חמדת שלמה חלק ב פה

מיוחדת **(הג"ה [ועיי' בפ"י שכ' הטעם דל"ה עדות מיוחדת הואיל ושטר בע"א לאו כלום הוא ואין זה מספיק לשיטת הרמב"ם דס"ל שטר בע"א א"נ לטעון פרעתי מיהו עדיין אפ"ל כיון דאף לפי צירוף עדותם ל"ה עדות גמור רק על שטר בע"א וא"כ יכול להכחיש העד החתום ששקר העיד ושבועה אין כאן דהוי כפירת ש"ק, מ"מ לא נתברר לי עדיין כיון דצריך להכחיש העד החתום וגם א' מהעדים המעיד על כ"י דאם נקיים עדות המעידים עכ"י יש כאן שטר בשני עדים וא"כ ע"כ צ"ל שא' מהעדים הוא שקר וכיון דעכ"פ ע"י עדות מיוחדת נשאר שטר בע"א ע"כ צריך להכחיש גם אותו העד החתום ולומר שחתם בשקר וע"כ לכאורה הוה הכחשת שני עדים מיהו אם העדים אינם זוכרים ההלואה או ששני עדים אחרים מעידים כ"א על חת"י אחד י"ל כיון דלדברי כל אחד א"י שחברו חייב ממון רק שאומר שחייב שבועה להכחיש העד אין מועיל עדותו כלל דאפי' שנים ל"ה מחייבי' ממון רק שבועה ע"כ אין מועיל עדות העד א' רק ע"י צירוף וא"כ י"ל כיון שכבר נצטרף שוב א"צ רק להכחיש העד החתום וכיון דהוי כש"ק פטור לגמרי משא"כ אם העדים עצמם מעידים וזוכרים ההלואה א"כ נהי דלענין מנה שבשטר אינם מצטרפין לרבי עכ"פ הוי כאלו מעיד שחתם ע"ש בע"א וא"כ לפי"ד כ"א מהעדים חייב ממון אף בלא צירוף א"כ תקשי ל"ל יהיה עדות מיוחדת ומוכח ע"כ דלרבי ל"ה זכירה לשיטת הרמב"ם וע"כ אין ע"א יכול לחייבו כלל כיון דהעד גופי' א"י אם חייב לו הואיל ול"ה זכירה והוי כאלו עד אחר מעיד על כ"י ודוק היטב]:)** דהיינו שני עדים שאומר כ"א שיש כאן שטר בע"א רק דל"ה שטר גמור וק' לשיטת הרמב"ם דס"ל שטר בע"א א"נ לטעון פרוע משום שטרך בידי מאי בעי ובמגו דמזויף א"נ משום דהוי משואיל"מ וא"כ אף לרבי דעל כ"י הם מעידים א"צ להעיד כ"א ע"ח רק לכאורה י"ל דכאן גרע כיון דהמלוה תבעו בשטר עם ב' עדים הוי כש"ק לדברי המלוה וע"כ ל"ה משואיל"מ אך הא ליתי' לא מבעי' לפמ"ש הלח"מ ליישב הא דכ' הרמב"ם אם אין עדים שיצאה בהנומא שצריך הבעל לישבע ש"ד והשיג הראב"ד דהוי ש"ק וכ' הלח"מ דהרמב"ם ל"ל הא דא"נ על ש"ק עיש"ה, ובר מן דין הכא ליכא מגו כלל דבשלמא בע"א בשטר י"ל מגו דמזויף להכחיש העד אבל הכא דשני עדים כ"א אומר זה כ"י הוי עדות מיוחדת דעכ"פ יש כאן שטר בע"א וכמו כל עדות מיוחדת דמהני להוציא ממון ודוחק לומר דהא דצריכין לצרף עמהם אחר הוא רק לגבות ממשעבדי אמנם למ"ש בשיטת הרמב"ם א"ש כיון דל"ה זכירה לרבי ומהראוי שלא יהי' עדות כלל דהוי כחרשים רק בקיום שטרות הקילו הואיל ומדאו' א"צ קיום י"ל דהיינו דוקא אם לאחר שנקבל עדותם יהי' שטר בשני עדים אבל אם לאחר שנקבל עדותם לא יהי' רק שטר בע"א ובשטר בע"א ודאי ל"ש כמי שנ"ע דהא עדיין נאמן להכחיש העד לגמרי גם י"ל דע"כ ל"א לא חשיד לזיופי רק שטר בשני עדים אבל שטר בע"א י"ל דל"ש הא וכמ"ש הש"ך לחלק דכ"י צריך קיום מדאו' וכיון דצריך קיום מדאור' י"ל דבא"ז ל"ה עדות כלל וע"כ אפי' לענין טענת פרעתי צריכין לצרף עמהם אחר ובזה מדוקדק סיום הלשון דאמרי חכמים אלא נאמן אדם לומר כו' שהוא שפת יתר ולמ"ש א"ש דלרבי מוכח דע"א א"נ כלל, ולשיטת התוס' צ"ל או דס"ל שטר בע"א ל"מ וכשיטת הי"א בסי' נ"א או דמתני' מיירי לענין משעבדי והוא דחוק ויותר מסתבר דס"ל כשיטת הי"א הנ"ל ועי' לעיל בתוס' ד"ה כותב עדותו ודוק

