חמדת שלמה חלק ב עח

הוא דהשטר הוא כשר ולא דהעדים היו אומרים כן ותי' תוס' שפיר ועם זה י"ל קושית הפ"י שהקשה למה לא הקשו תוס' ארישא דמתני' מגופי' דברייתא דקתני בכ"י יממ"א א"נ ובע"כ דא"ס והקושיא יותר חזקש א"נ דא"נ לגמרי ולפמ"ש ניחא דמגופי' דברייתא לא הו"מ להקשות דהוי מצינן למימר א"ס דהעדים היו אומרים כן אם היו לפנינו ובמתני' ל"ש א"ס דהא העדי' לפנינו ואומרים שהם אנוסים להכי מקשה מדאמרינן לקמן תרי ותרי נינהו וקשה קושית תוס' למה לא מגבינן בי' ובע"כ צ"ל כתירוצם ומוכח מזה דא"ס הוא בפשוט דהשטר כשר והקשו תוס' שפיר דבמתני' שייך ג"כ א"ס דהשטר כשר והוי מיגו במקום א"ס ודוק

ולפ"ז הדרי קושית המורמ"ש הנ"ל לדוכתי' על רמב"ח למה לא נימא א"ס ואמאי יהיו נאמנים לומר אנוסים מחמת נפשות דהא א"ס דהשטר הוא כשר ולא שייך הס' הנ"ל לחלק דכיון דחוזרים ומגידים ל"א א"ס, ולכאורה י"ל ג"כ דלרמב"ח אמרי' ג"כ א"ס דאל"כ קשה בקטנים היינו למה לא יהיו נאמנים דמ"ש תוס' משום חזקה קשה הדבר מאוד לפי הו"א זו דחו"מ וכי לא עדיפי עדים מכל החזקות שבעולם בשלמא לקמן קאמר הגמ' שפיר בקטנים חזקה לפי מאי דקיי"ל דאין חוזרים ומגידים רק משום מיגו יהיו נאמנים קאמר הגמ' דהוי במ"ח ולא מהימני במיגו אבל בהו"א זו קשה מה"ת לא נאמין לעדים נגד חזקה בשלמא אם אמרינן א"ס לרמב"ח י"ל אוקי תרי להדי תרי ואוקי אחזקה דאין העדים חותמים עי' במורמ"ש סוף הסוגי' שכ' שי"ל כן, או די"ל דאף דחו"מ אי אפשר להאמינם במה שאומרים שחתמו כשהיו קטנים בתורת עדות דהא הוי תחילתו בפסלות ואין להאמינם רק מה שאומרים שלא חתמו בגדלות וא"כ נהי דכ"א על עצמו יכול לדעיד כן אבל על השני מנא ידע שלא חתם בגדלות רק שיודע בקטנותו שחתם עמו וזה אין בגדר עדות וא"כ הוי תרי וחד דא"ס על כל אחד שלא חתם בקטנות וכעין שהביא הש"ך בשם הירושלמי הם אומרים אין זה כ"י ואחרים אומרים כ"י עי"ש אבל בלא א"ס קשה למה לא יהיו נאמנים וא"כ הדרי קו' מורמ"ש לדוכתי' להה יהיו נאמנים אנוסים מ"נ

ונראה ליישב ע"פ מה שפסק הרמב"ם דאם העדים אינם זוכרים העדות אף שאומרים כ"י זה ל"ה עדות והוו כחרשים עי"ש והקשה הראב"ד עליו דגדולה מזו אמרו דאף אם אומרים אמנה אינם נאמנים וכ' הש"ך דבאמנה טעם אחר הוא משום עולה ולכאורה קשה דל אמירתם מה שאומרים אמנה מ"מ יהיו נאמנים במה שאומרים שאינם זוכרים מההלוואה, וצ"ל כיון דהוי עולה ולא מהימנינן להו במאי שאומרים אמנה מסלקין אמירתם לגמרי וכמו דשחקי ומצאתי ת"ל דברים אלו באו"ת, ואני אמרתי עוד תבלין לסבר' זו לפי מה שאמרתי ליישב קושית תוס' שהקשו לרבא נימא פ"ד ואמרתי בשלמא התם דנאמן במאי שאומר שפלוני רבע בתורת עדות וא"כ כיון שיש כאן עדות ברור שפלוני רבע רק דנימא דהעדות בטל משום שאמר רבעני לרצוני וע"ז אינו בגדר עדות דאדם קרוב אצל עצמו א"כ מה"ת לבטל עדות גמור משום אמירתו שאומר רבעני לרצוני ואין לומר כיון דחזינן שרוצה לשקר במאי שאומר רבעוני לרצוני א"כ דלמא כל מה שאומר שקר רק משום שרצה לשקר לרצוני מש"ה הגיד שקר בכל העדות הא ליתא דלא נחשדו ישראל לשקר בדבר הנוגע לעדות ואף שמשקר במאי שאומר לרצוני הוי כמו שמשקר בדברים בטלים בעלמא חוץ לב"ד כיון דאין עליו שם עדות לגבי עצמו אבל כאן דבאמת הוי חו"מ ולא הוי עדות כלל אף שאומר שהיה אנוס מ"נ רק אם אומר מ"נ מהימני' לי' משום מיגו אבל אם אומר שהי' אנו' מ"מ א"כ חזינן שרצונו לשקר א"כ איך נוכל להאמין אונס מ"נ במיגו דהי' אומר אין זה כ"י דהא בע"כ היה רוצה לשקר ולומר אנוסי' מ"מ משום טעם יהיה מה שיהיה ואין לו מיגו כלל וממילא א"ש הס' הנ"ל ג"כ כיון דבלא מיגו א"נ לומר שאינו זוכר וכמ"ש הרמב"ם להדי' רק משום מיגו נאמן וכאן ל"ש מיגו כיון דחזיא שמשקר במאי שהיה אומר אמנה וראיה יש לס' זו מסוגי' דב"ב אין שטרא מעלי' הוי לי שכת' תוס' שם כעין סברא זו כיון שעיקר תחילה אין לו מיגו וכאן י"ל דכ"ע מודו כיון דעדיין משקר ל"ש מיגו ולפ"ז י"ל קושי' מורמ"ש הנ"ל די"ל לשיטת רמב"ח דחו"מ אם אומרים דאין זוכרין העדות ודאי נאמנים דהא הרמב"ם כ' הטעם משום הכי א"נ בכ"י יממ"א לומר שאינם זוכרים דהוי כאלו אמרו אנוסים וכיון דאין חו"מ א"נ אבל לרמב"ח ודאי נאמנים והנה מצד הס' י"ל דל"ש א"ס שזוכרים העדות ואדרבא משמעות הפוסקים שצריך לשאול להם אם זוכרים העדות רק דאפ"ה א"נ לומר שאינם זוכרים בכ"י יממ"א משום דהוו חו"מ מה שאומרים לבטל השטר ולפ"ז י"ל היכא שאומרים אנוסים מ"נ דאינם בחזקת משקרים רק דהוי תרו"ת וקי"ל זו באה בפ"ע ומעידה וא"כ נהי במאי שאומרים אנוסים הוי תרו"ת מ"מ מה שנכלל בעדות אנוסים שאינם זוכרים כלל מהלוואה שפיר הוי עדות ומש"ה נאמנים ואף דרבא ס"ל בב"ב דלאותו עדות כגון הכא הוי עדות מוכחשת עי"ש מ"מ ל"ק על רמב"ח בלישנא קמא כיון דר"נ סובר דאף לאותו עדות נאמנים במאי דלא הוי מוכחשים

