חמדת שלמה חלק ב נט

במקום חזקה, וא"ל דאף בגליל להימנא במגו דמ"ע **(הג"ה וגם הכא בברי וברי ודאי צריך מגו מעלייתא וא"כ ממ"נ אם תטעון מ"ע אני תחתיך לא תהי' נאמנת ומ"ע קודם אירוסין תפסיד מנה: ע"כ)** דבשלמא נגד משארסתני נאנסתי הוי מ"ע טענה מעלייתא דלא פסלה נפשה מכהונה אבל נגד בא אלי או בתולה הייתי ל"ה מ"ע טענה מעלייתא מש"ה לא מהימנא אבל ביהודה נאמנת לומר בתולה הייתי כיון דבאומרת בא אלי נאמנת אף באומרת בתולה הייתי נאמנת ולא בעי טענה מעלייתא רק גבי מ"ע דגם אם אומרת מ"ע אני תחתיך אינה נאמנת ומה שהקשו התוס' לקמן להימנא במגו היינו לתי' הגמ' דלקמן דטעמא דר"ג משום חזקה וא"כ אף באמרה מ"ע אני תחתיך נאמנת הקשה התוס' שפיר להימנא במגו

ובזה מיושב ג"כ דפתחו התוס' לומר דכולה סוגי' מיירי באומרת בא אלי או בתולה הייתי ולפי מאי דמסקו בע"כ דמיירי רק בבא אלי לחוד דבתולה הייתי אינה נאמנת ביהודה דהוי במקום חזקה ולפמ"ש א"ש דסוגי' דכאן מיירי ודאי אף באומרת בתולה הייתי וכמו שהוכיחו התוס' לעיל רק לבסוף כתבו התוס' אליבא דאמת לתי' משום חזקה ואז מיירי באמת רק בבא אלי

ולפמ"ש יש להוכיח לכאורה שיטת הר"ח והרי"ף דמ"ע פתחה סתום דלקמן קאמר הגמ' על מתני' דהאוכל אצל חמיו ש"מ מקומות מקומות יש כדתני' וכו' עי"ש וקשה לכאורה מנ"ל מהא דהי' מעמידין דלא הי' מיחדין דלמא מש"ה העמידו שושבינין כדי שלא יאבדו הבתולי' והיא בנקיון כפה תאמר האמת שבתולה היא ולא תהי' נאמנת לשיטת התוס' וא"ל דהוכחת הגמ' מהא דהעמידו לה שושבין כדי שלא תבוא דם מעלמא הא אם תרצה לעשות רמאות יכולה לומר בא אלי, הא ליתא מכמה טעמים חדא דנ"מ כמה פעמים אסורה עליו היכא דליכא ס"ס דשוי' עלי' חתד"א אבל אם תכניס דם צפור הוא לא ידע מזה ויקיים אותה באיסור ועוד הא אף במקום שאין מיחדין יכולה לטעון מ"ע ואפ"ה העמידו שושבינין אם לא תאמר כן וא"כ ביהוד' העמידו שושבינין אם תאמר בתולה הייתי א"ו מוכח דאליב' דאמת אף באומרת בתולה הייתי נאמנת וא"כ קשה שפיר למה העמידו לו שושבינין שלא יאבד הדם הא אף אם יאבד תהי' נאמנת לומר בתולה הייתי במיגו דבא עלי וא"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתי' דאף בגליל תהי' נאמנת במיגו דמ"ע ובע"כ צ"ל אליבא דאמת דמיירי בטענת פ"פ ולית לה מיגו דמ"ע פתחה סתום והא דדחי הגמ' לא דקטעין טענת דמים ל"ק דהא בטענת דמים אית לה מיגו די"ל דהגמ' דחי דקטעין טענת דמים וכתי' הגמ' לקמן דטעמא דר"ג משום מיגו ובאומרת בא אלי או בתולה אני לית לה מיגו וכמש"ל, ולשיטת התוס' י"ל הקושי' הנ"ל דלקמן אביי הוא דקאמר הכי ואביי הוא תלמידו של ר' יוסף ולדידי' שפיר נאמנת לומר בתולה הייתי וכמו שכתבתי לעיל אליבא דר' יוסף ודו"ק

