חמדת שלמה חלק ב סה

ממזר לישראל או ס' חללה לכהן, ובאמת צל"ע על הב"ש שכ' בפשיטות לחלק בין ס' ממזר לס' חלל מטעם הנ"ל הא לדעת הרמב"ם כל הספיקות שוים

אמנם אמרתי דמטעם אחר י"ל, דהנה לפי ס' הב"ש דכיון דס' ממזר שרי מדאוריית' מהני אפי' ס' א' בגוף וכו' דהוי כמו מדרבנן ולכאורה לדעת הרמב"ם דכל הספיקות שרי' מדאוריית' נפל הך דינא דספק א' בגוף וכו' בבירא וא"כ מצינן למפשט מזה דהר"י שהמציא הך דינא דס' א' בגוף כו' לא ס"ל כדעת הרמב"ם והאחרונים נבוכו בדעת התוס' איך סוברים עי' פרי"ח סי' ק"י

לכן נלע"ד אף דס' דאורייתא מה"ת לקולא אפ"ה כיון דעיקר מה שאנו מסופקים הוא חשש איסור דאוריי' לא מיחשב ס' א' בגוף דנהי דהתורה התירה לן שאין אנו צריכים לחוש לספיקו מ"מ חכז"ל אסרו דשמא זהו הוא האיסור והוי ספק באיסור דאורייתא אך כאן י"ל שפיר דהוי ספק דאורייתא דהנה במס' סנהדרין בהא דאי' הנסקלין בנשרפין כו' הקשו בתוס' דלבטלו ברובא ותירצו דבע"ח חשיבי ולא בטלי והנה הא דבע"ח לא בטלי הוא רק מדרבנן אבל מה"ת בטלי ובתערובות יבש ביבש אפי' אדם א' יכול לאכול שלשתן יחד מה"ת עיי' יו"ד סי' ק"ט (אך צ"ע הא שהוכיח הש"ך דספק דאורייתא ע"י גלגול לא הוי ס"ד ממה שפי' ר"י בס' דרוסה שנתערב דלא בטל מ"מ י"ל בין שאר איסורים לכאן ועי' ב"ש ס"ק הנ"ל וביו"ד סי' ק"י סעי' ט' ובפר"ת שם ס"ק י"ח] ולפ"ז כאן שנתערב הספק חלל י"ל דבטל ברוב ואין כאן איסור כלל רק מדרבנן לא בטיל והוי שפיר ספיקא דרבנן דמדאורייתא אין כאן איסור בעולם כיון דנתבטל ול"ד לספק דאורייתא מה"ת לקולא וזה ברור דהא כאן אין ההיתר משום דתלינן בהתירא דהא הכל ביחד מותר וצ"ל דנהפך להיות היתר [עי' פרי"ח יו"ד סי' צ"ח דל"ס ליה נהפך להיות היתר במינו מ"מ מודה דהכל ביחד מותר מטעם ביטול], אך י"ל דכאן בפסול משפחה ל"ש ביטול דהא קיי"ל כל איסור שיכול לבררו לא בטיל וממילא י"ל מצד הסברא דכל שעתיד להתברר לא בטיל וא"כ הארץ לעולם עומדת דור הולך ודור בא וכשיתגלה אליהו הנביא ב"ב ויברר הספק יאמר על זה האיש שזהו חלל וכל זרעו חולין ול"ש ביטול כלל והוי ס"ד מש"ה לא הוי ס"ס בבת עיסה רק באלמנת עיסה מהטעם שכתבתי ע"פ ס' הש"ך הנ"ל, וכל זה בספק חלל שייך שפיר הסברא שכתבתי אבל בס' ממזר דקיי"ל משפחה שנטמעה נטמעה כמ"ש הרמ"א בהג"ה שם ועיי"ש בב"ש שכת' ראיה מהר"ן לדין הנ"ל דגם אליהו אין עתיד לגלות והוי שפיר ס"ד מכח ביטול ברוב וכמ"ש ומש"ה מהני אף בבת ס"ס אף דהוי ספק א' בגוף כו' אבל בחלל כ' הב"ש שם להדיא דעתיד אליהו לגלות ולא שייך ביטול מש"ה הוי ספ"ד ול"מ בבת ספ"א בגופו מש"ה אף בדיעבד תצא אבל באלמנה דל"ה ספק א' בגוף ע"פ סברת הש"ך לעיל מש"ה לא תצא ודוק היטב כי הוא ישר ונכון

