חמדת שלמה חלק ב סד

דוקא ברוב פסולים דהא במעוברת אפשר דאזלי איהי לגביה והוי קבוע וא"כ עכ"פ קשה למה לא קאמר ר"ג השבתני ברוב פסולים מה תשיבני בפלגא ופלגא וצ"ל כנ"ל דהשבתני קאי לשיטת ר"ג כיון דבאמת סובר דבלא בודקת ומזנה אפי' ס"ס ורוב לא מהני וברי לחוד בלא בודקת ומזנה לא עדיף מס"ס וא"כ קשה מאי קאמר מה תשיבני על המדברת דאית לה מיגו וכפי' התוס' וקשה הא לשיטת ר"ג אף באומרת לא נבעלתי אינה נאמנת בלא בודקת ומזנה דהא ברי לחוד ל"ה כמו ס"ס וא"כ נהי באומרת לא נבעלתי הוי ס"ס מ"מ לא מהני לר"ג ברי וס"ס מכש"כ מרוב וס"ס דלא מהני באלמנת עיסה וע"כ צ"ל דפלוגתייהו קאי אף ברוב כשרים וקאמר ר"ג מה תשיבני על המדברת והיינו ברוב כשרים דהוי רוב וס"ס וברי דמהני לר"ג אפי' בלא בודקת ומזנה וכ"ז אם נאמר דלר"ג לא בעי לכתחילה תרי רובא אבל לשיטת הב"י דלר"ג בעי תרי רובא לכתחילה והא דמכשיר ר"ג כאן רק בדיעבד הדרא קושיא הנ"ל לדוכתי' מנ"ל דלדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים דכיון דכל הכשר של ר"ג רק בדיעבד אית לה מיגו מעלייתא דהא בלא נבעלתי אף בלא בודקת י"ל דנאמנת בדיעבד מטעם ברי וס"ס

אמנם לפי מאי שהוכחתי לעיל מדהשמיט הרמב"ם דין נסתרה מוכח דס"ל דנסתרה אינו נכנס בגדר הספק כלל דאפי' לר"י נאמנת באומרת לא נבעלתי רק דלא הוי מיגו כפי' התוס' משום דאינה טוענת ברצין ממילא נסתר הפי' הנ"ל בגמ' דהא אף ברוב פסולי' קאמר ר"ג שפיר מאי תשיבני על המדברת דא"ל כנ"ל דברי וס"ס לא מהני לר"ג ז"א דהא ספק נבעלה אינו דומה כלל להני ספיקות לדעת הרמב"ם ונאמנת שפיר אף בר"פ דאפי' לר"י נאמנת רק דלא הוי מיגו לדידי' משום אין אפטרופוס לעריות כפי' התוס' וע"כ לשיטת הרמב"ם א"ש פי' הב"י, אבל רש"י לשיטתו שפי' לעיל לימא רב דלא כר"י דמשום יחוד מחזיק לה בנבעלת נראה ברור דרש"י סובר דפלוגתתם קאי אפי' בטוענת לא נבעלתי א"ש פי' הנ"ל דלכל הפחות לר"ג נכנס בגדר הספק ואפ"ה קאמר ר"ג מאי תשיבני על המדברת מוכח דפלוגתייהו קאי ברוב כשרים כמש"ל ואין להקשות מנ"ל להגמ' להוכיח דפלוגתייהו קאי בר"כ מכח ר"ג דאמר מה תשיבני על המדברת דלמא קושית ר"ג מטעם מיגו גרוע ובע"כ צ"ל דלא סבירא להגמ' זהו למיגו כלל וכמו שעלה ע"ד התוס' כמ"ש הפ"י וא"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' מהא דקאמר הגמ' הניחא לזעירי מיגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי דהא לפי"ז נסתרו כל התירוצים כיון דמוכח מגמ' דל"ה אפי' מיגו גרוע ועכשיו קי"ל בשיטת רש"י דאינה נאמנת לר"י לומר לא נבעלתי וא"כ מאי מיגו איכ' אך לפע"ד נראה דאי משום הא לא ארי' דודאי אליב' דאמת דאמרי' טעמא דר"ג במשארסתני נאנסתי משום מיגו גרוע תו אי אפשר לומר מה תשיבני על המדברת הוא משום מיגו גרוע כיון דכבר שמע ר"ג מר"י דל"ל מיגו גרוע במשארסתני נאנסתי דלפי סדר המשנה נשנה הך מתני' דמשארסתני נאנסתי קודם למשנה מדברת ואע"ג דר"ג אית לי' התם מיגו גרוע מ"מ איך שייך לומר מה תשיבני כיון דר"י לית לי' מיגו גרוע אבל התם בהו"א דלא הוי ידע הגמ' דבמשארסתני נאנסתי הוי מיגו גרוע שפיר י"ל דקאי על המדברת וטעמא דר"ג דקאמר השבתני כו' הוא משום מיגו גרוע

