חמדת שלמה חלק ב סח

דהוי לי' קבוע משום דר"ז הא קבוע להחמיר מוכח מברייתא דט' חניות וצ"ל דמברייתא דט' חניות להו"מ לאתויי דהו"א דלא הוי רק להחמיר ואין ס' לגזור כ"כ כיון דאף באזלי לגביה הוי מה"ת רוב ואין לומר עדיין הוי לי' לאתויי מתני' דט' שרצים שמוכח קבוע אף להקל וממילא דהוי מה"ת ז"א דבלא ר"ז הוי אפשר למדחי דלמא שאני ה' טומאה דהלכתא גמירי לה כדאמרי' בעלמא משום הכי הוצרך לאתויי דר"ז אך עדיין קשה מאי מקשה הגמ' על ר"ז מנ"ל דלמא ר"ז סובר ג"כ דמתני' מיירי בקרונה של צפורי והי' קשה לו קושי' הגמ' למה לי ת"ר ובע"כ הטעם משום גזירה ממילא כיון דגזרי' כ"כ מוכח דהוי דאוריי' אך לפי מה שכ' לעיל אתי שפי' דלר"י י"ל הטעם משום דגזרי' שיטעו העולם לומר דברי שלה מהני ובת"ר אפשר דלא שייך כמו שכ' לעיל ע"כ הקשה הגמ' שפיר דנהי אליבא דאמת דאר"ז כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקולא כו' שפיר מצינן לאוקמי מתני' אף כר"ג ומשום גזי' דלמא אזלא איהי לגבי' אבל על ר"ז גופי' קשה שפיר מנ"ל הא דדלמא באמת מתני' כר"י ומטעם שיטעו העולם דברי שלה מהני ולא כר"ג, והנה כל זה לשיטת הרמב"ן דסוגיא מיירי באינה טוענת אבל לשיטת הרמב"ם ותו' דסוגיא מיירי בטוענת רק דאפי' הכי מחמרינן תו אי אפשר לומר כנ"ל דבלא זה הו"א הטעם שיטעו לומר דברי שלה מהני א"כ עדיין לימא מש"ה מחמירין להצריך ת"ר דהא אף בטוענת מחמירין שלא להאמינה אף לר"ג ודוק

ועפ"י דברים אלו אמרתי דרך פלפול ליישב קו' תוס' לעיל בסוגי' מדברת שהקשה אביי לר"פ מזעירי דאמר נסתרה וקאמר ר"י דלא מהימנא והא"ר מלקין כו' והק' תוס' דהא בע"כ לר"י נאמנת לומר ל"נ דהא הוי ס"ס ונ"ל עפי"מ שמקשין מה זה דמקשה אביי לימא דלא כר"י הא באמת לית הלכתא כר"י ולפ"ד י"ל דלפי מה דלא אסיק אביי אדעתי' מעלה עשו ביוחסין היה קשה לו באמת קושי' הגמ' לקמן למה פוסל ר"י ברוב כשרים הא בכל התורה אזלי' בת"ר והיה צריך לתרץ כנ"ל דגזרי' שמא יטעו העולם לומר דברי שלה מהני וכנ"ל ולפ"ז מוכח דרב סובר כר"י מדמוקי מתני' בקש"צ וקשה למה לי ת"ר דהרי לא ידעינן עדיין דמעלה עשו ביוחסין וצ"ל דגזרינן שיטעו לומר דברי שלה מהני והיינו כר"י דלר"ג הא באמת מהני ברי שלה וע"כ הקשה שפיר מהא דקאמר רב מלקין עה"י כו' ועי' בפ"י שכתב ליישב עד"ז אך לא הבנתי דלא כתב טעם כלל למה לפום מאי דלא ידעי' מעלה עשו ביוחסין ניחא לר"י יותר מלר"ג ולפי מה שכ' מבואר מעתה ממילא י"ל קושית תו' הנ"ל שהכריחו דלר"י נאמנת לומר לא נבעלתי דהוי ס"ס די"ל כמו דגזרו דרוב ל"מ מטעם שמא יטעו לומ' דברי שלה לחוד מהני הכי נמי יש לגזו' בס' ספיקא שיטעו לומ' דברי שלה מהני ואף אם תסתתר עם פסול יטעו לומ' דנאמנת לומ' ל"נ ואין לומ' אם כן באלמנת עיסה גם כן נגזו' כנ"ל שיטעו לומ' דברי שלה מהני זה אינו דהא באמת רבה משני הכא אשה נשאת בודקת ונשאת רק רבא הוכיח דבע"כ מיירי בשמא דאל"כ קשי' דר"ג אדר"ג אבל גוף הסברא דאשה נשאת בו"נ אפשר לומ' באמת דהיא ס' אלימתא אליבא דכ"ע א"כ ל"ש למגזר שיטעו לומ' דברי שלה מהני דבאמת התם מהני ע"כ הקשה אביי שפיר וממילא מיושב גם קושי' תוס' במאי שהקשו דא"א על הייחוד מיירי בפנוי' דאליבא דאמת דאמרי' מעלה עב"י ממילא ל"מ מקרוני דהוי כר"י ול"ק על רב דבאמת סובר כר"ג וכן מסיק הפ"י ג"כ לפ"ד עיי"ש

