חמדת שלמה חלק ב סט

קשה כנ"ל מנ"ל ה"ש ולאפוקי למתני' מדינא דלמא ריב"נ כר"י ס"ל וצ"ע

אך נראה ליישב עפי"מ שהקשה הש"מ בשם רבינו יהוסף הלוי מאי מקשה הגמ' ריב"נ דאמר כמאן אטו ריב"נ לאו תנא הוא ודלמא טעמי' דנפשי' קאמר ותי' דקבלה בידינו כל מעשה המוזכר במשנה הוא להחזיק דברי' הראשונים שנאמרו ולא לסתור עיי"ש במתק לשונו הצח וא"כ מוכח דאזיל בשיטת תנאי דלעיל דאל"כ הוי לסתור, ועפי"ז נ"ל די"ל ודאי זה הי' פשוט להגמ' דלר"י ת"ר מהני דהא עדיף מס"ס לפמ"ש לעיל לשיטת בעה"מ וכיון דלר"י ס"ס מהני בשמא בא"ע מכ"ש ת"ר דמהני אפי' בשמא אך כבר כתבתי לעיל בשם התוס' דר"י ל"ס בא"ע כר"י רק כר"ג וא"כ מוכרח לומר דה"ש היתה דא"ל כר"י ובת"ר ז"א כיון דמתני' מיירי בטוענת וכמ"ש הבעה"מ דמיירי דומיא דמתני' לעיל ולר"י הא אף בשמא מכשיר בת"ר כמו בא"ע וכיון דבעי הכא טוענת וגם ת"ר הוי דלא כחד מהנך תנאי דלעיל דלר"ג טוענת לחוד סגי ולר"י ת"ר לחוד סגי ול"ב טוענת וריב"נ בעי תרווייהו וא"כ הוי לסתור א"ו מוכח דה"ש היתה ועי' היטב ור"י אר"ב ור"ח ב"א דאמר הלכה אפשר דס"ל לר"י אלים ס"ס מת"ר ומש"ה צריך תרווייהו במתני' ברי וגם ת"ר ודוק

ולכאורה יש להביא ראי' לשיטת בעה"מ ורש"י דתי' הגמ' אזל לר"י מדקאמר ר"ח בר אשי א"ר הלכה כר"י ולשון הלכה משמע בכ"מ מכלל דפליגא ולשיטת הרמב"ם ותוס' ורמב"ן דהסוגי' אזלא לכ"ע אי בא"ט ואי בטוענת ומודה ר"ג לכתחלה וא"כ מאי קמ"ל הלכה מה"ת שלא לפסוק כר"י אליבא דכ"ע באין חולק

אך לשיטת רש"י קשה קצת דהא צ"ל לר"ח דאמר הש"ה מאי קמ"ל רבי בזה כיון דאין נ"מ לדורות ובע"כ צ"ל כמ"ש הש"מ דאתי לאשמועי' אם לדורות יהי' ג"כ ה"ש יכולים הב"ד לעשות כפי ה"ש דלא נימא דהוי דין קבוע מבלי לשנות קמ"ל דעפ"י ה"ש יכולים לשנות וא"כ קשה נהי דמוכרח דה"ש היתה מכח קושי' הגמ' ריב"נ דאמר כמאן לפום מאי דלא מוקמי' בקש"צ אך הא לא ידעי' איך הוי ה"ש אם ריב"נ סבר כר"ג ובלא רוב מותר מצד הדין רק דה"ש הי' להחמיר או דס' כר"י דרוב ל"מ והי' ה"ש להתיר וכמ"ש רש"י באמת וא"כ מנ"ל להתיר עפ"י ה"ש דלמא אדרבא התם הי' להחמיר, אבל לפי מ"ש לעיל ליישב קושי' הלכתא אהלכתא על רש"י דבאמת מיירי בא"ט ות"ר ל"מ לדורות א"ש דמוכרח בע"כ דה"ש הי' להתיר דבא"ט לכ"ע ל"מ ר"כ, אך לפמ"ש הבעה"מ דמתני' מיירי בע"כ בטוענת מוכרח דלא כפי' רש"י גם מכח קושי' זו דלשיטת בעה"מ ל"ק מנא ידעי' הפי' בה"ש דלפמש"ל מוכרח בע"כ דה"ש הי' להתיר כיון דמיירי בטוענת ות"ר א"כ בע"כ דה"ש הי' להחמיר ודוק

ולפי"ז י"ל הכרח לשיטת הר"ח דמפ' הש"ה דלדורות סגי בח"ר ול"מ הא דליוחסין לא דלא כרש"י ולא כבעה"מ די"ל דהר"ח הי' מפ' הסוגי' בטוענת ול"מ לפרש כפי' רש"י דל"מ הא דקרוני ולדורות בעי ת"ר דק' מנא ידעי' דלמא לדורות אף ח"ר ל"צ וכמש"ל בשלמא השתא דמתני הא דקרוני י"ל כמש"ל דאי לדורות אף ח"ר ל"צ למה הי' צריך אז ת"ר כיון דל"ש למגזר משום דורות ול"ס כס' הב"ש דמשום מעלה דיוחסין לחוד בעי ת"ר בלא גזירה וממילא תו ל"מ לפרש כפי' הבעה"מ דלדורות אף ח"ר ל"צ דא"כ הדרא הקושי' למה הי' צריך אז ת"ר כיון דל"ש למגזר משום דורות ומש"ה מוכרח לפרש דלדורות בעי ח"ר והמעשה הי' בקש"צ ומוכח דהוי ה"ש להחמיר ומה שק' לפי שיטה זו דמתני' מיירי בטוענת א"כ מאי מקשה הגמ' דלמא הפי' הש"ה דלדורות ל"צ להחמיר רק ח"ר סגי כיון שטוענת ברי ושפיר קאמר רב ליוחסין לא דהתם הוי שמא ועי' במהרש"א שרצה בזה ליישב קושי' התוס' על הר"ת אבל באמת דלפי"ז לא מקשה הגמ' מידי וכמדומה שכן ראיתי שהקשה עליו כן הגאון מהרא"ב בס' ש"ח

אמנם לפי דברינו מיושב היטב לפמ"ש הפ"י בשיטה זו דמש"ה בעי ת"ר להחמיר דמספקי' הלכתא כמאן דאל"כ קשה קושי' הר"ן מה"ת להחמיר כ"כ לכתחלה ובשלמא אי אמרי' לדורות בעי ג"כ ת"ר לכתחלה שפיר י"ל דמספקי' הלכתא כמאן אבל אם לדורות סגי בח"ר בע"כ דהלכתא לגמרי כר"ג א"כ למה הי' צריך אז ת"ר משום גזירה דלדורות כיון דלדורות גופי' ל"ה רק חומרא להצריך ר"כ ובע"כ צ"ל דלדורות יש מקום להצריך ר"כ מצד הדין והיינו דמספקי' דלמא הלכתא כר"י א"כ מוכח דלר"י מהני ח"ר ע"כ הקשה שפיר כיון דל"מ ר"י מר"כ דלמא ר"כ מהני אף בא"ט וכמש"ל בשם הפ"י ועי' לעיל מ"ש ליישב קושי' זו לשיטת הב"י דר"ג בעצמו החמיר לכתחלה בת"ר ולפמ"ש מוכרח דאליבא דר"ח מיירי הסוגי' בא"ט אבל לשיטת הר"ח לפמ"ש דמיירי בטוענת מוכרח תי' זה ודלא כפי' הב"י ולשיטת הרמב"ם ונ"מ לדינא להצריך במדברת ת"ר לכתחלה כיון דמספקי' הלכתא כמאן ודוק היטב בזה דאם נאמר דר"ח ס' לסברא מקויימת דמתני' מיירי בטוענת מוכח בע"כ כפי' דלשיטת רש"י מוכרח דבאמת מיירי בא"ט דאל"כ לא ידעי' הפי' בה"ש וכמש"ל וכפי' בעה"מ לא יכול לפ' לפמ"ש דסובר דלא כפי' הב"ש רק אליבא דאמת הוי ג"כ הטעם משום גזירה להצריך ת"ר א"כ בע"כ דלדורות בעי ח"ר וכמש"ל ודוק

