חמדת שלמה חלק ב פא

שטרא ואדרבא לפי סברת הר"ן יש להאמין יותר הבע"ד במיגו מאדם אחר כיון דאין עליהם שם עדים והא דאמרי' בב"ב דף קנ"ד לר"י אלימא סהדי התם קאי לענין שטר פסים דאמר ר"י אע"ג דהוא א"נ אפ"ה העדים נאמנים וי"ל דר"י ס"ל ג"כ דחשש זויף הוא חששא גמורה ובאמת נאמן פרוע במיגו דמזויף רק באומר שטר פסים א"נ די"ל דלפסול השטר שייך לומר א"ס דהשטר כשר וע"כ א"נ במיגו לפסול השטר ולא גרע ממגו במ"ח אלימתא כיון דאין עליו שם עדים משא"כ עדים שפיר נאמנים כיון דל"ה חוזרים ומגידים כ"ז שלא נתקיים השטר ע"כ נאמנים אבל לר"ה דע"כ סבר דחששא דמזויף ל"ה חששא כלל וע"כ אמרינן תיכף א"ס ואין עליהם שם עדים דהוי חוזרים ומגידים ע"כ ממילא ל"ש אלימא סהדי וכ"מ לשון הגמ' שם אי אלימא סהדי לאורועי שטרא איהי כ"כ משמע דוקא לאורועי שטרא א"נ דהיינו שאומר שטר פסים אבל לענין פרוע דל"ה אורועי שטרא נאמן וכמ"ש תוס' דפרוע ל"מ אורועי שטרא ועי' היטב

ועפי"ז יש ליישב קושית תוס' שהקשו לרבנן הוי מיגו במ"ח, ומה שתי' הפ"י דס"ס קיום ל"ה הוי ק' לן דהא ע"כ זה הוי סבר' פשוטה להגמ' דקיום ל"ה דאל"כ מאי מקשה לר"מ מאנוסים נימא דהוי מיגו במא"ס ואפ"ה הוי ניחא להגמ' בקטנים משום מיגו במ"ח וא"כ הדרי קושי' לדוכתי' לרבנן וכמש"ל, ולפמ"ש י"ל דודאי לר"מ הוי צריכן לומר דאין עליהם שם עדים עכשיו משום דהוי חוזרים ומגידים, אבל עכ"פ כיון דל"ש א"ס כ"ז שאינו מקוים וא"כ בשלמא בקטנים א"נ דהוי מיגו במ"ח כיון דאין עליהם שם עדים, אבל אנוסים היינו מקשה שפיר מ"ט דאע"ג דל"ה עדים משום חו"מ מ"מ יהיו נאמנים במיגו ול"ד לקטנים דהוי מיגו במ"ח כיון דאין עליהם שם עדים אבל לרבנן אליבא דאמת שפיר מצינן למימר כיון דאינו מקוים עדיין ולא אמרי' א"ס ע"כ הוי עליהם שם עדים ולא הוי חוזרים ומגידים וכיון דהוי עליהם שם עדים ממיל ל"ק דהוי מב"ח דעדים ודאי נאמנים יותר ואלימי מכל החזקות ודוק

ועפ"י דברי' אלו י"ל קושי' האו"ת על הש"ך שהוכיח דלא כשיטת הסוברים בטוען מזויף צריך קיום מדאור' מדברי תוס' דמש"ה א"נ במגו לר"ה דמב"ש אצ"ל משום דקיום הוא מדרבנן ע"ש וא"כ קשה מאי משני הגמ' לר"מ דס"ל כר"ה הא בעדים שפיר הוי מגו [ולכאורה הי' אפ"ל דמש"ה הוצרך רש"י לומר דמיירי בלוה מודה] אך לפמ"ש י"ל דעיקר תי' הגמ' כיון דאפי' בטוען הלוה מזויף א"צ קיום מוכח דמדאור' ל"ח לזיוף רק דרבנן חששו אם יטעון מזויף וע"כ שוב ל"ה חששא כלל וממילא אמרי' א"ס וע"כ אף העדים א"נ דהוי מגו במקום א"ס כיון דל"ש תי' התוס' כיון דהצריכו קיום דלר"ה דס"ל אצ"ל שפיר אמרי' א"ס כמש"ל ודוק היטב

