חמדת שלמה חלק ב סג

ס"ס הוי כמו רוב לכל הפחות בעי חד רובא דליהוי רוב כשרים וכמדומה שהשיטה מקובצת הביא בשם הרא"ה דין הנ"ל ועדיין לא עיינתי בו ולפי הנ"ל ניחא דמוכח בע"כ דר"י מכשיר באומרת לא נבעלתי מגמ' לקמן כהוכחת התוס' דליכא למימר דהוי מיגו גרוע כדחיית המפורשי' דא"כ איך שייך לומר אע"ג דבהא מיגו פליגנא כו' כיון דלא מוכח מר"ג מיגו גרוע כלל וכמש"ל לשיטת הרמב"ם ודוק כי הוא דבר ברור ונכון. ועמש"ל

תוס' ד"ה מעלה עשו ביוחסין תימא דמשמע כו' ואור"ת כו' והר"ר יוסף דשליטין תי' כו' ויש לדקדק בדברי תו' טובא חדא דקו' שהקשו מנדרים לא שייכי כאן דאף דנימא דאין אוסרין על היחוד מיירי בפנוי' מכש"כ דבא"א אין אוסרין ועוד קשה על תי' הר"י דשליטין הא בזה אינו מתורץ רק קושי' הראשונה ומסידור הלשון נראה דבאו לתרץ אף קושי' האחרונה מדסידרו לבסוף ועי' בפ"י ובק"א שהקשה עוד דלמא התם איירי באומרת טא"ל וכ' דהתוס' ס"ל דאין אוסרין על היחוד אף באומרת טמאה אני לך

ובדרך פלפול אמרתי ליישב דהתוס' הי' להם הכרח לפי' ר"ת לשיטתו דאף באומרת טא"ל אין אוסרין, דלכאורה קשה מאי מקשה הגמ' מהא דאמר רב אין אוסרין על היחוד דלמא ע"כ לא קאמר ר"י דאין אפוטרפוס לעריות רק היכא דליכא למיתלי הסתירה בדבר אחר אבל בא"א י"ל דעיניה נתנה באחר ומש"ה אסתתרה וכדא"ל ר"ע לר"י לדבריך יסתתרו כל העקרות [ועי' בהגמ"יי בתשובות ל"ה אישות סי' ח' ד"ה ואני המעתיק] אך לפי מה שפי' הר"ן בנדרים הטעם בטא"ל דאינה נאמנת אף דשוי' אנפשה חתד"א ותי' שני תירוצים חדא דאפקעינהו רבנן לקידושין מניה והקשה ע"ז דבאומרת לפסול נבעלתי מא"ל ותי' לבסוף דמדינא לא מצית לאפקועי עצמה מבעלה דמשועבדת לי' עייש"ה וא"כ בנתיחדה ל"ש להתירה כמו באומרת טא"ל שכיון שנתיחדה אסורה באמת לר"י, אך לכאורה עדיין י"ל דלמא משום הכי נתיחדה כדי שתיאסר על בעלה וע"כ אינה אסורה לר"י אך ז"א כיון דפסקינן דאינה אסורה ביחוד וכיון דזהו לדין קיים תו אין לומר דנתיחדה בשביל כך ואין לתלות היחוד בד"א וע"כ אסורה לר"י והק' הגמ' שפיר אך אם נאמר דבאומרת טא"ל אסורה בנתיחדה שוב י"ל דתלינן היחוד שהיתה רוצית להפקיע עצמה מבעלה ובאמת היה ברצונה לומר טא"ל והא דאינה אומרת כן דהדרית ביה עכשיו דאין כל השעות שוות ועיין בתה"ד שכתב כעין סברא זו דדלמא באותו שעה היה לה כעס עם בעלה וס' זו א"צ לפנים א"ו מוכח דהפי' אין אוסרין על הייחוד אף באומרת טא"ל ע"כ הקשה הגמ' שפיר כיון דאין לתלות הייחוד בשום דבר דאין אוסרין עליו והקשו תוס' שפיר מנדרים ותירצו דנואף שאני והר"י דשליטין תירץ דמיירי בפנוי' ולפ"ז לא מוכח דבאומרת טא"ל אין אוסרין וא"ש הך דנדרים די"ל דמיירי באומרת טא"ל, אמנם לכאורה י"ל דל"ש לומר עיניה נתנה באחר כיון דמפסדת כתובתה בשלמא שם בנדרים מיירי באונס ואשת כהן עי"ש אמנם לשיטת ר"ת לקמן מוכח דאף במאיס עלי י"ל עיני' נתנה באחר הוכיחו תוס' שפיר ויש ליישב בזה קו' הר"ן ודוק היטב

רש"י ד"ה ותיפוק ליה כו' לר' יהושע פריך כו', הנה כל העובר ישתומם מנ"ל לרש"י דהקושי' לר"י ולמה לא נימא דהקושיא על ר"ג דקאמר השבתני על המעוברת, ולע"ד נראה דהנה נראה להוכיח לדברי הפוסל דאפי' ברוב כשרים דתוס' הקשו אכתי לא דמי לשבוי' דהתם הכל פסולים והכא רק רוב פסולים ותירוצם צ"ע נהי דהוי פלגא ופלגא דלמא מ"מ הברי מהני משא"כ בשבוי' אמנם לפמ"ש רש"י י"ל קושית התו' די"ל דר"י ס"ל דשבוי' כיון דלא ידעינן שזנתה והוי ג"כ מיעוט להתיר שמא לא זנתה אך על מדברת קשה שאמר ר"י אין אפוטרופוס לעריות והנה מלשון רש"י שפי' אין אתה יכול להיות לה אפטרופוס לומר שלא זנתה מבואר להדי' דלא מחזקי לומר שודאי זינתה רק שעכ"פ נכנס בגדר ספק וכן מדויק לשון הגמ' אין אפטרופס ולפ"ז תיקשו הא בשבויה אם נימא דרוב ישמעלים וערביים פרוצים בעריות והוי כמו רוב שזינתה עדיין הוי התם רוב לאיסור והכא הוי רוב להיתר ע"כ צ"ל דר"י ס"ל אדרבא כיון דקיי"ל בשבוי' הקילו הואיל ומנוולא נפשה לגבי שבאי ע"כ הוי רוב להתיר ואפ"ה א"נ וא"כ הקשה שפיר על מדברת ברוב פסולים עכ"פ נהי דהוה מחצה שלא זנתה ומיעוט כשרים מ"מ לא עדיף משבוי' דהוי ג"כ רוב ולפ"ז יקשה לכאורה אף למ"ש הפ"י דבאלמנת עיסה הוי רוב וס"ס דלמ"ש דהך אין אפטרופוס לעריות לא הוי רק ספק וא"כ ברוב כשרים הוי רוב וס"ס ואפ"ה אוסר ר"י אך לפי' רש"י התם בפי' הראשון יש ליישב עי"ש ואף לפי' השני י"ל דרוב דהכא לא מהני דגזרי' משום דלמא איהי אזלא לגבי' אבל התם י"ל לא מבעי לפי' התו' י"ל דהתם הוי רוב וס"ס ול"ש לומר דגזרינן כיון דאין הספק ניכר במקומו ל"ש קבוע ואף לשיטת רש"י בפי' ר"י טוב עלם דנראה לכאורה דהתם לא הוי רק ס"ס לחוד מ"מ למ"ד בסנהדרין פ' בן סורר ומורה נשים יולדת לתשעה י"ל דזה הוי ג"כ רוב דמסתמא הוא מן הראשון והוי רוב וס"ס ול"ש לגזור דלמא אזלא איהי כו' דהוי דומיא דשבוי' דע"כ בשבוי' הוי רוב להתיר דאל"כ לא מקשה על מדברת וכיון דבמעוברת מוכח ודאי דפסול אפי' ברוב כשירים דל"ה רק רוב לחוד מסתמא אף במדברת נמי פוסל ברוב כשרים מטעם שכת' לעיל דלא הוי רוב וס"ס משום גזירה ולפ"ז נכונים דברי רש"י שכתב דהקושי' על ר"י דלמ"ש אף ברוב כשרים מקשה שפיר על מעוברת לשיטת ר"י דאף בשבוי' לא הוי רק מיעוט לאיסור ודוק ועי' מ"ש בדיבור הסמוך

גמ' מסייע לי' לריב"ל כו', מקשין העולם מאין מוכח דאפי' ברוב כשרים פסול ועי' בפ"י ועי' מש"ל, עוד קשה מאי קאמר ר"ג השבתני כו' מאי תשיבני על המדברת לימא השבתני ברוב פסולים מאי תשיבני ברוב כשרים ועי' במהר"ם שיף שעמד בזה גם רש"י תמוהים בד"ה תיפוק לי' שהקושיא קאי על ר"י מנ"ל הא דלמא הקושיא על ר"ג ועי' מ"ש בדיבור הקודם, ולפע"ד נראה דיש לכאורה הוכחה שלא כפי' הב"י שהבאתי לעיל דלר"ג בעצמו בעי לכתחילה תרי רובא דהנה כבר כתבתי לעיל בשם הפ"י וס' הפלאה, וכלל העולה דבלא חזקת בודקת ומזנה לא עדיף ברי מרוב או ס"ס וא"כ קשה אמאי לא הקשה ר"י לר"ג בקיצור דידיה אדידיה דהא ר"ג פוסל באלמנת עיסה אע"ג דהוי רוב וס"ס ומכש"כ דברי לחוד לא מהני כיון דר"י לא סבר בודקת ומזנה דאל"כ עדיין לא מקשה מידי אבל באמת לק"מ דודאי אליב' דאמת דקיי"ל דעד אחד אינו נאמן באתחזק איסור אף שאומר ברי ורוב מהני א"כ מוכח דרוב עדיף מברי אבל ר"י לא היה יכול להשיב לר"ג מכח כש"כ כנ"ל דדלמא סובר ר"ג דברי עדיף ועד אחד נאמן אף באתחזק איסור ועדיף עד אחד מרוב ואין לדמות כלל שום דבר לנאמנות העד ע"כ הוכיח לו ר"י דלא אלים כח הברי לחוד ולפ"ז קאמר ר"ג שפיר על המעוברת דהא באמת כל טעמו של ר"ג משום ברי שלה בצירוף בודקת ומזנה וכיון דר"י השיב לו על הברי ולא רצה לומר סברת בודקת ומזנה, א"כ ממילא ברוב כשרים אינה נאמנת לשיטת ר"ג דהא ברי בלא בודקת ומזנה לא עדיף לר"ג מס"ס ולר"ג אף ס"ס ורוב ל"מ א"כ אף ברי ורוב ל"מ ולכל הפחות היא אסורה לכתחילה לכהן אבל על ר"י הקשה הגמ' שפיר דהא ר"י סובר באלמנת עיסה דס"ס ורוב מהני ולשיטת הפ"י דס"ס לא עדיף מרוב א"כ נהי דמוכח משבוי' דברי לא עדיף מרוב מכל מקום דלמא הוי כמו רוב ובצירוף רוב כשרים אפי' לכתחילה תנשא כמו באלמנת עיסה לר"י

ולפי"ז מיושב קושית העולם הנ"ל דמוכח דמאן דפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים דהא אף אם נאמר דברוב כשרים כ"ע מכשרי מ"מ זהו ודאי א"א לאוקמי פלוגתיה