חמדת שלמה חלק ב סא

שהעדים יאמרו שיודעים בבירור שזה האיש אינו אותו פלוני לאפוקי במעוברת דהוי ברי גרוע דהא א"א להכחישה כיון דלא היו העדים בשעת מעשה וא"כ איכ' למימר חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י אמנם לדעת הרמב"ם הנ"ל דאף באומרת סתם לכשר נבעלתי נאמנת הקשה הגמ' שפיר דמשום רבותא זו לא צריך למתני תרי בבות מדברת ומעוברת דבחדא בבא הו"מ לאשמועינן והיינו דליתני היא אומרת פלוני ובהן הוא או סתם כהן הוא וממילא הוי אשמועי' שני הרבות ת דהיינו באומרת פלוני וכהן הוא הוי ברי טוב ובאומרת כהן סתם הוי ברי גרוע, ומה מאוד מיוסדים דברי הגמ' בזה על אדני פז, בשלמא לזעירי קתני תרתי היינו תרי בבות מדברת ומעוברת, אבל לר"א תרתי למה לי פירושו תרי בבות למ"ל ולא היה יכול להקשות בקיצור מעוברת למ"ל דהא צריך לאשמועי' רבותא הנ"ל אף דהוי ברי גרוע, רק קושית הגמ' דהא בחדא בבי הוי יכול לאשמועי' אותו רבותא דהשמיענו במעוברת, וכ"ז לדעת הרמב"ם דאף באומרת לכשר נבעלתי נאמנת אבל לשיטת הריב"ש בע"כ צריך למתני' פלוני וכהן הוא א"כ לא מצי לאשמועי' דברי גרוע מהני רק במעוברת וצריך למתני' תרתי בבות והדרא קו' הנ"ל לדוכתי' א"ו מוכח כשיטת הרמב"ם ודוק

ולפי"ז אמרתי דרך פלפול ליישב קושי' התוס' ד"ה ואין אוסרין שהקשו הא לזעירי ודאי באומרת לא נבעלתי נאמנת לר"י דהא הוי ס' ספיקא עי"ש מה שתירצו, והקשו מלקמן דקאמר הגמ' בשלמא לזעירי כו' עי"ש והקשו המפורשי' דלמא הא דקאמר הגמ' מיגו היינו דהוי טענה מעלייתא דלא מפגמה נפשה וכ' הפ"י דצ"ל דתו' ס"ל דלא נבעלתי לא הוי טענה מעלייתא נגד לכשר נבעלתי וצ"ל משום דלא נפקא לה מידי כיון דסוף סוף לא פסלה נפשה הכהונה עי"ש, ולפ"ז יש ליישב לכאורה קושיתם שהקשו דהא הוי ס' ספיקא דהנה תוס' כתבו לעיל בסוגי' דפ"פ דלא הוי ס"ס דלמא מ"ע מדלא טענה דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ולפ"ז לסברת הפ"י דלא נפקא מיני' מידי אם טוענת לא נבעלתי או לכשר נבעלתי א"כ י"ל ג"כ דלא הוי ס' ספיקא מדלא טענה לכשר נבעלתי רק לכאורה הא ליתא דהא לזעירי אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי וא"כ שפיר הוי ס' ספיקא באומרת לא נבעלתי דאת"ל נבעלה דלמא לכשר נבעלה, ואין לומר מדלא טענה, ז"א דמשום הכי לא טענה דלא היתה נאמנת

אך לאחר התבוננת נראה דהא ליתא די"ל דר"י ס"ל לסברא מקויימת דאמרי' מיגו מעלייתא ובפרט לשיטת התו' דאף בתבעו אית לי' לר"י מיגו ומש"ה ס"ל לר"י דאינה נאמנת באומרת לא נבעלתי דא"א להאמינה דאם נאמין לה לא נבעלתי תו אי אפשר שלא להאמינה באומרת לכשר נבעלתי כיון דאית לה מיגו מעלייתא וזהו דבר שהשכל מכחיש ואם נאמין לה באומרת לכשר נבעלתי מטעם מיגו א"כ תו לא מהימנא באומרת לא נבעלתי מטעם ס"ס מדלא טענה כנ"ל כיון דהשתא קיימינן דנאמנת לומר לכשר נבעלתי ומש"ה ס"ל לר"י דלא מהימנינן לה אף באומרת לא נבעלתי דזהו לא הוי נגד השכל דהא מצינו כמה פעמים שחששו למיעוט ודוק