וע"פ שיטת הרמב"ם י"ל קושית תוס' מה שהניחו בצ"ע דמוכח מהכא אליבא דרבנן אמרי' דנאמנים לומר קטנים ומוכח דאמרי' מיגו במ"ח ובב"ב אבעי' לן, ונ"ל בצירוף קושית תוס' על רש"י שפי' דמיירי דהלוה מודה ובב"ב מוכח מר"י שם דלא מיירי במודה לוה, ולפע"ד די"ל כך דרש"י היה מוכרח כאן לפרש דמיירי במודה לוה דהי' קשה לרש"י קו' תוס' איך נאמנים אליבא דרבנן לומר קטנים הא הוי מיגו במ"ח והנה לפי ס' הרמב"ם י"ל דודאי מאי שאומרי' קטנים א"א להאמין אותם מכח מגו דהא הוי תחילתו בפסלות ובפרט לפמ"ש תוס' לעיל דהיכא דחו"מ תו לא מהימנינן להו במגו ובע"כ הטעם כמו שפי' לעיל כיון דאין עליהם שם עדות רק משום מיגו באים להאמן דבריהם לא מהימנינן להו וכשיטת הרא"ה והר"ן הנ"ל א"כ לפ"ז גם בקטנים קשה הא אין עליהם שם עדות במאי שאומרים שחתמו בקטנות וכמ"ש תוס' דלרבנו אפי' מלוה ע"פ לא הוי ובע"כ צ"ל דאין מאמיני' להם רק במה שאומרים שלא חתמו בגדלות, ולפ"ז ממילא מיושב קושית תוס' שהקשו דהוי מיגו במ"ח די"ל באמת אנן אומרים דלא הי' בקטנותם משום חזקה רק דמאמינים להם משום מיגו מה שנכלל בדבריהם שאינם זוכרים מגדלות כלל וממילא השטר בטל דהוי כחרשים וכשיטת הרמב"ם, וא"ל כיון דאין מאמינים אותם שנעשה בקטנות משום חזקה וחושדי' אתום למשקרים א"כ לסלקי דבורם לגמרי כמו גבי אמנה הא ליתא דבשלמא גבי אמנה בע"כ משקרים בכיון ושפיר אין להאמין להם לגמרי בכל מה שאומרים וכמש"ל אבל הכא בקטנים י"ל דמה שאומרים שחתמו בקטנותם אומרים בדדמי ועי' באו"ת שכ' לפי מאי דקי"ל קטן נאמן להעיד בגדלו בקיום שטרות דרבנן וכתבו הפוסקים דוקא כ"י אביו שרגיל בו אבל אחר לא וכ' באו"ת שיש להסתפק היכא שאומר שראה אחר חתם בקטנותו ולא בא להעיד מחמת הכרתו אם נאמן או לא והעלה למעשה קשה הדבר לחלק כיון שלא נזכר בפוסקים ואף דל"ח לי' שמשקר דהא קטן נאמן בקיום שטרות דרבנן אפ"ה אין להאמין לו מה שאומר שראה בקטנות כיון דקטן לאו בר דיעה הוא י"ל שאומר בדדמי א"כ י"ל כאן דבאמת אין אנו מאמינים שחתמו בקטנות משום חזקה ואפי' הכי ל"ח למשקרים דאנו אומרים שאין זוכרין מגדלות וכיון דמאמינים להם שאינם זוכרים כלל ממילא הוו כחרשים ובטל הקיום ודוק

אך לפי"ז קשה לר"מ נהי דסובר מודה בש"ש אצ"ל היינו כיון דהשטר מקוים ובא לפסלו בטענות אחרות לא מהימנינן לי' וכמ"ש תוס' דקיום שטרות מדרבנן מ"מ כאן