תוס' ד"ה אינם נאמנים הקשו ליהמני אנוסי' במגו דפרוע ולע"ד י"ל כיון דהוו חו"מ נהי דמהמנינן להו משום מגו אבל על לאו דל"ת נראה דאינם עוברים כיון דל"מ להו בתורת עדים משא"כ אם אומרי' פרוע דנאמני' מת"ע עוברים על ל"ת וע"כ י"ל דל"ה מגו דאין רצונם לעבור על ל"ת משא"כ באומרים אנוסים היינו שאינם רק גורמים להפסיד אבל על ל"ת א"ע, ולכאורה נ"ל דאף לענין הזמה יש נ"מ דהיכא דנאמנים רק משום מגו ל"ש גבי' הזמה משא"כ מה שנאמני' מת"ע ואפשר דזהו באמת כוונת תוס' מה שתירצו ועוד דהוו חו"מ ולכאורה קשה מאי בכך כיון דמשום מגו רוצים להאמין אותו ולפמ"ש א"ש דאין להאמין במגו שיאמרו בת"ע כיון דעכשיו א"א בת"ע י"ל דא"ר לעבור על לאו דל"ת ועי' סוגי' דקי' הן הן שלוחיו ובפ"י שם

אך לפי"ז קשה מה הקשו תוס' לרמב"ח יהיו נאמנים אנוסים מחמת ממון במגו דאנוסים מ"נ הא לרמב"ח באנוסים מ"נ הוי עדים כיון דס"ל בשטר חו"מ משא"כ באומרים אנוסים מחמת ממון ל"ה עדים דא"א מע"ר אך לרמב"ח ע"כ סברא זו ליתא דהא ברישא נאמנים במגו דאין זה כ"י אע"ג דזה הוי עדות ואנוסים היינו מ"מ ל"ה עדות וא"א מע"ר אבל לדידן נראה דס' זו נכונה די"ל דזה ל"ה מגו אך עדיין אין זה מוכרח דברישא י"ל מגו דא"ב שתיק ואינם רק בגדר כובש עדותם ושפיר הוי מיגו משא"כ לעבור על ל"ת י"ל דל"ה מגו, ואפ"ל לפי"מ דקש' לרמב"ח דס"ל חו"מ לפי הו"א זו למה לא יהיו נאמנים קטנים היינו ומ"ש תוס' משום חזקה הוא תמו' לכאורה כיון דנאמנים מת"ע הואיל ויכולים להיות חו"מ א"כ ממילא יכולים להעיד נגד כל החזקות כמו כל עדים דעלמא, ע"כ אפ"ל דהא דאמר רבא וכ"ת ה"מ בע"פ אבל בשטר לא לא דבשטר אמרי' יותר שיכול להיות חו"מ דקשה מה"ת הא רק די"ל עפ"י מ"ש הירושלמי דאם העדים אומרים אין זה כת"י ואחרים אומרים כ"י מאי ופשיט לי' מדתני אם כ"י יוצא ממק"א א"נ א"כ מוכח דא"י לומר אין זה כ"י וכ' הש"ך הטעם הואיל וכ"א אינו מעיד רק שאינו כ"י והוי דבריו ש"א במ"ש והגאון באו"ת ס"ל דאפי' מעיד כ"א אין זה כ"י ולא כ"י חבירי אפ"ה א"נ כיון דמדאור' א"צ קיום הוי חו"מ עי"ש לפי"ז י"ל שזהו כוונת הגמ' וכ"ת ה"מ בע"פ אבל בשטר לא היינו דבשטר נאמנים במגו דאין זה כ"י כקושית הירושלמי וע"ז מייתי מהא דר"ל דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וא"צ קיום וממילא א"נ לומר אין זה כ"י דאף ע"ז מקרי חו"מ כיון דמדאור' א"צ קיום ועי' בקצה"ח שכ' ג"כ הואיל ומדאור' א"צ קיום הוי חו"מ ודוק