והנה גם לשיטת בעה"מ ורש"י י"ל קושי' המהרש"א כמו שכתבתי ואף דלדידהו הסוגי' אזלא לר"י וא"כ קשה דלמא עדיין הטעם שיטעו העולם לומ' דברי שלה מהני מ"מ המקשין פריך שפיר מדקאמ' דגזרי' דלמא אזלא כו' ממילא מוכח דס"ל לגמ' או דזה אין סברא שיטעו לומר דברי שלה מהני או דא"כ אף ת"ר ל"מ ולא סבירא להגמ' הך סברא הנ"ל דכיון דהוי ת"ר מסתמא לא יטעו העולם לומ' דבלא רוב הכשירו' דמש"ה קאמ' הגמ' דגזרי' דלמא אזלא כו' ע"כ הקשה הגמ' שפיר ומי גזרי' ודוק

עוד אמרתי ליישב קושי' מהרש"א עפי"ס הירושלמי דהזונות רצים אחרי הפסולי' א"כ לעיל לא הו"מ להקשות דהו"א מש"ה פוסל ר"י דס"ל דל"ה רוב כלל אבל השתא פריך שפיר דא"כ אף ת"ר ל"מ דמאי אולמי ת"ר מת"ר א"ו דל"ה הטעם רק משום גזירה ומש"ה שפיר י"ל דכיון דמצרכי' רוב סיעה בהית' זה תו ל"ש דלמא אזלה להקבוע דבאזלה ממילא לא יתירו אף בלא טעם כ"ק כמע"מ דכיון דלא נכנס סיעה בגדר הספק ממילא ל"ה רק ח"ר וכמ"ש הרשב"א הביאו הב"י ע"כ הקשה שפיר ומי גזרי' ודוק

