חמדת שלמה חלק ב מא

למימר דר"י דרש תו"ש לגר שנתגייר כשהוא מהול וקטן שנולד מהול וע"כ שפיר מצי סבר כר"ע וקצת ראי' לזה דבמכילתא שם אי' אר"י תו"ש למה נאמר הרי כתיב כל ב"נ ל"י בו א"כ כיון דקושיתו הי' מב"נ וס"ל דנכרי נכלל בכלל בן נכר ודלא כשיטת הריטב"א הנ"ל דזה עדיף הואיל כו' וא"כ מאי תי' ערבי מהול נהי דל"ה ערל מ"מ ה"ה ב"נ כיון דל"ס לי' כס' הריטב"א אם לא דנימא הואיל והוא מהול ל"ה בכלל ב"נ כמ"ש לעיל בתי' דר"ש ולפמ"ש דמיירי בגר שנתגייר כשהוא מהול א"ש עכ"פ יש ראי' מזה דלא כס' הריטב"א דהא במכילתא הקשה מב"נ על תו"ש ומוכח דב"נ כולל אפי' נכרי וכ"ה להדי' במכילתא וכמוש"ל ועי' היטב בכל מ"ש ודוק היטב

דף ע"ב תוס' ד"ה משום דלא נשיב, בספרי אומר בגנותן של כו' שלא עשו אלא פסח אחד כו' ואור"י כו' והקשה מהרש"א על הרא"מ שכ' הטעם שדחו התוס', ואין לחלק בין ת"ז לדהכא שלא הי' יכולים למול משום שלא נשיב להם רוח צפונית דהא לעיל קאמר היכא דאחזתו חמה ג"כ אינו מעכב, ועי' בשעה"מ שכ' דדברי הרא"מ אלו הם מתוס' דקידושין יעוי"ש רק התמי' קיימת מה שהקשה מהרש"א דמוכח מסוגי' דלעיל דאפי' הגיע זמנו אם א"י למולו אינו מעכב כמו ת"ז ואף דמצד הס' הוי מצינן לחלק מ"מ מהגמ' מוכח דאפי' הגיע זמנו אם א"י למולו א"מ ועיי"ש בשעה"מ, והי' נראה דאפשר ליישב עפי"מ דאי' בסנהדרין נקטעה יד העדים פטור דבעי קרא כדכתיב והיכא דלא אפשר למיעבד כדכתיב פטור הנדון ומסיק הגמ' דהוי פלוגתא דתנאי באין לה רחוב וגם מייתי פלוגתא דתנאי באין לו בוהן יד ובוהן רגל עיי"ש ולפי"ז י"ל דוודאי היכא שהוא עדיין תוך זמנו ס"ל להגמ' בפשיטות דל"ה בכלל המול לו כל זכר כיון דעדיין לא הגיע זמנו ואף אי אמרינן דבעי קרא כדכתיב מ"מ כיון דאין חל עדיין מצות מילה כלל וודאי דל"ה בכלל המול כו' משא"כ בהגיע זמנו כיון דכבר הגיע זמנו למול רק דאין יכולים למולו מחמת ד"א י"ל דתלוי בזה למאן דל"ב קרא כדכתיב א"מ אבל למאן דבעי קרא כדכתיב י"ל דמעכב ולפי"ז י"ל דהך אוקימתא דגמ' הוא למאן דל"ב קרא כדכתיב ותנא דספרי י"ל דס"ל בעי קרא כדכתיב וע"כ שפיר הי' מעכב מילת זכרים כיון שהגיע זמנם למול ודוק

