חמדת שלמה חלק ב סו

לכתחילה תרי רובא ועפ"ז יתיישב לן קושית המהרש"א דהנה תוס' הקשו איך שייך פי' הא הדר לניחותא ותי' דהכא ל"ש כיון דבשעת ביאה היה פי', ולפ"ז נ"ל ע"פ דקיי"ל בדיימא מעלמא חיישי' כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר מכש"כ אם ראינו שזנתה עם זה שיש לחוש דלמא זנתה עמו בפ"א ג"כ ודלמא אזלא איהי לגביה והו"ל קבוע דהא איהדר לניחות' מש"ה ל"מ רוב כשרים אבל במתני' דמיירי בנאנסה ול"ש לומר שזנתה עוד עם זה דמה"ת ניחוש לזה כיון שאין רגלים לדבר מש"ה הקשה הגמ' שפיר

אך ע"ז קשה דהא לעיל בסוגי' אלמנת עיסה קאמר הגמ' לר"י אלים לי' ס"ס וא"כ הדרא קושי' לדוכתא דא"ל הטעם שמא זנתה עוד עם זה דהא הוי ס"ס חדא שמא לא זנתה עוד עם זה ואת"ל שזנתה עוד עמו דלמא באמת כשר הוא ול"ה משם א' כיון דהספק השני מתיר יותר

ונ"ל בדרך זה, דתי' של רבא לעיל לר"י אלים לי' ס"ס לא נשנה רק אחר תי' של ר"נ לרבא כאן וא"כ מקשה הגמ' שפיר כאן ולא לעיל דהנה הב"י פי' בדעת הרמב"ם דר"ג גופי' החמיר דלכתחלה בעי ת"ר והקשה הב"ש סי' ב' לפי"ז מאי מקשה הגמ' לעיל דר"ג אדר"ג הא באלמנת עיסה ל"ה רק לכתחלה ולכתחלה מודה ר"ג ותי' דצ"ל דהתם כיון דרוב המשפחה כשרים וגם דהוי ס"ס הוי כמו ת"ר [ולי הי' נראה די"ל דס"ס לחוד הוי כמו ת"ר דהא מש"ה בעי ת"ר משום גזרה דזולת זה נראה דאין חילוק בין ח"ר לת"ר ובס"ס ל"ש גזרה אך הב"ש לשיטתו דפי' בסו' סי' ו' דאליבא דאמת ל"ה הטעם משום גזרה רק משום מעלה עשו ביוחסין ובע"כ דעדיף ת"ר מח"ר ע"כ צריך לבוא לתירוצו אמנם דבריו אינם מוכרחים ועי' בפ"י בק"א] ולכאורה קשה על דבריו כיון דחדית לן ר"ג מה נעשה שכבר גזר ריב"ז שלא להושיב ב"ד על כך דהיינו להחמיר לכתחלה, א"כ דלמא לכתחלה אף ת"ר לא מהני ואין לומר דהוי נגד הסברא דת"ר ל"מ וכמ"ש התוס' בד"ה ולרח"ב מר קשי' הא דא"כ בלא ר"ג דהכא הו"ל לאקשוי אר"ג דהתם, רק לכאורה מוכח דת"ר מהני לכתחלה ממתני' דתינוקת דמוקמי' בקש"צ ומוכח דמהני לכתחלה, אך עדיין קשה דלמא מתני' ר"י דל"ס גזירת ריב"ז שלא להושיב ב"ד על כך ע"כ מהני ת"ר ולר"ג לעולם לא מהני לכתחלה אפי' ת"ר וצ"ל דקושי' רבא הוא לרבה דקאמר לר"י הטעם משום בודקת ונשאת ממילא מוכח דת"ר לא מהני לדידי' ובע"כ מתני' דתינוקת כר"ג ומוכח דלר"ג מהני לכתחלה ת"ר א"כ קשה שפיר דר"ג אדר"ג וזה מדוקדק בלשון הגמ' דקאמר דר"י אדר"י קשי' דר"ג אדר"ג לא קשי' למה לא קאמר בקיצור קשי' דר"ג אדר"ג, ולמ"ש א"ש כיון דקשי' לך דר"י אדר"י בע"כ דס"ל אף בת"ר פוסל ממילא מוכח דלר"ג מהני לכתחלה ת"ר ממתני' דתינוקת א"כ קשי' דר"ג אדר"ג דהא הכא הוי ג"כ ת"ר כמ"ש הב"ש, ואין להקשות על רבא כיון דלר"ג חלים לי' ברי לימא באמת דלר"י מהני ת"ר לכתחלה ולר"ג ל"מ ומתני' דתינוקת כר"י, זה לק"מ חדא כיון דבע"כ אין הטעם של ר"י משום בודקת ונשאת דהא במתני' דתינוקת ל"ש זה ממילא הדרינן לפשטי' דמתני' דאינה יודעת דסתמא דמלתא הכי הוא כיון דמיירי במשפחה שנטמעת מה"ת לומר שהיא יודעת וא"כ ממילא לא מוכח דלר"ג אף ברי ות"ר לא מהני לכתחלה ומוקמי' למתני' דתינוקת ככ"ע ועוד דבאמת דוחק לומר דמתני' דתינוקת כר"י דהא ר"י סובר כר"ג כמו שהוכיחו תוס' מהא דאמר ר"ח הכל מודים שם בקי' כ"ז לבתר דשנינן על מתני' דהכא בקש"צ הוי מעשה מוכח דת"ר מהני א"כ א"א לומר דהטעם של ר"י משום בודקת ונשאת אבל אם הי' לן תי' אחר על מתני' דכאן או הוראות שעה היתה שפיר הוי מצינן למימר לר"י דאף ס"ס ל"מ ודוק

