חמדת שלמה חלק ב כד

קרי אכילה ועוד ראי' גדולה לפי' הר"ן הנ"ל ממאי דבעי הגמ' לסיוע לרבא ממתני' דתנן קונם אשתי נהנית לי אם כלתי היום והוא אכל נו"ט אשתו אסורה ומשני שאני התם דאחשבי' מעיקרא ואי נימא דקושי' הגמ' הי' מכח דהוי ממילא איסור ע"כ אין כוונתו על מלתא דאסורא וא"כ פשיטא כיון שכבר אכלן דהוי אכילה ודקארי לה מאי קארי לה אבל לפי' הר"ן א"ש דעיקר קושי' הגמ' דהוי כעפר ולפי"ז הו"ל לומר דאפי' אם כבר אכלן הוי כמו עפר ול"מ אכילה ולזה משני דאפ"ה שאני היכא דכבר אכלן משא"כ היכא דנשבע שלא יאכל או שאוכל י"ל דזה אינו בגדר אכילה ומלשון הרמב"ם משמע ג"כ להדי' כמ"ש הר"ן ודו"ק

אך לפי"ז יש לדקדק לס"ד דגמ' דהוי ס"ל דאכילת איסור ל"מ אכילה כלל וע"כ אף בנשבע שלא יאכל נבלה ושחוטה אפ"ה אין נבלה נכלל בלשון אכילה תיקשי לפי סברת הריב"ש הנ"ל דשני עניינים לא מקרי כולל ואם עשאן בהעלם אחד חייב שתים א"כ תיקשי לס"ד דגמ' היאך משני ר"י בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים הא זה לא מיקרי כולל כיון דאם עשאן בהעלם אחר חייב שתים והנה באמת המעיי' בתשו' הריב"ש הנ"ל נראה דלא ברירא כ"כ לומר דהיכא דחייב שתים אם עשאן בהעלם אחד לא הוי כולל דהא כ' התם עוד טעמים לומר דלא חל בנדון דידי' היכא שנשבע שלא יחליץ ולא ייבם משום דהוי הרעת אחרים שמחויב לחלוץ לה או ליבם, והנה מ"ש הריב"ש דלא מצינו כולל אלא היכא שהפעולה אחת אם כוונתו דבכל ענין כולל ל"מ רק היכא שהפעילות אחת הן עיי"ש קשה מהא דאי' בחולין דף ק"א ע"ב שבת היא ויוה"כ עיי"ש ברש"י דיוה"כ מקרי כולל לגבי שבת הואיל וכולל איסורי אכילה מש"ה הוי אי' כולל לענין מלאכה א"כ מוכח דאפי' שני ענינים מקרי כולל,. ולכאורה צ"ל דכוונות הריב"ש דהואיל וחייב שתים בשתי פעולות מוחלקת ע"כ שני שבועות הן וע"כ ל"ש כולל ול"ד ליוה"כ דהתם עיקר האיסור הוא אחד משא"כ הכא דהוי שני שבועות חלוקות מחמת שהם עניינים מחולקים

אמנם עדיין לא ידעתי הכרח לזה אף דנימא דהעניינים מחולקים להיות חייב שתים אפ"ה י"ל דהוו רק שבועה אחת וכמו העושה מלאכות הרבה בשבת בשגגת מלאכות אע"ג דהלאו הוא אחד לא תעשה מלאכה אפ"ה הואיל והמה עניינים מחולקים חייב על כל אחת ואחת ה"נ מצינן למימר הואיל והעניינים מחולקים אף דהוי שבועה אחת אפ"ה חייב שתים, ועי' מס' שבת דף ע' מ"ש רישא אמר ר"נ קרבן דחייב רחמנא אשגגה התם חדא שגגה הכא טובא שגגות וא"כ י"ל בעניינים מחולקים אף דהוי שבועה אחת אפ"ה הוי טובא שגגות דכל ענין הוי שגגה בפ"ע אם נשבע עליו או לא, ועי' בתשו' מוהרי"ט הנדפס בגליון הש"ע דפוס אמשטרדם שכ' ג"כ כס' הריב"ש הנ"ל וכ' שם לבסוף די"ל דאף לר"ש דס"ל א"ח עד שיאמר שבועה לכל אחד וע"כ הוי שבועה אחת אף בעניינים חלוקים כך כ' המהרי"ט בפשיטות, ואפ"ה כ' די"ל דלא הוי כולל הואיל והוי עניינים חלוקים ולדידי' וודאי צ"ע מהא דיוה"כ שהבאתי לעיל וצ"ל דשם יוה"כ אי אפשר לחול לחצאין משא"כ בשבועה שיכול לישבע ע"ז ולא ע"ז ע"כ י"ל הואיל והוי עניינים חלוקים ל"א כולל וצ"ע

ולולי דברי רבותינו הריב"ש ומוהרי"ט הנ"ל הי' נ"ל מחמת הקושי' שהקשיתי לעיל ממאי דהוי ס"ל בס"ד דנבילות לא מיחשב אכילה וע"כ הוי שני עניינים ואפ"ה חשבי' לי' לכולל דמוכח דאף שני עניינים חלוקים מקרי כולל והא דחייב שתים משום דהוי שתי שגגות, ואפשר אף לפי דבריהם לומר דעדיפא מיני' מקשה דליתא בלאו והן ובאמת הו"מ להקשות דלא מקרי כולל אך הואיל וזה אינו מבואר כל כך דלא מקרי כולל ע"כ עדיפא מיני' מקשה ודחיקא לי לומר הואיל והוא כללן בלשון אכילה ע"כ הוי שפיר כולל אף לשיטת הריב"ש ומוהרי"ט דלפמ"ש לעיל ע"כ ס"ל להגמ' בס"ד דלא ידע סברא דאחשבי' דאף לדידי' לא מקרי אכילה ודוק

