חמדת שלמה חלק ב סז

ובע"כ משום דסובר דר"י פוסל בר"כ ונהי דר"ג פליג היינו בטוענת ברי אבל בלא ברי מודה ר"ג לר"י אבל השתא דקאמר דלדורות סגי בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ וכיון דל"מ ר"י מר"כ מנ"ל לרב לומר שם ליוחסין לא, ומצאתי כדברים האלו בפ"י שתי' בדרך זה על קושי' תוס' ומוהרש"א מחזקת כשרות ות"ל שכוונתי לדעתו הרחבה בזה, וא"ל עדיין דלמא לעולם לר"י ל"מ ר"כ והכי פירושא ה"ש היתה להצריך ת"ר ולדורות באמת לא בעי אף ח"ר דקיי"ל לגמרי כר"ג דאלים לי' ברי אבל לר"י באמת ל"מ ר"כ וממילא לר"ג באינה טוענת ג"כ ל"מ ר"כ מש"ה קאמר רב שפיר אבל ליוחסין לא, אך זה נראה ליישב בטוב, ע"פ שאמרתי ליישב קושי' תוספת שהקשו מאי מקשה הגמ' לרחב"ר דלמא ה"פ ה"ש היתה דלדורות אף ת"ר ל"מ וכ' דאין ס' לומר דת"ר ל"מ וקשה לפמ"ש הש"מ בדעת רש"י דמש"ה פי' לעולם כר"י ולא בעי לפרש דמיירי באינה טוענת וכר"ג דבא"ט לר"ג אף ת"ר ל"מ וא"כ הדרא קושי' תו' לדוכתי', והיה נ"ל דכיון דהוי ה"ש להצריך ת"ר וצריך להבין מ"ש ח"ר מת"ר ובע"כ משום גזירה והיינו אם היו מקילין בח"ר היה חשש דלדורות יתירו אף באזלי איהי לגביה זה שייך אם מתירין לדורות ברוב כשרים אבל אי אמרי' דלדורות אף ת"ר לא מהני א"כ לא שייך למיגזר כלל והדרא הקושיא לדוכתי' למה היה צריך ת"ר אז וזה נ"ל ברור, וממילא מיושב גם כן הקושיא הנ"ל דליכא למימר דלדורות לא בעי' אף ח"ר דיקשה שוב נהי שהיה אז צדדים לאסור והיה ה"ש להצריך רוב כשרים אבל ת"ר למה היה צריך דכל ענין דת"ר לא היה רק משום גזירה וכיון דלדורות ל"צ רוב כלל לא שייך למיגזר אלא ודאי דגם לדורות בעי רוב כשרים ובע"כ כנ"ל דר"י מודה ברוב כשרים והקשה הגמ' שפיר מנ"ל לרב לומר אבל ליוחסין לא, ולפ"ז קשה באמת לשיטת בעה"מ שמפרש באמת ה"ש היתה דלדורות לא בעי אף ח"ר אם כן קשה למה היה צריך אז ת"ר ואפשר שהבעה"מ מפרש כפי' הב"ש דאליבא דאמת לא הוי הטעם משום גזירה רק משום מעלה דיוחסין ואתי שפיר, אבל כבר כתבתי שאין הפי' כן וכן שמעתי בשם הראשונים שמוכח מדבריהם דלא כפי' הב"ש

