חמדת שלמה חלק ב ג

בעזרת הש"י פתיחה לכבוד התורה

אמר לי' רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרית לן משמי' דר"ח במילי דבי כנישתא אמ"ל ה"א ר"ח מאי דכתיב אוהב ד' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ד' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דאר"ח ב"א משמי' דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה **(הלכה, הוא מלה כוללת לתמצית דברי התורה והחכמה האמיתית המלמדת לאדם חוקי האלהים ורצונו, צדק משפט ומשרים חסד ומדות טובות וכל הנהגה ישרה,)** ואמר אביי מריש הוי גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בב"כ כיון דשמענא להא דרחב"א משמי' דעולא מיום כו' לא הוי מצלינא אלא היכא דגריסנא ר"א ור"א אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטברי' לא הוי מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוי גרסי (ברכות דף ח') ורש"י פ"י שערים המצויינים בהלכה ציון ואסיפת ציבור נראה דהוי ק"ל לרש"י מאי האי דקאמר יותר מבתי מדרשות הא בבתי מדרשות לומדים ג"כ לזה פי' המצויינים אסיפת רוב עם והמוהרש"א פי' דבבתי מדרשות ישנם הרבה שאינם לנים בעומקה של הלכה ואמרי' בגמ' העוסקים במקרא כו' בגמרא אין לך מדה גדולה הימנו והטעם שמזה יוצא ההוראה ע"כ קאמר שערים המצויינים בהלכה ללון בעומקה של הלכה, והנה להבין אמאי קאמר אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה מאי ענין זה ליום שחרב בהמ"ק פי' שם שבזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' ההוראה יוצא מלשכת הגזית עיי"ש, והנה עדיין אין הדבר מובן כל כך

והנראה לי בזה עפימ"ש בס' נזר הקודש פ' ויצא פס"ח סי' ב' שהאדם העוסק במצות עליו נאמר חונה מלאך ה' סביב ליראיו שמשגיח הש"י על בעלי מצות ע"י מלאך וכל הנהגת המלאך אינו אלא דרך הטבע ואינו בא אלא ע"י השתדלות אנושי בטורח ועמל וכדכתיב למען יברכך ד' בכל אשר תעשה והטעם כי המלאכים נבראו אחר בריאת שמי' וארץ שנתיסדו בטבע לכך הנהגתם ג"כ ע"י הטבע, אבל בעלי תורה שתורתם אומנתם וזכו לכתר תורה כראוי הקב"ה בכבודו ובעצמו משגיח עליהם כי שכינת עוזו ית' הוא במקום אור תורה והנהגתו הוא חוץ לדרך הטבע עיי"ש שהאריך בזה ובדבריו יומתק מאמחז"ל רבא רמי כתיב כי גדול מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה ופי' המוהרש"א מעל שמים דהיינו השכר הוא בעוה"ב ועד שמים הוא כיון שעושה לתכלית חיצונית ע"כ אין שכרו רק בעוה"ז עיי"ש אמנם לדברי נזה"ק דכל העוסק בתורה מונהג מהקב"ה למעלה מהטבע וקב"ה בעצמו משגיח עליו, והנה אין לחשוב שהענין מה שהוא מושגח מהש"י הוא בתת לו הצלחת המדומית מהעושר והכבוד וכל טוב עוה"ז, לא יעלה עה"ד דהרי אנו רואים רשעים הצליחו השגו חיל כאשר צווח ע"ז אדונינו דהמע"ה בהלוליו, וצדיק מה פעל אך העיקר מה שהוא מושגח כי יזכהו ד' ללמוד וללמד לשמור ולעשות באין מונע ומטריד זהו העיקר שע"י מה שהקב"ה משגיח עליו הוא זוכה לזכות בכל חלקי התורה ושמירת מצותי' מעתה שפיר אמר בהעוסקי' לשמה אשר הם מושגחים מהש"י כי גדול מעל שמים חסדך למעלה משמי' אשר התייסדם בטבע, ובהעוסקי' שלא לשמה שמונהגים ע"י מלאך עד שמים חסדך