ובזה נתיישב לי קושי' עצומה לקמן בסוגי' דר"פ האשה שנתארמלה דשקיל וטרי הגמ' על היכא קאי ומודה וקאמר הגמ' הניחא לזעירי אלא לר"א מא"ל ולכאורה קשה מאי פריך דלמא סובר ר"י כזעירי דהא אתותב ר"א ומאי קושי', ולפמ"ש ניחא דסברת המקשה הוי כקושית הפ"י דלעיל דלר"י כיון במ"ע בע"כ טעמא דר"ג משום חזקה דהא ליכא מיגו א"כ משארסתני נאנסתי הרי טעמא הוא משום חזקה ול"ש לומר אע"ג דבהא מיגו פליגנא עלך דהא מר"ג עצמו לא מיחשב הא מיגו וממילא א"א דסובר כזעירי וקאי על מדברת דיקשה כנ"ל דהא א"א לומר דטעמא דר"ג דקאמר מה תשיבני משום מיגו גרוע דהא מ"מ מוכח כבר מן משארסתני נאנסתי דל"ל מיגו גרוע גם לפי מאי דמחמיר ר"ג כאן באלמנת עיסה דרוב וס"ס לא מהני י"ל מכח כש"כ דמיגו גרוע ג"כ לא מהני ומשני לי' הגמ' דאפ"ה קאי על משארסתני נאנסתי וכמש"ל דשפיר מוכח דטעמא דר"ג משום מיגו מדקתני פלוגתייהו בתרתי בבי משארסתני נאנסתי ומוכת עץ ודוק היטב כי הרבה יש להעמיק בענין זה רק לכאורה עדיין י"ל דלא דמי הך מיגו גרוע למיגו גרוע דלעיל דהכא הוי תרתי למעליותא חדא דלא נבעלתי הוי טענה מעלייתא ועוד דלכל הפחות בדיעבד נאמנת כמו שפסק הרמב"ם באלמנת עיסה אך לשיטת רש"י א"ש דהש"מ הביא בשם רש"י דאפי' בדיעבד אינה כשרה לכהונה והוי מיגו גרוע ממש אבל לשיטת הרמב"ם ממילא נסתר הפי' הנ"ל ע"כ דברי הב"י בשיטת הרמב"ם שרירין וקיימין

אמנם ליישב דברי הב"י ממה שהקשה עליו הב"ש סי' ב' סקי"ג נראה דהנה הב"ש הקשה דמאי פריך הגמ' דר"ג אדר"ג דהא בדיעבד מכשיר אף באלמנת עיסה ולכתחלה אף כאן בעי תרי רובא ותי' דבאלמנת עיסה הוי ג"כ כמו תרי רובא ואפ"ה ל"מ לכתחלה דהא רוב המשפחה כשרים וקשה לי לפמ"ש הב"י בדעת הרמב"ם דבת עיסה אפי' בדיעבד פסולה ובתרי רובא לא חילק הרמב"ם ופשטי' דלישנא משמע דאף הבת כשרה וא"כ מוכח דתרי רובא עדיף מאלמנת עיסה וא"כ מאי מקשה הגמ'