ומעתה חל עלינו חובת ביאור ליישב קושי' תוס' לשיטת הר"ח אם לדורות סגי וצריך ח"ר הוי דלא כמאן והי' עולה על רוחי ליישב דהא צ"ל קושי' התוס' אטו גברא אגברא קרמית דהא הא דר"י פוסל בר"כ לא ידעי' רק מריב"ל דאמר כן לעיל ול"מ מברייתא אליבא דידן דקי"ל כזעירי וצ"ל דקושי' תוס' כיון דחזינן דרבא הקשה כן סתם לר"נ אי ר"י אפי' ר"כ נמי פוסל ממילא דזה הי' פשוט לגמ' דברי ריב"ל ודחיקא לתוס' לעשות פלוגתא בזה

אמנם נ"ל עפי"מ שמקשין העולם לעיל דקאמ' הגמ' מסייעא לי' לריב"ל ומקשין דמברייתא מוכח רק דהמכשיר מכשי' אף בר"פ אבל מנ"ל דהפוסל פוסל אף בר"כ ועי' בפ"י, ואמרתי ליישב די"ל דריב"ל סובר ג"כ בקש"צ ה"מ ובע"כ דהי' מקובל בידם כן או דמוכח מלישנא דמתני' וכמש"ל דמוכרח לומר כן לשיטת הר"ח מכח קושי' המהרמ"ש דמנ"ל לומ' הש"ה ולאוקמי בקש"צ א"ו דהי' בקבלה להם או דמוכח מל' המשנה והי קשה לריב"ל למה צריך ת"ר ובע"כ דר"י מצריך ת"ר ואנן מספקא לן הלכתא כמאן ע"כ בעי לכתחלה ת"ר ובדיעבד סמכי' אר"ג וכמש"ל, ולפי"ז דכל הוכחות ריב"ל לא הי' רק ממתני' זה שייך אם מפרשי' מתני' לדורות אבל לר"ח ב"ר דאמר הש"ה ממילא אין ראי' ממתני' ונסתר ממילא דברי ריב"ל ואין כאן פלוגתא חדשה דאפשר דגם ריב"ל הי' מודה אם הי' מפ' מתני' דה"ש היתה, אך לכאורה יש לסתור פי' זה מהירושלמי דמשני ר"י על מתני' מודה ר"י באנוסה רב אמר בקש"צ ה"מ ולפמ"ש דכל ההכרח דר"י פוסל בר"כ ל"ה רק ממתני' לפי"מ דאוקמי בקש"צ וכיון דר"י משני מודה ר"י ולא אוקי בקש"צ א"כ למה לי' לומ' דוקא באנוסה מודה לימא דבר"כ לא פליג ר"י ובע"כ דיש הכרח אחר לומ' דר"י פוסל בר"כ א"כ דלמא ריב"ל סובר ג"כ ההכרח של ר"י והדרי' הקושי' לדוכתי'

אך באמת לק"מ דהירושלמי לשיטתו דמפ' מדברת נבעלה ולא נזכ' שם פי' זעירי כלל א"כ ממילא מוכח דר"י פוסל אף בר"כ מקושי' הגמ' דלעיל לסתר או לחורבה וסתם ירושלמי הוא ר"י כנודע אבל לדידן דקי"ל פי' מדברת נסתרה דהא איתותב ר"א א"כ אין הכרח מברייתא דלעיל רק ממתני' לפי"מ דאוקי בקש"צ אבל לר"ח דאמ' הש"ה ל"מ מידי ודוק

ובזה י"ל מאי שקשה לכאורה על דמקש' הגמ' לקמן מודה ר"י אהייא קאי אי לימא אמדברת הניחא