ולפי"ז מיושב מאי דקשה דבריש גיטין מייתי הא דר"ל לענין קיום דמדאור' א"צ קיום והוא תמו' מנ"ל דלמא רק לענין דא"ח ומגידים הוי כנחקרה עדותן ולעולם דצריך קיום וכן הקשה הפ"י שם, ולפמ"ש א"ש דאדרבא עקרא דר"ל הוא רק לענין קיום ומשום זה ממילא אינם חו"מ דל"ל מגו ולפי"ז א"ש דא"נ לומר קטנים אע"ג דס"ל לרמב"ח דחו"מ כיון דבאמת א"י להיות חו"מ רק משום מגו דאין זה כ"י נאמנים כיון דצריך קיום מדאו' לפי הו"א זו וכיון דרק משום מגו נאמנים שפיר י"ל דקטנים א"נ דהוי מגו במ"ח וכיון שכן הקשו תוס' שפיר ליהמנו אנוסים מחמת ממון במגו דאנוסים מ"נ וליכא לתרוצי כמש"ל דאין רצונם לעבור על ל"ת הא אף באנוסים מ"נ אינם עוברים על ל"ת דא"י להיות חו"מ רק דנאמנים במגו דאין זה כ"י ובזה ל"מ חו"מ כיון דצריך קיום מדאור' לפי הו"א זו א"כ ע"כ מוכח דאמרי' מגו בזו ולפי"ז אפ"ל הא דנאמנים לרמב"ח בהו"א זו אנוסים מחמת ממון ברישא ול"א א"א מע"ר די"ל כיון דצריך קיום מדאור' יכולים להתנצל שידעו שלא יוכלו לקיים חת"י וע"כ עדיין ל"נ סהדותם מתח"י כיון דא"א לקיים השטר רק ע"י ויאמרו תיכף אנוסים היינו ומיושב בזה מה שהניח בס' הפלאה בקושי' למה לא אמר רבא בין ברישא בין בסיפא מיירי בכל ענין כיון דניחא לי' לרבא בל"ק דנאמנים ברישא אנוסי' מ"מ ול"א דא"א מע"ר ועי' מה שכתבתי לעיל בתוס' ד"ה הרי אלו נאמנים] ולפמ"ש א"ש טפי כיון דאסיק רבא דא"צ קיום מדאור' ממילא אפי' באין כ"י יממ"א שוי' נפשייהו רשעים דמדאור' הוי עדות מעליא וע"כ ממילא אף באין כ"י יממ"א א"נ גם קושי' התוס' מאנוסים היינו מ"מ מיושב לפמ"ש ועי' היטב בכל זה

תוס' ד"ה ואין אדם כו' נימא פלגי' דבורא דהוי אנוסים מ"נ ולי נראה כיון דהדין נותן שצריכים להפסיד ממונם ולא להעיד עדות שקר ל"ש לומר דהוו אנוסים כיון דהי' להם להפסיד ממונם רק יצרם הוא דאנסום וזה לא מיחשב אונס וא"כ ל"ש לומר פלגי' דבורא דהוי כמו חזרה תכ"ד שלא היו אנוסים כיון שאין אונס ממון אונס ואיך נימא דבר חדש מה שאינם אומרים וזה היא קצת כעין תרוצו של הר"ן אך הר"ן כ' שהם מפרשים דבריהם ולמ"ש אדרבא סותרים דבריהם וע"כ ל"מ אונס כלל ול"ש פלגי' דבורא ואפשר לכוין דברי' אלו בדברי הר"ן ודוק: