חמדת שלמה חלק ב כז

הרמב"ם פסק גיד הנשה מותר בהנאה ופסק דאין בגידין בנ"ט וחכמי לוניל הקשו על דבריו וכבר כתבתי במק"א ועי' בחידושי על מס' פסחים דף כ"ב מה שכתבתי ביישוב דברי הרמב"ם] ועכשיו נ"ל להוכיח שיטת הרמב"ם מגמ' דחולין דף ק"א מאן תנא עיי"ש הסוגי' וק' למה להגמ' לדחוקי כ"כ הא כתבו התוס' לקמן דף ל"ג ע"ב דאף למאן דאית ליה איסור כולל מ"מ בקל על חמור לא חל והקשו שם מדאמרינן אמרה תורה יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב ותירצו שאני חלב דהותר מכללו ועוד תירצו דגם בנבילה יש חומר דמטמא, והנה לשיטת הרמב"ם דפסק נקובת הוושט הוי נבילה ותמהו עליו דבה' אבות הטומא' כתב דאינו מטמא ותי' הגאון בספר כרתי ופלתי דס"ל להרמב"ם לחלק בין טומאת נבילה ללאו דאכילה דלענין טומאה בעי מיתה ממש ולפ"ז נראה דל"ש תי' התוס' שיש חומר בנבילות שמטמא דהא אי' לאו דנבילה ל"ש מידי לטומא' דאף דאינו מטמא אפ"ה אסור משום לאו דנבילה וא"כ אף היכא דמטמא אין חומר זה ענין ללאו דנבילה וזה פשוט, ולפ"ז מוכח להרמב"ם תי' הראשון של תוס' דחלב קיל משום דהותר מכללו: ולפי"ז י"ל דבהא פליגא ר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל יש בגידין בנ"ט כסתמא דמתני' דירך שנתבשל בה גה"נ וע"כ גיד מותר בהנאה מש"ה חייל נבלה ע"ג דתרווייהו מותרים בהנאה ונבלה הוי כולל אבל רבנן ס"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב דס"ל אין בגידין בנ"ט וכמו דקיי"ל להלכ' ולפי"ז הוי נבלה קל מגיד דגיד אסור בהנאה וע"כ לא חל אבל עולה ושור הנסקל דהוי איסורי הנאה ולא הוי קל על חמור דתרווייהו שוין מש"ה חייל שפיר בכולל א"ו מוכח דאליבא דאמת אף למ"ד אין בגידין בנ"ט אפי' גיד מותר בהנאה רק לר"ש דס"ל להדי' אסור בהנאה וכר"ש הא לא מצי אתי דהא ר"ש לית לי' כולל

ולפי"ז יש לפקפק על תירוצו של הגאון פלתי שתי' דיליף לי' להר"מ דגה"נ מותר בהנאה דהא דקאמר הגמ' דאין בגידין בנ"ט ל"ש לומר כשהותר' היינו לר"ש דלית לי' איסור חע"א מש"ה אין על הגיד שם נבלה כלל אבל לדידן דקיי"ל איסור חע"א אף למ"ד אין בגידין בנ"ט אפ"ה יש על הגיד שם נבלה כיון דחייל אי' נבלה על גביו ולפמ"ש יש לדחות דנהי דאליבא דאמת דאין גיד אסור בהנאה שפיר חייל נבלה ע"ג בכולל אבל אי הוי גיד אסור בהנאה ל"ה מצי לחול נבלה על גביו דהוי קל על חמור ולפי"ז לא מוכח דגיד הותרה כיון דבאמת אין בו טעם בשר ואי משום דאפ"ה חל עליו איסור נבלה ז"א דאי אסור בהנאה לא חל עליו שם נבלה כלל וא"כ קשה מנ"ל דגיד מותר בהנאה וגם ע"ד תוס' לקמן שהבאתי לעיל י"ל שכ' דנבלה חייל משום דמטמאה הא אף טריפה חייל וע"כ מוכח כתי' השני של תוס' ועיין זבחים דף ע' ואי אשמועי' נבלה דמטמאה וי"ל דהא קרא יעשה לכל מלאכה בנבלה דמטמא איירי כדאי' בפסחים דף כ"ג

עוד נ"ל להוכיח שיטת הרמב"ם הנ"ל לפי"מ שכתבתי ליישב קושי' הפלתי על הרמב"ם מהא דקאמר הגמ' למאן דס"ל אין בגידין בנ"ט ל"ש לומר כשהותרה ולשיטת הרמב"ם אפ"ה שייך לומר כשהותרה דהא חייב משום נבילה ומ"ש דקושית הגמ' שם לר"ש דל"ל אישור חל על איסור צ"ע דסוף סוף מאי מקשה ממתני' דירך דהא תנא דמתני' ס"ל איסור חל על איסור כדמוכח ממתני' דכריתות וכ' ליישב דע"כ לא קאמר הרמב"ם דאף לענין נבילה מקרי אכילה רק לדידן דקיי"ל גיד מותר בהנאה אבל אי הו"א דגיד אסור בהנאה לא מוכח מדאחשבה אכילה לענין גיד דאף לענין נבילה מקרי אכילה די"ל או דעכ"פ מיקרי הנאה או הואיל וחמיר איסורי' דאסור בהנאה מש"ה מיקרי אכילה משא"כ לענין נבילה ומקשה הגמ' שפיר דלמא גיד אסור בהנאה ול"ש לומר כשהותרה דאי גיד אסור בהנאה ל"מ נבילה ולפ"ז י"ל ג"כ דלדידן גיד מותר בהנאה דאל"כ קשה דלמא בהא פליגא ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל יש בגידין בנ"ט מש"ה חייב אף משום נבילה ורבנן ס"ל אין בגידין בנ"ט וע"כ גיד אסור בהנאה ול"ש אחשבה לענין נבילה דמותר בהנאה משא"כ לגבי עולה ושור הנסקל דג"כ אסירי בהנאה שייך שפיר אחשבי' ומש"ה חייב עליהם א"ו מוכח דאף אי אין בגידין בנ"ט אפ"ה גיד מותר בהנאה, והנה הפלתי כ' להוכיח שיטת הרמב"ם דגיד מותר בהנאה דאל"כ לימא דה"ט דרבנן דס"ל אין בגידין בנ"ט והא דאסרה רחמנא לאכילת גיד היינו דנהי דאין בו טעם מ"מ הנאה מיקרי וחייב משום הנאה וע"כ פטור משום נבילה דמותר בהנאה משא"כ בעולה ושוה"נ עיי"ש

ולענ"ד צ"ע בזה דקשי' לי מנ"ל להגמ' דה"ט דחייל משום דהוי איסור כולל באיסור חמור הא כ' הה"מ הטעם דמש"ה אין לוקין להרמב"ם משום הנאה משום דבדבר מאכל עיקר הנאה האכילה וכן הביא הפלתי בשם המשנה למלך וכתב הפ"ח בא"ח סי' תמ"ג דמידי דאסור באכילה ובהנאה אפ"ה אין לוקין שתים דמ"מ הוי ענין אחד האכילה וההנאה וא"כ הכא נהי דמשום אכילת עולה אין לוקין ומשום שוה"נ אין לוקין משום דאין איסור חע"א מ"מ לילקי משום הנאה כיון דמ"מ אסור ולא גרע האכילה מהנאה אחרת ואדרבא עדיף דהוי כדרך הנאתן, ואפשר לומר ע"פ סברת הרמב"ם בפי' המשניות בכריתות דס"ל איסור הנאה מיקרי איסור מוסיף ודלא כשיטת התוס' והקשה מבב"ח דמוכח דלא הוי איסור מוסיף מדאי' נוהג בחלב ותי' דאיסור מאכלות עיקר האיסור האכילה וכיון דלא חל איסור אכילה אף אי' הנאה אינו חל יעוי"ש, וא"כ דקושי' הגמ' משור הנסקל דאיסור הנאה נפקא מלא יאכל וכיון דאאכילה אינו חייב אף על אהנאה אינו חייב רק בסוגיא דכריתות קשה מנ"ל דמש"ה חייב משום מוקדשין משום איסור מוסיף ת"ל דחייב משום ההנאה ודחיקא לי לומר דסוף סוף ביון דהנאה הוי בשעת אכילה לא חייל וצ"ע

ונ"ל לתרץ ע"פ מ"ש תוס' בפסחים דהנאת אכילה הוי לאחר ביעורן וא"כ דבאכילה לא שייך לחייב על ההנאה דבשלמא משום אכילה חייב דכל ענין איסור אכילה הוא כך לאפוקי באיסור הנאה דצריך להיות ההנאה בשעת ביעורן ולא לאחר ביעורן עיי"ש בפסחים דף ך"ז ע"ב ד"ה מכלל ולפ"ז נסתרו דברי הפלתי דליכא למימר באכילה דחייב משום הנאה ודוק, ולפמ"ש מיושב מאי דקשה קושי' התוס' לימא ר"י הוא דלית ליה כולל רק מוסיף ולפ"ז א"ש דשור הנסקל לא מיקרי מוסיף ודוק:

אך אי קשיא הא קשי' לפי"מ דאסיק ר"א לקמן ד' ל"ג לקברו בין רשעים גמורים א"כ מוכח אף היכא דאין איסור חע"א אפ"ה בכולל לא אמרינן דלא חל איסור השני כלל רק דאינו חייב עליו אבל מ"מ העבירה עבר וא"כ לכאורה קשה על הרמב"ם למה לא חל בב"ח על חלב לענין איסור הנאה כיון דמ"מ מיקרי בב"ח וצ"ל כיון דלא הוי כולל לא חל כלל וא"כ הכא בשור הנסקל דהוי כולל וממילא דחל שם שוה"נ אף על הגיד לענין לקברו בין רשעים גמורים וכיון דחל ממילא אסור הגיד בהנאה והוי שפיר מוסיף ומצי אתי כר' יוסי או כריה"ג ומטעם מוסיף ולא מטעם איסור חמור באיסור כולל וא"כ מאי מקשה מריה"ג מטמא שאכל את הטהור דלמא לית ליה רק מוסיף וצ"ע

יש להוכיח שיטת ר"ת דקל על חמור לא חייל בכולל, דהנה תוס' במס' שבועות מקשים למה לא מקשה הגמ' על ר"י ליתני שבועה שלא אוכל תמרים וחלב ונ"ל דהנה לרבא מוכח בחולין דף ק"ג דטריפה לא חל על אבר מה"ח והא דחל על חלב משום דהותר מכללו כדקאמר הגמרא לבסוף שאני חלב דהותר מכללו ולר"י י"ל דלא אמרינן סברא זו דחלב שאני ובאמת חייל אף על אבר מה"ח דמש"ה חייב ג' באוכל חלב מן החי טריפה ואמרי' מ"ד אחלב מוכח כמו דחל על חלב חייל נמי על אבר מה"ח ולפ"ז מיושב קושית תוס' דלר"י י"ל דהוי קל על חמור והא דתי' תוס' דחלב קל ל"מ לר"י דהא ס"ל דאפי' על אבר