הדרינן לקמייתא דנראה לענ"ד לפי ס' הר"ן דע"כ ל"ה אמרי' דליתא בהן רק משום דהוי ס"ד דאיסורי אכילה לא מקרי אכילה וע"כ אינו נכלל בלשון אכילה ואפי' בכולל מפרש הוי שני ענינים לגמרי וע"כ צריך להיות הן ממש נגד הלאו דהיינו שיאכל נבלה כיון דהלאו של נבלה הוי ג"כ ענין בפ"ע ומכש"כ לפמ"ש לעיל דחייב שתים בשני ענינים משא"כ למאי דאסיק דאחשבי' מצינן למימר דשפיר נכלל בלשון אכילה היכא דגלי דעתי' דכוונתו אף על נבלות וע"כ הוי שפיר אי' בלאו והן דהן הוא הן כולל שיאכל הן כשרות והן טרפות וכן הלאו הוא ג"כ עד"ז ובין לגבי הן ובין לגבי לאו נכלל בלשון אוכל או לא אוכל, וע"כ ממילא מיושב קושי' הרמב"ן מהא דלקמן הא ליתא בלא אניח ולפמ"ש א"ש דהיכא דנשבע לא הנחתי תפילין אם אי' דבעי להיות בלהבא כשמואל צריך לישבע להדי' לא אניח תפילין דליהוי דומי' דלשעבר ושפיר מצינן למימר כמ"ש הרמב"ם דבנשבע ע"י כולל לבטל מ"ע חייב אפי' בקרבן ודוק

ולפמ"ש יש ליישב על נכון קושי' הב"ח על הטור דפסק כפי' רש"י דאפי' בסתם שנשבע שלא יאכל חל על נבלות וטרפות ואפ"ה פסק דאף מפרש שלא יאכל נבלות ושחוטות חל השבועה לענין קרבן והקשה דאי נימא לשיטת רש"י דאף מפורש מקרי אי' בלאו והן א"כ מדוע חזר הגמ' ממאי דאוקי מעיקרא דמיירי במפרש ועיי"ש דלכאורה תירוצו דחוק שכ' דהגמ' רצה לאוקמי אף בכולל סתם וקשה דהא עיקר קושי' הגמ' הי' דליתי' בהן והו"ל לשינויי בקיצור דאי' בהן כמו לגי' הרי"ף והרמב"ם אך לפמ"ש מיושב על נכון דוודאי לפום, ס"ד דהו"א דנבילה אינו בכלל אכילה שפיר הוי ס"ל דליתי' בלאו והן דהוי שני עניינים וכמ"ש לעיל וע"כ הוצרך לשנויי דדוקא עפר ל"ה מידי דאכילה משא"כ נבילות וטרפות שפיר הוי מידי דאכילה ואפי' בסתם שלא יאכל נכלל נבלה כיון דהוי מידי דאכילה וכיון שכן ממילא הדבר ברור דבנשבע להדי' על שחוטות ונבלות דעכ"פ נכלל בלשון לא אוכל וממילא אי' בהן בנשבע שיאכל הן נבילות והן שחוטות כיון דנכלל בלשון אכילה ואין חילוק בין גירסת רש"י לגי' הרי"ף רק דלגי' הרי"ף צ"ל אף דבסתמא ל"ה נכלל נבילה בלשון אכילה אפ"ה היכא דגלי דעתי' נכלל שפיר ולרש"י אמרינן דמסתמ' נכלל וע"כ ממילא אי' בלאו והן כמו לשיטת הרי"ף וע"כ הוצרך הגמ' לשנויי דנבילה מיקרי שפיר אכילה ודוקא עפר לא מיחשב אכילה דלולי זאת באמת הוי ליתא בהן ודברי הטור נכונים מאוד כן נלע"ד נכון וברור ועי' בסוגיא דלעיל שני קונמות מצטרפות בחידושי רשב"א ובמשנה למלך שם שהביא חידושי רמב"ן כ"י וכ' שם בשם הר"י הלוי דבנשבע שלא יאכל תאנים וענבים ואכל בהעלם אחד חייב שתים ולפ"ז מוכח לכאורה דלא כהריב"ש הנ"ל דאפי' היכא דחייב שתיים אפ"ה הוי כולל מדאמר רבא שבועה שלא אוכל תאנים וחוד ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים ח"ש מיגו דחייל אענבים חייל אתאנים

אך המעיין שם יראה דהר"י מיגא"ש התם לא קאמר לי' רק אליבא דר"י דס"ל האוכל מחמשה זבחים בהעלם אחד חייב ה' חטאות וע"כ אין החיוב משום דהוי שני שבועות ומש"ה שפיר הוי כולל כיון דהוי שבועה אחת והריב"ש קאמ' אליב' דידן דס"ל תמחוין אינם מחלקים דהיכ' דחייב שנים ע"כ משום דהוי שני שבועו' וכיון דהוי שני שבועו' י"ל שפיר ל"ש לומר מיגו דחייל אזה חייל אזה כיון דכ"א הוי שבועה בפ"ע והנה מ"ש לעיל דהיכא דהוי עניינים מחולקים לגמרי יש לדמותו לעשה מלאכות הרבה דחייב על כל אח' ואחת הנה עיינתי בשבת פ' כלל גדול ובסנהדרין דף ס"ב מבואר שם דדוקא בשבת חייב על חילוק מלאכות משא"כ בשאר איסורים וכן אי' שם זבח וקיטר וניסך בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וא"כ מוכח ע"כ בשבועה דמש"ה חייב משום דהוי שני שבועות וע"כ צ"ל אם נרצה לפרש כמש"ל