חמדת שלמה חלק ב כח

מה"ח חייל טריפה ול"ס ליה לפירכא הא דהותר מכללו, ומאן דס"ל לר"י חייב שתים י"ל דס"ל לאו לאיברים עומדת ולא אתי איסור אבר וחייל, אבל לרבא דס"ל דטריפה לא חל על אבר מה"ח אף דחייל על חלב מוכח דה"ט דחלב קיל דהותר מכללו ע"כ הקשה הגמרא שפיר דכמו דטריפה חייל ה"ה שבועה לחול בכולל ומוכח כשיטת ר"ת, ומוכח דהא דפסק הרמב"ם דאבר מה"ח חל על חלב לא מטעם דחלב הותר מכללו דא"כ משמע דכל איסורים חלים על חלב הואיל והותר מכללו וא"כ לא תלי' קושיית הגמ' בשבועה שאוכל תמרים וחלב דעל שבועת חלב לחודי' לחייב אלא מוכח כתי' השני של הלח"מ דאבמה"ח הוי מוסיף הואיל ואסור לב"נ

אמנם לפי"ז קשה למה כ' הרמב"ם דווקא בתלש אבר ונטרפה בו ת"ל דאבר מה"ח הוי מוסיף כמו שהקשה הלח"מ והפ"ח ונראה דיש לתרץ עפי"מ שהקשה הפ"ח על הרמב"ם למה לא חייב בחלב מן הכשרה ג' משום חלב ואבר ובשר מ"ה והניח בקושי' ותי' השער המלך די"ל דהרמב"ם ס"ל דאין על חלב שם בשר רק משום טרפה חייב משום חלב טרפה ל"ת ומשום אבר מה"ח ואף דאבר מה"ח נפקא משום ל"ת הנפש עם הבשר דמזה הוכיח הפ"ח ס"ס צ"ח דחלב הוי מין בשר כ' הוא די"ל ה"פ לא תאכל בעוד שהנפש עם הבשר ולעולם האיסור הוא אף מידי דל"מ בשר ותדע דאף חלב הו"א דאסור משום אבר מן החי אבל בשר מן החי דנפקא לי' לר"י מבשר בשדה טרפה לא תאכלו בזה בעי דווקא בשר ע"כ דברי השעה"מ: **(הג"ה ולענ"ד צ"ע מה"ת לאסור חלב הא אבר וודאי לא הוי דהא בעי מידי דאין גיזעו מחליף ובשר ג"כ ל"ה ומכש"כ למה שהסביר הר"מ טעם אי' בשר מה"ח כמו שאכתו' לקמן וזה ודאי ל"ש בחלב דעומד לפרוש ואין בו חיות וצ"ע כעת

)** ועם דבריו הקדושים נתיישב קו' אשר מפורסמת משם הגאון שאגת ארי' זצ"ל למאי נ"מ כתב הרמב"ם דב"נ מוזהרים על אבמה"ח ובשר מן החי ת"ל דבאבר בעי משהו בשר גידין ועצמות והרמב"ם כתב להדיא דאין שיעורי' לב"נ וא"כ ת"ל דחייב על משהו בשר בלא אבר כך שמעתי להקשות בשמו אח"כ ראיתי בס' פני ארי' נדפס קושיא זו משם הגאון הנ"ל, ולדברי השעה"מ י"ל דאם לא היה מצווה רק על בשר מן החי היה פטור על חלב דאין שם בשר עליו ע"כ כתב הרמב"ם דחייב אף על אבמה"ח וע"כ חייב על חלב ג"כ משום אבר ודוק

ולפ"ז י"ל הקושיא הנ"ל בסתירת הרמב"ם דכתב דוקא תלש אבר וטרפה בו משמע דלולי זאת אין אבר מה"ח חל על טריפה ואח"כ כ' בחלב דחל די"ל דהרמב"ם סובר דע"כ ל"ה אבר מה"ח מוסיף הואיל ואסור לב"נ רק בחלב דלולי איסור אבמה"ח לא היה אסור לב"נ משום בשר מה"ח אף בלא עצמות וגידין אבל בשאר אבר מה"ח ע"י בשר גידין ועצמות דאף בלא איסור אבר מה"ח אסור לב"נ משום בשר מה"ח אף בלא עצמות וגידין והבשר אסור לישראל משום טריפה רק דנימא דיהי' אסור אף משום אבר מה"ח מגו דאיתוסף לב"נ וכיון דלב"נ אין נ"מ באיסור זה י"ל דל"ה מיגו דאיתוסיף לאפוקי בחלב דאין אסור לב"נ רק משום אבר מה"ח כמש"ל ע"פ סברת השעה"מ ע"כ שפיר הוי איסור מוסיף ודוק

ולפ"ז ניחא מאי דקשי' לי דלפמ"ש התוס' דהוי מוסיף וצ"ל דר"י בשבועות מוקי בכולל ולדידי' לא ס"ל מאי דוחקיה דרבא לימא דר"י ס"ל איסור מוסיף ומש"ה חל אבר מה"ח על טריפה ור"ל ס"ל דלאיברים עומדת והוי טריפה קדים אבל לפי מ"ש א"ש די"ל רבא ס"ל דאבמה"ח ל"ה מוסיף מטעם הנ"ל. **(הג"ה והנה לפמ"ש תוס' דף ק"ב ריש ע"א מוכח דהוי מוסיף יעו"ש דאל"כ ל"ה מתרצים כלל אמנם י"ל אף אי לא הוי מוסיף מ"מ ליכא למימר דר"י יליף מהכא די"ל דע"כ ל"ה איסור חמור רק מה דחל על ב"נ אבל אכתי מנ"ל מהכא דמה דנאסר לב"י הוי איסור חמור כיון דאח"כ ניתן להם כל התורה כולה וצ"ע בזה. ע"כ הג"ה

