חמדת שלמה חלק ב מב

גורם חלישות כח להשניי' וזה החלישות מקרי ביד"ש כיון דאין המעשה נעשה בהשניי' עצמה והוי רק כמו ע"י חולי דלרוב הפוסקים הוי ביד"ש וע"כ קאמר דהוי כמו סריס חמה שאינו מוליד ואפ"ה מותר לבוא בקהל דהוי ביד"ש וע"י רפואה י"ל שפיר דמוליד דהא סריס חמה גופי' יש לו רפואה כדאיתא במתני' דלקמן דלע"ד נראה ברור אף לר"ע דס"ל סריס חמה א"ח מ"מ מודה דיש לו רפואה רק דאפ"ה כיון דעדיין לא נתרפא ול"ה לו שעת הכושר ע"כ א"ח ולכאורה הייתי רוצה לומר דר"ע ס"ל דאין לו רפואה רק א"נ כן אינו מובן מאי מקשה הגמ' לקמן וליחוש שמא נתרפא בנתיים הא מחזקינן דא"ל רפואה א"ו מוכח דאף ר"ע ס"ל די"ל רפואה רק דכ"ז שלא נתרפא א"ח וע"כ מקשה הגמ' שפיר וליחוש שמא נתרפא בנתיים והי' לו שעה"כ ועי' שם ברש"י שפי' מהאי הדר בי' בפי' השני הואיל והביא ראי' שמתרפאין ולפמ"ש דאף ר"ע מודה שי"ל רפואה דברי רש"י צע"ק אבל עכ"פ נראה לי דמוכח מגמ' מדמקשה וליחוש דאף לר"ע ס"ח י"ל רפואה, ולפי"ז יש לעי' דמצי לאשכוחי אשת אחיו מאביו פוטרת צרתה כגון שהי' סריס כשנפלה לו יבמתו ויבם אחיו ואח"כ נתרפא ונפלה לפניו מאחיו השני דהו"ל יבמה שנאסרה עליו שעה אחת ופוטרת צרתה וצ"ל דמתני' בפלוגתא לא קמיירי וללוי הוי בכלל אשת אחיו מ"ש מאביו או מאמו ומזה ראי' למ"ש הרע"ב פ"ג מ"ז דצרתה חולצת עיי"ש ודוק

נחזור לראשונות דס"ח י"ל רפואה וניטל אחת הוא כמו ס"ח, והא דקאמר בירושלמי דא"מ היינו בלא רפואה וע"כ ל"ק ממ"ש תוס' ממעשים בכ"י דחזינן שמולידים די"ל מסתמא הרופאים נותנים סמים ורפואות להתחזק וע"כ מוליד ויוכל להיות שבזמן הגמ' היתה הרפואה בזה לא שכיחא ולענין זה נשתנה שהרפואה הוא יותר בנמצא וכה"ג אשכחן טובי שנשתנה בין דורות הראשונים לזה"ז ודומה לזה עי' בש"ע אבה"ע סי' קנו סעי"ד בהגה' לענין יולדת לט' יולדת למקוטעין וע"כ א"ש דצריך שישאר אחת כיון דמיירי ביד"א שאותו שניטלה ניטלה ביד"א רק לענין השנית הוי ס"ח מחמת החלישות שנולד בשני ואתי ג"כ שפיר בסוף הסוגי' דירושלמי דרצה לומר הא דפליגא הברייתות בס"ח תלי בפלוגתא דריב"ב ורבנן אף דמיירי בניטל ביד"א מ"מ השניי' הוי ביד"ש דנטילת האחד אינו מעכב שאינו יכול להוליד רק מחמת חלישת השנית ולבסוף דמשני אפ"ת רבנן י"ל דה"פ דרבנן חשבי לי' זה ביד"א כמו שאם נולד חולי ואח"כ ניטל ביד"א כדמסיים שם מאן מסיית בי' דהוי ביד"א ה"נ אם החולי התחיל ע"י נטילת הא' מקרי חולשת השני ביד"א לרבנן וריב"ב ס"ל דהוי ביד"ש, ובזה מיושבים דברי רש"י שכ' ס"ח ס"ד דסריס היינו ע"י חולי וזה לאו חולי הוא וקשה אי ס"ל כפי' התוס' הו"ל לפרש בקיצור דזה ע"י אדם הוא ואי ס"ל כפי' הרמב"ן דמיירי ע"י חולי רק דסתם ס"ח הוא ממעי אמו א"כ מאי זה שכ' רש"י והאי לאו חולי הוא ולפמ"ש יש לכוין ברש"י דס"ל דכיון שלא שלטה יד האדם רק באחת ועי"ז בא חולשה בשני ע"כ הוי בידי שמים אבל ע"י חולי לא הוי וסתם ס"ח הוא ע"י חולי וע"כ כתב רש"י והאי לאו חולי הוא ועי' היטב כי להיות דברי הירושלמי הללו תמוהים ולפענ"ד יש פנים לפרש כמ"ש ודוק עי' ביש"ש סי' ה' כתב להרמב"ם דס"ל ספיקות מותרת לפ"ד הא ספיקות בודאן אסור עיי"ש ולענ"ד דע"כ הא דקאמר ספיקות מותרין בע"כ מיירי ספק ממזר ספק גיורת דליכא למימר ספק ממזר ספק ישראל דממ"נ אסורה לשיטת הרמב"ם דפ"ד אסור בממזרת וע"כ דמיירי כנ"ל ואין האיסור רק משום צד ממזרת ולזה י"ל כיון דמדאוריי' שרי בפסולין ל"ג ודברי הב"ש שלא הבין כן צריכים עיון גדול, ועי' היטב

דף עח ע"א תוס' ד"ה מצרי שני במאי יטהר וא"ת ישא נתינה וי"ל כו' עי' במוהרש"א הא זה נפקא לן מאשר יוולדו כו' עיי"ש מה שתי' ולפום רהיטא לא הבנתי דבריו איך אפשר למדרש לענין נתינה א"כ איך קאמר קרא בנים אשר יוולדו דור שלישי יבא להם אי בתרא דידה שדינן אסורים איסור עולם וצ"ע

ולפע"ד היה נ"ל ליישב קושיית התוס', דלקמן אי' אשר יוולדו אתי לאפוקי מצרית מעוברת כו' קמ"ל אשר יוולדו והקשו בתוס' הא לר"י צריך אשר יוולדו הכתוב תלאו בלידה ותי' דאתי' לר"ש, ואף דלר"ש נקיבות מותרת מיד מ"מ ס"ד דהוולד חשיב דור ראשון עיי"ש בתו' ולכאורה קשה לפי"ז לדידן דקיי"ל כר"י וצריך אשר יוולדו הכתו' תלאו בלידה מנ"ל דמצרית מעוברת הוי בנה שני כמ"ש הרמב"ם והש"ע הא צריך אשר יוולדו לאסור הנקיבות וגם דבתרא דידה שדינן ע"כ נ"ל דהא דצריך קרא דמצרית מעוברת הוי בנה שני היינו כי היכא דלא נימא עובר לאו ירך אמו והוי שני גופים וכמו שנתגייר הולד בפ"ע דמש"ה ס"ד דגמ' לקמן דאמו הוי חציצה וא"כ היה הו"א דבנה הוי ראשון ע"כ כתבן רחמנא אשר יוולדו להורות דלענין זה אמרינן עובר ירך אמו ולא הוי גירות בפני עצמו רק אמו נתגיירה וע"כ הוי הולד שני, ואף לר"ש דס"ל מצרית כשירה אפ"ה הוולד עכ"פ שני הוי הואיל ונתעברה בעודה מצרית וע"כ א"ש לדידן דקיי"ל אשר יוולדו דבתרא דידה שדינן משום עובר ירך אמו וכיון דעובר י"א ע"כ תו לא צריך ריבוי למצרית מעוברת דבנה הוי שני כיון דלענין זה אמרינן עובר ירך אמו והוי כאלו נתגיירה אמו לחוד ע"כ ממילא בנה הוי שני ולפ"ז מיושב קושיית התוס' דאי ל"ד ר"י אשר יוולדו לאסור הנקיבות בע"כ דהוי דריש אשר יוולדו כר"ש דמצרית מעוברת שנתגיירה הוי בנה שני וממילא מוכח לפי זה דבתרא דידה שדינן משום דעובר ירך אמו דאל"כ הא הוי שני גופים והוי הוולד מצרי ראשון א"ו דעובר ירך אמו וממילא בנתינה נמי כיון דעובר י"א בתרא דידה שדינן והוי הולד נתין ואפי' לרבה בב"ח אמר ר"י דס"ל בתרא דידי' שדינן היינו משום דס"ל לר"י דרשינן אשר יוולדו אתי רק לאסור הנקיבות וכמו שפי' רש"י לעיל בפי' ראשון אשר יוולדו כל הנולדים להם ורב דימי אר"י ס"ל כפי' השני תלאן בלידה דבתרא דידה שדינן לי' עיי"ל ברש"י משא"כ אי הוי ס"ל לר"י דנקיבות מותרת בע"כ דהוי דריש אשר יוולדו למצרית מעוברת וממילא מוכח דעובר ירך אמו ומוכח דבתרא דידה שדינן וע"כ קאמר ר"י שפיר מצרי שני במאי יטהר ודוק היטב

ומזה קשה לי טובא על שיטה שהביא הרה"מ בשם הרמב"ן וכ"ה בחי' הרמב"ן על קושיית התוס' לקמן דף ע"ט ד"ה ונתינים שהקשו דלעיל קאמר רבא כו' ולפי"ז מוכח דנתינים אסורים מדאורייתא ולקמן קאמר נתינים דוד גזר ותי הר"ת דודאי אסורים מדאורייתא והא דקאמר לקמן דדוד גזר היינו עבדות שגזר עליהם שיהיו עבדים והרמב"ם ס"ל באמת לדינ' דבגירותן אינם אסורים רק מדרבנן עייש"ה ועי' היטב בכ"מ והרמב"ן תי' שני תירוצים בשם הראב"ד תי' א' דאותם שנתגיירו אז כו' ועוד תי' דמדאורייתא אינם אסורים רק הדור ראשון שנתגיי' כיון דלא מנה הכ' בהם דורות ע"כ דור שני מותר מדאורייתא רק דוד גזר עייש"ה, והנה לכל הפירושים הנ"ל נתיישב קושיית התוס' על נכון ל"מ לשיטת הרמב"ם דנתינים מדאורייתא מותרים וע"כ לר"י דס"ל ק"ג א"ק מצרי אסור בנתינה ואף לפמ"ש הכ"מ דלר"י אסורים מדאורייתא כו' מצינן למימר כתי' התוס' דבתרא דידה שדינן לה ואסורים לעולם משא"כ לתי' הרמב"ן שהביא הה"מ דמדאורייתא אינם אסורים רק דור ראשון וכיון דעכ"פ דור ראשון אסור א"כ ל"מ קהל ומצרי מותר לישא נתינה כמו שמצרי ראשון מותר לישא מצרי שנייה ובניו כשירים ואף דבתרא דידה שדינן מ"מ בניה כשירים דהא אינם אסורים רק דור ראשון והדרא קושיית תוס' לדוכתי' ישא נתינה דאף אי בתרא דידה שדינן הוולד כשר וליכא למימר דקושיית הגמ' במאי יטהר מדרבנן דמדרבנן אסורים לעולם דהא איכא לאשכוחי דעבר ונסיב רק דקושיית הגמרא על התורה משום דאי להיתרא לא כתיב ולשיטת הרמב"ן אשכחן שפיר שישא נתינה וצריך עיון גדול לפע"ד

שוב ראיתי בבית מאיר שהקשה קושיא זו וכתב דצ"ל דר"י אזיל לפום ל"ק דרבא דלעיל דף ע"ו והנה