חמדת שלמה חלק ב מג

באמת לפי מה שתירץ התוס' דע"כ אמוראי נינהו אליבא דר"י דלרבה בר בר חנה אמר ר"י ל"א ר"י כי האי מימרא שפיר מצינן למימר הכי משא"כ לפמ"ש דזה ודאי דוחק לומר דסתמא דמימרא דר"י ליתא לרבב"ח וישבתי דלפום הו"א זו גם רבב"ח מודה דבתרא דידה שדינן מדמינן להיא וולדה בנתגיירה מעוברת דהוי הוולד מ"ש מוכח דעובי"א ובתרה דידה שדינן ול"צ למימר ממר' דר"י דאמוראי נינהו אליבי' וא"כ מוכח כשיט' הרמב"ם ודלא כהרמב"ן רק לשיטת ר"ת אתי שפיר דס"ל נתינים אסורים לעולם מדאורייתא משא"כ לשיטת הרמב"ן ודוק

עוד ראיתי בבית מאיר שהתפלא על תוס' מ"ש ישא נתינה לרבב"ח אר"י דס"ל בתרא דידי' שדינן והק' דמאי ענין שא"מ דנפ"ל מלהם הלך אחר פסול ובזה ודאי בתרה דידה שדינן כדלקמן ע"ב א"ר אר"י כו' אחר הזכר וא"ל דהאי מימרא אזלא לר"ד אר"י דס"ל הכתוב תלאן בלידה דזה אינו דמוכח להדיא בקי' דף ס"ז דאף לרבב"ח אר"י איתא למימרא א"ר אר"י וכן כת' התו' להדיא דבכל ש"א שייך להם הלך אחר פסל עיי"ש שהניח בתימא, ואחר העיון נלע"ד דלק"מ דלפום הו"א זו אי הו"א מצרי ולא מצרית בע"כ דליכא למדרש להם הלך כו' לומר דאם היא פסולה אזלינן בתרה דהא הנקיבות מותרת מיד וע"כ לפום הוי אמינא זו דלהם להורות דל"ת דווקא מצרי שנשא מצרית דאף דמצרית כשירה מיד אעפ"כ הבן הנולד הוא מצרי משני צדדים משא"כ מצרי שנשא ב"י יהיה הוולד כשר הואיל ומצד האם הוא יש"מע קמ"ל רחמנא דאפ"ה אזלינן בתר דידי' הוה הוולד כמו האב אבל בתר דידה אין לנו ראיה כלל דשדינן כיון דלהם ע"כ לא אתי רק דבתרא דידי' שדינן כיון דאיירי במצרית ומצרית כשירה לגמרי והא דאר"י הלך כו' היינו אליבא דאמת דמ"פס ולהם הלך אחר כו' מיירי ג"כ במצרית ממילא ילפינן ש"א מק"ו כמ"ש הב"מ משא"כ לפום הו"א זו אין ראי' כלל דבתרא דידה שדינן

והנה ראיתי בבית מאיר שם בסעיף שאח"כ הביא קו' בשם בנו הרב מוהר"ח שי' למה לי להם גבי עמוני דבתרא דידי' שדינן מוכח ממילא דאף אי נשא עמונית מוכח דאזלינן בתר דידי' כיון דקיי"ל עמוני ולא עמונית וכתב שיפה הקשה ואיני מבין לפ"ז הקושיא במצרי גופי' לברייתא זו דאתיא כר"ש כמ"ש התוס' א"כ ל"ל להם דאזלינן ב"ד תיפוק לי' דמוכח דאל"כ דאזלינן בתרי' ל"א מצרי שני ושלישי רק שני מצינא לאשכוחי במצרית מעוברת רק לפי זה ק"ל ל"ל אשר יוולדו לזה אלא ודאי צ"ל כמ"ש דס"ד דוקא מצרי שנ"מ דעכ"פ הוי מב' צדדים מצרי ה"נ מצינן למימר גבי עמון דוקא שנשא עמונית גם י"ל דצריך להורות דדור עשירי קאי על העמוני לא על דור עשירי ש"י כדיליף מבנים גבי מצרי, אך מלבד זאת הנכון כמ"ש והוכחתי דכמו דדרשי' לר"ש להם אף דנקיבות מותרים ה"נ מצינן למדרש גבי עמוני ומזה ג"כ ראיה דלא כתי' המהרש"א דאשר יוולדו אתי לנתינה דזה מצינן למדרש ג"כ מלהם וקושיית התוס' י"ל כקושיית הב"מ אלא ודאי דקרא ע"כ לא איירי בנתינה מדכתב דור שלישי יבא להם וכמש"ל, ואפשר לומר בישוב קושיית המהרש"א דכמו דצריכין לומר דמימרא דר"י אמוראי פליגא ולאו דכ"ע היא דר"ז אמרה כ"כ מצינן למימר דמימרא דר"י דהכא ס"ל עובר ירך אמו בכל העניינים ולא סבירא ליה הא דאר"י הפריש חטאת מעוברת רצה בוולדה מכפר, אמנם הנכון נ"ל כמו שכתבתי בישוב קושיית תוס'

דף פד ע"ב גמ' אר"פ אם איתא לר"ד משכחת לה כו' מזה נראה לכאורה ראי' ברורה לשיטת הרמב"ם דמצרי ראשון שנשא מצרית שנייה בנה שני הוי דבתרא דידי' אזלינן בודאי מדנקט ר"פ משכחת לה מצרי שני ולהחולקים על הרמב"ם אף במצרי ראשון משכחת לה אבל לשיטת הרמב"ם ניחא דמוכרח למנקט דוקא מצרי שני ועי'

