חמדת שלמה חלק ב לד

דף ל"ט ע"א ברש"י ד"ה ואימא ה"נ אכולהי מילתא קאי וקשה מאי בעי רש"י בזה הא מצינו למימר דלא מקשה רק אמחזירה דלמא מצוה דרמי רחמנא עלי' עביד משא"כ אם גרשה בגט דלא ס"ד רק מדרשא דויבמה וכיון דדרשינן ויבמה בע"כ כמ"ש רש"י בסוף תו ל"ק ואימא ה"נ

וי"ל דרש"י הוכרח לפרש דע"כ אכולה מילתא מקשה דהתוס' הקשו לעיל דף ח' ע"ב דמשמע דל"צ קרא רק אמגרשה בגט ומחזירה הא לפום סברא דמצוה דרמי רחמנא עביד יש לאסור אפי' ביאה שני' קודם גירושין ותירצו דזה אין ס' כלל שיהי' מוכרח תיכף לגרשה ולפי"ז קשה לכאורה כיון דבע"כ ביאה שני' שרי אף דל"ה מצוה וע"כ דפקע איסור אשת אח מה"ת נימא דלאחר שגירשה אסור להחזירה, אמנם י"ל דהא דביאה שני' שרי' היינו מכח ויבמה עדיין יבומים ראשונים עלי', וכיון דיבומים ראשונים עלי' ואי בעי לאפקועי צריכה חליצה ע"כ אף ביאה שניי' שרי' כיון דעדיין זיקת אחיו עלי', ולפי"ז ע"כ עיקר קושי' דמקשה ואימא ה"נ ל"ק אמחזירה לחוד דממ"נ אי כבר ידעינן דמגרשה בגט לחוד בלא חליצה ואין יבומים ראשונים עלי' ואפ"ה שרי' ביאה שני' וע"כ דפקע לגמרי איסור אשת אח ממילא אחר הגט שרי' ג"כ א"ו דעיקר הקושי' אמגרשה בגט נימא דעדיין יבומים ראשונים עלי' וע"כ שרי' ביאה שני' ואם בא להוציאה צריכה חליצה וע"כ ממילא אינו רשאי להחזירה או אף דהו"א דא"צ חליצה מ"מ הי' מקום לטעות דכ"ז שהיא תחתיו יבומים ראשונים עלי' משא"כ לאחר שהוציאה וכיון דע"כ אי בעינא לאוסרה לאחר הגט וקודם הגט שרי' ביאה שני' משום יבומים הראשונים עלי' קשה ממילא מנ"ל דמוציאה בגט וע"כ הוכרח רש"י לומר דאכולה מלתא מקשה ודוק היטב

דף מ"א ע"ב גמ' הספיקות כו' אם יבא אלי' כו' בס' בית מאיר בצלעות הבית הביא קושי' משם הרב מוהר"ל פערנבאך מליסא מסוגי' דב"ב בקונה שני אילנות דמקשה והא בעי קריאה אף דקרי' ל"מ מ"מ ראוי לקריי' בעינן ומשום דר"ז כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת והקשה הרב הנ"ל כמו דאמר הכא דהוי בכלל אם חפץ ייבם משום דאם יבא אלי' ה"נ נימא דהוי ראוי לקריי' משום דאם יבא אלי' ויאמר דקנה קרקע הי' יכול לקרות, והגאון מוה' טעבלי דיין מליסא חילק עפי"ס המש"ל בין ספיקא דעובדא לספיקא דדינא, ולי קשה קצת ע"ז דבקונה שני אילנות ע"כ הספק הוא בדעת בני אדם אם דעתם לקנות קרקע או לא וא"כ הוי כמו ספיקא דעובדא וכעין ס' זו כ' המש"ל כמדומה בפט"ו מה' מכירה

ולענ"ד הי' נראה כיון דחייבי לאוין ועשה דוודאי אינם ראוים ליבום מדאורייתא ואפ"ה עולים לחליצה כדמרבינן לעיל מויבמה א"כ ע"כ הא דממעטי' ח"כ אין הטעם משום דל"ה בכלל אם חפץ ייבם רק משום דלא קרינן בי' ולקחה דל"ש בי' ליקוחין כמ"ש רש"י ומש"ה ח"ל ועשה דהוי בכלל ולקחה אף דל"ש לומר אם חפץ ייבם אפ"ה עולה לחליצה וא"כ הא דאמרי' אם לא יחפוץ הא אם חפץ היינו רק דליהוי בכלל ולקחה וע"כ שפיר אמרי' אם יבא אלי' לומר דל"א דא"ע לחליצה משום דל"ה בכלל ולקחה דלא שייך בה ליקוחין כיון דמצד עצמותה הוי בכלל ליקוחין אם יבוא אלי' וע"כ ל"ד לח"כ דממעטינן מאם לא יחפוץ דהתם מצד עצמותה אינה ראוי' אבל אי הוי אמרי' דהקפידה הוא שצריך להיות אם חפץ ייבם ל"ה מהני הא דאם יבוא אלי' כיון דס"ס ל"ק בי' אם חפץ ייבם השתא דלא בא אלי' רק כיון דמוכח מח"ל ועשה דלא צריך להיות אם חפץ ייבם רק דהיא מצד עצמותה יהי' שייך בה ליקוחין ע"כ שפיר מהני דאם יבוא אלי' לומר דמצד עצמותה ראוי' ליבום משא"כ התם בביכורים כיון דצריך להיות ראוי לבילה צ"ל ראוי לקרי' ממש משא"כ הכא דמוכח ע"כ דל"צ ראוי לייבם ממש כדמוכח מח"ל ועשה, ובזה מדוקדק דברי רש"י שכ' וכל הנך דאמר רבנן חולצת ול"מ כגון אחות חלוצה ואחות זקוקה וק' למה לא פי' רש"י איסור מצוה ואיסור קדושה דלעיל א"ו דהנך הוין בכלל ייבום כיון דהוין בכלל ליקוחין כמ"ש רש"י לעיל וע"כ ל"ק לרש"י רק מאחות חלוצה דגזרי רבנן משום אחות גרושה ודמי' מדרבנן לחייבי כריתות דלא שייך בהם לקוחין ועיי' מס' גיטין (דף מ"ב ע"ב) אי' נמי התם אם יבוא אלי'

עוד הי' אפשר לומר דהא צריך להבין למה לא קאמר הגמ' התם אם יבאו עדים ויאמר דהא קידש כיון דע"כ מיירי דאיכא לברורי וכמ"ש רש"י וכ"ה בבית מאיר, ע"כ הי' אפשר לומר דקושית הגמ' הוא היכא דהעדים הם במדה"י וע"כ הוי בשעת חליצה א"ר ליבום דאי אפשר להם לבוא ע"כ קאמר הגמ' אם יבוא אלי' ע"ד מ"ד אלי' הנביא בשלוש ואשכחן לקמן (דף קט"ז) ע"י קפיצה ופי' רש"י ע"י שם וע"כ קאמר הגמ' אם יבוא אלי' היינו שהעדים יבואו כדרך אלי' הנביא וע"כ הוי ראוי לייבום אבל לא שאלי' יאמר נביאות דאפשר לומר דאין ס' כלל שיאמר נביאות בענין זה וא"כ ל"ק מבכורים דהתם צריך שיאמר דרך נביאות וזה אין סברא כלל, ובזה י"ל קושיא מהרש"א על רש"י מ"ש ספק צרת ערוה הא התם שייך אם יבוא אלי' ונדחק ביישוב ולפמ"ש כיון דקושי' רש"י ע"כ היכא דליכא לברורי היינו שאין עדים כלל בדבר וצ"ל שיגיד דרך נביאות וזה אין סברא אמנם התם בגיטין צ"ל ע"כ אם יבוא אלי' ויאמר דרך נביאות אמנם התם וודאי ל"ה רק ע"ד מליצה דס"ס הוי באמת קנין כספו ודוק היטיב ועיי"ש בס' בית מאיר כי הוא ז"ל כ' ג"כ קצת כעין שכתבתי ואעפ"כ אמרתי לכתוב מ"ש כי לפע"ד הוא נכון