ובדרך זה י"ל קושי' מהר"ם שיף הנ"ל על רש"י דהנה לכאורה קשה על רשי' דמפרש בתי' הגמ' לא דקטעין טענת דמים ומיירי שהעמידו שושבינין מאי בעי רש"י בזה דהא בגליל מסתמא לא הי' מעמידין וא"ל בלא שושבינן מאי נ"מ בין פ"פ לטענת דמים ז"א דבפ"פ י"ל לא קים לי' ונ"ל דהי' קשה לרש"י קושי' מוהרש"א דלעיל מאי ס"ד דר"י דמיירי בפ"פ עד דמקשה על שמואל מאי קמ"ל דלמא איירי בטענת דמים וצ"ל דהכי פריך מאי קמ"ל בהא דקאמר נאמן להפסידה כתובתה לימא סתמא נאמן וממילא יהי' מוכח דקי' לי' אף אי הוי אמרי' דנאמן היינו לאסרה וממילא יהי' מוכח דנאמן להפסידה כתובתה ממתני' דהאוכל וא"ל דמיירי בטענת דמים ז"א דהא בגליל לא הי' שושבינים **(הג"ה ובזה מיושב דלא מקשה מיהודא עצמו האוכל הא מי שאינו אוכל יכול לטעון א"ו דביהוד' י"ל שהי' שושביני' ע"כ)** וממילא טענת דמים ופ"פ שוים אי הוי ידעינן דקים לי' מש"ה צריך רש"י לומר דהתרצן דמשני בטענת דמים מיירי שהעמידו שושבינים וזה פשוט ולפי"ז מיושב קושי' מהר"מ שיף על רש"י דלרש"י קושי' התוס' מעיקרא ליתא דא"ל דבאומרת בתולה אני נאמנת דא"כ אף בבא עלי' תהי' נאמנת במגו וא"ל כתי' הפ"י דהוי מיגו במקום חזקה דא"כ דמוכח דאמרי' חזקה אף בבתולה אני אינה נאמנת משום חזקה וא"ל דלא קים לי' דהא הוכחנו לרש"י דקושי' ר"י הוא דלימא נאמן סתמא וממילא ידעינן דקים לי' וממילא יהי' נאמן אף באומרת בתולה אני ומלבד זאת י"ל דלרש"י נאמנ' לומ' בא עלי במגו דבתול' וא"ל דהוי מיגו במקום חזקה דהא כ' רש"י ביהוד' אמרי' בא עלי' ושכח ול"ש חזקה א"כ אף בגליל היכא דיש לה מיגו אמרינן דנאמנת דודאי בא עלי' וא"ל דהוי נגד חזקה ז"א דאם בא עלי' לא חשדי' לי' למשקר רק ששכח וזה אינו סותר החזקה בשלמא לפי' התוס' שכ' הטעם ביהודה דלא מוקי אינש אנפשי' אבל שכח ל"א כ' שפיר דבגליל הוי מיגו במ"ח אבל לפי' רש"י אין לומר כן, וצ"ע על תוס' שהביאו פי' רש"י היאך כ' לקמן לתרץ על מיגו דמ"ע דהוי מיגו במ"ח ולא כ' דלשיטת רש"י ל"ש זה וצ"ע, אך לפי' זה ק' על רש"י קושית התוס' לקמן הא יש לה מיגו דמ"ע ותי' התוס' ל"ש דהוי מיגו במ"ח כמ"ש וגם תי' השני משום מיגו להוצי' אין לומר דא"כ הדרא קושי' מהרמ"ש לדוכתי' דלתי' זה גם על רש"י ק' קושי' הנ"ל ואפשר סובר רש"י דמ"ע מפגמא נפשה טפי מאומרת בא עלי וי"ל כמו שתי' הר"ן עי"ש

והנה יש להוכיח שיטת רש"י והרמב"ם דמ"ע פתחה פתוח עפי"מ ששמעתי להקשות בשם הדרישה מאי קאמר שמואל חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה דלמא כוונתו להרויח הכתובה [ועי' ברא"ש ומש"ל] וא"כ י"ל דלעולם שהוא שונא לה מתמול שלשום רק אם הי' מגרשה אתמול הי' צריך ליתן לה הכתובה דהא ארוסה יש לה כתובה, ולפע"ד נראה ליישב לפי"מ דמוכח מרש"י דאף בגליל לא היו מעמידין מ"מ לפעמים היו מעמידין וכמו שפי' רש"י על תי' הגמ' לא דקטעין ט"ד ומיירי שהעמידו שושבינים וא"כ מה אהני לרמאה ברמיותי' דלמא יעמידו שושבינים ועוד דמסתמא כמים הפנים לפנים אם הוא שונאה גם הם ירגישו בו ויעמידו שושבינים וימצא דם ולא יכול לטעון לשיטת רש"י דביש דם א"י לטעון פ"פ ואף להר"ן דחולק על רש"י אפ"ה לענין כתובה מודה דביש דם א"י לטעון פ"פ ודוק

ולפי"ז ממילא מוכח כשיטת רש"י דמ"ע פ"פ דאל"כ קשה הא שמואל קאמר סתמא האומר פ"פ מצאתי נאמן משמע בכל מקום דיכול לטעון פ"פ נאמן וא"כ קשה לשיטת הר"ח במ"ע למה נאמן דא"ל משום חזקה הא קשה קושי' הדרישה דלמא רוצה להרויח הכתובה וא"ל כמ"ש דיעמידו שושבינים הא במ"ע לא שייך הך דהא לית לה דם א"ו כשיטת רש"י דפ"פ וממילא דלא איירי כלל שמואל במ"ע דלא שייך למטען כלל טענת פ"פ ודוק

אמנם כל זה לשיטת רש"י דפי' לעיל שביהודה הטעם משום בא עלי' ושכח דהנה לכאורה י"ל הא דהאמינו חכמים לטעון פ"פ לא הוי כלל משום חזקה רק משום הם אמרו והם אמרו רק דקשה מה הועילו חכמים בתקנתן לזה צריך לומר משום חזקה וא"כ ל"ק ממוכת עץ דהא הועילו בכל הנשים ועוד הא אף במ"ע אם הוא לא ידע שהיא מ"ע ירא שיעמידו שושבינים אך לפמ"ש רש"י הטעם דאינו נאמן ביהודה שמא שכח **(הג"ה וי"ל שכח קודם נישואין אבל מסתמא עכשיו)** ולא שייך חזקה קשה סוף סוף יהי' נאמן מטעם הם אמרו, ואין לומר מאי הועילו חכמי' בתקנתן ז"א דהועילו