וע"פ דברים אלו רציתי ליישב פי' רש"י ממה שקשה עליו הלכתא אהלכתא דרש"י פי' לעולם כר"י, וקשה קושי' התוס' דהא אמר רב הלכה כר"י ואנן קיי"ל כר"ג ואין לומר לרש"י כמ"ש הבעה"מ דאנן קיי"ל כרחב"ר שאמר ה"ש היתה וכשיטת פי' הר"ח דהא רש"י לא פי' כן רק דל"מ הא דבקש"צ ה"מ ומשמע דלדורות בעי ת"ר והיינו כר"י ועפ"ז נ"ל די"ל באמת כמ"ש הש"מ הנ"ל בדעת רש"י דלר"ג באינה טוענת ל"מ אף ת"ר ובאמת ה"פ ה"ש היתה דלדורות לא מהני אף ת"ר ומתני' מיירי בא"ט אליביה רק אי לא הוי משני הגמ' מאן דמתני הא לא מתני הא לא הוי מצינן לפרש דלדורות לא מהני ת"ר דאם כן קשה קו' הנ"ל למה היה צריך אז ת"ר דליכא למימר משום חשש דורות כיון דלדורות לא מתירין ברוב כלל וכמש"ל אבל השתא דאמרינן דל"מ הא דבקש"צ ה"מ שפיר מצינן למימר דלדורות ל"מ ת"ר וכר"ג ובא"ט וא"ש, הדרי' לקמייתא כ"ז לפי מה שפירשתי דאנן מחמרי' מטעם ספק אבל לפי' הב"י דר"ג בעצמו מחמיר לכתחילה הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי' דלמא הפי' ה"ש אבל לדורות מחמרי' לכתחילה דלבעי ח"ר והיינו דר"ג בעצמו סובר כן ולעולם לר"י ל"מ ח"ר וממילא בא"ט אף לר"ג ל"מ ומש"ה קאמר רב שפיר ליוחסין לא וצ"ע

ואפשר ליישב דהגמ' הוכיח מדקאמר ה"ש היתה מוכח דסובר דלר"ג מהני ג"כ ח"ר דאל"כ מנ"ל לומר ה"ש היתה דלמא מחמיר אף לדורות דליבעי ת"ר כמו דמחמיר בע"כ דליבעי ח"ר אלא ודאי דאין זה סברא כלל להחמיר דליבעי ת"ר דאף ר"י סובר דסגי בח"ר אלא ודאי דה"ש היתה ע"כ הקשה הגמ' שפיר וכנ"ל מנ"ל לומר ליוחסין לא, אך לפ"ז קשה מאי משני הגמרא מאן דמתני הא לא מתני הא לפמ"ש רש"י ותו' דל"מ הא דבקש"צ ה"מ והפי' ה"ש היתה דלדורות מחמרי' דליבעי ת"ר לכתחילה עדיין קשה מנ"ל לומר דה"ש היתה דלמא לא מחמיר ר"ג לכתחילה רק דליבעי ח"ר ואדרבא זהו מסתבר יותר וכקושית הר"ן דמה"ת להחמיר בר"כ לכתחי' וי"ל על פי מה שכ' לעיל לשיטת רש"י דלר"ח יש לומר דמיירי בא"ט כן י"ל גם כן בשיטת הרמב"ם דלפי מה דמשני ל"מ הא מיירי בא"ט והפי' ה"ש היתה דלדורות בעי ת"ר ושפיר הוכרח לומר הש"ה דבא"ט ודאי ל"מ לדורות ח"ר דר"י פוסל אף ברוב כשרים והא דלא מפרש הרמב"ם לעיל גם כן דמיירי בא"ט ומנ"ל להמציא לכתחילה תרי רובא בטוענת היינו דבס"ד בע"כ דמיירי בטוענת וכמ"ש התו' ומדלא קאמר לעולם משמע דאף בתי' מיירי בטוענת וכמ"ש תוס' אבל לרחב"ר שפיר מצינן למימר דמיירי באינה טוענת וכנ"ל, (וי"ל עוד דכיון דל"מ הא דקש"צ י"ל דאתי' כר"י וה"ש היתה להתיר בח"ר ולא ס' לר"ח להחמיר לכתחילה כלל אליבא דר"ג ועי' בסוף הסוגיא)

אך לשיטת הרשב"א דסובר ס"ס עדיף מרוב ולכה"פ דהוי כמו רוב הקושי' הנ"ל במ"ע דלמא מש"ה לדורות סגי בח"ר דאף ר"י מודה בטוענת דמהני ח"ר ואין לומר כנ"ל דאם כן כיון דלא מיירי ר"י מרוב כשרים דלמא ר"כ מהני אף בא"ט וכמש"ל בשם הפ"י ז"א די"ל דהוכיח מא"ע דהוי ס"ס ואפ"ה ל"מ לדידן דקיי"ל כר"ג ממילא מוכח דרוב גם כן ל"מ באינה טוענת, וגם לפמ"ש הרשב"א בקי' פ' ע"י בהא דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה מאי איכא דלמא אזלא איהי לגבי' והו"ל קבוע והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא כו' והקשה הרשב"א שם למה לי קרא ע"ז הא מה"ת כשר גמור דהא הוי ס"ס ע"ש וכ' הפ"י שם אף דלא הוי ס"ס גמור מ"מ מטעם רוב אתינן עלה דהוי רוב להתיר וממילא מוכח דרוב ל"מ ביוחסין דהא רבא קאי על המתני' וקאמר רוב כשרים אצלה ממילא משמע דסתם שתוקי דמתני' מיירי דר"כ אצלה ואפי' הכי פסול בלא בדיקה וא"כ לא מקשה הגמ' מידי על רב אבל אם נאמר דס"ס לא עדיף כרוב מקשה הגמ' שפיר וצ"ל גם כן דספק קבוע לא הוי רוב גמור דלא כהרשב"א הנ"ל פ' ע"י וכאשר אכתוב לקמן אי"ה שהכרח לומר כן בשיטת בעה"מ מקשה הגמ' שפיר אבל הרשב"א לשיטתו א"א לפרש כן וכנ"ל, ואפשר דמשום זה נאיד הרשב"א באמת מפי' זה וקאי בשיטת הרמב"ן דכל הסוגי' מיירי בא"ט, וממילא נסתר תי' הנ"ל על קושית מהרש"א דלפי"ז קושית הגמ' דלעיל דר"ג אדר"ג לא תליא כלל בתי' של קרונה של צפורי דהא בע"כ דלעיל לא הוי ת"ר לפי' זה דא"כ עדיין הקושיא על ר"ג במ"ע למה החמיר שם לכתחילה ובמתני' דתינוקת מותר אליביה אף בא"ט, ועי' במלחמות ה' מה שתי' לקו' שהק' המהרש"א דלר"י הוי ידע מעב"י אבל לא לר"ג עי"ש

ואני הלכתי בעקבות רבינו הרמב"ן ובד"א די"ל כך דלר"י לא ק' ומי בעי תרי רובא דהו"א משום הכי לא מהני רוב כשרים דשמא יטעו העולם ולא ידעו דהוי רוב כשרים ויסברו שהכשירו משום ברי שלה דהא באמת לר"ג הדין כך דברי שלה מהני ולר"י דל"מ גזר שמא יטעו העולם לומר דמשום הכי הכשירה משום ברי שלה ולכאורה מסתבר יותר לגזור כך ממה שנגזור דלמא אזלא איהי וישכחו העולם דין קבוע אבל השתא פריך הגמ' שפיר חדא דאם כן אף ת"ר לא מהני, ועוד אף דנימא כיון דמצרכי' ת"ר אין סברא לגזור דהעולם לא ידעו אף מח"כ התינח לר"י דברי שלה לא מהני אבל לר"ג דברי שלה מהני ליכא למימר כנ"ל שיטעו לומר שהכשירו משום ברי שלה דהא באמת ברי שלה מהני וע"כ הטעם משום דלמא אזלא כו' הקשה הגמ' שפיר ומי בעי ת"ר ודוק

ובזה י"ל מאי דהוי קשיא לי בסוגיא זו דקאמר הגמ' לקמן גופא אר"ז כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקו' בין לחומרא מנ"ל הא, והקשיתי דלכאורה י"ל למה להגמ' להביא לעיל דברי ר"ז דמשום הכי גזרי' דלמא אזלא איהי לגביה