ולפי"ז א"ש תי' הנ"ל על קושי' מהרש"א דלעיל לא הי' יכול להקשות ומי בעי ת"ר דהוי אמרי' כנ"ל דחיישי' דלמא זנתה עוד ואזלא איהי לגבי' וא"ל דהוי ס"ס דהו"א דס"ס ל"מ ובא"ע הטעם משום בודקת ונשאת אבל השתא פריך שפיר מכח מתני' דתינוקת וכנ"ל ובאמת רבא גופי' י"ל דלא הקשה לאביי דר"ג אדר"ג רק לבת' דמשמ' מר"נ בקש"צ הוי מעשה רק הגמ' סידר דברי רבא לעיל על דברי אביי ורבה ודוק

ובזה מיושב מאי שמקשין על רבה איך לא עלה על דעתו לתרץ קושי' רבא דר"ג אדר"ג ולפי"ז ניחא די"ל רבה סובר כר"ח ב"ר א"ר דהוראות שעה היתה ובאמת י"ל דלר"ג אף ת"ר ל"מ לכתחלה משום גזירת ריב"ז שלא להושיב ב"ד ע"כ לא קשי' לי' רק דר"י אדר"י ורבא לא הקשה רק לשיטתו עפ"י מה שהשיב לו ר"נ הכי אר"י דל"ה הוראות שעה ע"כ הקשה שפיר, ואין להקשות על רבא מאי פריך לר"נ ר"י ב"נ דאמר כמאן אי ר"י אפי' ר"כ נמי פסול דלמא הא דפוסל לעיל בר"כ משום דלמא זנתה פ"א עמו ואזלא איהי לגבי' ואין לומר דהוי ס"ס וכנ"ל דהא בהו"א זו ל"מ דר"י מכשיר בס"ס די"ל בא"ע הטעם משום בודקת ונשאת ובאמת לכתחלה ל"מ אף ת"ר אבל הכא דל"ש לומר שזנתה עוד מהני ר"כ אף אליבא דר"י, די"ל דרבא אליבא דנפשי' דחיקא לי' לוקי בא"ע הטעם משום בודקת ונשאת ובטוענת ברי דסתמא דמלתא לאו הכי הוא וכמ"ש לעיל, רק דאפ"ה לא הי' יכול להקשות לרבה רק מכח דר"ג אדר"ג דהוי הקושי' בכח יותר דמוכח ע"כ בשמא מכח מתני' דתינוקת אליבא דאמת דמוקמי' בקש"צ וכמ"ש לעי' וכיון דרבא ס' דא"ע מיירי באינה טוענת מוכח דס"ס מהני לר"י ובע"כ אין הטעם לעיל בר"י דשמא זנתה פ"א דהא הוי ס"ס ע"כ הקשה רבא שפיר ודוק