ובזה י"ל בתי' דר' כהנא ברי' דר"נ דמשני טומטם שנקרע ונמצא זכר וק' למה קאמר ונמצא זכר הא. אפי' ידעינן שהוא זכר כגון שביציו מבחוץ כמו דאי' לקמן דף ע"ג אפ"ה כיון שלא נקרע עדיין א"א למולו ואין מחוייבין לקרעו כמ"ש תוס' ריש פרקין וא"כ הו"ל לשנויי בטומטם שנקרע, ולפמ"ש י"ל דר"כ ברי' דר"נ רצה לאוקמי אליבא דהלכתא דקי"ל בעינן קרא כדכתיב וע"כ אי הוי ביציו מבחוץ נהי דאין מחוייבין לקרעו ולמולו משום דאפשר לבוא לידי חולי עי"ז והוי כמו אחזתו חמה מ"מ למאן דבעי קרא כדכתיב מעכב ע"כ אוקי שנמצא זכר וכיון שהי' ספק נקבה י"ל כשיטת הרמב"ם דספד"א מה"ת לקולא וע"כ ל"ה בכלל המול כו', ובזה אפשר לומר מאי דדחקו לאוקמי כל חד באוקימתא אחריתא די"ל ולתי' קמא שאחזתו חמה מוכח דיום הבראתו עדיף מיום הוולדו דבעי מעל"ע ע"כ אמר ר"פ דלא מוכח זה די"ל דכאיב לי' עינא, ולפי"ז מוכח דאפי' משום כאב עינים מדחינן המילה כל זמן הכאב [עי' בחי' רמב"ן שהוכיח מתי' ר"פ כן ומשמע להדי' דהוי חידוש דין], לזה תי' רבא דאף זה אינו מוכח די"ל שהי' אביו ואמו חבושים, וכל התי' אינם רק למאן דל"ב קרא כדכתיב לזה תי' רב כהנא ברי' דר"נ די"ל בטומטם שנקרע ונמצא זכר וא"ש אף אי בעי קרא כדכתי' ורב שרבי' אפש' דבעי לאוקמי אף אי ספד"א מה"ת לחומרא ובעינן קרא כדכתיב מ"מ כל זמן שלא יצא לאויר העולם אף דהוי כילוד מחמת יציאת הראש י"ל דל"ה בכלל המול לו כ"ז אף אי בעי קרא כדכתיב ועי'

ובזה י"ל קושי' שהקשה בס' קרבן עדה משם אביו הגאון זצ"ל למה לא תי' הגמ' דמיירי ביוצא דופן דאיתא בשבת קל"ב אר"א יוצא דופן נימול ליום ראשון שנאמר וטמאה כו' וביום השמיני ימול כל שאמו טמאה לידה כו' ולפי"ז הו"ל לגמ' לאוקמי בהכי דאתיילד לי' יוצא דופן וא"ל דהנהו אמוראי דשקלי וטרי בהא ל"ס לי' הא דר"א א"כ קשי' על הבה"ג דכ' דהוי ספיקא דדינא וע"כ א"ד שבת הו"ל להוכיח מהנהו אמוראים דל"ס להו הא דר"א והניח בצ"ע יעוי"ש שנדחק מאוד ולפמ"ש י"ל למ"ש הרא"ש התם דרב אסי ע"כ לא ידע מפלוגתא דתנאי עיי"ש לפי"ז הי' אפשר להוכיח דהנך אמוראי לא ידעי ג"כ מברייתא דהתם דאל"כ נהי דנימא דמש"ה לא אוקמי ביוצא דופן דס"ל יוצא דופן נימול לשמונה מ"מ כיון דלא אוקמי כהלכתא למאן דס"ל דבעי קרא כדכתיב א"כ עדיין הו"ל לאוקמי ביוצא דופן אלא דלא אסקי' אדעתי' ברייתא דהתם גם י"ל דאינהו גופי' מספקא להו וע"כ לא רצה לאוקמי סתמא דברייתא בהכי דא"כ יהי' הלכתא הכי ואין זה דוחק לומר דאינהו גופייהו מספקא לי' דכעין זה משני הגמ' בב"ב לענין טומטם שנקרע ונמצא זכר בדף קכ"ז ע"א תנא גופי' ספוקי מספקא לי' עיי"ש משא"כ השתא דמוקי לה דל"ב קרא כדכתיב אע"ג דקיי"ל דבעי קרא כדכתיב ליכא למיטעי בזה דכן סתם לן תנא בפי"ד דמס' נגעים אין לו בוהן יד אין לו טהרה עולמית, וי"ל ג"כ לפמ"ש בתחלת דברינו לעיל דלכאורה מוכח לר"א דס"ל מילת זכרי' אינו מעכב בשעת אכילה כיון דילפותא הוא מגז"ש דאז אז וכיון דהוא ס"ל דמילת עבדיו א"מ בשעת אכילה וס"ל ומלת אותו קאי על העבד וא"כ ליכא למילף דמילת זכרי' מעכב בשעת אכילה ומוכח כגי' ישינה בתוס' שהביא מהר"ם לובלין