אחר כתבי זאת עיינתי בפר"ח סי' ק"י בפלפולו הארוך בשיטת הרמב"ם דספ"ד מה"ת לקולא וראיתי שם שהביא בשם הרשב"א דילפותא הוא מספק ממזר וכמ"ש לעיל בשם המפורשים כי כך היה עולה בזכרוני וכן הוא מרגלא בפומיה דאנשי, אך הפר"ח כתב בשם המוהרי"ט דלהרמב"ם יש נ"מ בין ספק ממזר לשאר ספיקות היכ' דאתחזק איסור או לעשות תרתי דסתרי דבס' ממזר שרי דהתורה התירה ספק זה, ולפ"ז מיושב הקו' הנ"ל על הב"ש שכ' לחלק בין ספק ממזר לס' חלל ועי' שם היטב בפרי"ח ולע"ד אין דבריו מוכרחים מה שהוכיח דאסור לעשות תרתי דסתרי וצ"ע ועמ"ש בפתיחה לספרי תשו' חמדת שלמה הנקרא פתח השער עייש"ה

דף יד ע"ב גמ' אר"י אמר רב בקרונה של צפורי כו', והנה בירושלמי איתא וז"ל ר"י בשם רב כהן קרונה של צפורי הוי עובדא ר' ירמי' ר' חמא בר עוקבא תרויהון אמרי בשם ר' חנינא בשם ר' יניי מודה ר"י באנוסה ר' חזקיה ר' אבוהו בשם ר' יוחנן מודה ר"י באנוסה עכ"ל ופי' המפרש פני משה באנוסה לא אבדה חזקתה וע"כ נאמנת משא"כ מפותה דאבדה חזקת כשרות שלה כיון דזנתה ע"כ ס"ל לר"י דא"נ עי"ש, וצריך להבין למה לא הביא גמ' דילן זה התירוץ של הירושל' בשם ר' ינאי ור' יוחנן דהלכתא כוותי' לגבי רב, ונראה דהנה קשה על תי' הירושלמי דלתירוצו הו"מ למימר לעיל לר"א דמש"ה נקט מעוברת בסיפא לרבותא לר"י דאפי' לא ראינו שנסתרה ויכול להיות שנאנסה ולא אבדה חזקת צדקת שלה אפ"ה א"נ הואיל ולא ידעינן ודאי שנאנסה ותלינן ברוב דברצון, ומוכח מזה דס"ל לתלמודא דילן דאפי' נאנסה א"נ ואפי' ראינו שנאנסה וע"כ ליכא למימר דנקט מעוברת לרבות' דלא תלינן באונס כיון דאפי' ודאי נאנסה אינה נאמנת ומקש' הגמ' שפיר ובזה י"ל מאי דקשה על הירושלמי דמביא רק פי' רב אסי מדברת נבעלה ואפ"ה מייתי אח"כ פלוגת' דר"א ור"י דר"א סובר מאן דמכשיר בה פוסל בבתה וקשה כיון דס"ל מדברת נבעלה א"כ קשה תרתי למ"ל לר"א, ולפי"מ שכ' א"ש דהירושלמי לשיטתו דמייתי תירוץ ר"י מודה ר"י באנוסה קושי' הגמ' מעיקרא ליתא דקמ"ל רבותא דאפי' במעוברת דאיכא למימר דאנוסה הוי אפ"ה א"נ לר"י ורק ודאי אנוסה נאמנת לא ספק אנוסה אבל תלמודא דידן דל"ס ליה תי' הירושלמי הקשו שפיר