והנה יש לעיין אם נימא דמיירי לענין משעבדי מאי מהני לרבנן הא דמעידין על מנה שבשטר נהי שיודעין שהלוה מ"מ איך יודעים שהיה שטר בשני עדים וא"כ עדיין לא ליהוי רק שטר בע"א ובשלמא לשיטת הרמב"ם י"ל דנזכר מתוך השטר כל ענין השטר דהיינו שהיה שטר בשני עדים אבל לשיטת התוס' דאפי' לא נזכר מהני לרבנן א"כ נהי דהוי כאלו מעיד על מנה שבשטר הואיל וחתם הוא על ההלואה מ"מ מנא ידע שחתם עם עוד אחר כיון שאינו זוכר כלל ואף לשיטת הרמב"ם קשה כיון דעידי ממון חותמין זה שלב"ז א"כ איכא לאשכוחי שנזכר רק שהוא חתם וכן משמע הלשון ז"א זה כ"י שאינו אומר כלל רק שהוא כתב ידו ומחבירו אינו יודע כלל וקשה למה יהיה שטר בפני עדים, ומצאתי בש"מ דה"ט דחש שמואל לב"ד טועין לומר בהא הלכה כרבי מחבירו משום דמסתבר טעמי' דרבי דלמה יהי' שטר בשני עדים וצ"ל טעמא דרבנן

ונ"ל לפמ"ש הר"ן פרק מי שאחזו דעידי יחוד שלא ראו בב"א כגון נתיחדה שחרית לפני א' וערבית לפני א' אין חוששין לקי' דקי' שייכי בד"נ הא לא"ה הוי מהני וקשה כיון דעדות מיוחדת אינו מועיל רק מטעם דאמרי' עכ"פ אחד הוא אמת, וע"כ הלוואה אחר הלוואה מצטרפין עכ"פ למנה אחת א"כ בקי' דזה בל"ז ל"מ דלמא רק אחד הוא אמת והשני שקר ולא קידש רק בע"א ועי' בב"י סי' ל' שהשיג על הר"ן די"ל הטעם הואיל ולא היה שם רק ע"א ע"כ ודאי לא כיון לשם קי' ועי' בב"ש אב"ע סי' קל"ג ולפ"ד אפילו מסירת הגט מצטרף, וקשה דלמא רק א' אמת וע"כ צ"ל כיון ששניהם מעידים ענין א' מקבלים עדות שניהם וא"כ ה"ה בשטר כיון דשניהם מעידים ענין א' מקבלים עדות שניהם ולע"ד אין חילוק כלל בין מסירת הגט דצריך דוקא ששני המעשים הם אמת או חתי' השטר שצריך ששני המעשים יהיו אמת ולכאורה ממקומו הוא מוכרע דלכאורה קשה על כל השטרות כיון דעידי שטר חותמים זה שלא בפני זה א"כ דלמא לא היה רק שטר בע"א והשני הוא שקר דבשלמא בכל העדות שאינו דנין רק על הענין וכיון ששניהם אינם חשודים להיות משקרים א"כ עכ"פ האחד הוא אמת וממילא נתקיים הענין משא"כ היכא שצריך שני עדים לקיום הענין והם אינם מעידים שראו זה את זה א"כ דלמא רק הא' הוא אמת וכן קשה בעידי קי' אף אם מעידים מעשה אחד וכל א' מעיד שהמקדש ראה אותו רק הם לא ראו זה את זה למה ניחוש לקי' דלמא הא' שקר ול"ה רק קי' בעד א' ואין חוששין לקי' וע"כ מוכח לכאורה דבמעידים על מעשה א' מקבלים עדות שניהם וע"כ אתי שפיר לרבנן כיון דמעידין על מנה שבשטר ע"כ הוי שטר בש"ע משא"כ במעידים על כ"י דאין מעידים על מעשה אחת ודוק

ולפי"ז י"ל מאי דאית' לקמן אמר רבא מאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ומש"ה קיי"ל דעד ודיין א"מ וקשה למה לא יהיה עדות מיוחדת עכ"פ כיון שיש כאן שטר דהא הדיין מעיד עכ"פ שיש כאן שטר גמור שנתקיים בפניו והעד מעיד על מנה שבשטר וראיתי בס' הפלאה הק' כן ותירוצו אינו נראה לע"ד ולפמ"ש א"ש כיון דמעידים על שני ענינים י"ל דלמא הדיין משקר ולא נשאר רק עדות העד וע"כ לא הוי רק שטר בעד א' ולענין שטר בע"א ל"צ לצירוף הדיין כיון דהעד מעיד על מנה שבשטר פשיטא דהוי שטר בע"א ול"מ עדות הדיין רק להיות שטר גמור ולזה ל"מ כיון דהעדות הוא על שני ענינים מחולקים י"ל דלמא רק עדות העד הוא אמת ודוק היטב, ובאמת הוא מקצוע גדול בתורה לומר דבעדות מיוחד' ע"ד א' אמרינן דשני העדו' הם אמת ומקבלים שניהם לקיום הדבר אפי' בגיטין וקי' כדמוכח מדברי הב"י והב"ש הנ"ל ועי'

ולולי דבריהם היה אפשר לומר דהר"ן ס"ל לסברא פשוטה דאין עדות מיוחדת מועיל רק לקיים עכ"פ דברי א' דאין חוששין ששניהם משקרים וע"כ ס"ל הא דאיבעי' ליה לירושלמי נתיחדה לפני א' שחרית ולפ"א בין הערבים היינו שכ"א אומר שנתייחדו בפניו ובפני עוד אחד וע"כ לדברי כ"א היא מקודשת גמורה רק לפנינו לא בא להעיד רק א' על כ"א מהמעשים וע"כ הוכיח שפיר דעדות מיוחדת ל"מ