והנה כל זה לפי' הב"י לשיטת הרמב"ם דלר"ג בעצמו בעי לכתחלה ת"ר אמנם לכאורה צריך להבין מאי הכריח להב"י לפרש כן, ואדרבא לפי' זה קשה לכאורה קושי' הר"ן מה"ת ליבעי לכתחלה ת"ר כיון דבדיעבד מכשירין אף בר"פ

ובהשקפה ראשונה הי' נלע"ד לפרש דודאי ר"ג בעצמו לא בעי ת"ר רק אנן מספקינן הלכתא כמאן ע"כ לכתחלה מחמרי' דליבעי ת"ר כר"י ובדיעבד מכשרי' בר"פ כר"ג כדאשכחן כמה פעמים כדאי הוא ר"ג לסמוך עליו בשעת הדחק ומיושב בזה קושי' הר"ן דלכתחלה צריך ת"ר דשמא הלכתא כר"י לגמרי אף בדיעבד רק בדיעבד סמכי' על ר"ג וא"כ צ"ל מאי הכריח להב"י לפרש דר"ג בעצמו בעי לכתחלה ת"ר ולשנא דמתני' נמי קשה קצת לפי' זה דר"ג קאמר נאמנת משמע דאפי' לכתחלה

אמנם נראה להכריח פי' זה עפי"מ שמקשין על הרמב"ם למה השמיט דין מדברת למאי דקיי"ל כזעירי ולאשמועי' דבעי ת"ר לכתחלה אף בלא ראוה רק שנסתרה וכן הביא הש"מ בשם ר"י הלוי מיגאש אמנם קושי' זו קשה רק לפירושי דאנן מסופקי' הלכתא כמאן ממילא אף בנסתרה אין לנו ראי' לפסוק כר"ג אבל לפי' הב"י דר"ג בעצמו מחמיר לכתחלה אבל אנן פסקי' לגמרי כר"ג ממילא אין לנו להחמיר יותר ממאי דאשכחן דר"ג מחמיר דהיינו בראוהו שנבעלה כמתני' דתינוקת ואדרבא לפי"ז אתי' נאמנת דמתני' כפשטי' דבמדברת באמת נאמנת אף לכתחלה ובמעוברת נקט נאמנת משום הוולד דהוי כדיעבד דהא קי"ל למאן דמכשיר בה מכשיר בבתה

אך אי קשיא הא קשיא לפי' הב"י מאי פריך הגמ' ולרחב"ו קשיא הא וצריך לשנויא מאן דמתני הא לא מתני הא דלמא הא דקאמר ר"ח הוראות שעה הי' היינו משום דמיירי בטוענת מש"ה לא הוי רק ה"ש להצריך ת"ר דלדורות לא מחמרי' רק דנבעי ח"ר לכתחילה משום דטוענת ברי אבל התם קאמר רב ליוחסין לא משום דליכא טענת ברי ובשלמא לפי' הנ"ל היה מקום אתי ליישב קו' זו דאם אמרי' דלדורות סגי בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ כיון דהא דמחמרי' לכתחי' היינו דמספקי' הלכתא כמאן וכיון דלדורות סגי לכתחי' בח"ר בע"כ דר"י מודה בר"כ א"כ מנ"ל לרב לומר שם ליוחסין לא בע"כ משום מעלה דיוחסין מנ"ל לרב להמציא, דבר חדש