חמדת שלמה חלק ב מט

דאע"ג דלא צריך לדעתה שתהי' מרוצה לקבל הגט מ"מ צריכה להיות בת דעת לקבלת הגט כמו דס"ל לריב"נ רק כיון דאין לנו ראיי' לזה מחלקינן בין איש המגרש לאשה דאע"ג דאין לה דעת רק שיכולה לשמור את גיטה מתגרשת וא"צ להיות בת דעת כלל ולפי"ז י"ל כיון דכתיב ויצאה והיתה וא"כ עיקר הגירושין הכתובים בתורה מיירי באשה שהיא בת דעת וא"כ מנ"ל לומר דאפי' היכא שאינה בת דעת יכולה להתגרש מנ"ל הא כיון דע"כ התורה מיירי בבת דעת וזהו קושית הגמ' שם הא בעינן ויצאה והיתה וא"כ מנ"ל דכה"ג מתגרשת אלא אתי' לכלל הוי' ולפי"ז שוב לא מצינן לומר דבעי שתהי' בת דעת כיון דאין לנו ראי' לזה כיון דאפי' קטנה מצי להתגרש דליכא למעוטי מויצאה והיתה דהא אתי' לכלל הוי' וכיון דל"ב שתהי' בת דעת בשעת גירושין שוב אין לנו למעט כלל מויצאה והיתה שצריכה לבוא לכלל הוי' דעיקר הא דהו"א דבעי ויצאה והיתה היינו דנימא דבעי בת דעת משא"כ לבתר דשני אפי' קטנה הוי בכלל ויצאה והיתה כיון דאתי' לכלל הוי' שוב ל"צ ב"ד וע"כ שוב אין סברא כלל דבעי אתי' לכלל הוי' דל"ב קרא כדכתיב רק דעיקר קושית הגמ' הי' דאי ל"א אתי' לכלל הוי' הו"ל למימר דצריך שתהי' ב"ד ודלא כעידותו של ריב"ג כיון דהתורה מיירי בב"ד משא"כ למאי דשני אתי' לכ"ה אין כאן מקום כלל לומר דצריכה דוקא אתי' לכלל הוי' ועי' היטב

אחר זמן ראיתי בס' בית מאיר סי' קלז בדין חוץ מקי' קטן הקשה ג"כ קושי' זו ועיי"ש מ"ש לתרץ דעיקר קושי' הגמ' דבעי שתהא לה יד להתקדש וקטנה אין לה יד כדאי' בכתובות אבל חרשת יש לה יד עיי"ש וע"ז משני דאתי לכלל הוי', ועפ"י פי' זה הניח בצ"ע ד"ת בגיטין ד' ס"ד מה שהקשו על רש"י דס"ל קטנה שא"י לשמור את גיטה א"י להתגרש ע"י אבי' והקשו תוס' דא"כ אף להתקדש לא תהני ע"י אבי' משום ויצאה והיתה והקשה דהא אתי' לכלל יציאה ולענ"ד דבריו אינם מובנים דקטנה דאית לה יד להתגרש ע"כ שהיא יכולה לקנות הגט וזו היא קטנה המתגרשת בקי' אבי' לפי' רש"י ע"כ היא בר קנין א"כ הא דאין לה יד לקי' וודאי הוא ג"כ רק שאין לה דעת להקנות עצמה כמו חרשת וא"כ לפי סברתו דדעת להתקדש ודאי אינו מעכב א"כ מאי קושי' מקטנה, אבל לפי מה שנלע"ד כמש"ל א"ש דעיקר קושי' הגמ' נימא דבעי אפי' דעת כס' ריב"נ כיון דקרא ע"כ מיירי בב"ד גמורה כדכתיב ויצאה והיתה וע"ז משני שפיר דאתי' לכלל הוי' ואין משמעות הכתוב שתהי' עכשיו בת הוי' וע"כ אין לנו ראי' דקרא מיירי בבת דעת, אבל קושית תוס' בגיטין על רש"י הוא דלפי' רש"י אע"ג שמתגרשת ע"י אבי' ול"צ לידה כלל אפ"ה אינה מתגרשת כיון דהיא בעצמה אינה בת גירושין א"כ לענין קי' נימא ג"כ דבעי שיהי' לה יד להתקדש בפ"ע ודוק

דף קטז ע"ב בבעי' דע"א בקטטה כ' הרמב"ם דחיישי' שמא שכרתו והביא הכ"מ תשו' מוהרי"ן לב שכ' טעמא של הרמב"ם דס"ל כשיטת הרי"ף דע"א במלחמה נפשטא מדרבא מעובדא דדגלת וע"כ ע"כ הא דקאמר הגמ' תיקו בע"א בקטטה לאו משום דהכא לא דייקא כמו דאי' האבעי' בגמ' רק משום דשמא שכרתו עיי"ש, ולפי"ז י"ל מה שהקשו על הרמב"ם דלפ"מ דפסק כמ"ד טעמא דקטטה משום משקרת הו"ל להביא בארגיל הוא לא חיישינן והרא"מ בתשו' שהביא הכ"מ תי' שהרמב"ם לא הי' מפרש כפי' התוס' דלמ"ד משקרת ל"ח בארגיל רק דוקא בארגילה אלא דהי' מפרש להיפוך למ"ד משקרת ס"ל כמו שהי' משקרת גרשתני בפני פלוני ולא היתה יריאה שתהי' מוכחשת ה"נ תשקר לומר מת בעלי עיי"ש ודלא כס' תוס' דזה הוא שקר יותר עיי"ש ולענ"ד קשה לי מאי דדקדק הגמ' לומר באמרה לבעלה גרשתני בפני פלוני ולמה לא קאמר הגמ' בפשיטות שאמרה לב"ד שלא בפני בעלה גרשני בעלי בפני פו"פ ואשתכח שקרא

ע"כ נראה מוכח סברת התוס' דלאו משום דמוחזקת למשקרת לענין גרשתני ה"נ תאמר מת בעלי דזהו הוא ודאי שקר יותר שלא תוכל להמלט אם יבוא בעלה רק דאמרי' כיון דגדלה הקטטה כ"כ חיישינן שמחמת הקטטה תשקר וע"כ דווקא אם אומרת לבעלה דהיינו שבעלה כאן ואינה רוצית לדור עמו חיישינן שהוא מחמת קטטה משא"כ אם אין בעלה כאן אינו מוכח שהוא מחמת קטטה רק שאין רצונה להתעגן וע"כ אומרת גרשני בעלי וכיון דלאו משום קטטה הוא במת היתה נאמנת דאע"ג ששקרה לומר גרשני בשביל זה לא תשקר לומר מת בעלי שיראה שיבוא בעלה וכס' התוס' וכ"מ לשון המשנה דבעי קטטה דוקא ולא משום משקרת לחוד וזה ראי' דלא כפי' הרא"מ בדברי הרמב"ם

ולענין הקושי' הנ"ל למה לא הביא הרמב"ם בארגיל ל"ח דלפמ"ש מוכח כפי' התוס' י"ל לפי"מ שהביא הכ"מ תשו' להוכיח דאף קברתיו אינה נאמנת אפי' למ"ד משום בדדמי ודלא כהרשב"א והה"מ דאמרינן כיון דמשום קטטה אמרה בדדמי מוסיפה ג"כ להחזיק דברי' ואומרת קברתיו וכ' ראי' לזה מדדחיק הגמ' לאשכוחי נ"מ בארגיל דזה דוחק לחלק בין קטטה לקטט' וגם לישנא דמתני' לא משמע הכי דנקט סתם קטטה א"ו משום דלא מצי לאשכוחי נ"מ אחריתא ומוכח דלא כרשב"א והרה"מ דלשיטתם הומ"ל נ"מ בקברתיו ולא לדחוק בארגיל, ולפ"ז אף אנו נאמר כיון דזה דוחק לחלק בין קטטה לקטטה י"ל לפי"מ דכ' הרמב"ם דחיישינן שמא שכרתו י"ל דהיינו דוקא למ"ד משקרת שפיר חיישינן לשכרתו משא"כ למ"ד דאמרה בדדמי מה"ת ניחוש לשכרתו וא"כ שפיר איכא נ"מ לענין ע"א רק לפום מאי דקים להגמ' דע"א א"נ משום דהיא לא דייקא א"כ ליכא נ"מ דאף למ"ד משום בדדמי אין ע"א נאמן ע"כ הוצרך הגמ' לומר נ"מ בארגיל אבל לפי"מ דס"ל להרמב"ם דמשום דהיא לא דייקא לית לן בה דאפ"ה ע"א נאמן כדקיי"ל בע"א במלחמה שפיר מצינן למימר הנ"מ הנ"ל בע"א בקטטה ול"צ לדחוקי לחלק בין קטטה לקטטה, ואין להקשות דנפשט מהכא דע"א בקטטה א"נ דאל"כ אין נ"מ ואין לומר דלא מצינן למפשט דלמא ע"א בקטטה נאמן וא"ב ארגיל דא"כ הוי ארגיל ג"כ בגדר ספק כיון דתלוי באבעי' דע"א דאם ע"א נאמן מוכח דבארגיל ל"ח דאל"כ אין נ"מ די"ל דאינהו גופיי' היו מסופקי' וע"כ מאן דנקט הטעם משום משקרת כדי להחמיר אפי' בע"א בקטטה, שוב ראיתי דאין זה מוכרח די"ל אף למאן דס"ל משום בדדמי כמו דחיישינן דמשום בדדמי שלה מוסיפה לומר קברתיו כדי להחזיק דבריה ה"נ איכא למיחוש לשמא שכרתו כי היא יש לה אומד שמת וכדי להחזיק דברי' כיון שאין אנו מאמינים לה ע"כ שכרה העד להעיד שמת כיון שרוצה להשמט מבעלה מחמת הקטטה

וליישב מה שהקשיתי למה נקט הגמ' אמרה לבעלי גרשתני י"ל דרבותא קמ"ל לא מבעי' אמרה שלא בפניו דודאי מה שאמרה גרשני בעלי הוא מחמת שרוצית להנשא באיסור ודאי חיישינן שתאמר מת ג"כ להנשא באי' משא"כ באמרה לבעלה גרשתני אפי' שלא הי' דעתה רק להשמט מבעלה שאין רצונה לדור עמו ולא שתנשא באיסור וס"ד דבאומרת מת תהי' נאמנת קמ"ל דאפ"ה אינה נאמנת ודוק

דף קיז ע"א גמ' אבעי' להו התירוני להנשא ותנו לי כתובתי כו' והנה הרמב"ם פסק שתנשא לכתחלה ואין נותנין לה כתובתה ואם תפסה אין מוציאין מידה וכ' הב"י והב"ח כיון דהוא אבעי' דלא אפשיטא לכן פסק לקולא, ותמה הב"ש למה פסק בזה לקולא יותר מאידך אבעי' ותי' דהרמב"ם ס"ל דהאבעי' הוא רק לענין כתובה אבל להנשא מתירין דודאי לא תנשא באיסור משום חומר שהחמרת כו' ובתנו לי כתובתי לחוד כיון דהיא ל"א התירוני לכן אין מתירין, ולכאורה קשה לי על דבריו כיון דאנן מספקינן שלא באה רק בשביל הכתובה