חמדת שלמה חלק ב נב

אינה זקוקה לו כלל ואינה מקנה לה כלל רק היא שנחד"א ע"כ י"ל דל"מ לה חליצה אבל לפמ"ש דהוי רק ענין ידיעה שפיר י"ל דמהני דלא ממעטינן רק היכא שאין עושה להתירה כמו חלוץ לה ובכך אתה כונסה ועי' היטב בזה כי לענ"ד הדברים ברורים בעזה"י

וליישב קו' המהרש"א והמ"ל הנ"ל נראה לפי"מ שיש להסתפק באשה שאמרה א"א אני דקיי"ל ש"נ חתי' דאיסורא אם אומרת אח"כ שקבלה גט מבעלה אי נאמנת די"ל נהי דאשר דעלמא א"נ לומר נתגרשתי שלא בפני בעלה היינו משום דהוי דשב"ע כיון דבאמת אסורה לכ"ע ובנה ממזר מאחר משא"כ היכא דא"נ רק לגבי נפשה ולגבי כ"ע מחזקינן לה בפנויה י"ל דנהי דכ"ז שאינה אומרת נתגרשתי רק שרוצית לחזור מדבריה בלא אמתלא א"נ לעקור דבריה משא"כ היכא שעומדת בדבריה רק שאומרת אח"כ נתגרשתי י"ל דנאמנת להתיר לעצמה ומכש"כ לשיטת הרשב"א בחי' קי' דף ס"ו דכ"א נאמן לגבי עצמו לומר שיודע בודאי נגד החזק' וכ"כ מוהרש"א בסוגי' דע"א ביבמה לפ' כן בדברי תוס' עי"ש וכ"כ הפ"י בכתובות בסוגי' דתו"ת שהאריך לבאר דברי רשב"א הנ"ל וכ' שכן דעת רש"י ג"כ א"כ ודאי דהכא נאמנת כיון דאין האיסור רק משום לתא דידה אלא גם א"נ דלא כס' רשב"א י"ל הואיל דא"נ רק משום שנחד"א נאמנת שוב לומר נתגרשתי [ואע"ג דבקי' פ' האומר אי' מודה ר"א באומרת נתקדשתי ובא א' ואמר אני קדשתי' שא"נ לכנוס ולכאורה קשה כיון דלא הוי רק משום שנחד"א ל"ל יהי' נאמן ע"א ואי דמדרבנן א"נ אם כן י"ל דגם היא א"נ מ"מ יש לחלק כיון שהיא אומרת שיודעת שנתגרשה ל"ש לאוסרה משום שנחד"א ודו"ק

ובזה י"ל קו' תו' פ"ב דכתובות שהק' לשיטת הסוברים דבאומרת א"א הייתי וגרושה אני נאמנ' היינו דוק' תכ"ד א"כ למה נקט אם יש עדים שהיתה א"א עי"ש ולפמ"ש י"ל דע"כ ל"פ הפוסקים הנ"ל רק אי עוקרת דברי' הראשוני' שאומרת שכוונתה היה א"א הייתי אבל עכשיו פנוי' אני ועי' בב"י סי' קנ"ב דמש"ה ס"ל דא"נ הואיל ומשמעות דברי' הי' שעדיין היא א"א מדל"א שנתגרשה משא"כ אם אומרת שנתגרשה אחר אמירתה שהיתה א"א נאמ' וכמש"ל וע"כ נקט במתני' מלתא פסיקא אם יש עדים כו' א"נ אפי' אם אומרת שנתגרשה עכשיו, ולפ"ז י"ל קושי' מהרש"א והמל"מ דמרישא ל"ה מצי תוס' לאקשוי דקתני חוששין לדברי' וחולצת דילמא משום שנחד"א די"ל הואיל וקתני חוששין לדבריה משמע ודאי אפי' היכא דל"ש שנחד"א כגון שאומרת אח"כ מת יבמי דאם ל"ה צריכה חליצה רק משום שנחד"א היתה נאמנת ומדקתני חוששין לדברי' משמע דלעולם אינה מותרת בל"ח דצריכה חליצה מצד הדין וע"כ א"נ לומר מת יבמי כדאי' ס"פ שם א"נ לומר מ"י שתנשא אבל מסיפא מקשה תוס' שפיר דלמא משום שנחד"א דשוב א"א לה לעולם להתייבם וא"א בשום פעם להוציא נפשה מידי שנחד"א בשום דבר שבעולם וע"כ שפיר י"ל דרק משום שנחד"א הוא דאינה מתייבמת והוצרכו לתרץ דנמ' באמתלא, ועי' מ"ש בספרי תשו' חמדת שלמה חא"ע סי' נ"ו בספק של חכמי פרובינצא עייש"ה ולפ"ד הוא תי' ברור ליישב קו' מהרש"א ומ"ל ודוק היטב: תושלבע