אמנם אם נרצה לקיים גי' תוס' שלפנינו ע"כ צריכין לומר לר"א הגז"ש דילפינן כמו דאז הנאמר בעבד מיירי לענין אכילה ואף דמיירי מאכילת עצמו מ"מ מיירי מאכילה כך אז הנאמר במילת זכריו מיירי מאכילה ומוכח שפיר דמילת זכריו מעכבים בשעת אכילה ועי' בשעה"מ שכ' להכריח גי' חדשה דאל"כ הו"ל לגמ' לאקשוי בו לר"א למה לי ועי' מ"ש לעיל והנה הקרבן עדה הביא יש מתרצים לקושי' הנ"ל עפי"מ דאמרינן התם בשבת דף קל"ה דורות הראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימול לח' ותי' הגמ' ניתנה תורה נתחדשה הלכה ולפ"ז ל"מ לאוקמי' הגז"ש ביו"ד דהגז"ש נאמרה בפ"מ ואז לא הי' נימול לא' אף שאין אמו טמאה לידה כו' וכ' הגאון הנ"ל דטעות הוא בידם דהגז"ש צריך למילת עבדי' שיעכבו בשעת עשיי' רק דהקושי' על תנא דברייתא דנקט ג"כ מילת זכריו בשעת אכילה ולזה שפיר י"ל דנ"מ לדורת עיי"ש ולפמ"ש י"ל דהגמ' רצה לשנוי לר"א דס"ל ע"כ דהגז"ש לא אתי רק למילת זכריו בשעת אכילה דמילת עבדיו לא מעכב לדידי' כלל וע"כ לא מצי לאוקמי ביוצא דופן דא"כ ליכא לאוקמי הגז"ש בפסח מצרים כלל ולפי"ז א"ש הא דמוקי לה באחזתו חמה ולמ"ש דלמאן דבעי קרא כדכתיב אף בזה מעכב והוי זה התי' שלא אליבא דהלכתא די"ל דכיון דכל הקושי' ל"ה רק לר"א ור"א הא ס"ל דלא בעי קרא כדכתיב במתני' דנגעים וכדאי' שם בסנהדרין כתנאי ופי' רש"י דר"א ור"ש ס"ל דל"ב קרא כדכתיב, אמנם לגי' הישנה שבתוס' ליכא למימר דקושי' הגמ' היא לר"א ולפי"ז י"ל קושי' מהרמ"ל לעיל מ"ש על מ"ד הגמ' מי איכא מידי דמילת עצמו א"מ כו' הא נ"מ לחלצתו חמה ולפמ"ש דלמאן דבעי קרא כדכתיב אפי' אחזתו חמה מעכב מילת זכריו תי' הגמ' שפיר ודוק היטב

דף ע"ה ע"א תוס' ד"ה שאין הביאו ראי' מירושלמי דבניטל אחת מהן אפי' ביד"א כשר והרא"ש כ' דהירושלמי מיירי בידי שמים וכ"כ הרמב"ן ועי' בבית מאיר, ובאמת דברי הירושלמי נראין כמעורבבין דלמאי דקאמר דאינו מוליד מוכח דהוי ביד"ש דאי הוי ביד"א ואינו מוליד אמאי כשר ולמאי דאי' אח"כ בירושלמי בלבד בשלימין מוכח דמיירי בידי אדם עיי"ש בירושלמי

ולי הי' נראה דאפשר לפרש כך דהא דקאמר הירושלמי דאינו מוליד בניטל אחת היינו דע"י שניטל אחת ביד"א