חמדת שלמה חלק ב ד

אמנם למ"ש נכון דהוא שאל לו ממעלת בה"כ הנה כוונתו היתה איך לעשות שתהי' התפלה מקובלת והנה באמת שתקובל התפלה כהוגן צריך כמה הכנות וידוע שהתפלה באה תחלה ליד המלאכי' ומשם יעשה כתר בראש ד' אלוד"י צבאות, וחכז"ל אמרי לא ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שאין מלאכי השרת נזקקין לו ואינם מכניסים התפלה לפנים מהפרגוד, לכן שאל לו שיגיד לו ההכנות הראויות שתקובל התפלה וזה רמז לו במאמר במילי דבי כנישתא בהדיבורים שמדברים בבה"כ והוא התפלה, והשיב לו שפיר שאינו צריך לשאול ע"ז כלל כי זהו רק מי שאינו שלם בתורה שהוא מונהג עפ"י מלאך אבל לא כן איש כמוך הא אר"ח אוהב ד' כו' והיינו הא דאר"ח מיום כו' א"כ כיון שאתה שלם בתורה התנהגותך למעלה מן המלאכים ומעתה עולה כל המאמר של אביי שם על נכון שהתפלל במקום של הלכה ובלי שום סרסור הלכה תפלתו ונתקבלה אצל הש"י ויתעלה שמו לעד, כן יזכנו ד' לכתרה של תורה ויקובל תפלתינו ברחמים ורצון א"ס

דרש ההוא גלילאה עלי' דר"ח בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי, לעם תליתאי, ביד תליתאי ביום תליתאי, בירחא תליתאי כמאן כרבנן (מס' שבת דף פ"ח ע"א) ונראה לברר מאמר הזה, דהנה המג"א בסי' תצ"ד הקשה כיון דפסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה' ושע"כ שבת שלפני פסח קורין שה"ג א"כ ע"כ נתנה התורה יום נ"א לספירה ויום הבכורים הוא חמשים לספירה וא"כ איך אומרים זמן מתן תורתינו, ונראה לתרץ, דהמג"א הקשה עוד לדידן דקיי"ל בפולטת צריך וי"ו עונות וא"כ צ"ל בזיי"ן בסיון נתנה תורה ואיך אומרים בוי"ו בסיון מתן תורתינו, וכ' להוכיח מזה גי' הרמב"ם דגרס אבל חכמים ס"ל שלשה עונות, והנה לכאורה יש עוד להוכיח גי' הרמב"ם דהא קשה מנ"ל לרבא דרבנן ס"ל בה' עביד פרישה דלמא רבנן ס"ל כרבי דאמר וישב היינו דברים שמשיבים דעתו של אדם ויגד דברים הקשים כגידין ולדידי' ל"א מצות הגבלה קודם מצות פרישה וישב ויגד הוי בחד יומא וא"כ אף דס"ל בשני בשבת אקבע ירחא אפ"ה י"ל בד' עביד פרישה, ואף דלכאורה מוכח הא דלא בעי רבא לומר בקיצור דפליגא בקביעא דירחא משום דדחיקא לי' לומר דפליגא האיך אקבע ירחא אבל השתא פליגא בסברא דרבנן לא דרשי היום כמחר ולא ס"ל דמשה הוסיף יום א' מדעתו, וע"כ מוכת דבב' בשבת אקבע ירחא ור"י לא ס"ל אייר דהאי שתא עבורי עברו' וע"כ מוכח בא' בשבת אקבע ירחא ובד' עביד פרישה, אבל אי הוי ס"ל וישב ויגד הוי חד יומא מנ"ל דבב' אקבע ירחא, דלמא בחד אקבע ירחא ובאמת בג' עביד פרישה, אך הא ליתא דבשלמא בד' ע"פ י"ל דמשה הוסיף יום אחר מדעתו דדרש היום כמחר אבל אי בג' ע"פ א"כ הוסיף שני ימים קשה מאי דרש וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי' דלמא רבנן ס"ל כהלכתא בד' ע"פ רק דס"ל כרבי וע"כ מוכח בב' אקבע ירחא, אמנם לגי' הרמב"ם א"ש דרבא ניחא לי' לאוקמי רבנן כהלכתא דלא צריך רק ג' עונות וע"כ [ועיין בפ"י שכ' כעין זה אך לפמ"ש התוס' תלתא ויאמר כתיב נראה דמזה מוכח דהוי שני אמירות] מוכח דבה' עביד פרישה, ולפי"ז יותר תמו' לדידן דקיי"ל ששה עונות בעינן קשה קושית המג"א וגם על רבא קשה הקושי' הנ"ל דלמא אף רבנן ס"ל בה' ע"פ כמו דקיי"ל לפסק הלכה

