חמדת שלמה חלק ב סב

לפי"ז י"ל קושי' העולם שמקשי' לקמן מסייע לי' לריב"ל לדברי המכשיר אפי' ברוב פסולים לדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים דקשה מנ"ל לדברי הפוסל אפי' ברוב כשרים ולפמ"ש ניחא כיון דקאמר ר"י אין אפטרופוס לעריות משמע אפי' אומרת ל"נ א"נ וכמ"ש תוס' וא"כ קשה כיון דרישא תני לרבותא דר"י למה תני מה טיבו של איש זה דמשמע שמודית שנבעלה הו"ל לאשמועי' רבותא אפי' אומרת ל"נ א"נ ע"כ הוכיח מזה דלאו דוקא ברוב פסולים פליגא אלא אפי' ברוב כשרים וע"כ נאמנת לומר לא נבעלתי משום דהוי ס"ס וע"כ לא מצי למיתני באומרת ל"נ כיון דמיירי בכל גוונא

א עדיין י"ל דלמא ברוב כשרים ודאי מהני רק דפליגא ברוב פסולים ובפלגא ופלגא ומש"ה ל"מ למיתני אומרת ל"נ דבפלגא ופלגא נאמנת לומר ל"נ דהוי ס"ס אך למ"ש הב"ש והפ"י דבאלמנת עיסה הוי רוב וס"ס אבל בס"ס לחוד לא מהני א"ש דע"כ פליגא בר"כ ומש"ה לא תני אומרת ל"נ משום דהוי רוב וס"ס, גם י"ל למ"ש התוס' הא ל"ד לשבוי' דהתם הוי כל פסולים ולכאורה תירוצם אינו מובן כלל וכן תמה הפ"י ונ"ל דר"י מדמי לשבוי' דהתם ג"כ הוי מיעוט להתיר דשמא לא זנתה אך על מדברת קשה בפרט למ"ש רש"י אין אפטרופוס לעריות אין אתה יכול להיות לה אפטרופוס לומר שלא זנתה משמע דל"ה רק ספק וא"כ אף ברוב פסולים אם נימא סמוך מיעוטא לפלגא הוי רוב להתיר ע"כ צ"ל דר"י ס"ל דבשבוי' כיון דאמרי' בכמה ענינים בשבוי' הקילו הואיל ומנוולא נפשה ס"ל דבשבוי' הוי רק מיעוט לחוש שזנתה ואפ"ה פסלו' וע"כ הקשה שפיר וא"כ מוכח דמאן דפוסל פוסל אפי' בר"כ, רק דעדיין קשה ברוב כשרים למה לא תהי' נאמנת לא נבעלתי הא הוי רוב וס"ס ודמי' לאלמנת עיסה ולפמ"ש לעיל דבר"כ באמת נאמנת ל"נ א"ש ומוכח לפי"ז כשיטת הפ"י דבא"ע הוי רוב וס"ס, גם י"ל דהכא ל"ה רוב וס"ס דחיישי' דלמא אזלא איהי לגבי' דהו"ל קבוע משא"כ בא"ע דנתערב החלל ולא ניכר במקומו לא הוי קבוע ודוק וא"ש ועי' היטב מ"ש בדיבור שאח"ז