אמנם אם כנים אנחנו דמוכח דס"ל לתלמודא דילן דאפי' נאנסה א"נ עכ"ז טעמא בעי למה הרחיקה תלמודא דידן תי' הירושלמי ונראה פשוט דלפ"מ דאייתי הגמ' ברייתא דאר"י לר"ג אי אתם מודים בשבוי' ומוכח דר"י מדמי מתני' לשבוי' מעתה ממילא מוכח דאפי' נאנסה א"נ דהא שבוי' אינה בחזקת מפותה רק בחזקת אנוסה מחמת שרוב ישמעאלים וערביים פרוצים בעריות ממילא דר"י ס"ל אפי' אנוסה גמורה אינה נאמנת ע"כ קאמר הגמ' שפיר דצ"ל לר"א כמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ואף דעדיין לא הובא הברייתא דלקמן מ"מ י"ל דידוע היה להגמ' ההיא רק מאי דצריך להגיה הברייתא השבתני זה לא הביא הגמ' עדיין ובזה א"ש דהגמ' לא הביא כלל הא דמודה ר"י באנוסה לתי' על מתני' רק תי' רב בקרונה ש"צ ה"מ ולמ"ש א"ש, אבל הירושלמי דס"ל מדברת נבעלה ע"כ דלא ס"ל כהברייתא הנ"ל הא דאמר ר"ג השבתני וכו' וס"ל דמשבשתא היא ע"כ שפיר מצי למימר מודה ר"י באנוסה, אמנם לפי מה שאכתוב לקמן דאיכא למיחוש דלמא אזלא איהי לגביה וזנתה עוד כיון דעכ"פ דיימא מיניה מחמת ביאה זו א"כ מצינן לפרש דברי ר' ינאי ור"י מודה ר"י באנוסה דבאנוסה ליכא למיחוש דלמא זנתה עוד וע"כ מודה ר"י כיון דהוי רוב מעליא ועי' מה שכתבתי לקמן בישוב קו' תו' על הר"ח דהא דס"ל לריב"ל לדברי הפוסל פוסל אפי' בר"כ הוא לבתר דמוקמי' מתני' דתינוקת בקרונה של צפורי וא"כ למאן דאמר בירושלמי מודה ר"י באנוסה ולא מוקי בק"ש"צ קשה מנ"ל דרוב ל"מ לר"י וע"כ מברייתא דסתר או לחורבה והיינו לשיטת הירושלמי דס"ל נבעלה משא"כ לדידן דקיי"ל כזעירי ליכא למימר כתי' דמודה ר"י באנוסה דקשה ממ"נ אי טעמא דאנוסה משום חזקת צדקת קשה הא ר"י מדמי לי' לשבוי' ואף דאית לה חזקת צדקת ואי משום טעמא דנאנסה הוי רוב מעליא קשה מנ"ל דבמפותה ל"מ רוב כיון דלא מוקי בקש"צ, וע"כ מברייתא דלסתר, וזה לא מוכח לדידן דקיי"ל כזעירי ע"כ מוכח לדידן אם נרצה לקיים דברי ריב"ל דר"י פוסל אף בר"כ מוכח ע"כ דבקש"צ הוי מעשה וכמו שאכתוב לקמן עייש"ה

דף ט"ו גמ' ומי בעינן תרי רובי עי' מהרש"א שהק' למה לא מקשה הגמ' לעיל על ר"י דחד רובא ל"מ, ונראה ליישב, ועי' בב"ש מוצא במספר צבא השיטות שיש בהלכה זו, ונבוא לדבר בשיטת כ"א כיד ה' הטובה עלי, וראשונה נחזה בשיטת הרמב"ם, דאף בטוענת בעי