ותחלה נאמר דיש להוכיח כגירסא דידן ואח"כ נראה לי ליישב הקושיא הנ"ל, דבריש הסוגיא הקשה הגמ' רישא רבנן וסיפא ראב"ע דאי ראב"ע טהורה שמענא ליה ותי' הגמ' למאן דמוקי כתרי תנאי כו' וסוגיא זו תמו' דאין לו דמיון להתם דהוי תרתי דסתרי בחד עניינא אבל הכא י"ל רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ועי' בפ"י ולכאורה היה נ"ל כך כיון דבאמת קיי"ל כרבנן דבעי וי"ו עונות וא"כ הוי מתני' שלא אליבא דהלכתא וצריך לומר דרבי נקט ליה משום אסמכתא דקראי וא"כ הו"ל למנקט אליבא דחד תנא כנ"ל די"ל כך וא"כ מוכח דלא כגירסת הרמב"ם דלגי' הרמב"ם קשה דהא בע"כ רבי ס"ל טמאה כיון דס"ל לקמן וישב ויגד הוי חד יומא וע"כ בד' ע"פ והדרי' הקושיא לדוכתי' דלמא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אבל לגירסא דידן א"ש, אך עדיין יש לדקדק דנהי די"ל מש"ה נקט רבי אליבא דתרי תנאי למאן דס"ל הכי משום דלא רצה למנקט טהורה דהוי לגמרי להיפך מפסק הלכה מש"ה נקט טמאה אף דלדידן טמאה אפי' ביום ד' אי הוה תוך וי"ו עונות מ"מ מאי דאמר תוך ג"י טמאה הוי כהלכה אלא דאפי' יותר טמאה מ"מ קשה למה לא נקט רבי כהלכתא בתוך וי"ו עונות טמאה מדכתיב היו נכונים לשלושת ימים כ"פ רש"י לקמן דבד' ע"פ ובהשכמה ירד וטבלו בצפרא דשבתא וע"ק דלפירש"י צ"ל דאליבא דידן טבלו בצפרא דשבתא, ולפי"מ שנראה מפי' רש"י בקושית הגמ' ולטבלו בצפרא דשבתא שפי' ולמה היה למשה לומר להם בהשכמה נראה דס"ל דלא כפי' התוס' דהקושיא דלמא ששה עונות דמקושי' הגמ' ולטבלו משמע דבאמת לא טבלו, ואי הו"מ למימר דבאמת טבלו הו"ל להגמ' להקשות דילמא טבלו בצפרא דשבתא וצ"ל דהגמ' ס"ל דפשטי' דקרא ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים משמע דלא טבלו בבוקר דתיכף היה קולות וברקים רק דהקושיא למה היה צריך משה לירד בהשכמה הי' להם לטבול בצפרא ובאמת היה להקולות וברקים להתאחר כנ"ל מוכרח לפי' רש"י, ואף דבקושיא הראשונה ולטבלו ביני שמשא פירש"י דמזה מוכח דטבלו בצפרא היינו היכא דאית לן הוכחה אמרי' הכי אבל כ"ז דאין לנו הוכחה מסתמא לא טבלו בצפרא, ולפ"ז קשה אליבא דאמת דלדידן אמרי' דטבלו בצפרא, והנה נראה בעליל למעיי' שרש"י הרגיש בזה שפי' דלרבנן טבלו בצפרא ופי' רש"י הא דלא ניתנה התורה בלילה לא משום לא מראש בסתר דברתי לחודי' והוא שפת יתר ברש"י מאי בעי בזה, ולפמ"ש א"ש דהיה קשה לרש"י הלא מוכח מלישנא דגמרא דמסתמא ל"א דטבלו בצפרא ע"כ פירש"י דהנהו רבנן ס"ל דלא משום לא מראש בסתר דברתי לחודי' לא נתנה בלילה וע"כ מוכח מזה דטבלו בצפרא

ולפ"ז נ"ל דמיושב קושיית התוספת על ר"י דהוה לי' לשנוי' על קושיא הראשונה ג"כ שלא יהיו הללו הולכין ולפי"ז דקושיא הראשונה הוי דלוכח דבעי ששה עונות לא הו"מ לתרץ שלא יהיו הללו הולכין דזה ל"ה רק סברא בעלמא, וקשה מנ"ל סברא זו דילמא ז"א ולוכח באמת דבעי ששה עונות ע"כ הוצרך משום לא מראש בסתר דברתי אבל לקושיא השניי' דהוה על משה רבינו דלא הוה ליה לירד בהשכמה וע"ז תי' שפיר דמשה לא רצה לעשות כן משום שלא יהיו הללו הולכין, אבל תוס' לשיטתייהו דס"ל דאף קושי' השניי' קאי לדידן לוכח מהכא דדלמא באמת טבלו בצפרא ואפ"ה משני שלא יהיו הללו הולכין א"כ מוכח דזה הוה ס' אלימתא ע"כ הקשו שפיר דאף לקושיא הראשונה הו"ל לתרץ הכי היוצא לנו מזה דרש"י הוצרך לדחוק קצת אליבא דרבנן. עוד יש כאן מקום דקדוק דהרמב"ם פסק ג' עונות וס"ל דבעי עונות שלימות ומקצת עונה אינו מצטרף וצ"ל דהרמב"ם ס"ל דלשון שלימות משמע הכי וא"כ לפי גירסא דידן ששה עונות שלימות יהיה לכאורה מוכח ג"כ דמקצת עונה אינו מצטרף, הן אמת שהטור כתב להדיא דמקצת עונת משלים אמנם לפי פי' הרמב"ם נ"ל מוכרת דמקצת עונה אינו מצטרף, אך צריך להבין כיון דר"ע קאמר להדיא ואם יצאה מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת עונה ששית ולכאורה נראה דטעמא דר"ע נהי דמשה בהשכמה ירד מ"מ אותן ששמשו באותו רגע קודם שירד משה א"כ אי נימא דאינו מצטרף לא הי' יכולים לטבול רק בצפרא וז"א סברא משום שלא יהיו הללו הולכין ע"כ מוכח דמצטרף וא"כ קשה הן לגירסת הרמב"ם דבעי ג' עונות שלימות והן לגי' דידן לפי פי' הרמב"ם דאותן ששמשו קודם ירידת משה היאך טבלו, ודוחק לומר דמשה ידע שלא שימש שום אדם קודם ירידתו מן ההר. גם תמוה בסוגיא זו מאי דקאמר יתיב מרימר וקאמר להא שמעתתא אמר לי' רבינא למרימר ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת א"ל ראוי קאמינא ופרש"י שלא פלטו אחר הטבילה וקשה מאי בעי בזה כיון דאין נ"מ בזה וגם