שם לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין כו' אמר רבא כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת עי' תוס' סוף נדרים שתמהו מזה על תי' הר"א שם שכתב דלא מצינו שתהיה זונה אסורה להנשא לכהן רק הוא מוזהר עלי' דהרי כאן אי' להדיא היכא דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת וכן פסק הרמב"ם פי"ז מה' א"ב ולענ"ד י"ל דהר"א היה מפרש פי' אחר דלפום רהיטא יש לדקדק בקושיית הגמ' שם טעמא דכתב רחמנא כו' הא אמר ר"י א"ר השוה הכתוב אשה לאיש כו' וקשה מאי ראיה מזה לאיסור כהונה דהא אין האיסור עליו רק משום קדושת כהנתו א"כ מה"ת לחייב אותה משום השוה הכתוב ול"ד לשאר איסורים דאין סברא לחלק בינו לבינה ותו קשיא מאי דקאמר שם א"ד קיחה איצטריכא ליה סד"א לגמר מטומאה ועיי"ש ברש"י ולכאורה קשה בשלמא בטומאה גלי רחמנא דאינה מוזהרת כלל משא"כ בקיחה כיון דהוא מוזהר למה לא תהיה מוזהרת משום השוה הכתו' וכן הוא בחי' הרמב"ן

ע"כ י"ל דהר"א היה מפרש בשביל קושיא זו דהא דקאמר כל היכא דהוא מוזהר כו' היינו דוקא בכהנת כיון דהוא ג"כ מתחללה והוא מוזהר ע"כ גם היא מוזהרת שלא להתחלל וע"ז הקשה הגמ' שפיר למה לי קרא דנילף מדהשוה הכתוב אשה לאיש וכיון דהיא כהנת ממילא מצוה ג"כ וע"ז תי' הגמ' שפיר דסד"א דנילף מטומאה הואיל ואין על הבנות קדושת כהונה לענין טומאה ה"נ לענין חילול לא יהא עליה קדושת כהונה ולפ"ז אין ישראלית מוזהרת כלל שלא להנשא לכהן אם היא זונה ואפי' כהנת זונה וחללה י"ל ג"כ כיון דכבר מחוללת ועומדת אין עליה דין כהנת וכמו חלל זכר שמותר לישא פסולות לכהונה, ולא אשכחן להאי דינא דכל היכא דהוא מוזהר רק בגרושה דאף דאסורה לכהן מ"מ עדיין תוכל לחזור לתרומה לבית אביה ויש לה דין כהנת, ובזה מדוקדק לשון הפסוק דפלגינהו לזונה וחללה בחד לא יקח וגרושה בלא יקח בפ"ע דנילף מיניה דהיא ג"כ מוזהרת ולפמ"ש א"ש דזה ל"ש רק בגרושה דעדיין הוא כהנת ולפ"ז דברי הר"א הנ"ל נכונים מאוד ומיושב הקושיא הנ"ל, אמנם הרמב"ם פסק להדיא כשיטת התוס' ועי' בחגיגה דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה בתולה מוכח לכאורה דס"ל כשיטת הר"א הנ"ל מדכתב דגבי כה"ג היא ג"כ בכלל האיסור דקרינן בתולה מעמיו יקיח אשה ומוכח דבמעוברת דא"כ היינו משום דאינה בכלל האיסור ואין לומר דהרמב"ם לענין הוולד מיירי דודאי עיקר הפלוגתא הוא לגבי נפשה וכדאיתא בסוגיא התם לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה גם מרישא דמדברת מוכח ע"כ דלר"י לנפשה ג"כ אינה נאמנת ולתי' התוס' מוכח ע"כ מהתם דהיא אינה מוזהרת [אח"כ מצאתי בספר טורי אבן שתמה על תוס' חגיגה כמ"ש ולא תי' כלום ולפמ"ש א"ש, והנה עדיין יש לפקפק בבתולה שעיברה ניחוש שנבעלה לפסול וממילא אינה בגדר כהנת שכבר נתחללה ואינה מצוה להנשא לכה"ג עפי"מ שכתבתי, אך י"ל בפשוט דמיירי היכא דליכא חשש פסול כלל דאל"כ הדבר תמוה שתהיה אסורה לכהן הדיו' ומותרת לכה"ג לפי תי' התוס',. גם י"ל דבשלמא אי' כהן הדיוט דנפקא ליה מלא יקחו שפיר י"ל דלא הוי רק בכהנת דכיון שהיא כהנת מוזהרה כמו כהן אבל איסור בעולה לא הוי רק לכה"ג ליכא למימר דמשום כהונתה אסורה דוודאי אין לה דין כה"ג וכיון דאפי' הכי אסורה ממילא ה"ה ישראלי' ודוק, אך לכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דראב"י ורבנן אם הוולד חלל מכה"ג בבעולה [עי' דף נט ע"ב]

ובזה יש ליישב דקדוק שראיתי בפירוש רבינו הטור על התורה דלמה בכהן הדיוט כתיב בתוה"ק זונה וחללה ואח"כ גרושה ובכה"ג כתיב אלמנה גרושה ואח"כ חללה זונה ותי' בשם אביו הרא"ש ז"ל דבכהן הדיוט נקיט דרך לא זו אף זו, דזונה חמורה מחללה, וגרושה קילא מכולהו שאין הפסול בגופה, אבל בכהן גדול שהוסיף אלמנה ע"כ התחיל בהחידוש שנאסר בכהן גדול וכיון שהתחיל בהקל סיים באותו סדר לומר הקל הקל קודם ולפמ"ש הסדר מוכרח כמ"ש דגרושה צריך לכתוב לבסוף דמלא יקח השני ילפינן שהוזהרה