חמדת שלמה חלק ב מה

וצע"ג על הפרי"ח, ולפי"מ שכתבתי יש לעי' על ראי' הפ"י בק"א דס"ס ל"מ בא"א מתוס' ר"פ ספ"א ד"ה מדסיפא דמוכח דאפי' בס"ס חייב אשם תלוי עיי"ש ולפמ"ש י"ל דלעולם היכא דאיכא ס"ס רחמנא שרי' כמו רוב והתם שאני דאפשר לברר האיסור וע"כ אינו נכנס בגדר ספק ודוק, ועי' מה שכתבתי בפתח השער לספרי תשו' חמדת שלמה עייש"ה ודוק

דף צ"ג ע"ב בעי מיני' מר"ש ע"א ביבמה מהו, והנה הרי"ף והרמב"ם פסקו לקולא והרא"ש תמה עליהם ועי' בש"ע סי' קנ"ח ובב"ש ולע"ד נראה ראי' גדולה לשיטת הרי"ף דע"כ רבא לא קבל תשו' האי מרבנן בדף צ"ג מדאי' סוף מס' דף ק"כ אא"א טעמא דר"א משום דצרה מעידה לחבירתה אע"ג דלא אנסב נמי וקשה דהא אי אמרינן דאין ע"א נאמן להתירה לעלמא א"כ ת"ל בלא טעמא דאין צרה מעידה הא אין ע"א נאמן ביבמה לשוק וע"כ צ"ל דהכא עדיף כיון דנאמנת על עצמה וע"כ היא דייקא ע"כ מהני נמי לחברתה אי הו"א צרה מעידה אח"כ ראיתי כן בב"ש ס"ס קנ"ח מ"מ כל זמן שלא נישאת לא חזינן דדייקא א"כ למה תהי' נאמנת שתהי' חברתה מותרת לשוק כיון דחברתה לא תידוק משום דסני' ליבם וכ"ז שלא נשאת ודאי דלא עדיף משאר עד ולעולם בעלמא שפיר צרה מעידה ועיין רש"י שכ' הנ"מ בעלמא דאי אין צרה מעידה י"ל דאף לאחר נישואין ל"מ משום דתמות נפשה ע"פ עבדה כן וכס' חכמים וא"כ מאי מוכיח הגמ' מזה דר"א ס"ל אין צרה מעידה לחברתה א"ו כשיטת הרי"ף ז"ל דפשיטא להגמ' דע"א נאמן ביבמה כפשיטת רבא וע"כ פשיט הגמ' שפיר אפי' ל"נ נמי כ"נ לע"ד ראי' ברורה לשיטת הרי"ף ונסתלקה תמיהת הרא"ש

דף צח ע"א תוס' ד"ה על עסקי נינוה הקשו דהא אשכחן שדברה עמו צריך לעיני לכדרבא וא"כ מה"ת לן אליבא דאמת למדרש ותי' שזה היה אותו יום, והוא תמוה מאוד דאיך אפשר שהי' אותו יום הא אנשי נינוה גזרו שלשה ימים תענית ואח"כ הי' המעשה מן הקקיון, וגם בקרא כתיב בעלות השחר למחרת ובתוס' שם ד"ה רנב"י גם דבריהם אלו תמוהים מאוד שכ' שמא אינו חושב אלא דבר שהוא צורך גדול כגון מ"נ וכי"ב ותימה רבה הא מ"נ הוי צורך גדול ומ"י לא הוי צורך גדול ולבי אומר לי ברור שדברי תוס' מהופכים והך תי' דלא הוי צורך גדול קאי על הקושיא שדברה עמו בעסק הקקיון והך תי' דהיה באותו יום צריך להיות בד"ה ורנב"י על קושיית ויאמר ה' אל יהוא ע"ז מתרצי שהיה באותו יום וחשיב הכל אחד ודוק כי זהו ברור

דף קא עב תוס' ד"ה ש"מ הדר בי', פסק ר"ת דסומא באחד מעיניו כשר לחליצה עיי"ש, ותמה היש"ש איך תלוי זה במאי דהדר בי' ר"י דהא אף למאי דס"ל דבעי חמשה לא יליף מדאצטריך לעיני למעוטי סומים כדאיתא לעיל ור"י נמי הא אצטריך לכדרבא אלא דיליף הדיוטים מישראל רק דהא דאי' לעי' אמר מר לעיני פרט לסומים ע"כ צ"ל דתרווייהו שמעית מני' וא"כ אף למאי דהדר ביה ר"י נוכל למעט מלעיני סומים, גם קשה לדחות הא דאמר מר לעיני פרט לסומים דמשמע דמלתא דפשיטא הוא דילפינן למעוטי סומים וע"כ היינו בא' מעיניו דבב' עינים ת"ל דא"י לראות הרוק וע"כ העלה לדינא דלא כר"ת זולת בשעת הדחק ולע"ד נראה ליישב דברי ר"ת ז"ל דלפי מה שכתב תוס' לקמן ד"ה ואנא גר אנא דר"ת מפרש דר"ש בר"י דהכא הוא עצמו גר הי' והקשו תוס' ת"ל דאפי' לשד"פ ותי' דנ"מ לדון בלא כפיי' א"נ לחליצת גרים ולקמן דף ק"ב ד"ה לענין חליצה דחו תי' הנ"ל וכת' דצ"ל דר"ש בר"י היתה אמו מישראל עיי"ש וא"כ קשה לר"ת קושיית התוס' דלקמן מנ"ל עד שיהא אביו כו' הא אף בהורתו כו' ועי' מהרש"א, אמנם לפי מה דאיתא בגמ' עד שיהא כו' שנ' ונקרא שמו כו' נראה להדיא דרבא יליף מונקרא שמו בישראל ולא מישראל קמא וזה דלא כסוגי' דלעיל דאצטריך ישראל בתרא למצוה שיענו כולם חלוץ הנעל, ע"כ נראה דכל סוגית הגמ' דלעיל הוא מקמא דהוי ידעינן דהדר בי' ר"י וע"כ ל"ה מצינן למימר דטעמא דר"י הוא מלעיני מדאצטריך למעוטי סומים דהא אצטריך לכדרבא ול"ה מצינן למימר דבאמת תליא מילתא דרבא בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י לעיני למעוטי סומים ולרבנן אתי לצריכי דייני למחזי רוקא דדוחק הוא לומ' דרבא כתנאי אמר לשמעתי' וגם מקמא דידעינן דהדר ביה ר"י ל"ה ברור דהלכתא כר"י כדמוכח מסוגיא דלקמן וע"כ הוצרך הגמ' לומר דדרשא דרבא הוא אליבא דכ"ע וא"כ ליכא למילף לר"י מדאצטריך לעיני דהא צריך לכדרבא והוצרך הגמ' דר"י יליף מישראל הדיוטים וזקנים אתי לרבויי דצריך חמשה ורבנן ס"ל ישראל למצוה שיענו כולם ול"ד כלום מונקרא אבל אליבא דאמת דר"י הדר בי' וחזינן דרבא קאמר עד שיהא כו' וקש' קושי' התוס' וע"כ צ"ל דרבא ס"ל דתרווייהו ישראל מופנה לדרשא דאי הוי כתיב חדא הו"א הורתו כו' כקו' התו' ע"כ כת' עוד בישראל להורות עד שיהא אביו כו' וא"ש דרבא נקט ישראל בתרא וכיון דס"ל לרבא דמצינן למדרש מישראל לחומרא עד שיהא כו' א"כ קשה לר"י מקמא דהדר בי' מנ"ל הדיוטות דמישראל ל"מ למילף לקולא דסגי בהדיוטות דיותר מסתבר למדרש לחומרא עד שיהא כו' אך אליב' דאמת כיון דחזינן דהדר בי' ר"י י"ל באמת דטעמא דר"י קודם חזרה דס"ל לעיני פרט לסומים ולא ס"ל צריכי דייני למחזי רוקא וממילא מוכח הדיוטים מדאצטריך לעיני ורבנן הוי ס"ל דאתי לדרשא דרבא ול"ק דרבא כתנאי אמרה לשמעתי' דהא באמת הדר ביה וס"ל ג"כ כרבנן ממילא דרש ג"כ לעיני שצריכי דייני למחזי דוקא

ולפ"ז מוכח דר"י קודם חזרה ל"ה דרש שני דרשות מלעיני דאל"כ לא מוכח הדיוטים מדאצטריך לעיני דהא צריך לעיני לכדרבא וא"ת מה"ת לן אליבא דאמת למדרש מלעיני שני דרשות וכיון דצריך לעיני לכדרבא שוב לא דרש מני' סומין משא"כ אי לא הוי הדר בי' ר"י היינו צריכין להעמיד אליבא דאמת כסוגיא דלעיל דכ"ע ס"ל לדרבא ואפ"ה אמר מר לעיני למעוטי סומים ומוכח דתרתי שמעית מיני' והוי מצינן למפסל סומא בא' מעיניו משא"כ עכשיו ל"צ לומר כלל תרתי שמעת מיני' והא דאמר לעיני למעוטי סומים היינו אליבא דר"י קודם חזרה וכיון דנדחית סוגי' דלעיל אמרינן דכ"ע הוי ילפי רא דצריכי כולם לענות מונקרא ותרווייהו ישראל אתי לדרשא דצריך שיהא כו' והא דאיתא בירושלמי לעיני למעוטי סומים י"ל ג"כ דהירושלמי ל"ד רק חד דרשא מלעיני ול"ס לי' הא דרבא ואי קשיא לפ"ז הא מוכח דהדיוטו' כשירים מלעיני וא"כ מוכח מזקני דבעי חמשה דבל"ז ס"ל להירושלמי דרשא אחרת להדיוטות דס"ל זקנים למצוה וא"כ מוכח דיש לו שיטה אחרת בטעמא דרבנן דבעי רק שלשה עיי"ש ר"פ מצות חליצה וראי' לזה מדלא אוקי הגמ' דידן פלוגתא דר"א ורבנן בחלצה בלילה כשיטת הירושלמי דר"א יליף ליה מלעיני א"ו דהגמ' ס"ל רק חדא דרשא מלעיני וכיון דצריך לדרבא וס"ל דמימרא דרבא הוא אליבא דכ"ע וע"כ לה"מ לאוקמי טעמא דר"א מלעיני וע"כ צ"ל טעמא דר"א משום דהוי תחלת דין ומצאתי און לי בעזהש"י מלשון הרי"ף שכ' בדרבא עד שיהא כו' מ"ט תרי בישראל כתיבי וכת' שם ברש"י דחד לדרשא קאתי ולדידי אתין דבריו כפשטן דמדכתיב תרי בישראל ידעינן דצריך שיהא כו' ועי' בנ"י שכ' ג"כ דחד אתי להדיוטות ודבריו תמוהים דהא לרבנן הדיוטות מזקני ילפי' וצ"ל דחד אתי שיענו כולם חלוץ הנעל כדאי' לעיל אבל לפמ"ש א"צ לכ"ז ואתיין דברי הרי"ף כפשטן וע"כ השמיט ג"כ הך דאמר מר לעיני פרט לסומים דאליבי' ל"ד לעיני רק לכדרבא כן נ"ל נכון בעזה י ודוק היטב

דף ק"ג ע"ב גמ' אמר רבא הלכתא אחד סנדל המוסגר כו' ואם חלצה חליצתה כשרה ופי' רש"י דמצות לאו להנות ניתנו וכ' הרמב"ן בחי'