וליישב שיטת בעה"מ מקושי' הרמב"ן במלחמות ד' דר"כ מהני אף בטענת שמא דמש"ה פי' מאן דמתני הא לא מתני הא כפ"י ר"ח דל"מ הא דליוחסין לא והקשה הרמב"ן דלפי"ז בע"כ מתני' ל"מ ברוב כשרי' דא"כ למה אמר ר"ג נאמנת דמשמע דצריך לנאמנת דידה וא"כ מאי משני הגמ' בקי' על הא דמקשה תנינא כו' אי מהתם הו"א ה"מ בר"כ הא באמת בע"כ ל"מ מר"כ עיי"ש, ונראה ביישובו עפי"מ שכ' לעיל במאי דקאמר רבא ד"ת שתוקי כשר מ"ט ר"כ אצלה מ"א דלמא אזלא כו' וכ' הרשב"א דבר"כ מה"ת הוי ישראל כשר דהוי רוב להתיר וא"כ קשה לשיטת הבעה"מ כיון דרבא אמר זה על סתם שתוקי א"כ לשיטת בעה"מ קשה הא סתם שתוקי מותר גמור ובע"כ צ"ל דל"ס לי' להבע"מ סברת הרשב"א הנ"ל ועי' בס' בית מאיר שהביא מחלוקת הפוסקי' בזה בסי' ד' ס"ק ל"ג וא"כ ממילא דלא הכשיר הבעה"מ רק ברוב גמור כגון בתינוק מושלך אבל במתני' לא מבעי' מעוברת דל"ה רוב גמור דדלמא אזלא איהי לגבי' ואף במדברת דחזי' שפי' מ"מ לפמ"ש לעיל שיש לחוש דלמא זנתה עוד עמו במקום קביעות מש"ה צריך לנאמנת דידה דא"ל דהוי ס"ס וכנ"ל דהא לר"ג ל"מ ס"ס להכשיר לכתחלה כדמוכח מא"ע וגם מוכח משיטת בעה"מ דרוב עדיף מס"ס דהא ברוב מכשיר לכתחלה בשמא ובס"ס פוסל למאי דקי"ל כר"ג בא"ע ודוק

אך הא קשי' לי לשיטת בעה"מ דמפרש ה"ש היתה דלדורות אף ח"ר ל"צ דהא צ"ל לפי' רש"י ולכל הפירושי' מנ"ל לומר דה"ש הית' ובשלמא לשיטת רש"י שפיר י"ל דכיון דל"מ הא בקרוני ה"מ והי' קשה לו קושי' הגמ' ריב"נ דאמר כמאן ובע"כ צ"ל דה"ש היתה וכן לשיטת הר"ח דלדורות סגי בח"ר ובע"כ דר"י מודה בר"כ מוכח ג"כ דה"ש היתה דאל"כ ל"ל ת"ר וא"ל באמת מנ"ל לומר בקרוני ה"מ ולומר דה' ש"ה וכן הקשה המהרמ"ש אך זה י"ל דמוכח מלישנא דמתני' דנקט אם רוב העיר משיאין לכהונה הו"ל לומר סתם אם הרוב משיאין לכהונה ופשיטא דלא על עיר אחרת קאמר א"ו דהוי ידוע רוב סיעה כשרים דאם ר"ס הוי פסולי' לא הי' מהני רוב עיר כשרים וא"ל דלמא הסיעה הי' מע"מ דמה"ת לומר דידע ריב"נ דהסיעה הי' מע"מ לא א' פחות ולא יותר דדלמא יש כשר א' פחות או פסול יותר היום א"ו דהי' ידוע ר"ס כשירים ולא הי' מקום לספק דאף אם יהי' היום כשר פחות מבכל יום או פסול יותר מ"מ ישאר רוב ע"כ לא הי' מקום לשאול רק על רוב העיר אבל לשיטת בעה"מ קשה ממ"נ איך סובר רחב"ר לר"י אי מהני לר"י ת"ר מנ"ל לומר דמתני' ה"ש היתה דלמא אתי' כר"י ודינא אתי לאשמועי' ואי סובר דלר"י אף ת"ר ל"מ ומש"ה הוכרח לומר ה"ש א"כ מנ"ל להגמ' לומר מאן דמתני הא ל"מ הא דלמא הפי' הש"ה ולדורות אף ת"ר לא סגי' ובע"כ דזה אין ס' כלל וכמ"ש דא"ל כמ"ש לעיל דכיון דלדורות ל"מ ת"ר ל"ש למגזר ולמה הי' צריך אז ת"ר דא"כ עדיין קשה לשיטת בעה"מ דלדורות ל"ב אף ח"ר למה הי' אז ת"ר ובע"כ לומר כמ"ש הב"ש וכמ"ש לעיל דאליבא דאמת ל"ה הטעם משום גזירה רק משום מעלה דיוחסין ובע"כ צ"ל לס' התוס' דת"ר אין ס' כלל לומר דל"מ וא"כ