ובזה נ"ל לפרש מה שיסדו לנו אנשי כנה"ג בברכת אהבה רבה, א"מ בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחננו ותלמדנו, שלכאורה הוא תמו' מאי ענין בטחון בדברי תורה וחכז"ל אמרו יגעת ומצאת תאמן ואין שייך בטחון רק במילי דעלמא, אך עפ"י דברים הנ"ל ניחא, כי ידוע אשר כל אדם בעת הולדו באותו מזל אשר נולד כן כל תהלוכותיו וענייניו, ואם משטרי המזלות מורים עליו לרעה ומנגדים אותו לא יועיל בכל חריצותיו והשתדלותו ובכל אשר יעשה לא יעלה בידו מאומה, אמנם מי שזוכה לכתר התורה בשלימות שהוא למעלה מן הטבע, אז אם כל המזלות יהיו לו מנגד לא יוכלו לפעול מאומה להרע לו כי ע"י התוה"ק הוא דבוק בהקב"ה והקב"ה בכבודו ובעצמו משגיח עליו, מעתה האיש אשר איננו שלם בתורה אף ששם בטחונו בו ית"ש מ"מ א"א לשדד הטבע בעבורו אבל הזוכה לכתר התורה בשלימות נקל לעשות בטחונו הגם שמשטרי השמים הם לנגדו, והנה אם אמנם שכן הוא בבירור, אבל לעומת זה האיש אשר יש לו בטחון אמיץ וחזק בהש"י ויתעלה, ולא יפנה אל רהבים ושטי כזב, רק בוטח בו ית"ש בבטחון אמת הש"י הרואה ללבב ומבין מחשבות אדם ועשתונותיו והוא ית"ש היודע כי האיש הזה יבטח בשם ד' לבדו ובכל העניינים ישען באלודי"ו אך בו לבדו, ואם האיש הזה לא יזכה לכתר התורה ומשטרי השמים המה יהי' לנגדו אז צדיק מה פעל בבטחונו לזאת הש"י החפץ לזכות את בריותיו ולהנחילם רב טוב בעוה"ז ובעוה"ב, מזכה לאיש הזה כי יזכה בכתר התורה בשלימות ואז יהי' נקל לעשות כבטחונו, לזאת יסדו אנשי כנה"ג שפיר בעבור אבותינו שבטחו בך ועי"ז זכו ותלמדם חוקי חיים למען לא יכלמו לנצח כל הבוטחים בישועתו והחוסים בו, ולזה אנו מתפללים אם כי אין אנו במדרגה זו ואין לנו הבטחון האמיתי שהי' לאבותינו בכל זאת יחננו ד' מאוצר מתנת חנם ויזכנו לכתר התורה בשלימות וזה כן תחננו ותלמדנו. שתתן לנו מתנת חנם בזכות אבותינו ותלמדנו תורתיך הקדושה, וכן י"ל ולפרש מה שאנו מתפללים בתפלת ש"ע ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם כו' כי בך בטחנו, עפ"י דברינו שמי שיש לו בטחון אמת מזכהו ד' להיות שלם בתוה"ק וידוע מאחז"ל אין טוב אלא תורה, ולכן אנו מתפללים שהש"י יתן לכל הבוטחים בשמו באמת הטוב ההוא, ואנחנו אשר איננו במדרגה הזו ושים חלקנו גם עמהם ולא נבוש כי עכ"פ בך בטחנו, ואם כי אינו הבטחון האמיתי עכ"ז לא סר לבנו מבטוח בשם ד'

מעתה עולה על נכון מאחז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, דהנה בזמן שישראל היו שרוים על אדמתם ארץ אשר ד' אלודי"ך דורש אותה תמיד עיני ד' אלודי"ך בה בהשגחה פרטית הי' נודעה יד ד' בשינוי הטבע בכל שעה ולא הי' מקום למזלות ומשטרי השמים לפעול בכוחם וממשלתם כי היינו נחבאים בצל כנפי השכינה ומקורבים לאבינו שבשמים ע"י מקום המקודש מקום מה נורא בית קדשנו ותפארתנו, וכל ההשפעה וכל התנהגות העולם הי' ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול לא ע"י שום שר ומזל ומנהיג וכל התנהגות הי' למעלה מן הטבע, אבל בעונותינו מיום שחרב בהמ"ק שאז נמסר רוב התנהגותינו ע"י משטרי השמים בדרך הטבע אז כביכול אין להקב"ה בעולמו רצונו שאין התנהגות העולם ע"י הקב"ה למעלה מן הטבע רק הרוב עפ"י דרכי הטבע, רק בד"א של הלכה שאותו האיש השקוע בד"א של הלכה הוא לבדו מונהג ומושגח מן הש"י לבדו אשר לא כן בזמן שבהמ"ק הי' קיים הי' הכלל כולו מושגח מאתו ית"ש בניסים ונפלאות היפוך הטבע בכל שעה ורגע

ולפי"ז מתורץ מה שדקדקו המפורשי' במאמר שהתחלנו, שרבא שאל לרפרם להגיד לו ממילי דבי כנישתא מעלות וקדושת בה"כ והוא השיב לו שהש"י אוהב שערי תורה יותר מבה"כ והקטין מעלת בה"כ, עיי' ברי"ף בע"י