)** אמנם יש אתי ליישב קושי' הפר"ח מה שהקשה על הרמב"ם למה לא חייב על חלב משום בשר מה"ח דהנה השעה"מ התחיל לדון די"ל הואיל ולב"נ אסור משום בשר בנפשו כמ"ש הרשב"א סוף חולין בשם הרמב"ן ולבני יעקב אסור משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו ע"כ הוי איסור מוסיף ואח"כ סתר זה דתוס' כתבו להדי' דאף משום שני שמות הוי איסור מוסיף כדאי' פ' אמרו לו הבא על בת בתו חייב משום כלתו ועיי"ש

ולי נראה לפמ"ש לקמן להוכיח וליישב שיטת רש"י דף ק"ב ע"א מ"ש דאי הוי כזית הי' חייב וכ' התוס' דרש"י ס"ל אפי' אי לאו לאברים עומדת מ"מ לבשר עומדת והנה הקושי' הראשונה י"ל עפי"מ שכתבתי דעיקר ההכרח הוא מחמת קושי' מהרש"א א"כ אליבא דאמת י"ל לפום הו"א דר"ל ס"ל דאפי' לבשר אינה עומדת אמנם התוס' סיימו שם להוכיח דלר"י אפי' אי לאברים עומדת מ"מ לבשר וודאי אינה עומדת עיי"ש וכתבתי ע"ז דלפמ"ש הרמב"ם דהא דבשר מה"ח אסור היינו דהוי כמו טריפה ממש לפי"ז וודאי אינו חל רק אחר שנחתך דאף דלבשר עומדת מ"מ האיסור אינו עדיין בעולם ואף דלפי הו"א הוי אמרי' דלבשר עומדת היינו לר"ל דהאיסור הוא משום לא תאכל הנפש עם הבשר אבל לר"י דאינו אסור רק משום דהוי כמו טרפה וודאי דאי אפשר לחול האיסור רק אחר שנחתך דבשלמא מה שאסור משום לא תאכל הנפש עם הבשר הוי האיסור תיכף בעוד שהנפש בתוכו דוק ותשכח שכן הוא בעזה"י

ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל באמת דלבשר עומדת רק דאפ"ה אינו חל קודם משום דעדיין אין האיסור בעולם אבל לב"נ י"ל דאיסור בשר מה"ח חל תיכף דלב"נ אין האיסור משום טרפה ולפי"ז מיושב קושי' הפר"ח דמש"ה לא חל בשר מה"ח דבשר מה"ח לב"נ חל תיכף דלבשר עומדת רק דאין עליו שם אבר כיון דהבהמה עדיין בשלימות אבל לישראל אין חל שם בשר מה"ח רק לאחר שנחתך כמש"ל כיון דמטעם טריפה אסור וע"כ י"ל שפיר דלא הוי אי' מוסיף משום בשר מה"ח דבשר מה"ח לב"נ נאסר כבר ואין חל האיסור בשעת חתיכה עכשיו ולא הוי עכשיו איסור מוסיף אבל לגבי אבר מה"ח הוי שפיר אי' מוסיף, רק דעדיין צ"ע למה לא נימא הואיל ואיתוסיף איסור דנעשה אבר מה"ח לב"נ איתוסיף איסור לענין דנעשה בשר מה"ח לישראל דזה נעשה בפ"א וצ"ע בזה

אמנם עפ"י סברא זו י"ל דברי הרמב"ם הנ"ל שהקשו עליו למה כ' דווקא תלש אבר ונטרפה בו וכ' לעיל עפ"י קושי' השג"א ולפמ"ש י"ל בלא זה, די"ל כיון דלב"נ אסור תיכף כשנולד משום בשר מה"ח ואח"כ לא מצי לחול עליו איסור אבר מה"ח ולבני יעקב לא נאסר תחלה משום בשר מה"ח כמש"ל דלבני יעקב אין האיסור רק בשעת חתיכה שנטרף חיותו כמ"ש הרמב"ם ע"כ דבני יעקב באים שני האיסורים ביחד אבל היכא דנטרפה מקודם תו לא מצי לחול אי' אבר מה"ח מטעם מוסיף דלב"נ כבר אסור משום בשר מה"ח לאפוקי בחלב דלא נאסר משום בשר מה"ח כס' השעה"מ מש"ה שפיר הוי מוסיף ודוק היטיב

במס' חולין דף ק"ב ע"ב תוס' ד"ה שאין בו כזית עיי"ש מה שהקשו שני קושיות על רש"י ונ"ל ליישב די"ל דרש"י סובר ג"כ דאינו עומדת לבשר מחיים רק דאפ"ה חייב אם אכלו דכיון דאכלו אין לך מחשבה ומעשה גדולה מזו ועי' מנחות דף סט ע"א בתוס' ד"ה דבלע שכתבו להדי' כעין סברא זו לענין חלב, בשלמא על אבמ"ה אינו חייב דנהי דאכלה מ"מ אינו מחשיבה להיות שם אבר עלי' ואין אבמה"ח בשלימה כמ"ש דאין האכילה נקראת בשם אבר מש"ה שפיר אמרי' דאין אבמה"ח בשלימה אבל בשר שפיר מקרי