חמדת שלמה חלק ב עט

ל"ש זה דכיון דמהימנינן להו שאינם זוכרים ההלוואה א"כ אין כאן קיום כלל כיון דעל מנה שבשטר הם מעידים, וקושי' זו קשה ג"כ בהו"א דקאמר הגמ' בשלמא קטנים כדר"ל קשה ג"כ דמ"מ קיום ל"ה, אך בהו"א זו י"ל דלמא ר"מ ורבנן סברי כרבי דעל כ"י הם מעידים ואין צריכין לזכור העדות כלל וא"ל דא"כ הדרי הקושי' לדוכתי' לרבנן דהוי מב"ח ז"א חדא דאין להקשות מהו"א זו על האבעי' דשם דקאי על המסקנא, ותו דקושי' תוס' בע"כ ל"ה למאן דאית לי' אלימא סהדי דלדידי' לק"מ די"ל אלימא סהדי אף נגד חזקה רק קשי' אליבא דהלכתא לר"נ דלית לי' אלימא וא"כ ל"ק בהו"א זו דס"ל אלימא סהדי' ואף נגד חזקה נאמנים רק אליבא דאמת קשה שפיר כיון דקי"ל כר"נ ול"א אלימי סהדי קשה שפיר אליבא דמאן אזלא פלוגתייהו דר"מ ורבנן אי אליבא דרבי דס"ל על כ"י הם מעידים ול"ב שיהיו זוכרין קשה תפשוט אליבא דרבנן דאמרי' מב"ח דל"ש תי' הנ"ל כיון דל"ב שיהי' זוכרין ואי אליבא דרבנן דעל מנה שבשטר הן מעידין ומש"ה ל"ה מב"ח דאין מאמינים להם רק שאינם זוכרין קשה לר"מ כנ"ל נהי דסובר מבש"ש אצ"ל מ"מ ליהמני במגו דאינם זוכרין כמו לרבנן ע"כ פי' רש"י דמיירי שהלוה מודה שכ' רק שטוען פרוע וכדמשמע מפשטות לשונו וכ"כ הגי"ת דמיירי שהלוה טוען פרוע לשיטת רש"י וי"ל שפיר דכ"ע סברי כהלכתא דעל מנה שבשטר מעידים ול"ה לרבנן מב"ח כנ"ל דמהימנינן שאינם זוכרין כיון דצריכים לסהדותם דבלא עדותם הי' הלוה נאמן לומר פרוע במגו דמזויף ונהי דלא הי' נאמנים לומר קטנים היו דלגבי הלוה הוי מב"ח כיון דהוא הי' גדול אם כן בע"כ משקר במאי שאומר קטנים הי' ול"ש דאומר בדדמי ותו לא מהימנינן לי' במגו כנ"ל דהא מ"מ פרוע הי' נאמן וע"כ צריכן לעדות העדים ומהימנינן להו שאינם זוכרים ור"מ סובר מבש"ש אצ"ל ואין נאמן הלוה לומר פרוע ותו אין מגו להעדים אבל זולת הודאות הלוה היו העדים נאמנים משום דל"ה קיום וכ"ז לדידן דל"ל אלימא סהדי מוכרח לומר דמיירי בהודאות לוה מכח הממ"נ אבל ר"י שם דאית לי' אלימא סהדי שפיר י"ל דמיירי בלא הודאות לוה ופלוגתייהו אזלי אליבא דרבי דאית לי' על כ"י הם מעידים ול"ב זוכרין מש"ה לר"מ הוי שפיר קיום כיון דאומרים כ"י הוא ול"מ במגו דמבש"ש אצ"ל ולרבנן צ"ל וא"ל כנ"ל דהוי מב"ח ז"א דר"י אית לי' אלימא סהדי ואלימי אף נגד חזקה ומה גם דאליבא דאמת מסקי' שם דל"א ר"י מעולם א"כ אין זה דוחק כלל בהו"א דשם לומר דפלוגתייהו אזלא אליבא דרבי אף דהוי שלא אליבא דהלכתא אבל כאן אליבא דאמת הוכרח רש"י לומר דמיירי במודה לוה ודוק