אמנם לפ"ז סוער עלינו קושי' שני' של תוס' מהא דקאמר הגמ' בשלמא לזעירי כו' א"כ מוכח דנאמנת דא"ל דהוי טענה מעלייתא וכתי' המפורשים דקשה סוף סוף כיון דהוי טענה מעליותא לומר לא נבעלתי א"כ ממילא נאמנת מטעם ס"ס דלא שייך לומר מדלא טענה, אך לפמ"ש לעיל דבאומרת פלוני וכהן הוא יש לה לירא דלמא העדים מכירים אותו פלוני ותתבדה ותאחז שפיר י"ל דהוי טענה מעלייתא מדלא טענה לא נבעלתי דא"א להכחישה ואם באמת אותו פלוני היה פסול היה לה לטעון לא נבעלתי אבל לגבי ס"ס לא שייך זה דהא א"א לומר דבאמת לכשר נבעלה כיון דלא טענה דהא אם באמת היה כשר לא הוי לא נבעלתי טענה מעלייתא דהא באמת לא היו יכולים להכחישה כיון דבאמת היה כשר בשלמא אי הוי טענה מעלייתא מטעם זה לא מפגמה כקו' מהרש"א שפיר י"ל דאף באמת נבעלה לכשר אין רצונה לטעון כן אבל לפמ"ש דלא הוי טענה מעלייתא רק משום שלא תוכל להתבדה אבל אם באמת נבעלה לכשר תו לא הוי לא נבעלתי טענה מעלייתא ומש"ה לא הוי ס' ספיקא ואין להקשות לפ"ז מאי פריך אלא לר"א מאי מיגו איכא הא י"ל כנ"ל דאית לה מיגו דאי בעי אמרה לכשר נבעלתי ולא פלוני ולא תוכל להתבדה, הא בורכא די"ל שיראה שהעדים ישאלו אותה מי הוא נהי דאם לא שאלו אותה מי הוא נאמנ' באומרת סתם אבל מיגו לא שייך כי מתייראת שהעדים ישאלו אותה כי כן הוא סתמא דמלתא כיון שהעדים רוצים לדעת טיבו של האיש, בפרט לס' הנ"ל אולי מתוך בירור הדברים תתבדה ותאחז, ובזה יש ליישב כמה דקדוקים בסוגיא זו ובפרט מאי דאי' בגמ' חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה דלפי' רש"י צ"ל דתני רישא לגלויי סיפא, ולפי' התו' צ"ל דמסיפא לא הוי מוכח דר"י פוסל אותה ולכאורה הוא דחוק דא"כ ליתני ילדה למה נקט מעוברת ובסברא שכתבתי ניחא כיון דצריך למתני מעוברת משום בתה תו לא קשה מדברת ל"ל דהא צריך לאשמועי רבותא הנ"ל אע"ג דהוי ברי טוב ודוק בכל מה שכתבתי ומה שאכתוב לקמן בעזה"י

גמ' אמר ליה ר"פ לאביי לזעירי כו' לימא דלא כר"י וק' מאי קושיא הא באמת הלכה כר"ג ועי' בפ"י שהק' כן ונ"ל דאביי דס"ל במס' יבמות דף ס"ט ע"ב אליב' דרב ארוסה שעיברה הולד ממזר אפי לא דיימא מעלמא מוכח ע"כ דרב ס"ל כר"י דלר"ג איהי נאמנת כדאמר לקמן חדא דקמודי ועוד האר"י א"ש הלכה כר"ג ע"כ הקשה שפיר לאביי דלדידי' כיון דע"כ רב כר"י תיקשי דרב אדרב ולומר דדוק' בנבעל' ס"ל כר"י אבל בנסתרה ס"ל כר"ג וסביר ליה כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא זהו ודאי דוחק ע"כ הק' שפיר

ולפי"ז יש ליישב קו' התו' ד"ה ואין אוסרין עה"י שהקשו דבאומרת לא נבעלתי מודה ר"י דלפום סברא דאביי אליב' דרב כר"י א"כ ליכא למימר באומרת לא נבעלתי נאמנת א"כ ע"כ הא דא"נ לכשר נבעלתי במיגו משום דר"י ל"ל מיגו וכמ"ש רש"י לקמן דר"י ל"ל מיגו כיון דקיי"ל בכל הש"ס דאמרי' מיגו דלא כר"י ודאי דוחק לומר דרב ס"ל כר"י א"ו מוכח לפום ס' דאביי דאפי' לא נבעלה א"נ ע"כ הקשה הגמ' שפיר אבל לדידן דלא קיי"ל כאביי התם קאמר הגמ' שפיר דס"ל די"ל לר"י נאמנת לומר ל"נ ואפ"ה אינה נאמנת לומר לכשר נבעלתי דל"ל מיגו ודוק, ועי' היטב מ"ש בדבור שאח"ז ועוד לקמן

תוס' ד"ה ואין אוסרין, לע"ד נראה ליישב קושייתם דודאי מפשטא דגמ' דלקמן דאמר ר"י כיון דאסתתר אין אפוטרופוס לעריות משמע דבאומרת לא נבעלתי ג"כ אינה נאמנת וכמ"ש תוס' ד"ה השבתנו רק די"ל דהיינו דוקא ברוב פסולים דלא הוי ס"ס כיון דרוב פסולים וע"ז אמר מדברת היינו שבוי' וכדהוכיח הגמ' לקמן מזה דמאן דמכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולים אבל ברוב כשרים נהי דר"י פוסל באומרת לכשר נבעלתי דמתני' מיירי בכל גווני מ"מ באומרת לא נבעלתי ודאי נאמנת לר"י משום ס' ספיקא דבאומרת ל"נ ל"מ מתני' כדמשמע מלשון מ"ט של איש זה דמשמע שמודית שנבעלה רק דאפ"ה מוכח ברוב פסולים אפי' לא נבעלה אינתי נאמנת מדאמר ר"י מדברת היינו שבויה וע"כ קאמר הגמ' שפיר לקמן הניחא לזעירי מיגו דאי בעית אמרה לא נבעלתי מהימנא דברוב כשרים מוכח עכ"פ דנאמנת לא נבעלתי כיון דהוי ס"ס ואפ"ה הקשה ר"פ לאביי שפיר דברוב פסולים מוכח דאפי' לא נבעלתי אינה נאמנת גם י"ל דר"פ הוי ס"ל דלר"י אפי' ברוב כשרים א"נ לא נבעלתי ול"ק דהוי ס"ס כיון דלאביי קאי הכא ואביי משמע דקיבל מרבה לקמן מה שתי' התם אשה נשאת בודקת ונישאת וא"כ י"ל דאף ס"ס לא מהני לר"י ולקמן רפ"ב אזיל אליבא דמסקנא כרבא מוכח דנאמנת לומר לא נבעלתי ברוב כשרים עכ"פ משום דהוי ס"ס: