסלה מכהונה לא מחמת איזהו טעם רק מחמת שהוא סובר שהי' קרוב לה ע"כ רוצה לפסלה שאפי' אם ימות בעלה הראשון תהי' אסורה לכהן ובתום לבבו אומר כן וע"כ אין לו מגו ומעתה א"ש דצריכן דוקא להעד שאומר ל"נ דאל"כ הי' שפיר להעד מגו דאב"ש דאין סברא לומר שמחמת שנאה או איזהו טעם בא לפסלה לכהונה דלזה ודאי ל"ח רק משום בדדמי וזה אם יש כאן עד שאומר ל"נ דע"כ כדי שלא לפסול א' מהם צ"ל שא' מהם טועה בקרוב לו ולה משא"כ אם לא הי' העד שאומר ל"נ לא היינו מסופקי' כלל בקרוב לו ולה שפיר הי' להעד מגו וזה נ"ל בעזה"י כפתור ופרח בפי' התוס'

ולפי"ז אם נאמר דבמיתה ל"ש בדדמי ול"א מבטלינן המגו קשה קושי' הנ"ל ל"ל לאביי לומר משום כ"מ שהאמינה אם לא שנאמר דאביי ס"ל בפשיטות כו' דע"א במלחמה נאמן וע"כ אף במיתה שייך בדדמי ולא נפסלו העדים ולפי"ז למה דאבעי' לן פרק האשה שהלכה אם ע"א במלחמה נאמן ליתי' לתי' של אביי אך לא צריכן לזה די"ל ר"י מלתא דפסיקא נקט בין בהוחזקה א"א שלא ע"י אותן