חמדת שלמה חלק ב לה

של הר"ת מס"ד דלפמ"ש הכל קושי' אחת היא מעתה שפיר יש מקום ביישוב שיטת הר"ש וגם שיטת מוהר"מ מטורמשא די"ל דר"ת מודה במזנה ודו"ק

אמנם הי' מקום ליישב עיקר דקדוקו של הר"ש הא דנקט בברייתא דכתובות אלמנה שמת בעלה ל"ת דמזה משמע לי' להר"ש דווקא באלמנה גזרו ולא בגרושה רק דקשה ע"ז מאידך ברייתא דתני סתמא לא ישא אדם מע"ח ומנ"ח משמע אפי' בגרושה ועכ"פ לשון הברייתות קשה, וי"ל עפ"י מה שנראה מלשון הרמב"ם שהשמיט תיבת תתעבר וכ' רק שמא תעכר חלבה והוא לא ירפא כו' מזה הלשון משמע להדי' דלאו משום שתתעבר תעכר דא"כ הו"ל למימר שתהי' צריכה לגמול את בנה והוא לא יתן להבן בצים וחלב כמ"ש רש"י וכמ"ד לעיל דף י"א שמא תתעבר ותגמול את בנה דנראה פשוט דמעוברת אינה מניקה את בנה כנראה לחוש ואין מקום לרפאות החלב ע"כ נראה או דהרמב"ם לא הי' גורס בגמ' שמא תתעבר רק סתם שמא תעכר החלב והיינו איזהו סיבה דהא קיי"ל מינקת נותנין יין ודברים המועילי' לחלב כדאי' בש"ע סי' ע' והוא לא יתן לה רק מזונות הראוים לסתם אשה ויעכר חלבה, ואף אם הי' גורס כמו בספרי' דידן י"ל דהוי מפרש תתעבר ותעכר והוי"ו מחלקת כמו או תעכר דבתתעבר לא צריך לומר ותעכר דמעוברת מסתמא גומלת את בנה כמו"ש, ויש להביא ראי' לזה דהא ר"מ ס"ל בדף י"א מינקת משמשת במוך שמא תתעבר ותגמול את בנה וא"כ קשה לר"מ קושית הגמ' דמקשה לטעמא דסנדל דידי' נמי אלא אי למ"ד במוך במוך ואי למ"ד מן השמים ירחמו וכו' א"כ ה"נ קשה לר"מ כיון דכל מינקת משמשת במוך הכי נמי תשמש במוך דבשלמא לחכמי' ל"ק נהי דס"ל מן השמים ירוחמו היינו דיהי' אפשר למסמס בבו"ח אבל הכא דידה לא יהי' לה אבל לר"מ דס"ל משמשת במוך קשה כנ"ל ודוחק לומר דאפ"ה חיישי' דתתרמי שלא יועיל המוך אבל לפי' הרמב"ם א"ש דחיישי' שמא תעכר החלב בלא עיבור

אך לפי"ז קשה לכאורה מאי הועילו חכמים בתקנתן כיון דאיכא למיחוש למיעכר חלבא ואשה בושה לבוא לב"ד ואף של"ת ולא תתעבר איכא למיחוש למעכר חלבא וא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן אך באלמנה א"ש דכ"ז של"ת תהי' במיגר אלמנותה אצל היורשים וא"כ יתנו לה מזונות הראוין משא"כ בגרושה שאינה אצל בעלה אף אם ל"ת שייך חששא דתעכר חלבה ולא הועילו חכמי' בתקנתן ולפי"ז יהי' מוכח כשיטת ר"ש דגרושה מינקת שרי, אמנם משום הא לא ארי' דהא לכאורה יקשה על הא דארשב"ג בכתובות אני אכריע או אני אפרש לפי הגי' דשם למ"ד כ"ד חודש צריכה להמתין כ"א חודש למ"ד י"ח חודש צריכה להמתין ט"ו חודש שאין החלב נעכר עד ג"ח ולפי"ז מוכח ע"כ דטעמא משום שמא תתעבר דמש"ה א"ש דא"צ להמתין אלא עד ג"ח קודם גמר ימי הנקה דאף אם תתעבר לא תעכר החלב עד סוף זמן הנקה אבל א"נ דחיישי' לשמא תעכר לחוד הי' צריכה להמתין עד סוף זמן הנקה ונסתר פי' הרמב"ם הנ"ל, וצ"ל דרשב"ג סובר באמת דטעמא משום שמא תתעבר דווקא ול"ח לעכירות החלב בלא עיבור ע"כ ס"ל דא"צ להמתין רק עד ג"ח קודם גמר הנקה, אבל לר"מ דס"ל משמשת במוך בע"כ דחייש לשמא תתעבר לחוד ואדרבא י"ל דה"ט דרב דס"ל צריכה להמתין כד"ח שלימים, ולכאורה קשה איך יפלגו במציאות דאין החלב נעכר עד ג"ח, אבל לפי"ז א"ש דס"ל דחיישינן לשמא תעכר לחוד וה"ט דר"ל ור"י דס"ל בהאי ברייתא דצריכה להמתין כל ימי הנקה וכיון דקיי"ל דצריכה להמתין כד"ח שלימים ע"כ כתב הרמב"ם הטעם שמא תעכר

