חמדת שלמה חלק ב מד

הכשרה שלא תנשא לפסולים ולפמ"ש לעיל בשיטת הר"א לא הוי רק בגרושה שלא נתחללה עדיין וע"כ הוצרך לכתוב בסוף, לכן כ' חללה אחר זונה דחללה היינו שנולדה מפסולי כהונה וע"כ קודם שנכתב זונה אין חללה במציאות דע"כ צריך לכתוב א' מפסולי כהונה קודם חללה דחללה היינו מפסולי כהונה וגרושה אי אפשר לכתוב קודם, דצריך לכתוב אצל לא יקח השני ע"כ כתב זונה קודם אבל בכה"ג דכתיב כולהי בחד לאו לא יקח נקט הקל הקל כמ"ש הרא"ש כיון דהוצרך להתחיל באלמנה רק דארווחנא במ"ש דבכהן הדיוט מוכרח הסדר ולא צריכין לומר דשם הוא בדרך לא זו אף זו דלפמ"ש הסדר הוא מוכרח ודוק

ד"ף פ"ח ע"ב גמ' מנין שאם לא רצה דפנו כו' אלא לאו כגון שנשאת לא' מעידי', וי"ל דהא צ"ל בנישאת לא' מעידי' ואומרת ברי נהי דהוא והיא לאו בא"ת קיימי מ"מ הבנים שיוולדו להם הם ספק ממזרים וא"כ איך שבקינן להרבות ממזרים ואפשר לומר כיון דס' ממזר מדאורייתא מותר ל"ל בה, ואפשר דהיכא דאין יכולים עפ"י דין להפרישם אפי' מדרבנן לא גזרו אמנם בספק חלל דהוי מדאורייתא וגם הכהן מצווה שלא לחלל זרעו י"ל שפיר דכופין אותו להוציא משום חילול זרע דהבנים יהיו ספק חללים וא"כ מאי קושי', אך לשיטת הרמב"ם דס"ל ספד"א מה"ת לקולא דגמרינן מס"מ א"ש דהבנים ג"כ כשרים מדאורייתא

אך עדיין צריך ביאור דנימא דהוי אתחזיק אסורא דכמו דאמרינן דלאחר אסורה ואפי' באיסור א"ת וכמ"ש התוס' דהוי אקבע אסורא משום חא"א וכיון דאקבע אסורא ספד"א לחומרא אף לשיטת הר"מ, אמנם נראה נהי דלענין איסור א"א הוי אקבע אסורא מ"מ לענין פסול הבנים שיפסלו לכהונה שהוא איסור אחר ל"ה אקבע אסורא, אך לפי"ז קשה מאי קאמר הגמ' אלימא בלא נשאת לא' פשיטא ופי' רש"י דהא משום ספק איסור ודאי כפינן לי' ולפי"ז קשה הא לענין איסור זונה ל"ה אקבע אסורא, וא"כ הוי בכלל ספד"א לקולא, ואדרבא בנשאת לא' מעידי' י"ל דאסורה משום דאנן מספקינן הואיל דהוי תרי ותרי דלמא זה שאומר מת משקר וע"כ יודע הוא שעושה איסור ע"כ מצווין הב"ד להפרישו משא"כ לאחר שהוא מסופק רחמנא שרי' הספק ועי' בחידושי למס' כתובות כתבתי עפי"ס זו ליישב שיטת רש"י שפי' ברי לי אין לבו נוקפי עייש"ה, אמנם לשיטת רש"י בחולין דס"ל מחזקינן מאיסור לאיסור וכ"ה שיטת הרמב"ם [ועי' ס' טורי אבן סוף מס' ר"ה] וכיון שהיא היתה אקבע אסורא לענין איסור א"א מחזקינן אותה מאיסור א"א לאי' זונה וע"כ שפיר אסורה לאחר שאינו אומר ברי לי אבל הבנים שפיר כשרים מדאורייתא דלגבייהו ספד"א מה"ת לקולא ועי' היטב

אמנם הא קשי' הא רבא ס"ל בפ' ספק אכל דטעמא דרב דס"ל דבעי' חתיכה מב' חתי' משום דכתיב מצוות ולדידי' ל"ל טעמא דאקבע אסורא כדאי' התם דאם נאכל הראשונה ובא הוא ואכל השניי' פטור לרבא משום דבעידנא דאכל ליכא מצות וא"כ קשה הא רבא קמותיב הכא מוקדשתו וקשה מאי מקשה אילימא דל"נ לא' מעידי' פשיטא הא לשיטת הרמב"ם היכא דליכא א"ת אמרינן אפי' ספד"א לקולא וא"כ אפי' לאחרינא י"ל דשרי' משום ספד"א לקולא, ולכאורה הי' אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרשב"א והר"ן דדייקא לא מגרעא חזא"א ובאמת למ"ד תו"ת ספיקא דרבנן בחטאת קאי ואפ"ה מהני נשאת לא' מעידי' וכמ"ש מהרש"א ועי' בפ"י בכתובות בסוגי' דתו"ת וע"כ קאמר רבא שפיר אי לא נשאת לא' מעידי' פשיטא דמוקמינן לה אחזקת א"א, אך לפמ"ש הרמב"ם בה' שגגות פ"ח שכל הבא על אשה שספק נתגרשה חייב א"ת משום דאקבע אסורי' והקשה הלח"מ העמידנה על חזא"א ובחטאת קאי וכתב דהרמב"ם סובר דדייקא ומנסבא מגרעא לחזקת א"א וכשיטת התוס' וא"כ הדרי' הקושי' לדוכתי' דלרבא הו"ל ספד"א לקולא כיון דלדידי' ל"מ אקבע אסורא