בא"ד אבל קשה מלקמן דקאמר בשלמא לזעירי כו' הנה כתבתי לעיל קושית המפרשים דלמא הא דקאמר הגמ' מיגו היינו דהוי טענה מעלייתא דלא מפגמא נפשה ועי' מ"ש לעיל, וליישב דברי התוס' נלע"ד אחר העיון בדרך נכון דהנה צריכי' להבין הא דקאמר הגמ' לקמן הניחא לזעירי שפיר קאמר ר"י לר"ג אע"ג דבהא מיגו פליגנא עלך כו' וע"כ הפי' הוא כך אע"ג דפליגנא עלך בדיני מיגו ולא אלים לדידי כח המגו כמו לדידך אבל הך מיגו דשדה עדיפא ומודינא וקשה איך מוכח דר"ג מכשיר מטעם מיגו הא אפי' במעוברת מכשיר דליכא מיגו דהא קאמר לר"י השבתני כו' מה תשיבני על המדברת וצ"ל כפי' התוס' דאית לה מיגו דהא מדברת מיירי בכל גווני אף דמודית שנבעלה וגם ממתני' דהא נקט תרי בבי להודיעך כוחו דר"י אף דאית לה מיגו וממילא מוכח היכא דאית לה מיגו הוי סברא פשוטה לר"ג דנאמנת, ולפי"ז הקשו תוס' שפיר דמוכח דר"י מודה דנאמנת לומר לא נבעלתי דאל"כ רק דהפי' הוא בהא מיגו גרוע פליגנא עלך א"כ תיהדר קושי' הנ"ל לדוכתי' מנ"ל דר"ג עצמו סובר מיגו גרוע וא"ל ממתני' ובריית' ז"א די"ל דלר"ג לשיטתו דלא ס"ל אין אפטרופוס לעריות ודאי דנאמנת לומר לא נבעלתי א"כ הוי לדידי' מיגו טוב ושפיר קאמר מה תשיבני כו', וכן במתני' נקט מדברת משום האי רבותא דמיגו טוב אבל מיגו גרוע לא מוכח מר"ג כלל, וא"כ איך שייך לומר אע"ג דבהאי מיגו פליגנא עלך כיון דלא מוכח כלל מר"ג האי מיגו ודוק כי זה ברור

ובזה נראה לע"ד ליישב קושי' הפ"י בסוגי' דמשארסתני נאנסתי שהקשה לשיטת התוס' דלר"י דלית לי' מיגו במ"ע לא אזיל הך תירוצא דטעמא דר"ג משום מיגו רק כתי' השני דטעמא דר"ג משום חזקה א"כ ל"ל להגמ' לומר כלל טעמא דר"ג משום מיגו דהא בע"כ צריכנן לבוא לטעם חזקה ולפי מ"ש ניחא דהגמ' הוכיח דבע"כ צ"ל כן מדנקט פלוגתי' דר"ג ור"י במשארסתני נאנסתי ובמוכת עץ מזה מוכח דיש טעם במשארסתני נאנסתי לומר יותר דנאמנת דאל"כ תיהדר קושי' הנ"ל לדוכתי' דאי טעמא דר"ג משום חזקה מנ"ל לר"י דר"ג אית ליה כלל מיגו גרוע א"ו דטעמא דר"ג משום מיגו ג"כ ומוכח זה ממתני' מדאיצטריך לאשמעי' בתרתי במשארסתני ובמוכת עץ ואע"ג דאנן קיי"ל כזעירי דהא איתותב ר"א וא"כ י"ל דמודה קאי על מתני' דראוה מדברת מ"מ הא אליב' דאמת קשה ע"ז מ"ש האי מיגו מהאי מיגו לשיטת התוס' בפי' שור שחוט וכמדומה שכ"כ בס' מג"ש דאליבא דאמת א"א לומר דקאי על מתני' דראוהו מדברת מכח קושי' הנ"ל ואף דל"מ שפיר די"ל משום מעלה עשו ביוחסין ס"ל לר"י דל"א מיגו או בפשוט י"ל משום דאין אפוטרפוס לעריות אינה טוענת ברצון לא נבעלתי וכמ"ש תוס' מ"מ צריך הגמ' מיגו אליבא דר"א דהא חזינן דלקמן שקיל וטרי הגמ' אליב' דר"א אף דאיתותב כאן וזה ברור