ובזה י"ל קושי' תוס' שהקשו למה לא קאמר רבא לעולם דקאמרי עדים ומשום מבש"ש אצ"ל די"ל בהו"א זו דליה ידע דאמנה הוי עולה ושייך אאמע"ר רק מש"ה א"נ בכ"י יממ"א משום דהוי חו"מ כמו אנוסי' מ"נ א"כ באין כ"י יממ"א נהי דאין להאמינם אמנה כיון שאצ"ל מ"מ קיום ל"ה כיון שאומרים תכ"ד שאינם זוכרים מהלוואה וכיון דעיקר הגדתם כ"י הוא זה היינו שיודעים מההלוואה וכמ"ש הרמב"ם ולולי זאת אינם בגדר עדות א"כ לו יהי' שחוזרים תכ"ד מהגדתם כ"י הוא זה כיון דעיקר כוונת כ"י היינו שזוכרים מההלואה וכיון שאומרים תכ"ד שאינם זוכרים ממילא הוו כחרשים ולא הוי קיום כלל מש"ה צריך לאוקמי דמיירי דקאמר לוה ותיכף שאומר ומבש"ש אמרי' מסתמא זוכרין העדים ושוב ל"מ לומר אמנה אבל אליבא דאמת דהוי עולה ומסלקי' דבורם לגמרי שפיר הוי קיום ודוק

אך לפי סברא זו הדרי' קושית מורמ"ש הנ"ל לדוכתי' לרמב"ח למה לא יהי' באנוסים מ"ג תרו"ת וא"ל כנ"ל משום דאין זוכרין דלגבי זה מהימנינן להו כיון דזו באה בפ"ע ומעידה א"כ קשה בקטנים היינו נמי יהיו נאמנים וא"ל כס' תוס' משום חזקה ז"א דלפ"ס זו נימא באמת דלא היו קטנים כיון דע"ז אינם עדים דהוי תחלתו בפסלות ונימא דמאי שאומרים קטנים אומרים בדדמי רק שאינן זוכרין מההלוואה בגדלות וממילא השטר בטל ובע"כ צ"ל לפו"ס זו דמתני' אתי' כרבי דס"ל על כ"י הם מעידים ול"ב זוכרין א"כ הדרי הקושי' לדוכתי' באנוסים מ"נ למה ל"ה תרו"ת דנימא א"ס וצ"ל כס' מורמ"ש דלרמב"ח ל"א א"ס אך לפי"ז קשה הברייתא לרמב"ח דעדים אחרי' א"נ בכ"י יממ"א וק' למה א"נ כיון דל"א א"ס וצ"ל באמת הי' רבא יכול להקשות מבריית' זו רק דעדיפא מיני' פריך מר"ל דהי' דבר מקובל אצלם

אמנם נ"ל דא"צ לזה די"ל וודאי מה שהעדים בעצמם אין יכולים לחזור דהיינו קטנים או אנוסים מ"מ נגד זה אמרי' שפיר א"ס דע"ז נגמר הגדתם בחתימתם על השטר אבל באנוסים מ"נ שיכולים לחזור מהעדתם ע"ז ל"ש א"ס דלמה נימא א"ס אדרבא הא העדים לא הגידו עדיין על ענין זה וא"כ א"ש לרמב"ח דכמו דאוקי מתני' באנוסי' מ"מ ה"נ הבריית' מיירי ג"כ במ"מ ע"כ שייך שפיר א"ס וזה ישר בסברא, ולפ"ז הדרי קושי' מוהרמ"ש לדוכתי' מאי מקשים לרמב"ח דנימא מגו באנוסים מ"מ וקטנים הא הוי מיגו במקום א"ס דלגבי קטנים ואנוסים שייך שפיר א"ס וצ"ל כמ"ש לעיל דלרמב"ח כיון דהם הוי ג"כ עדים [אך במ"מ ליתא זה כיון דא"א מע"ר ל"ה בגדר עדות] והוי תרו"ת אמרי' שפיר מגו או אפשר דקושי' תוס' דאם יהיו נאמנים במגו תו ל"ש א"ס כיון דיכולים לחזור מחמת המגו וצריך לי עיון עדיין בכל זה