ונ"ל ליישב דנהי דרבא ס"ל טעמא דבעי חתי' מש"ת משום דבעי מצות ויש אם למקרא וע"כ לדידי' היכא דליכא מצות א"ח א"ת אף דאקבע אסורא כגון באכל א' את הראשונה מ"מ מצד הסברא ודאי י"ל אף דס"ל ספד"א מה"ת לקולא וילפינן לי' מס"מ מ"מ היכא דאקבע אסורא אין ראי' מס"מ וי"ל מצד הסברא ספד"א מה"ת לחומרא, וא"ל לפי"ז כיון דרבא ע"כ ס"ל ג"כ אקבע אסורא משתבר יותר לאיסור וא"כ למה לא מפרש טעמא דרב משום אקבע אסורא, די"ל רבא ס"ל להלכה כרבנן דרבי לקמן בברייתא שם דפ' ספק אכל ומוכח דמשום אקבע אסורא א"ת א"ת וכפי הכלל דאין הלכה כרבי מחביריו וע"כ קאמר רבא שפיר אי דל"נ לא' מעידי' פשיטא דהיכא דאקבע אסורא ספד"א מה"ת לחומרא ודוק

ועפי"ס זו נתיישב לי מאי דהוי קשאי בה כמה שנין ע"מ דאי' בסוגי' פ' ספק אכל א"ר ב"א א"ר אכל חתי' ס' חלב ס' שומן באנו למחלוקת ר"א ורבנן ומקשה הגמ' לר"א מאי ארי' אכל כו' דהא אר"א מתנדב כו' והקשו תוס' הא נ"מ דחייב להביא בתורת חיוב ותי' תוס' דלאו היינו ר"א דלעיל אלא ר"א דמתנדב עיי"ש והוי ק"ל לשיטת הרמב"ם מאי משני הגמ' ר"א אליבא דבבא ב"ב ונ"מ דמותר להביא תיכף אחר יה"כ דמקרי נכנס לבה"ס הא לרמב"ם למאן דבעי חתי' מב"ח בחתיכה אחת מותר לגמרי ויכול לאכלו לכתחלה א"כ איך מקרי נכנס לבה"ס כיון דמותר לכתחלה וצע"ג לכאורה, ולפמ"ש דלרבא אף דבעי חתי' מב"ח מ"מ באקבע אסורא אסור מדאורייתא י"ל דמיירי התם שהי' כאן שתי חתי' ואכל נכרי הראשונה וישראל השניי' ולענין א"ת ל"ה ש"ח דבעי מצוות אבל לענין ספד"א הוי שפיר לחומרא אף למאן דבעי ש"ח לענין א"ת וכמו שכתבתי לעיל אך הא קשי' דהרמב"ם פסק כר"נ התם דש"ח היינו טעמא משום אקבע אסורי' וא"כ אף לרבנן חייב א"ת ודוחק לומר דאף רבה בא "חולק על ר"נ, וגם עיקר מימרא דר"נ לעיל הוא משמי' דרב"א ואפ"ל דלר"נ ג"כ היכא דאפשר לברר איסורי' אף דא"ח א"ת כגון בזית וח"ז מ"מ אסור מדאורייתא ול"ש בכעין זה ספד"א לקולא למילף מס"מ וע"כ גם לר"נ איכא לאשכוחי אופן דא"ח א"ת ואפ"ה ספד"א לחומרא אף לשיטת הרמב"ם ועי' היטב בכל זה

שוב נזכרתי למ"ש המוהרי"ט הביאו הפר"ח סי' ק"י ליישב קושי' הרשב"א על הרמב"ם מהך דילפינן בפ"ק דחולין דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דלמא טעמא משום דסד"א לקולא ותי' המוהרי"ט כיון דאפשר לברר איסורא לא נכנס בגדר ספק וראי' לזה כיון דאשכחן מ"ד דחייב א"ת אפי' בזה ואף דלא קיי"ל דחיי' א"ת באפשר לברר רק היכא דאיקבע איסו' מ"מ הסברא לא נידחת לענין די"ל סד"א לחומרא אף דחייב א"ת עייש"ה ולפמ"ש ממקומו הוא מוכרע דאף למאן דס"ל משום אקבע אי' אפ"ה היכא דאפשר לברר אי' אמרינן ספד"א לחומרא כמוש"ל מדס"ל לר"א אליבא דבב"ב מקרי נכנס לבה"ס וקשה הא מדאורייתא שרי אפי' לכתחילה לאכלו כמו"ש וצ"ל דנ"מ היכא דאפשר לברר ול"ה אקבע אי' כגון בזית וח"ז ומוכח סברת מוהרי"ט הנ"ל לדינא דבזה כל אפין שוין דספד"א לחומרא, והפר"ח שכ' שם דהרמב"ם ס"ל דהא בהא תלי' דלמאן דס"ל דבעי' ש"ח מוכח דס"ל סד"א מ"ה לקולא ומש"ה פטור מא"ת עייש"ה ומוכח ע"כ דחלב אי אפשר לברר איסורי' דגרע מרישא של עולה דהוי סמא בידן וכ"כ הפר"ח להדי' ולפי"ז הדרי' כל הקושי' לדוכתי' **(הג"ה הן אמת דדברי הלח"מ הנ"ל קשיין קצת דהר"מ כ' סתם בספק נתגרשה הבא עלי' בא"ת קאי ומשמע אפי' בזנות ובזנות ל"ש דייקא וא"כ בחטאת קאי וצ"ע על שלא פי' דברי הר"מ דווקא בנישאת דבא עלי' סתמא משמע אפי' בזנות וצ"ע:)**