אמנם לכאורה עדיין י"ל דמוכח ממתני' דס"ל לר"ג דיש סברא לומר מיגו גרוע דהא קשה למה נקט במתני' היא אומרת פלוני וכהן הוא דמשמע שבאמת מודית שנבעלה למה לא נקט אומרת לא נבעלתי דהוי רבותא טפי אליבא דר"י כיון דרישא לא נקט רק להודיעך כחו דר"י ועי' מש"ל וע"כ צ"ל לפי הו"א זו דר"י ס"ל דאינה נאמנת באומרת לא נבעלתי ואשמועינן רבותא אף דאית לה מיגו גרוע וממילא מוכח דר"ג ס"ל די"ל מיגו גרוע, אבל לפמש"ל דיש סברא לומר באומרת פלוני וכהן הוא דהוי ברי טוב א"כ לא מוכת מהא דלא נקט לא נבעלתי די"ל דאתי לאשמועי' אף דהוי ברי טוב ע"כ הוכיחו התו' מזה דלר"י נאמנת לומר ל"נ דאל"כ ל"ש לומר אע"ג דבהא פליגנא כו' ודוק

עוד נראה להוכיח דר"ג אית ליה מיגו גרוע דהנה קשה לכאורה על ר"ג דקאמר מה תשיבני על המדברת דהנה הרשב"א בתשו' הוכיח דס"ס עדיף מרוב מר"י שהכשיר באלמנת עיסה מטעם ס"ס אף דפוסל אפי' ברוב כשרים וכ' הפ"י דלא מוכח מידי דהתם הוי רוב וס"ס דהא מסתמא רוב המשפחה כשרים והוסיף להוכיח מר"ג דס"ס לא מהני וברי מהני אע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף וברי לא מהני באתחזיק איסור א"כ בע"כ מוכח דס"ס גרע מרוב כיון דגרע מברי ועי' בס' הפלאה שתמה על דבריו דקשה לימא איהו לנפשי' כיון דבאלמנת עיסה הוי רוב וכיון דרוב עדיף מברי למה לא מהני לר"ג ע"כ כ' דלר"ג טעמא אחרינא איכא מטעם חזקה אשה מזנה בודקת ומזנה, ולפ"ז כיון דר"י לא סבר בודקת ומזנה דמש"ה קאמר ר"ג השבתני על המעוברת א"כ מה קאמר מה תשיבני על המדברת כפי התוס' דאיכא מיגו דלא נבעלתי קשה לא נבעלתי גופא למה פשוט כ"כ דנאמנת כיון דמיירי ברוב פסולים א"כ לא הוי רק ס"ס וברי וכיון דרוב וס"ס ל"מ לר"ג בלא בודקת ומזנה מכ"ש ס"ס וברי וא"כ מאי מיגו דלא נבעלתי איכא ובע"כ צ"ל דהוי טענה מעלייתא א"כ מוכח דר"ג אית ליה מיגו גרוע

אך לפמ"ש הרמב"ם דבאלמנת עיסה אם נשאת ל"ת א"כ לא מוכח דסבר ר"ג מיגו גרוע די"ל שפיר דאית לה מיגו דלא נבעלתי דלכל הפחות אם נשאת ל"ת וא"כ מאי קאמר הגמ' אע"ג דבהא פליגנא עלך ובע"כ דקאי על מיגו מעלייתא א"כ מוכח דר"י סובר דנאמנת לומר לא נבעלתי רק באומרת לכשר נבעלתי לא מהימנא במיגו וכמ"ש התוס' ומכש"כ לפי מה שכ' הב"י בדעת הרמב"ם שסובר דלכתחילה בעי תרי רובי אף בטוענת ברי ופי' הב"י דר"ג גופא סובר כן לא דאנן פסקינן כן מטעם הכרעה עי"ש ובב"ש א"כ הוי שפיר מיגו מעלייתא דהא השתא נמי לא נאמנת רק בדיעבד

ובזה נתיישב לי מה שהי' קשה לי על הרמב"ם דהא לדידן דפסקי' כזעירי ואם נאמר דר"י פוסל אף באומרת לא נבעלתי וא"כ לכל הפחות לר"ג ספיק' הוי ונהי דנאמנת מ"מ לדעת הרמב"ם דלכתחלה בעי תרי רובא הו"ל להעתיק דינא דמתני' בנסתרה ולהשמיענו דבעי שטוענת ואם