ונ"ל ליישב בצירוף קושי' הב"ש על הב"י שפי' בדעת הרמב"ם שכ' וכן אם נתערב ספק ממזר שפי' הב"י דהיינו אם ישראל בא לישא אחת מהמשפחה והיינו בת עיסה דבאלמנת עיסה אין נ"מ בישראל וא"כ אמאי כת' וכן דהא הבת עיסה אף בדיעבד תצא עיי"ש בב"ש בשינוי לשון קצת ולפע"ד נראה ליישב דהב"ש הקשה בשם מהר"ו הילמן מפראג לשיטת הפוסקים דספק א' בגוף וס' א' בתערובות ל"ה ס"ס הא באלמנת עיסה הוי ס' א' בגופו וס' א' בתערובות ועי"ש בב"ש שנדחק ליישב ולפע"ד נראה פשוט עפי"מ שכ' הש"ך ביו"ד סי' ק"י בשם האו"ה לחלק בין שני ביצים משני תרנגולת וא' הוא ספק טרפה דהוי ס' א' בגוף כו' אבל אם הי' כאן ב' תרנגולת א' כשרה ואחת ס' טרפה ונמצא כאן ביצה אחת ולא נודע אם הוא מהכשרה או מספק טרפה הוי שפיר ס"ס וכ' הש"ך הטעם דבשלמא בב' ביצים אי אפשר לומר שמא אין כאן איסור רק אם תדין על התרנגולת אבל כאן בביצה אחת שפיר י"ל שמא אין כאן איסור דשמא אינו מגוף הספק ואף את"ל שהוא מאותו הגוף שמא אותו הגוף אינו טרפה ועי"ש שהאריך לחלק בס' ישרה ועפי"ז נראה ברור דכאן באלמנת עיסה הספק ג"כ על דבר א' דהיינו על האלמנה ואף אם יש עוד איזהו נשים כשרות שנישאו להמשפחה מ"מ בכולם שמא אין כאן איסור דהיינו שאינן מאותו ספק ואת"ל שהם מאותו ספק שמא אותו ספק בעצמו כשר כס' הש"ך דודאי הוא מציאות רחוק לומר שיש אלמנה או בעולה מכ"א מהמשפחות וכ"ז לגבי האלמנה שפיר י"ל שמא אין כאן איסור אבל בבת עיסה א"א לומר שמא אין כאן דהא כל המשפחה נכנס בספק זה וכיון דנתערב ספק א' והי' לו זרע תו א"א לומר שמא אין כאן איסור והוי שפיר ספק א' בגוף וס' א' ע"י תערובות, מעתה מתורץ מה שהקשיתי על הב"י מדוע לא מהני בבת אם הוי כמו תרי רובא דלפי"ז ניחא בשלמא באלמנה הוי כמו תרי רובא דהוי רוב וס"ס אבל בבת דהוי ס' א' בגוף וכו' לא הוי ס"ס וממילא ל"ה תרי רובא, ובזה דעת לנבון נקל ליישב קושי' הב"ש על הרמב"ם לשיטת הב"י דאם נתערב ס' ממזר אף בבת לא תצא ולפי"ז ניחא דס' ממזר מדאוריית' שרי ומהני אף ס' א' בגופו וכו' וכמ"ש הב"ש בעצמו שם ס"ק י"ד

אך לכאורה לשיטת הרמב"ם לא הועלנו בזה דהא הרמב"ם פסק כל ספיקא דאוריית' מה"ת לקולא וכתבו המפורשי' ז"ל דלמדו מס' ממזר וא"כ לפי"ז אין חילוק בין ס'