ולפי"ז י"ל לדידן בגרושה אסור משום שמא תתעבר ותעכר כיון דע"כ מוכח דחיישי' שמא תתעבר ותעכר לרשב"ג דס"ל כ"א וט"ו חודש, וא"ל לפי"ז הי' לגרושה רק להמתין כ"א חודש דתתעבר ליכא למיחוש דאין החלב נעכר עד ג"ח ומשום תעכר לחוד נמי ליכא דמאי הועילו בתקנתן דהא ליתא כיון דעכ"פ צריכה להמתין לא פלוג רבנן בשיעורייהו ודוק

ולפי"ז יש ליישב הברייתות הנ"ל דהבריית' דנקטא באלמנה איירי ר"מ התם דאמר צריכה להמתין כ"ד חודש ור"מ ס"ל משמשת במוך א"כ לדידי' ליכא למיחוש רק שמא תעכר וא"כ ק' הקושי' הנ"ל בגרושה מאי הועילו חכמים בתקנתן וע"כ באמת לא נקטה הברייתא רק אלמנה דבזה הועילו שכל זמן שלא נישאת היא אצל היורשים ויהבו לה מזונות הצריכין לימי הנקה משא"כ בגרושה לא גזרי לר"מ משא"כ לדידן דקיי"ל מינקת משמשת כדרכה ואיכא למיחוש בגרושה שמא תתעבר וע"כ אף גרושה אסורה וע"כ נקט באידך ברייתא סתמא לא ישא אדם מע"ח ומנ"ח דלדידן אף גרושה אסורה וא"כ אדרבא לפי"ז נסתר הוכחת הר"ש לגמרי

אמנם נראה דע"כ ל"ש למימר שלא יהי' לה למסמס בביצים וחלב רק כשתהי' תחת בעלה דמסתמא אין לאשה נכסי' בלא בעלה וכ"מ שקנתה אשה קנה בעלה ובעל לא יהיב לה רק מזונות כדי צרכה וע"כ לא יהי' לה למסמס בביצים וחלב משא"כ כשלא תנשא לבעל דאז ודאי לא נחוש שיזמין הש"י לה רק כדי פרנסתה להחיות נפשה ולא להחיות הוולד מה שצריכה למסמס בבו"ח וא"כ שפיר י"ל דאף גרושה אסורה אפי' לטעמא דמיעכר חלבה לחוד ול"ש מ"ש לעיל מה הועילו כו' דשפיר הועילו דאם ל"ת יהי' לה משלה לרפאות החלב משא"כ כשתנשא לא יהי' לה רק מזונות די ספוקה ולפי"ז נסתר מ"ש השבו"י להקל במזנה משום דלא הועילו חכמי' בתקנתן כיון דהיא מופקרת לזנות סו"ס תתעבר ותעכר חלבה ולפמ"ש ליתא דכל זמן שלא תנשא יהי' לה למסמוס בבו"ח משלה ודוק

דף מו ע"ב גמ' ור"י טבילה באבות מנ"ל עי' בתוספת ובמוהרש"א שהקשה דילמא ר"י יליף תו"ש כמו דיליף ר"ע ולכאורה הי' נ"ל ליישב קו' מוהרש"א בפשיטות לפמ"ש הרא"ש בשבת להוכיח לשיטת ה"ג דס"ל נולד מהול א"צ להטיף דם ברית ומי שנכנס לברי' מהול צריך להטיף ד"ב ל"ה מטעם שכ' תו' הואיל ומעולם לא הי' ערל אין צל"ה משא"כ בנכנס לברית מהול דהיה לו ערלה ונימול שלא כמצותו צל"ה מדתנן היה לו שני תינוקות כו' ומוקי שקדם ומל של שבת בע"ש דלא הוי טרוד וקשה דסוף סוף עדיין טרוד הוא להטיף ד"ב ולפ"ז כיון דמוכח דר"י ס"ל בנימול תוך ח' א"צ להטיף ד"ב וה"ה נולד מהול לשיטת הרא"ש א"כ תו לא מצי למדרש תו"ש כר"ע דע"כ בע"כ צ"ל חד לנולד מהול ואיהו כיון דס"ל ע"כ תוך ח' א"צ להטיף בע"כ דדריש תו"ש כר"א ותרווייהו צריכי להיות מופנה כדאי' התם אך אי משום הא לא ארי' די"ל לעולם דחד אתי לנולד מהול דצריך להטיף דם ברית משום שמא י"ל ערלה כבושה כדאיתא בשבת ולעולם נימול תוך ח' א"צ להטיף דם ברית דגלי רחמנא ערלתו משא"כ נולד מהול די"ל שמא ע"כ יש לו, ובל"ז יש ג"כ לדחות דדוקא לר"א בעי מופנה מב' צדדי' וצריך שני לימודים חד אלמד וחד אמלמד כדאי' התם משא"כ לדידן ל"ב מופנה משני צדדים ואף אי ס"ל דחד אתי לגר שמל ולא טבל אפ"ה מצי למדרש כר"א דחד מופנה לגז"ש ולמידין וא"מ ובזה נסתר תי' המוהרש"א דהו"ל לומר וכן הי' **(הג"ה עיקר קושיית תוס' היה נ"ל ליישב דר"ע ס"ל כר"י ואפ"ה ל"ה כמו ערבי מהול כיון דהתחלת המילה היה לשם יהדות וכ"מ כאן בריטב"א . ולקמן בסוגיא דתו"ש בח"י רשב"א ודוק:)** **(מותר ולמ"ש דעיקר קושי' הר"ת הוא רק דמוכח דלא תני בברייתא שמת בעלה וכיון דתני סתמא ממילא משמע אף בגרושה אבל מצימוק דדי' אין קושי' דהוי מלתא דלא שכיח ומזה לא מיירי ודו"ק: ע"כ הג"ה)**