ועוד י"ל קושי' המפורשים דלמה לא הקשו התוס' על הבריית' גופי' נ"ל די"ל זה ודאי אסקי אדעתי' כיון דלא נתקיים השטר עדיין לא שייך לומר א"ס וכיון דמיד שנתקיים העידו עדים שהיו אנוסים ע"כ ל"א כלל א"ס כיון דמעולם לא נתחזק השטר בכשרות רק תיכף שנתקיים העידו עדים שהיו אנוסי' ע"כ ל"א א"ס ושפיר נאמנים העדים משא"כ הכא דהוי חו"מ ולא מהימני בתורת עדות רק שיש להם מגו ע"ו הקשו תוס' שפיר מה"ת ליהמני במגו אדרב' נימא א"ס ואין כאן מגו כלל דהא ודאי סברת א"ס עדיף ממגו וראי' ממגו להוצי' וע"ו הוכרחו לתרץ דאפ"ה כיון דחכמי' הצריכו קיום אין ע"ז שם קיום וע"כ נאמנים במגו ול"א א"ס אבל היכא שהוא כבר מקוים או שכ"י יממ"א שפיר אמרי' א"ס כיון דבלא הגדתם הוי שטר מעלי' כמו כל השטרות וע"כ ממילא הוי כמו כל השטרות לכן לא מהמני העדים במגו, וע"כ תי' התוס' לקמן שפיר דמגו במקום עדי' ל"א אף דלא אסקי אדעתין דאחו"מ ומיושב קושי' הגאון הפלאה זצ"ל

וליישב קושי' המרמ"ש למה לא תי' תוס' עמ"ש לרמב"ח ליהמן במגו דא"ב אמרו מ"נ עי' מה שתי' ומה שכתבנו לעיל עי' היטב, ונ"ל דיש לדקדק בתוס' שכ' דליהמני קטנים ואנוסי' מ"מ והוי הקושי' על תרווייהו וסיימו דהא ברישא דאיכא מגו נאמנים לומר מ"מ וקשה למה לא סיימו כמו שהתחילו להקשות והו"ל למימר כמו ברישא דנאמנים לומר קטנים ואנוסים מ"מ, ע"כ נ"ל די"ל הא דתירצו תוס' כיון דחכמים הצריכו קיום ל"ה קיום היינו דמש"ה ל"א א"ס וממיל' יש כאן עדים דהוו אנוסים כיון דל"א א"ס ל"ש לומר דהוי חו"מ דעדיין לא אתחזק הגדתם הראשונה וע"כ לא בשביל המגו לחוד ל"א א"ס דכ"ז שאין לנו עדים שהי' אנוסים ראוי לומר א"ס דל"ה אנוסים ולבטל המגו רק דהכא ל"ה קיום ותיכף יש להם מגו והוי עדים דהיו אנוסים ע"כ ל"א א"ס והנה לרמב"ח בלישנא קמא דמוקי מתני' במ"מ וכיון דא"א מע"ר ול"ה עדים ע"ז לא נשאר רק המגו לחוד ואמרי' א"ס הדרי קושי' תוס' לדוכתי' אמנם אין זה קושי' כ"כ לרמב"ח בל"ק דהא רבה ור"ח ס"ל דאמרי' מיגו אפי' במ"ע במס' ב"ב רק דקושי' התוס' הוא לדידן דקי"ל דל"א מב"ע וע"כ אתי קושי' תוס' על נכון לרמב"ח בל"ק ליהמני אנוסים מ"מ במגו מ"נ וליכא לתרוצי דהוי מיגו במ"ע ע"ז הביאו ראי' דהרי מהימני באין כ"י יממ"א אנוסי' מ"מ ול"א דהוי במ"ע מוכח דס"ל דאמרי' מגו במ"ע