חמדת שלמה חלק ב ל

כשקדש היום חל עליו איסור מלאכה של שבת ויוה"כ ועדיין אין כאן זרות כיון דעדיין אין זמן עבודת היום עד שהאיר היום וכיון דשבת קדים רק זרות חל אח"כ הוי שפיר איסור כולל דזרות כולל קבלה והולכה שאינן אסורים משום מלאכה וכיון שכן מוכח כשיטת השעה"מ דהא קשה איך יוכל לחול זרות על שבת הא שבת הוא איסור חמור שהוא במיתת ב"ד והוי קל ע"ח דזרות אינו רק במיתה בידי שמים וצ"ל דגם בשבת יש קולא דהותר מכללו וכמ"ש תוס' דמש"ה לא מצי לאוקמי בהצתת אליתא דאף זרות הוא בלאו משום דאפ"ה שבת קיל דהותר מכללו, אך קשה הא זרות דכ"ה ג"כ הותר מכללו בכל השנה כולה וצ"ל כמ"ש השעה"מ דנכלל בכלל זר הקרב לכל שזר אצלו וע"כ שם זרות לא הותר דלכל עבודה שנקרא זר חייב מיתה וא"כ מוכח כשיטת השעה"מ דאל"כ רק דהוי עשה הוי קל ע"ח כיון דגם עבודת כ"ה הותר בכל שנה כולה וזר לא מקרי

אמנם נראה דהא ליתי' דאי אפשר לומר דמיירי בכהן הדיוט ושבת קדים דא"כ הדרי' קושיא השעה"מ לדוכתי' דהו"ל לאוקמי בהקטרה וכיון דשבת קדים הוי זרות חמור על קל דשבת הוא בלאו וזרות הוא במיתה וגם לא הותר מכללו א"ו דאין דרך כלל לאוקמי רק בכהן הדיוט לחוד דזר ששימש משמע וודאי אף זר ממש ותו נראה דאי אפשר לומר דשבת קדים דא"כ קשי' הן בפלוגתא דר"ח ובר קפרא והן בברייתא דפליגי ר"י ור"ש למ"ד אינו חייב אלא משום זרות קשה אינו חייב אלא משום שבת הו"ל למימר כיון דשבת קדים אמנם קושי' זו תיקשי באמת על הגמ' דקאמר שזר אצלו קאמר היאך מצי לאוקמי בכ"ה הא לדידי' שבת קדים וצע"ג לענ"ד

אשר ע"כ הי' נראה לי לפרש פי' אחר בגמ' וממילא יהי' סתירה לראית השעה"מ דלכאורה יש לדקדק בגמ' דמקשה א"ה מאי ארי' זר אפי' כ"ה נמי ופי' רש"י כיון דאהרן וחוקה כתיב אפי' כ"ה פסול ולכאורה קשה דלפי"ז הו"ל לגמ' לאקשויי קושי' זו ביומא על מ"ד פרו פסול בזר מאי ארי' זר אפי' כ"ה נמי וראיתי בתוס' ישינים במס' יומא הקשו באמת קושי' זו ותי' שזר אצלו קאמר אמנם קשה על הגמ' כיון דע"כ צריך לתרץ כן על המ"ד שחיטת פרו בזר פסולה מאי הקשה הכי על תי' ראב"י הן אמת שהתוס' ישינים תירצו התם בתחלה תי' אחר דנקט לרבותא דפרה אפי' בזר כשרה אמנם נראה שהתו"י לא מסתבר להו תירץ זה דוודאי הו"ל לאשמועי' גוף הדין דפרו בכ"ה פסול ע"כ תירצו התו"י דמי שזר אצלו קאמר ולפי"ז תיקשי על הגמ' דהו"ל לאקשויי התם ביומא הכי ולתרץ מי שזר אצלו קאמר

לכן נלע"ד עפ"י מה שהקשה השעה"מ על מה שכ' התוס' ביומא דף מב בשם הר"י קלצין לתרץ דליכ' למיפרך בזבחים מפרו של אהרן אף דשחיטה דלאו עבודה אפ"ה פסולה בזר ותי' דה"ט דגלי רחמנא דבעי בעלים דהא אפי' בשאר כהנים פסולה אלא בכה"ג לחוד א"ו דהטעם הוא משום דבעי בעלים ולפי"ז דמשום בעלים הוא אין כאן זרות רק דגזה"כ הוא דבעי בעלים וא"כ מאי משני הגמ' בפרו של אהרן עיי"ש שהניח בצ"ע

ולענ"ד קשה טובא חדא מ"ש הר"י קלצין להוכיח דע"כ משום בעלים הוא פסול דהא אפי' בשאר כהנים פסול מאי ראי' מזה דטעמא משום בעלים דלמא כפשוטו משום דגלי רחמנא כל עבודת היום אינם כשרות אלא בכה"ג ואפי' שחיטה ומוכח באמת דאפי' מידי דלאו עבודה אפ"ה אשכחן דבעי כהונה ומהאי טעמא גופי' בעי דווקא כה"ג בלא ראי' שפיר הוי מצי הרי"ק לתרץ הכי דטעמא משום בעלים אבל הראי' דמייתי מדפסול בשאר כהנים הוא פלא בעיני וצע"ג