דף מ"ב תוס' ד"ה סתם מעוברת עיי' תוס' כתובות דף ס' ע"ב ד"ה והלכתא ובס' פנ"י תמה על הר"ת דאשכחן כה"ג טובא דנשתנה הדין בין לפי הס"ד ובין לפי המסקנא, ועל תירוצו קשה נהי דס"ד דמעוברת חבירו אף גרושה במשמע מ"מ מינקת חבירו י"ל דאינו כולל גרושה הואיל ולא משעבדה, ונראה לי דאפ"ל וודאי דעיקר קושית ר"ת דקתני סתמא כמ"ש בכתובות רק ראיית הר"ש הזקן הוא מדקתני בברייתא דפ' אעפ"י מינקת שמת בעלה ובשביל זה איכא למימר דוודאי בהך ברייתא תני ג"כ שמת בעלה רק הגמ' קיצרה את הברייתא להקשות מה שצריך ואפשר דסיום הברייתא הוא לא ישא אדם מעוברת כו' שמת בעלה כמו באידך ברייתא וע"ז הקשה הר"ת שפיר דוודאי התרצן שתירץ משום דחסא ידע גוף הברייתא היאך נשנית וא"כ תו ליכא למימר דסיום הברייתא היא שמת בעלה כיון דטעמא דדחסא שייך אף בגרושה ובע"כ דסתמא מתני' וממילא דאף גרושה אסור

ולפי"ז י"ל קושיא הגהמי"י על מהר"מ טורשא דס"ל במזנה אף לר"ת א"צ להמתין וקשה דא"כ הדרי' קושית ר"ת לדוכתי' הא לטעמא דדחסא אף זונה אסורה וא"כ תו הוי נ"מ לדינא בין ס"ד להמסקנא ולכארה הי' אפשר לומר לפמ"ש האחרונים בספרי שו"ת די"ל בזנות ל"ג הואיל וזנות שתתעבר ל"ש ולפי"ז י"ל דכוונת מוהר"מ הנ"ל כיון דע"כ אליבא דאמת דטעמא משום למניקה קיימא טעם זה ל"ש במזנה כיון דלא משעבדא וא"כ אליבא דאמת וודאי דאינה בכלל גזירת חכמים, ואי קשיא מס"ד דטעמא משום דחסא מוכח בע"כ באמת דל"ג במזנה הואיל ול"ש, אמנם לפמ"ש דקושי' ר"ת לא הי' רק דמוכח מס"ד דברייתא מיתני סתמא וכיון דנשנית סתם משמע אפי' בגרושה י"ל בפשטות הקושיא הנ"ל דאף דס"ל לר"ת אי תני סתמא לא ישא אדם מע"ח ומנ"ח משמע אפילו גרושה דגרושה מקרי ג"כ מע"ח ומנ"ח מ"מ מזנה י"ל דאינו בכלל זה דבנישואין קמיירי בזנות לא קמיירי **(הג"ה ולפי"ז מיושב ג"כ מ"ש על הר"ת מצימוק דדי' דלס"ד אסור מע"ח אף בצימוק דדי' ולמה דמסיק סתם מעוברת למניקה קיימא)** ובפרט דמשמע חבירו דומי' דידי' עיי' בכנה"ג בהגהות ב"י סי' ל"ה וכמו דקתני לא ישא וכו' ה"ה מע"ח ע"י נישואין ולפי"מ שתי' מוהר"י מינץ די"ל דברייתא זו סמכה על אידך ברייתא נתגרשה אינה כופה וממילא מוכח דל"מ מינקת חבירו היכא דנתגרשה ממילא מיושב קושיא השניי'