חמדת שלמה חלק ב ס

היכא דלא בא עלי' וגם הא זה תלוי בדידה א"ו דעיקר נאמנות משום חזקה וא"כ קשה שפיר במ"ע לא יהי' נאמן א"ו דמ"ע פתחה פתוח כשיטת רש"י והרמב"ם ודוק ועי' מ"ש לקמן דף י"א ע"ב ור"פ האשה שנתארמלה בשיטת הר"ח והרי"ף עיש"ה

דף י"א אמר ר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד **(בזמן הזה ובמדינות הללו אסור לקבל גרים כפי דינא דמלכותא,)** ישוב שיטת הרי"ף ומה שיש לפלפל בסוגי' הארכתי בספרי שו"ת חמדת שלמה חלק יורה דעה סי' ל"א עיש"ה ובסי' ל"ב שם

ע"ב גמ' אבל לא הכיר בה כו' מיתיבי הוא אומר דרוסת איש כו' והיא אומרת כו' אלא כו' קשה לי לפי"מ דאמר טעמא דר"מ דס"ל מ"ע אית לה מאתיים משום דמדמי לי' לבוגרת ונראה דלפי"ז אם נשאה כשהיתה בוגרת ונמצאת מוכת עץ נראה ודאי דלא הוי מקח טעות כיון דר"מ מדמי בוגרת למ"ע וס"ל דתרווייהו שוים ומעתה קשה דלמא מיירי מתני' שנשאה כשהיתה בוגרת וטוען שלא מצא דם, והיא אומרת מ"ע דמ"ע ודאי לית לה טענת דמים לכל הדעות ונראה מזה ראי' לשיטת הר"ח דמ"ע ובוגרת פתחן סתום וא"ש כיון דבוגרת ומ"ע תרווייהו שוים שאין להם טענת דמים ופתחן פתוח וזה שייך בתרווייהו ע"כ ליכא למימר שנשאה כשהיתה בוגרת דא"כ קשה ממ"נ דט"ד ליכא בשניהם ופ"פ יש טענה בשניהם

ובזה מיושב מה שהוצרך הר"ח לומר דמוכת עץ פתחה סתום, ונהי דמוכח דבוגרת פתחה סתום מ"מ מנ"ל דמוכת עץ ג"כ פתחה סתום בפרט בירושלמי איתא להדי' שהפתח פתוח אף בעץ, ולפי מ"ש הוכרח לזה די"ל דקשי' למה מדמי ר"מ מוכת עץ לבוגרת הא בוגרת פתחה סתום ומ"ע פתחה פתוח, ואף אם מ"מ נראה לר"מ לדמותם יחד כמו שצריכים לומר לשיטת התו' דבוגרת יש לה טענת דמים ומ"ע לית לה מ"מ הוי קשה דלמא מיירי שטוען פ"פ ונשאה בחזקת בוגרת והיא אומרת מוכת עץ אבל לפי מ"ש הר"ח לדמות מ"ע לבוגרת לגמרי א"ש ולשיטת התו' והרמב"ם צ"ע ליישב

דף י"ב עא תוס' כגון שקידש ובעל לאלתר וצ"ל שגם הראשון אחר שקידש כנסה לאלתר, ולכאורה קשה דלענין זה הוי חזקת הגוף וחזקת היתר וכ"הק הפ"י, ולפמ"ש לעיל דף ב' בתו' ד"ה נשאת דבחזקה אעפ"כ צריכי' לברר מאי דאפשר וע"כ צריך לבוא לב"ד א"ש, ומ"ש הפ"י מן חלוצה שמא זינתה בעודה שומרת יבם תמוה דהא חלוצה א"א שתנשא לכהן

ע"ב תוס' ד"ה ר"ה ור"י הקשו לאביי דס"ל ב"וש ברי עדיף א"כ אי אפשר למדרש שבועת ה' תהיה בין שניהם בנ' ידענא כו' וא"כ מנ"ל מתוך ותירץ דנ"מ בטענו ע"פ עד אחד וקשה לכאורה למ"ד ב"וש ברי עדיף למה לא יהיה עד אחד נאמן להוציא היכא שהשני טוען שמא דהא ברי של העד עדיף משל בעלים דהעד יכול לחייבו שבועה והבעלים אינם מחייבים שבועה דאוריית' וכיון דברי שלו מהני להוציא למה לא יועיל ברי של העד ואע"ג דכתיב לא יקום עד א' באיש י"ל דהיינו במכחישו וכ"כ התו' להדי' במס' כריתות ר"פ אמרו לו דמש"ה אצטריך או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים, דמקרא לא יקום לא מוכח די"ל דמיירי במכחישו

ובאמת הקשיתי כבר על תו' מנ"ל באמר א"י שאין עד אחד נאמן להוציא ודוחק לומר דילפי' מחטאת דכתיב או הודע, אך י"ל לחייבו ממון בלא קרא דלא יקום א"י לחייבו מדכתיב ע"פ שני עדים יקום דבר וקרא דלא יקום הוא רק לדיוקא אבל קם לשבועה וע"כ ממיל' אף באומר א"י אין לחייבו, אך מטעם ברי ושמא קשה הדבר למה לא יועיל ברי של העד, ולכאורה עלה על דעתי די"ל טעמא דבו"ש ברי עדיף הוא היכא דאידך טוען ברי צריך אותו שאומר שמא לצאת ידי ספק גזל ולגבי התובע ל"ה ספק גזל כיון שהוא אומר ברי משא"כ בטענו ע"פ עד אין התובע רשאי ליקח המעות דגם אצלו הוא ספק גזל שא"י אם העד אומר אמת, אך למאי דקיי"ל דעד אחד נאמן באיסורין למה לא יוכל ליקח המעות משום לתא דאיסור גזל כיון דהעד אומר שאינו גזל וצ"ע: **(בזמן הזה כל הדברים הנוגעים לדיני ממונות נוהגים על פי דינא דמלכותא והובאו פה רק בהמשך הפלפול

)** וליישב קושית תו' אפשר לומר לפי מה דאית' בח"מ [סי' עה] בטוען א"י אם פרעתיך וחזר ואמר נזכרתי נאמן והש"ך מסיק להלכה דאינו נאמן כיון דאין שכנגדו צריך שבועה ונתחייב בטענתו תיכף שוב א"י לחזור ולטעון וי"ל דזה דוקא בא"י אם פרעתיך דחייב משום דמחזקי' לי' בחזקת חיוב משא"כ בא"י אם נתחייבתי דחייב י"ל דהיינו משום ספק גזל וכמש"ל ומכש"כ לאביי דס"ל אפי' בברי גרוע ברי עדיף ודאי ליכא למימר דמחזקי' לטענת התובע שהוא אמת דבשלמא בברי טוב ושמא גרוע י"ל מחמת ריעותא של טענת הנתבע מחזקי' לטענת התובע שהוא אמת משא"כ בברי גרוע ושמא טוב ודאי ליכ' למימר הכי וע"כ דה"ט משום ספק גזל וא"כ נראה פשוט דבאומר נזכרתי נאמן משא"כ היכ' דחייב משום מתוך שאיל"מ דחייב מדינא י"ל דשוב א"י לומר נזכרתי וא"כ שפיר נ"מ במ"ש רחמנא שבוע' ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים גם נראה היכא דעד מסייע להאומר שמא נראה דפטור מטעם הנ"ל דאין לחייבו משום ספק גזל דעד אחד נאמן באיסורין והיכא דמחויב שבועה ואי"ל ל"מ ע"א דהוי ממון ושפיר איכא נ"מ, שוב ראיתי בס' קצה"ח סי' ע"ה שכתב בשם כנה"ג דבמתוך שאיל"מ א"י לומר נזכרתי ודוק

ועיין בש"ע אבה"ע [סי' קמא סעיף נג] בגט שאינו מקוים וע"א אומר מזויף אין שומעין לו ואם הבעל עצמו אומר מזויף צריך קיום ואם לא נתקיים תצא והוולד ממזר עי"ש בב"ש מזה מוכח ג"כ דהכחשת הבע"ד עדיף מעד אחד אך התם י"ל דהוי מטעם לא יקום עד אחד באיש דהא השליח שהביא הגט אע"ג דמיירי של"א בפ"נ מ"מ כיון דאמר שהוא שליח הבעל הוי כאלו הכחיש העד שאומר מזויף והוי עד אחד בהכחשה אבל אם הבע"ד אומר מזויף שפיר י"ל דצריך קיום מדאורייתא ולפי מה דנראה מרוב הפוסקים דאפי' בטוען מזויף הוי הקיום מדרבנן דלא כשיטת הר"א בתוס' ודאי די"ל הם אמרו והיה נראה להם יותר לחוש לערעור הבעל משא"כ במלתא דאו' ודאי הדבר צ"ע

דף יג במשנה מאיש פלוני וכהן הוא, והנה הרמב"ם העתיק הך דינא דמתני' באומרת לכשר נבעלתי והשמיט תיבת פלוני וכהן הוא ועי' בספר שיטה מקובצת הביא פלפול בזה בשם תשובת הריב"ש ועיינתי בתשו' הריב"ש וראיתי כי הוא מסתפק אם מהני כי אולי לא קים לה בגווי' ויש להביא ראי' לדעת הרמב"ם דמהני בלא אמירת פלוני, דיש לדקדק בגמ' דקאמר הניחא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת אלא לר"א תרתי למה לי והוא שפת יתר כיון דהקושי' אינו רק מעוברת למה לי הו"ל לומר בקיצור מעוברת למה לי ונראה דהנה לכאורה קשה מאי פריך הגמ' תרתי למ"ל דילמא אי תני מדברת הו"א בהא מכשיר ר"ג כיון דהעדים ראו אותה מדברת עם א' נהי דודאי אינם מכירים אותו פלוני מדשאלו אותה מה טיבו מ"מ הא יכול להיות שהם מכירים אותו פלוני שהיא אומרת וירגישו בשקרה והוי ברי טוב בפרט כי הלשון משמע פלוני וכהן הוא שהוא ניכר ואם אין אמת בפיה בודאי מתיראת **(זכר ואעפ"כ י"ל דל"ש חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה דאולי אף בעולת עצמו אינו רוצה וכ"מ לשון רש"י שכ' ולא ידע כו': ע"כ)**