אך גם גוף סברת הרי"ק קשי' לי דאם נימא דמשום בעלים פסול בכ"ה הא כ' הרמב"ם בה' יוה"כ כה"ג שמת נכנס אחר בדמו של פר ול"ה חטאת שמתו בעלי' שהמקום הקנה ממון הכה"ג לכל אחיו הכהנים כדי שיהי' להם כפרה, וכן פסק דאין עושה תמורה משום דהוי של שותפין וכיון דהוי של שותפין למה יפסול בשחיטת כהן אחר משום שלא בבעלים כיון דהכל שותפים בו ודברי הרמב"ם הם מגמ' דיומא (דף מט) עיי"ש כל הסוגיא ובתוס' שם ואם נימא דאפ"ה גלי לן רחמנא הואיל וכה"ג מביאו משלו מגזה"כ עיי' ספ"ק דשבועות אף דרחמנא הפקירו לכל אחיו הכהנים אפ"ה הואיל והוא עיקר הבעלים גלי לן רחמנא שצריך הוא דווקא לשחוט את הפר לפי"ז תיקשי טובא על תוס' דקידו' ס"פ האיש מקדש שהקשו למה לא נילף שליחות בקדשים מדגלי רחמנא בפרו של אהרן ושחט את הפר אשר לו מכלל דבעלמא מותר אחר לשחוט משום שליחות וקשה הא קאמר לקמן שם דלר"י לא מצי למילף מפסח משום דשאני התם דאית לי' שותפות בגוי' וא"כ איצטריך למכתב ושחט את פר החטאת אשר לו למעט שאר כהנים אע"ג דאית להו שותפות בגוי' וא"כ עדיין לא ידעינן שליחות בקדשי' היכא דל"ל שותפות

ולפ"ז יש ליישב קושי' התוס' שם ד"ה ודלמא מ"ש דלמא לר"י ג"כ באית לי' שותפות דוקא ולפמ"ש י"ל דשותפות נפקא מפרו של אהרן וא"כ ע"כ הא דנפקא ליה לר"י מפסח אף בלא שותפות משא"כ לר"י דעיקרא דקרא אתי לאכילת פסחים אינו מעכב קשה שפיר מנ"ל אך על תוס' צ"ע והיה אפשר ליישב שיטת התוס' דקושייתם אזלא לר' מאיר דס"ל דהוי קרבן יחיד לפום איבעי' דר"א ביומא דף נ"ו ע"ב ועי' תוס' שם, והנה מלבד שזה דוחק כיון דלא קיי"ל כר"מ וגם אליבא דר"מ עדיין לא נפשטה בעי' דר"א די"ל מקבעא מכפרת, ואחר כל הדוחק לא העלנו ארוכה לקושיא זו מסוגי' ערוכה במנחות דף י"ט דמקשה לר' שמעון דס"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון נימא דשחיטה בזר פסולה דכתיב ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה נימא וי"ו מוסיף על ענין ראשון ואף שחיטה לבעי כהונה ותי' כתיב וסמך ושחט מה סמיכה בזר אף שחיטה בזר אי הכי ליבעי בעלים גלי רחמנא ביוה"כ בפרו של אהרן ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעי בעלים ור"ש הא ס"ל להדיא ביומא ד' נ' דהוי של שותפין וא"כ מנ"ל דלא בעי בעלים דלמא לעולם בעי בעלים רק דגלי לן רחמנא שלא ישחוט כהן הדיוט הפר אף דגם הוא מיקרי בעלים דהא משום זה אינו עושה תמורה לר"ש משום דהוי של שותפין וא"כ מנ"ל לר"ש דא"צ בעלים בשחיטה וצע"ג

לזאת לבי אומר לי דאף מאן דס"ל שחיטת פרו בזר פסולה דאהרן וחוקה כתיב ביה כיון דשחיטה לאו עבודה ואין סברא למדרש כלל חוקה לעכובא למלתא דל"ה עבודה כדמקשה הגמ' בפשיטות בזבחים והרי שחיטה ע"כ אף מאן דפסול היינו משום בעלים ובאמת לא דרשי' חוקה לענין זה להיות הקפידה דווקא בכה"ג רק הקפידה הוא דבעי בעלים ובאמת לר"ש ולדידן דקיי"ל דהוי של שותפין אין חילוק כלל בין כה"ג לכ"ה רק לכתחלה למצוה מדרבנן בעלמא י"ל דבעי כה"ג וכמ"ש תוס' בחולין (דף כ"ט) ד"ה א"כ וע"כ אתי' סוגי' דמנחות שפיר דמוכח דל"ב בעלים מדגלי רחמנא גבי יוה"כ ושחט את פר החטאת אשר לו דע"כ לא אתי לארויי רק דבעי בעלים ובאמת אף בכ"ה כשר לר"ש **(הג"ה וא"ל לפ"ז ל"ל דרשא דוסמך ושחט ת"ל מדאיצטרך ושחט פר החטאת דלא אתי' לאפוקי אלא ישראל דכהנים אית להו שותפות אך הא ליתי' דלולי דרשא דוסמך הו"א דשחיטה הוא עבודה וע"כ בעי דווקא כה"ג ואתי לאפוקי שאר כהנים ודוק:)** וא"כ מוכח דבעלמא לא בעי בעלים וגם דברי תוס' בקי' אתי' שפיר שהקשו לילף מפרו של אהרן דלא אתי רק לרבויי דבעי בעלים ובאמת בשאר כהנים ג"כ כשר וא"כ מוכח דבעלמא שלוחו של אדם כמותו ודוק: